עישון בקרב בני נוער
עישון בקרב בני נוער הוא היבט מרכזי וחשוב לעישון טבק. מחקרים של חברות הטבק ושל גורמי בריאות מצביעים על חשיבות השיווק של סיגריות לילדים ולבני נוער עבור חברות הטבק, לשם הקמת דור נוסף של מעשנים. בעיני נערים רבים, לעישון מעמד של "טקס בגרות" בדומה לטקס בר-מצווה שמסמן בחברות מסויימות עזיבה של עולם הילדות ומעבר לעולם המבוגרים. על פי מחקרים בצה"ל ובקרב תלמידים, שיעור העישון בקרב נערים ונערות בישראל נמצא בשנים האחרונות במגמת עלייה.
נכון לשנת 2015, אחוז התלמידים בישראל שדיווחו שהם מעשנים מוצרי טבק לפחות פעם בשבוע בכיתה י' עמד על 14.2% בקרב בנים יהודים, ו-32.1% בקרב בנים ערבים, 5.3% בקרב בנות יהודיות ו-8.1% בקרב בנות ערביות. סיגריות ונרגילות מכילות ניקוטין ולכן נגרמת התמכרות לטבק - לכן עד גיל מסויים יש עליה באחוזי העישון ככל שמסתכלים על נערים מבוגרים יותר. על פי דיווחי צה"ל, ב-20 השנים בין 1988 ועד 2008 עלה אחוז העישון בקרב המתגייסים לצה"ל - בקרב בנות מ-20% ל-28% ובקרב בנים מ-25% ל-31% בקרב המתגייסים.
הסיבות להתחלת עישון בקרב ילדים ונערים מגוונות: תפיסות מוטעות, השפעה חברתית וסביבתית, לחץ חברתי, עודף של לחץ נפשי, רצון להשתייך, יצר סקרנות, חיקוי של חברים, עישון של אחים או ההורים, רצון להפגין עצמאות והשפעת פרסומות גלויות וסמויות של חברות הטבק. מחקרים מוכיחים כי הורים מעשנים מגדילים פי 2.5 את הסיכוי שילדיהם יתחילו לעשן בגיל תיכון. יש קשר בין טיב היחסים של הורים וילדיהם לבין נטיית הנערים להתחיל לעשן. הבעת עמדה שלילית מצד ההורים בנוגע לעישון של ילדם, מעלה פי 7 את הסיכוי שילדיהם לא יעשנו, עובדה זו נכונה גם אם ההורה מעשן בעצמו.[1]
שיווק של סיגריות או נרגילות לילדים ולנוער הוא דבר חיוני עבור חברות הטבק כדי להמשיך לשרוד. חברות הטבק מכחישות שהן מכוונות את הפרסום והשיווק שלהם לאנשים צעירים. אבל מסמכים פנימיים של חברות הטבק שנחשפו בשנת 1998, מראים כי שוק הצעירים הוא בעל חשיבות עליונה לתעשיית הטבק. מסמכים רבים חושפים את העיסוק הרב של החברות בבני נוער ובילדים ואת השיטות שהן נוקטות כדי להשפיע על התנהגות עישון בגילאים אלה, וניתוח השיווק של חברות הטבק מעלה כי חלק גדול מהפרסום של סיגריות מכוון לילדים ולנוער. ארגון הבריאות העולמי מעיר כי דבר זה מהווה פרדוקס בתחום העישון ותעשיית הטבק - מבחינה חוקית ונורמטיבית במדינות מערביות אסור לפרסם ולשווק מוצרי טבק לילדים ולנוער, אבל כדי לשרוד, התעשייה חייבת לעשות זאת [2] פרסום סמוי בסרטי קולנוע ובתוכניות טלוויזיה משפיע בצורה חזקה - במיוחד כאשר הוא מציג את המעשנים כמצליחנים, סקסיים, "קוליים" וכו', ואת העישון עצמו כפעולה שמאפיינת מבוגרים. פרסום כזה מוצלח במיוחד מול ילדים להורים מעשנים או בסביבה מעשנת.
התחלת העישון בגיל צעיר, יחד עם התמכרות לטבק ונזקים בריאותיים גורמים לכך שסיגריות הן מוצר "מדבק" וקטלני.
| עישון |
שיווק ומכירה של סיגריות ומוצרי טבק אחרים כמו נרגילה, אסור לפי החוק בישראל מאז שנת 1983. עם זאת החוק אינו נאכף, וכתוצאה מכך מוערך כי כ-10% מתוך התלמידים בגיל חטיבת הביניים והתיכון מעשנים בתדירות של פעם בשבוע לפחות, כלומר כ-51 אלף נערים ונערות ישראלים. נוער זה מהווה את הבסיס לדור חדש של מכורים למוצרי טבק. שיאפשרו לחברות הטבק להמשיך ולשרוד כדי למכור טבק גם לדור הבא.
הגיל הממוצע שבו ילדים ובני נוער מתחילים לעשן עומד על גיל 12 וחצי. נתון זה יורד עם השנים. בגיל זה הורים יכולים עוד להשפיע על ההחלטות של ילדים, אך לא תמיד ההורים הם בעלי ההשפעה הגדולה עליהם, אלא דווקא מעגל החברים.[3] למרות שבישראל גובים מיסי טבק בסך של מעל 6 מיליארד ש"ח בשנה, אין כמעט תקציב למניעת עישון בקרב בני נוער.
לפי הניסיון שיש במדינות מערביות שונות בעשורים האחרונים, שילוב של הסברה מצד הרשויות, קהילות, ארגונים יחד עם צעדים להגבלת היכולת של חברות הטבק לשווק מוצרי טבק, יכולה להוריד את כמות הנערים והנערות המעשנים וכתוצאה מכך להוריד את אחוז המעשנים הכללי באוכלוסיה. תחום זה נקרא מניעת עישון בקרב בני נוער.
התמכרות למוצרי טבק בגיל צעיר
ערכים מורחבים – התמכרות לטבק
תחילת העישון, או השאיפה מהסיגריה הראשונה, מכונה "First Puff". מעשנים רבים מתחילים לעשן במהלך גיל ההתבגרות או בהיותם בוגרים צעירים. מחקרים עצמאיים מראים כי כ-60% מבין המעשנים עישנו את הסיגריה הראשונה לפני גיל 13 וכי 90% מהמעשנים החלו לעשן לפני גיל 20.[2] על הגורמים המשפיעים על הסיכוי לשאוף את הסיגריה הראשונה ראו מניעת עישון.
נכון לשנת 2015, רק מיעוט מבין הילדים והנערים בישראל מעשן. עם זאת מתוך מיעוט זה, רוב הילדים המעשנים בישראל התנסו לראשונה בסיגריה בגיל 13 או קודם לכן. בחלוקה לאוכלוסיות שונות - 65% מבין הבנים היהודים המעשנים, 73% מבין הבנים הערבים, 39% מהבנות היהודית, ו-67% מבין הבנות הערביות התנסו לראשונה בסיגריות בגיל 13 או קודם לכן. [4]
בעבר הניחו חוקרים כי נחוץ עישון של חמש סיגריות ביום כדי לגרום התמכרות לניקוטין. אבל מחקר מיולי 2007 של ד"ר ג'וזף דיפראנזה מאוניברסיטת מסצ'וסטס וחוקרים נוספים, מצא כי חלק מהנערים שמתחילים לעשן מתמכרים מהר מאוד לטבק. המחקר עקב אחרי 1,246 נערים מכיתה ו' בארצות הברית וראיינו כל נער 11 פעמים לאורך 4 שנים. הם גם לקחו דגימות רוק כדי לקבוע את רמות הניקוטין בדם, כדי לדעת כמה נערים מעשנים ומה רמת ההתמכרות. בשלב זה או אחר במהלך ארבע שנים אלה, כמעט שליש מהילדים עישנו סיגריה, יותר מ-17% שאפו לריאות (217 נערים- שהם כמחצית מאוכלוסיית הילדים שעישנו בתקופת המחקר), וכ-7.5% מהם צרכו טבק באופן יום-יומי.[5][6]
כדי שתיספג כמות דם שתספיק להיווצרות תלות, צריך לשאוף את עשן הסיגריות לריאות, לכן החוקרים הגבילו את הניתוח שלהם ל-217 ה"לוקחים לריאות" מקרב המתנדבים. הגיל הממוצע שלהם כשהם שאפו לריאות בפעם הראשונה היה 12.8. מתוך 217 בני נוער שניסו את הסיגריה הראשונה, 127 מהם, כ-60%, איבדו שליטה על צריכת הטבק שלהם. ו-38% פיתחו תלות בטבק, כפי שהיא מוגדרת במדריך האבחון של ארגון הבריאות העולמי. [6]
10% מהנערים התמכרו כבר לאחר הסיגריה הראשונה או בתוך יומיים בלבד. ניתוח של הרוק שלהם הראה שאין צורך בריכוז גבוה של ניקוטין בדם במשך היום כדי שתהיה תלות בסיגריות. בכמה מקרים היה אבחון של תלות בטבק בתוך 13 ימים מהעישון הראשון. [6]
ארגון הבריאות העולמי פירסם ביולי 2019 דו"ח שבו נקבע כי חברות הסיגריות האלקטרוניות משתמשות בשיטות שיווק ומיתוג שמכוונות לצעירים, ומוכרות מוצרים בטעמים במטרה להגדיל את מספר הצרכנים שלהן — במסווה של תרומה לבריאות הציבור. הדו"ח מיועד לתעשיית הטבק העולמית בכלל, ובתוכו פרק המוקדש לתעשיית המוצרים המתיימרים להיות מופחתי נזק — ובראשם הסיגריות האלקטרוניות, אך גם מוצרים כמו אייקוס של פיליפ מוריס, המבוסס על חימום טבק במקום על שריפתו, נכללו בו. [2] מספר ימים לאחר פירסום איגוד הבריאות העולמי קרא האיגוד הישראלי לרפואת ילדים להחמיר את ההתייחסות לסיגריות אלקטרוניות, ונקט לראשונה עמדה בנושא. לטענת ראשי האיגוד, פרופ' שי אשכנזי וד"ר צחי גרוסמן, עישון סיגריות אלקטרוניות יחריף התמכרויות, נזקים ריאתיים וירחיב את המעבר לעישון סיגריות טבק לא אלקטרוניות. "אם אנחנו חפצים שבני נוער ישאפו לחיים ולא ישאפו סכנה לריאותיהם, יש להתנגד לשיווק סיגריות אלקטרוניות והפצתן בקרב צעירי ישראל", נמסר בהודעה שפרסם האיגוד. פרופ' יונה אמיתי, חבר הנהלת האיגוד ומומחה ברפואת ילדים, טוקסיקולוגיה ובריאות הציבור בקופת החולים מאוחדת, הגדיר את הסיגריות האלקטרוניות "סוס טרויאני". "הסיגריות האלקטרוניות, שהפופולרית שבהן היא 'ג'ול', הן סוס טרויאני. היא מופיעה כידיד אבל הופכת לאויב. צעירים בגיל העשרה נחשפים למוצר שנראה מפתה ובטוח, אבל מכניס אותם בדלת האחורית להתמכרות לניקוטין ולמעגל המעשנים", אמר ל"הארץ". "גם אם באופן פורמלי השיווק של המוצרים הללו מוגבל, אנחנו מכירים את המציאות בפועל ואת מגבלות האכיפה. זה סוג של כסת"ח". [3]
היסטוריה של שיווק מוצרי טבק לילדים ולנוער
חברות הטבק מכחישות שהן מכוונות את הפרסום שלהן לילדים לנוער. אבל מסמכים שהוחרמו בשנות ה-90 במסגרת מאבקים משפטיים נגד חברות הטבק מגלים מציאות אחרת, כפי שמדגים ארגון הבריאות העולמי במסמך שמתאר את הדרך שבה חברות הטבק עצמן התייחסו לתחום:[2]
- מחקרים של חברות הטבק בדקו ילדים בגיל צעיר מאוד - כולל ילדים בני 5, חלק מהמחקרים אפילו לא הציבו רף מינימלי לגיל. כמו שהצהיר מנהל אחד "אם יש להם שפתיים, אנחנו רוצים אותם".
- חברות טבק שקלו שימוש בדבש ובקומיקס, בנוסף לפרסום כדי לעודד צעירים לעשן.
- חברות טבק בדקו דרכים למנוע מבני נוער להפסיק לעשן.
- מחקרים כדי להפוך ילדים לעצבניים כדי לעודד עישון - חברות טבק ביצעו מחקרים כיצד לבצע מניפולציות על ילדים לפני גיל ההתבגרות ועל נערים כדי לעורר אותם להיות עצבניים או מודאגים כך שיעשנו. החברות בחנו את הגישה, השאיפות ואורחות החיים של צעירים במטרה לנצל היבטים אלה.
- עישון כטקס חניכה - מנהלי שיווק של חברות טבק ניסו להציג סיגריות כחלק מטקסי החניכה לבגרות - תענוג אסור, שבדומה למין הוא אחד מטקסי החניכה לתוך עולם המבוגרים.
- עישון כסמל של מרד פרסומות ניסו להפוך סיגריות לסמל למרד, ביטוי-עצמי, ביטחון-עצמי, חופש, זהות מבוגרת, גבריות לבנים ונשיות לנשים.
- מסעות פרסום מכוונים לנוער - שני מסעות הפרסום המפורסמים ביותר לעישון - "הקאובוי של מרלבורו" ו"ג'ו קאמל" כיוונו את המאמצים שלהם ישירות לנוער.
- פרסום באירועי ספורט ומרוצי מכוניות חברות טבק מפרסמות באירועי ספורט ובמירוצי מכוניות, וערוצי פרסום אלה משמשים דרך להגיע לנוער.
הכוונת הפרסום לילדים ולנוער
בשנת 1964, לאחר לחץ ציבורי משמעותי נוצר בארצות הברית "קוד הפרסום לטבק" שלכאורה אסר על פרסום שמכוון לנוער.[7] עם זאת פרסום כזה נמשך בחלק מהמדינות הלא מערביות שבהן אין מגבלה על שיווק לנוער. חברות השתמשו בשחקנים מפורסמים (כגון רונלד רייגן שהפך מאוחר יותר לנשיא ארצות הברית) כדי לפרסם את הסיגריות למבוגרים ולנוער. הרגשות והערכים בפרסום סיגריות כוללות נעורים, עצמאות, בטחון עצמי, מרדנות, חופש, אותנטיות, מיניות ובריאות. דוגמה למסר של עצמאות, חופש ואינדיבידואליזם שכיבול קיים בסיגריות היא "איש המלרבורו" שמייצג את המעשן כבוקר קשוח על גבי סוס. המגזין שנועד לשחורים בארצות הברית Ebony נהג לפרסם סיגריות באמצעות ספורטאים. [8]
לדוגמה, מסמך של חברת הטבק השנייה בגודלה בארצות הברית, R. J. Reynolds Tobacco Company (RJR-T), תכנן את הנחות היסוד של החברה לשנים 1976-86: [2] [9]
| "יש כעת ראיות שמצביעות על כך שקבוצת בני ה-14-18 הם סיגמנט גדל מבין אוכלוסיית המעשנים. RJR-T חייבת לבסס במהרה מותג חדש בשוק זה, כדי לשמור על המעמד שלנו בתעשייה בטווח הארוך." | ||
מחקרים של חברות הסיגריות עצמן חקרו בצורה אינטנסיבית את השאלה כיצד לשווק סיגריות ומוצרי טבק לבני נוער, שאלה נוספת שעלתה במחקרים אלה היא מתי הנערים הם כבר מכורים לטבק. מסמך משנת 1977 טוען כי:
| "אין ספק כי השפעת עמיתים היא הגורם החשוב ביותר של מתגברים לעשן. ניסיונות רציניים ללמוד לעשן מתקיימים בדרך כלל בגיל 12 עד 13. עם זאת בחינה של עישון נעשתה בגילאים 11,12, 13. עד גיל 16 או 17, רבים מתחרטים על העישון בגלל סיבות בריאותיות ובגלל שהם מרגישים שהם לא מסוגלים להפסיק כשהם רוצים לעשות את זה. עד גיל 16 הלחץ לעודד אחרים לעשן בטקס חניכה נעלם." | ||
| -- [2] | ||
מסמך משנת 1987 של חברת סיגריות קנדית (Imperial Tobacco’s), טען כי התעשייה נשלטת על ידי חברות שמגיבות לצרכים של "מעשנים צעירים". המסמך קרא להסב את המאמצים לכיוון של מעשנים אלה. המסמך מכוון מותגים של סיגריות עבור "גברים בגיל 12-17" ו"נשים וגברים בגיל 12-34". [10] [2]
מחקר רפואי משנת 1987 על פרסום וצריכה של סיגריות טבק טען כי: "כ-60% מבין המעשנים מתחילים עד גיל 13, ו-90% מתחילים לפני גיל 20. סטטיסטיקות אלה מתרגמות לצורך של מעל 5,000 ילדים ובני נוער שיתחילו לעשן מדי יום, כדי לשמור על הגודל הנוכחי של אוכלוסיית המעשנים". [11] [2]
שיווק סיגריות בסרטי קולנוע ובטלוויזיה
הכנסת סצנות עישון לסרטי קולנוע, במיוחד סרטי פעולה וסרטים שמיועדים לבני נוער וצעירים היא דרך שיווק טובה לעודד צעירים להתחיל לעשן. הברית בין תעשיית הטבק לבין הקולנוע, קיימת למעשה משנות ה-30. ולמרות מגבלות שונות מולה היא ממשיכה להתקיים גם כיום.
בשנות ה-60 חברות סיגריות גדולות פרסמו את המוצרים שלהן בסדרות טלוויזיה כמו "משפחת קדמוני" (The Flintstones הפלינגסטונס), ו-The Beverly Hillbillies שנצפו על ידי ילדים ונוער.[12][13] עם המודעות לנזקי העישון יש איסור להציג סצנות כאלה בסרטי ילדים, אבל המפרסמים מצאו דרכים עוקפות.
חברות הטבק נהגו לתגמל משך שנים חברות סרטים וכוכבים כשדי שיעשנו- פיליפ מוריס שילמה 350 אלף דולר עבור הכנסת סצנה אחת בסרט "רישיון להרוג" בסדרת ג'יימס בונד, בה מעשן כוכב הסרט טימותי דלטון סיגריה מתוצרתה. סילבסטר סטלון קיבל 500 אלף דולר מחברת בראון ויליאמסון כדי שיעשן סיגריות מתוצרתה בחמישה מסרטיו. לעיתים יש גם פרסום סמוי לסיגריות לדוגמה הצגת הסיגריות "Kools", הפופולריות בין הצעירים בארה"ב, בסצנה של סרט מ-1998 שבו ככבה גווינֶת פלטרו, בנוסח מודרני של הסרט "תקוות גדולות".[14]במשך שנים רבות היה נהוג שחברות הטבק מחלקות סיגריות חינם ללא הגבלה בין צוותי ההפקה של סרטים בהוליווד.
שחקני קולנוע רבים שפעלו במאה ה-20 ושנועדו כמעשנים כבדים, שילמו מחיר כבד ומתו בגיל צעיר יחסית ממחלות כמו סרטן הריאה והגרון שהם נדירים בקרב לא-מעשנים. לדוגמה המפרי בוגארט שהופיע בסרט "קזבלנקה", מת בגיל 58 מסרטן ריאה. יול ברינר מי שהיה "מלך סיאם" הגברי ב"המלך ואני", או פרעה מלך מצרים ב"עשרת הדברות", מת בגיל 63 מסרטן ריאות. לנה טרנר, סמל בשנות ה-50 לנשיות נחשקת עם שער הבלונד-פלטינה שלה, שעישון ליווה אותה בסצנות רבות, נפטרה מסרטן הגרון. כוכבות בד נערצות אחרות המעשנות אף הן בסרטיהן, לי רמיק ומלינה מרקורי, נפטרו מסרטן הריאה בגיל צעיר. [14]
בשנת 1972 כתב נשיא חברת הסרטים "האחים וֶרנר" לחברת הסיגריות RJ Reynolds, על מנת לדווח על כל כך ש"כל הדמויות הראשיות במותחן שיצא לאחרונה לאקרנים, מעשנים במהלך הסרט... סרט הוא יעיל יותר מאשר תשדיר פרסומת ברדיו או בטלוויזיה או מאשר שלטי חוצות על סיגריות, שהרי הציבור אינו קושר את הסיגריה למפרסם מסחרי, אלא מתרשם מהיות עישון הסיגריה פופולרי בקרב כוכבי הקולנוע הנערצים המשמשים דגם חיקוי להמונים". על פי התאוריה של Piaget, השפעת העישון בסרטים יעילה דווקא בילדים. [14]
פרופ' בן עמי סלע מבית הספר לרפואה באוניברסיטת ת"א ובית החולים שיבא בתל השומר מצטט מחקר ולפיו מאז שנת 1990 ועד 2002 הוכפלו למעשה סצנות העישון בסרטים המיוצרים בארצות הברית, ונפח העישון בסרטים חזר לימי הזוהר שלו משנות ה-50, בטרם החלו להתברר הנזקים הבריאותיים שמחולל עישון[14].
מחקר של רופאי משפחה ופסיכולוגים מניו-המפשייר וצפון קרולינה על ההשפעה של עישון בסרטים על בני נוער הצופים בהם, התפרסם בשנת 2003 ב-Lancet. המחקר הראה מתאם סטטיסטי גבוה בין צפייה בסרטים שכללו כוכבי קולנוע שעישנו לבין התחלת עישון בקרב בני נוער. נערים ונערות שדורגו ברביעון העליון של חשיפה וצפייה בסרטים אלה, 17% החלו מעשנים (107 מתוכם), ואילו מבין אלה שדורגו ברביעון התחתון מבחינת חשיפתם לסרטים בהם מעשנים רק 3% (22 מתוכם), החלו מעשנים. השפעת הסרטים הייתה גדולה יותר בקרב ילדים להורים מעשנים. מסקנת המחקר היא שניתן לייחס במדגם זה לצפייה בסרטים עם סצנות עישון 52.2% מהשיקולים המביאים להתחלת עישון בנערים ונערות אלה. נכון לשנת 2005, בארה"ב מדי יום מתחילים לעשן בערך 2,050 נערים ונערות גילאי 12 עד 17 שנה, כאשר 32% מהם ימותו טרם זמנם כתוצאה מהיותם מעשנים. לפי מסקנות המחקר משנת 2003, עישון בסרטים אחראי לכך שמדי יום 1,080 נערים ונערות אמריקאים מתחילים לעשן. לפי המחקר ב-60% מהסרטים בהם צפו הנערים שנסקרו, היו סרטים המוגדרים כ"סרטים לכל המשפחה" עם דירוג המוכר בארה"ב כ-G, או PG וכן PG-13. לפי פרופ' בן עמי סלע, מסקנות המחקר תומכות בהגבלת סרטים המכילים סצנות עישון כסרטים למבוגרים בלבד. [14]
בניגוד למציאות בה עישון נפוץ יותר בקרב עניים ופחות משכילים, בסרטים המעשנים מצטיירים כמצליחנים בעלי מעמד חברתי גבוה- גברים לבנים, בני המעמד הבינוני ומעלה, צעירים יחסית, מצליחים, כובשי לבבות בהקשר הרומנטי, ולרוב מצודדים במראם החיצוני. מספר השחקנים בתפקידים מובילים כגון מדינאים, עורכי-דין, ואלה המוגדרים כ"מנצחים" (Winners), או אלה שזוכים לכבוש את ליבה של השחקנית הנחשקת בתפקיד הנשי המוביל, נמצאו מעשנים בסצנות המפתח פי-2 ומעלה יותר מאשר אלה בתפקידי המשנה, שאינם זוכים לאמפתיה של קהל הצופים.[14]
בשנת 2005 פורסם בכתב העת Tobacco Control סקר של Dozier על 88 הסרטים האמריקנים המובילים (מבחינת רווח כספי) לשנת 2002, שצפו בהם 450 מיליוני אמריקאים. רק ב-37% מתוך 88 הסרטים האמורים לא נכללה סצנה הכוללת עישון, כלומר בכמעט 2/3 מסרטים אלה שחקנים נראו מעשנים, ובסך הכול היו בהם 453 סצנות עישון. בסרטים קלילים המוגדרים קומדיות וסרטי משפחה, העישון היה שכיח פחות (4.5%) מאשר בסרטי פעולה ודרמה (7.7%). אחת ממסקנות המחקר היא שהעישון בסרטים נוטע אשליה שהעישון אינו מזיק לבריאות, משום שב-99% מהסצנות לא הושמעה האפשרות שעישון עלול להזיק לבריאות. סקר שנערך בקרב 4,919 נערים ונערות שצפו בסרטים אלה, העלה שרישומו של העישון בסרטים חזק באותה מידה כמו השפעת עישון של הורים או זה של האחים והאחיות הבוגרים יותר, במערכת השיקולים של נערים ונערות אלה להתחיל אף הם לעשן.[14]
מחקר של Dalton וקב' בשנת 2002 שבחן ילדים בכיתות ה' עד ח' בבית הספר היסודי, שנהגו לצפות באופן סדיר בסרטי טלוויזיה בדירוג R הנועדים לבני 17 ומעלה, ומצא מתאם מדויק בין מידת הצפייה בסרטים אלה לבין התחלת עישון או שתיית אלכוהול. נמצא שילדים שהוריהם הקפידו באופן מוחלט על הרגלי הצפייה סרטים של ילדיהם ומנעו מהם חשיפה לסרטי R, סיכוייהם להתחיל לעשן או לשתות משקאות חריפים היו קטנים פי-5 מסיכוייהם של הצופים תדירות בסרטים אלה.[14]
Stanton Glantz ומובילי מאבק אחרים בעישון בארה"ב, דורשים שסרטים המכילים סצנות עישון יוגבלו לצפייה ל"מבוגרים בלבד" בדירוג הידוע כ-R או Restricted, שאינם מותרים לאלה מתחת גיל 17 שנה ללא השגחת הורים.[14]
עישון נרגילות
- ערך מורחב – נרגילה
בשנים האחרונות יש עליה בעישון נרגילות בקרב בני נוער בכל העולם ובמיוחד במזרח התיכון ובישראל. מחקר שבדק מגמות עישון בקרב תלמידים ממדינות שונות מצא כי שיעור התלמידים שעישנו נרגילה כיום הוא 12% עד 15%. בנוסף עישון נרגילה נפוץ יותר בקרב בנים, בבתי ספר ציבוריים על יסודיים (בגיל 16-8). לפי אחת הערכות עישון נרגילות נפוץ פי 10 לעומת עישון סיגריות.[4] לפי סקר שקיים משרד הבריאות בישראל בקרב תלמידי יא' ויב' נראה כי היקף עישון נרגילות נפוץ פי 2 בכלל האוכלוסייה לעומת סיגריות והוא גבוה במיוחד בקרב בנים ובנות במגזר הערבי.
ככל הנראה נרגילות משמשות כ"שער" לעולם העישון שכן הן דרך מצויינת מצד חברות הטבק למשוך מעשנים צעירים חדשים. הנרגילה מהווה טקס חברתי אינטימי של עישון בצוותה וטעם הפירות בטבק יוצר תחושה שהעישון פחות מסוכן. לאחר שהמעשנים התמכרו לטבק הם יכולים להתחיל לצרוך סוגי טבק אחרים כמו סיגריות - שמתאימים יותר לדפוסי עישון של עולם המבוגרים שבו יש פחות זמן פנוי לעשן נרגילות.
סיגריה אלקטרונית
- ערך מורחב – סיגריה אלקטרונית
בשנת 2019 קיים משרד הבריאות סקר בנושא עישון בקרב בני נוער. הסקר מצא כי יותר מרבע מבני הנוער השתמשו בסיגריה אלקטרונית. עבור שישית מהם סיגריה אלקטרונית הייתה התנסות העישון הראשונה, לעיתים כבר בגיל 12, כשהתפיסה שסיגריה אלקטרונית "פחות מזיקה" מהווה את המניע המרכזי לשימוש. [15]
מניעת עישון בקרב בני נוער
- ערך מורחב – מניעת עישון
במדינות מערביות רבות קיימים מחקרים על עישון בקרב בני נוער וכן תוכניות של ממשלות, וארגונים שונים לשם מניעת עישון בקרב בני נוער. במידה ותוכניות אלה מבוצעות בצורה נכונה יש ירידה באחוז בני הנוער המעשנים. לדוגמה בארצות הברית אחוז תלמידי התיכון המעשנים ירדה מרמה של 35% בשנת 1997 לרמה של 16% בשנת 2014. [16]
תכניות מניעת עישון מטעם חברות הטבק
בעבר היו מספר תוכניות מטעם חברות הטבק שנועדו כביכול למנוע עישון בקרב ילדים. תכניות אלה התמקדו במסרים לפיהם עישון הוא בחירה של מבוגרים, ילדים מתחילים לעשן בגלל לחץ של נערים אחרים ומחסור בדוגמה מצד הורים וכן נתנו דגש לפיו העישון בקרב ילדים אסור לפי החוק. התכניות לא עסק כלל בנושא של התמכרות לניקוטין, שעישון ועישון פסיבי גורמים מחלות ומוות, או בתרומה של שיווק מוצרי טבק להתחלת העישון. בשנת 2002 חוקרים בדקו את תכניות מניעת העישון האלה תוך סיוע מצד מסמכים פנימיים של חברות הטבק שנחשפו בעקבות הפשרה מול התביעה הגדולה בארצות הברית בשנת 1998. מסקנת החוקרים הייתה כי עיקר המטרה של התכניות הייתה לעכב צעדי רגולציה נגד החברות כמו הגבלות על שיווק מוצרי טבק, מניעת על עישון כפוי ומיסוי טבק, אין ראיות כי תכניות אלה היו יעילות. החוקרים טענו כי אסור לאפשר לחברות הטבק להפעיל או לממן תוכניות למניעת עישון. [17]
עישון בקרב בני נוער בישראל
- ערך מורחב – עישון בישראל
שיעורי העישון בקרב בני נוער
לפי סקר של משרד הבריאות שהוצג בשנת 2017, אחד מבין שמונה מבין תלמידי התיכון, 23.3% מהבנים, ו-10.6% מהבנות דיווחו כי הם מעשנים סיגריות או נרגילה. 40% מהבנים דיווחו כי הם מעשנים בתוך שטח בית הספר. [18] יש לשים לב כי כמות העישון עולה עם השנים, וכן מדובר בהערכה בחסר - שכן הנתון החשוב יותר הוא כמה נערים יעשנו עד שיגיעו לגיל 18, ואילו נתון זה כולל תלמידי כיתות בגילאים שונים.
בשנת 2015 למדו בישראל 409,319 תלמידי תיכון [4]. פירוש הדבר הוא כי לפחות 51 אלף נערים בגיל תיכון מעשנים. הנתון של כמות הקטינים המעשנים בישראל הוא למעשה גבוה יותר שכן יש נערים ונערות שלא לומדים בתיכון (ובקבוצה זו היקף העישון אפילו גבוה יותר) וכן יש כמות משמעותית של ילדים שמתחילים לעשן לפני גיל תיכון עוד בחטיבה ואף ביסודי. היבט נוסף הוא ילדים שמעשנים אבל מתביישים לספר על כך. יש לציין כי העישון של עשרות אלפי התלמידים כרוך גם במעבר על החוק, משנת 1983 שאוסר מכירת טבק לקטינים.
על פי נתוני המחקר הישראלי של התנהגויות בריאות בקרב ילדים בגיל בית הספר (בו משתתפים בני נוער בכיתות ו', ח' ו-י'), אשר נערך כחלק ממחקר רב לאומי של ארגון הבריאות העולמי בשנת 2015, אחוז התלמידים שהתנסו אי פעם בעישון סיגריות או מוצרי טבק אחרים (בעיקר נרגילות) בכיתה י' עמד על 20%. דבר זה מהווה ירידה מרמה של 48% שהייתה בשנת 1998. 6% מתלמידי כיתה ו' התנסו במוצרי טבק לעומת 18% בשנת 1998. עד כיתה י' 29% מהבנים היהודים ו-26% מהבנים הערבים ניסו לפחות פעם אחת סיגריות או מוצרי טבק, 13% מהבנות היהודיות ו-7.5% מהבנות הערביות ניסו לפחות פעם אחת לעשן. בכל הקבוצות האלה יש ירידה מתמשכת במספר הנערים שמתנסים בעישון לעומת שנת 1998 ולאורך השנים. [4]
נכון לשנת 2015, אחוז התלמידים שדיווחו שהם מעשנים מוצרי טבק לפחות פעם בשבוע בכיתה י' עמד על 14.2% בקרב בנים יהודים, ו-32.1% בקרב בנים ערבים, 5.3% בקרב בנות יהודיות ו-8.1% בקרב בנות ערביות. [4]
מבין כלל התלמידים בכיתה ו', ח' ו-י' 7.2% מהתלמידים מעשנים פעם בשבוע. קיימת מגמת ירידה בעישון בקרב בנות יהודיות (2.9% לעומת 6.9% בשנת 1998). לעומת זאת יש מגמות עליה בעישון בקרב קבוצות התלמידים האחרות - בקרב בנים יהודים רמה של 1998 שעמדה על 12% ירדה בשנת 2006 לרמה של 6.8%, ומאז יש עליה מתונה לרמה של 7.6% בשנת 2015. רמות העישון בקרב בנים ערבים הייתה 17% ב-1998, ירדה ל-12% בשנת 2006 ועלתה בצורה חדה ל-22% בשנת 2015. בקרב בנות ערביות המגמה של 5.6% בשנת 1998 ירדה עד ל-2% בשנת 2004 ומאז יש עליה תלולה ל-6.5% בשנת 2015. [4]
נכון לשנת 2015, מבין הילדים המעשנים עד כיתה י', 65% מבין הבנים היהודים, 73% מבין הבנים הערבים, 39% מהבנות היהודית, ו-67% מבין הבנות הערביות התנסו לראשונה בסיגריות בגיל 13 או קודם לכן. [4]
מבין התלמידים בגיל 11, 13, 15, 7.2% מעשנים פעם בשבוע. דבר זה מציב את ישראל במקום ה-12 מבין כ-40 מדינות אחרות ממערב ומזרח אירופה. רוב המדינות המקדימות את ישראל הן מדינות מזרח אירופאיות כמו רוסיה, פולין, רומניה ובולגריה. ביוון הנתון עומד על 5.7%, ובאירלנד 4.6%. בנורווגיה 1.7% - רבע לעומת אחוז העישון של נערים בישראל. יש לציין כי בסקר הקודם (שנערך בשנת 2011) ישראל דורגה במקום ה-28 במדד זה, כלומר יחסית למדינות אחרות בישראל מצב העישון של הנוער הורע.[4]
סקר של משרד הבריאות משנת 2018 מצא כי חצי מתוך התלמידים המעשנים התנסו בעישון טבק בגיל 13 או בגיל צעיר יותר. בקרב הערבים 56% התנסו בעישון לפני גיל 12. [19]
סקר של מכון גרטנר משנת 2010 מצא שלמעלה מרבע מהמעשנים כעת או בעבר החלו לעשן עד גיל 16, ושני שליש עד גיל 18. בגברים, השכלה נמוכה ועלייה בשנות ה-90 ואילך נמצאו קשורים בסיכון גבוה יותר להתחלה מוקדמת של עישון, וגברים יהודים מתחילים לעשן בגיל מוקדם יותר יחסית לגברים ערבים. בקרב הנשים היהודיות, שיעור הנשים שהחלו לעשן עד גיל 14 בקרב מי שעלו ארצה משנת 1996 ואילך היה 17% - כפול מזה של נשים בקבוצות עליה אחרות או ילידות הארץ (8%). גברים ונשים הנמצאים במעמד כלכלי נמוך יותר כיום החלו לעשן בגיל צעיר יותר, אם כי בניתוח רב-משתנים הכולל גם היבטים כמו מוצא דמוגרפי לא נמצא קשר בין המצב הכלכלי לבין גיל התחלת עישון, גם לא נמצא קשר בין מחוז גאוגרפי לבין גיל התחלת העישון בגברים ונשים. בקרב נשים יהודיות, דתיות מקטינה את הסיכוי לעישון בגיל נמוך. בקרב גברים ונשים, יש מגמה מובהקת להקדמת גיל תחילת עישון, ככל שעולים בשנתון הלידה.[5]
עישון נרגילות בקרב הנוער
נכון לשנת 2015, אחוז המדווחים כי הם עישנו נרגילה אי פעם בחייהם הוא 21% מבין כל אוכלוסיית הנוער - גבוה כמעט פי 2 לעומת מי שהתנסו בסיגריות אי פעם בחייהם (12%). [4]
בגלל שבעיית עישון הנרגילה היא תופעה נפוצה הוחלט לבדוק את כמות העישון בקרב תלמידי יא' ויב' - מהנתונים עולה כי עישון נרגילות בקרב נערות ערביות נפוץ כמעט כמו עישון בקרב נערים יהודים. דבר זה שונה לעומת מגמות כלליות של עישון לפיו נערות ערביות היו מעשנות פחות. נמצא גם וכי רוב הנערים הערבים מעשנים נרגילה - רק 45% אומרים כי אינם מעשנים. אחד מכל חמישה נערים ערבים מעשן נרגילה פעם ביום. 42% מבין הנערים הערבים, 11% מבין הנערים היהודים, 11% מהנערות הערביות ו-5% מהנערות היהודיות מעשנים נרגילה לפחות פעם בשבוע[4]
| עישון נרגילה | כל יום | לפחות פעם בשבוע אבל לא כל יום | פחות מפעם בשבוע | לא מעשן נרגילה |
| בנים יהודים | 4% | 7% | 21% | 67% |
| בנות יהודיות | 1% | 4% | 13% | 81% |
| בנים ערבים | 21% | 21% | 12% | 45% |
| בנות ערביות | 4% | 7% | 10% | 78% |
שיעור המעשנים בגיוס לצה״ל
על פי מחקר שהוצג בשנת 2017, לא רק שאין ירידה באחוז המעשנים בקרב בני הנוער אלא יש עליה בין השנים 1987 ל-2008. בקרב מתגייסים בנים לצה"ל כ-30% מהבנים מעשנים, ונתון זה עולה ויורד במשך השנים (לשיעור של 25%) אבל נשאר יציב. בקרב הבנות המתגייסות לצה"ל, חלה עליה מ-25% בשנות ה-1980 ל-30% בשנת 2008. יתר על כן השירות הצבאי תורם לעישון. בממוצע של 20 שנה - הממוצע בעת הגיוס עמד על 26.2% ובעת השחרור הגיע ל-36.5%. עד תום השירות מעשנים 40% מהבנים (ב 20 השנים של המחקר הנתון התנדנד אבל שמר על יציבות) ומבין הבנות מעשנות 30% מהבנות (חלה עליה עד לשנות ה-2000 ומאז יש ירידה). [20]
נתונים אלה עומדים בסתירה למחקרים בנוער שמראים לכאורה ירידה בכמות העישון על פני השנים. ייתכן כי חלק מהירידה בכמות העישון המדווחת בקרב נערים היא בושה גדלה להודות בעישון, או הדחקה שנעלמת בזמן הדיווח לצה"ל. יש לשים לב כי יש אוכלוסיות שלא מתגייסות לצה"ל או מתגייסות פחות ולכן יש הבדל בין הנתונים של מתגייסים ומתגייסות לצה"ל לבין תלמידי תיכון - רק מעט חרדים מתגייסים וחרדיות כמעט ואינן מתגייסות, ערבים וערביות אינם מתגייסים, ובנות דתיות מתגייסות מעט. חרדים וחרדיות ונשים דתיות הם קהלים שבהם העישון בקרב נערים הוא נמוך (לעומת נערים ערבים ואולי גם נערות שבהן היקף העישון גבוה יותר).
על פי דיווחי צה"ל, ב-20 השנים בין 1988 ועד 2008 עלה אחוז העישון בקרב המתגייסים לצה"ל: בקרב בנות מ-20% ל-28% ובקרב בנים מ-25% ל-31%, וזאת על פי דיווח המתגייסים.[6] ממצאים אלה מצטרפים לנתונים על עליה בהשמנה בקרב מתגייסים.
שיעורי העישון בקרב חיילים אשר התגייסו לצה״ל בשנת 2012 היו 30.6%, ושיעורי העישון בקרב חיילים שהשתחררו מצה״ל בשנת 2012 היו 29.3%. בקרב המתגייסים בשנת 2009, אשר רובם השתחררו בשנת 2012, שיעורי המעשנים היו 33.8%. [7] שיעורי העישון בקרב מתגייסות בשנת 2012 היו 23.3%, ושיעורי העישון בקרב המשתחררות בשנה זו היו 25.9%. בקרב המתגייסות בשנת 2010, שמייצגות ברובן את המשתחררות בשנת 2012, שיעורי העישון בעת הגיוס היו 24.6%. בשנת 2012 עמד שיעור המעשנים החדשים על 3.8% מכלל המשתחררים, ואילו אחוז המשתחררות שהחלו לעשן בזמן השירות הצבאי היה 4% מכלל המשתחררות (הנתונים נלקחו מדו"ח שרת הבריאות על העישון לשנת 2012).[8]
מכירת טבק לקטינים בישראל
לפי החוק בישראל אסור למכור סיגריות ומוצרי טבק לבני נוער. אבל החוק לא נאכף. לפי סקר שבוצע בשנת 2018 על ידי המיזם למיגור העישון בהשתתפות 424 בני נוער יהודים, התגלה כי 7% הגדירו עצמם מעשנים, ועוד 17% התנסו בעישון. 65% מבין המעשנים ו- 73% מבין מי שהתנסו בעישון אמרו שקל או קל מאוד להשיג סיגריות. רק 2% מתוך המעשנים טענו כי קשה לרכוש סיגריות ו-8% נוספים טענו שהם משלמים לאדם אחר כדי שיקנה סיגריות עבורם. [21][22]
שיווק ופרסום מוצרי טבק לקטינים בישראל
הגבלות על שיווק סיגריות לילדים ונוער בשנות ה-80
בשנת 1964 החלו בארצות הברית ניסיונות להגבלת עישון סיגריות. [23]. בישראל התכנסה ועדה מיוחדת של רופאים, ובינואר 1964, פרסמה גם היא המלצות להפחתת העישון למינימום ולנקיטת אמצעים נגד עישון והפסקת הפרסומות לסיגריות. [24][25]
עם זאת הפעילות נגד מכירת מוצרי טבק לקטינים והגבלות פרסום החלה רק בשנת 1980 והחוק נכס לתוקף רק בשנת 1983 - כלומר כ-19 שנים לאחר המלצות הרופאים. חוק הגבלת הפרסומת למוצרי טבק לעישון, התשמ"ג-1983 אושר בכנסת ב-17 בינואר 1983 ונכנס לתוקף לאחר חצי שנה מיום פרסומו, כלומר ב-25 ביולי 1983 (הסעיף המחייב הדפסת אזהרה בכל פרסומת בעיתון למוצרי טבק נכנס לתוקף מוקדם יותר, ב-25 באפריל 1983). [26] החוק כולל מגבלות שונות על פרסום ושיווק של מוצרי טבק (כמו איסור פרסום בקולנוע, ברדיו, בטלוויזיה, בעיתונות לילדים ולנוער, בשלטים למעט בחנויות), הזהרות על סכנות העישון על החפיסות וכן איסור על מכירת מוצרי טבק לקטינים, ודרישה להציב, בעסק המוכר סיגריות, שלט בולט המדווח על איסור זה, ואיסור על חלוקה חינם של מוצר טבק לצרכן.
שיווק סיגריות במכונות
בשנות ה-70 וה-80 הועברו חוקים במדינות מערביות רבות נגד מכירת סיגריות לקטינים כחלק מחקיקה ורגולציה נגד עישון. אחת הדרכים של חברות הטבק להתמודד עם איסור זה היתה הצבת מכונות אוטומטיות למכירת סיגריות. דבר זה גם שיפר את הזמינות של סיגריות עבור מעשנים מבוגרים.
במדינות שונות החלו לאסור מכירה של סיגריות במכונות. החל משנות ה-2000 החלו מדינות רבות להגביל מכירת של סיגריות במכונות - בחלק מהמדינות מותר להציב מכונות רק במקומות שהגישה אליהם אסורה לקטינים (אוסטרליה וארה"ב), בחלק יש מתקן שנועד למנוע שימוש על-ידי קטינים (באמצעות רישיון נהיגה לדוגמה) ובחלק מהמדינות יש איסור גורף על מכירת סיגריות ומוצרי טבק במכונות. בישראל התיקון לחוק שאסר מכירה במכונות אושר בכנסת בשנת 2011. חברות הפצת הסיגריות במכונות עתרו לבג"צ וכך יישום החקיקה הושהה. בעלי החברות טענו שהם צפויות ל"נזק כלכלי אדיר" עקב ההחלטה וטענו לפגיעה בחופש העיסוק[9] [10] בג"צ פסק נגד החברות, התיקון נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2014, כך שכיום יש איסור מוחלט על הצבה של מכונות למכירת מוצרי טבק בישראל. [27]
מיקוד של פרסום מוצרי טבק באוכלוסיה צעירה
בהתאם להנחיות ולהמלצות של אמנת המסגרת לפיקוח על טבק (FCTC) הוביל משרד הבריאות תיקון לחוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק, ולפיו על יצרן או יבואן של מוצרי טבק להגיש לשר הבריאות, עד 1- ביוני מדי שנה דו"ח על הוצאות על פרסומות, קידומי מכירות ומתון חסויות למוצרי טבק. חברות הטבק מוציאות מיליוני שקלים בשנה על פרסום. [28] בשנת 2012 הגיעו הפרסומות לשיא של 60 מיליון ש"ח. קשה לדעת אם בשנים מאוחרות יותר הייתה ירידה בפרסום או שהנתונים הנמוכים יותר נובעים מירידה בדיווח של החברות. [4]
מבחינת פילוח שוק הפרסום, עולה כי היקפי הפרסום באינטרנט גדלים משמעותית. בשנת 2012 הם השתוו להיקפי הפרסום בעיתונות הכתובה. פרסום כזה מאפשר לחברות להגיע בצורה ממוקדת לקהלי המטרה של חברות הסיגריות, קרי צעירים.[28] גם בשנת 2015 יש עליה בפרסום של מוצרי טבק באינטרנט על חשבון הפרסום בעיתונות, מאחר שפרסום באינטרנט מאפשר הגעה לקהלי יעד מוגדרים, בעיקר צעירים, באופן יעיל וממוקד וכן מאפשר פרסום מתוחכם יותר, כגון שימוש במשחקים ותחרויות אינטראקטיביות המושכות את אותם צעירים, שמבחינת תעשיית הטבק הם הצרכנים הפוטנציאליים והחלופה למעשנים שנפטרו או נגמלו[4] משרד הבריאות טוען כי אילוצים תקציביים מונעים ממנו להשקיע בשנים האחרונות כסף בפרסום נגד עישון באמצעי המדיה השונים. עם זאת המדינה גובה מיסים בגובה של מעל 6 מיליארד ש"ח מצרכני הסיגריות נכון לשנת 2015. ולפי הערכת משרד הבריאות הנזק מהשפעה חיצונית בלבד כתוצאה מעישון (לא כולל נזק למעשנים עצמם) עומד על מעל 12 מיליארד ש"ח בשנה. [4]
בשנת 2012, ניסה משרד הבריאות בישראל "ליישר קו" עם רוב מדינות העולם המערבי ולתקן את החוק כך שיהיה איסור גמור על פרסום מוצרי טבק. מוציאים לאור של מספר עיתונים מרכזיים בישראל יחד עם חברות הטבק החליטו להיאבק בהצעה כדי למנוע פגיעה בהכנסותיהם, בסיוע לובי פוליטי. והצעה זו נפלה במרץ 2014 [29] [30]. [31]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- עישון בקרב בני נוער, האגודה למלחמה בסרטן, ספטמבר 2011
- עישון בקרב בני נוער באתר משרד הבריאות
- אורינה אלמסי, עישון נרגילה בקרב בני נוער, מרכז המידע והמחקר של הכנסת, 20 בפברואר 2012
- עישון וצריכת טבק בקרב בני נוער (בארצות הברית) - דף עובדות של המרכז לבקרת מחלות, CDC, ארצות הברית.
- דפוסי עישון בקרב נוער, צעירים ובוגרים, חלק מדו"ח של 50 שנה של תוצאות העישון, המנתח הכללי בארה"ב, המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית, 2014
- the truth קמפיין למניעת עישון בקרב בני נוער בארצות הברית.
- סיגריות אצל בני נוער: יש מה לעשות, mako 03.07.2009
- עישון בקרב בני נוער, באתר של חברת הגמילה "אלן קאר"
- סכנת עישון: בני נוער מתמכרים מ-2 סיגריות ביום, ynet, 23.10.2012
- רותם אליזרע, מחקר: שכיחות העישון עולה ב-40% במהלך השירות בצבא, 23.01.2017 ynet
- יקי אדמקור, כמה בני נוער בישראל מעשנים ושותים אלכוהול? הנתונים המדאיגים נחשפים, ואללה, 2 בינואר 2017
- גמילה מעישון לבני נוער - חדשות השבת, ערוץ 2 - אלן קאר, 13 באפריל 2010
- גמילה מעישון לבני נוער - בריאות 10 - רפי קרסו - אלן קאר, דייויס גולדמן, מנהל תחום בני נוער ברשת אלן קאר, 14 באפריל 2010
- אהוד אברהמסון, איך מונעים מבני נוער לעשן?, mako 30.5.2013
- חוק הסיגריות לקטינים: "הנוער ישיג בכל מצב" הצעת החוק של איוב קרא, ynet, 17.07.2003
- Young People and Tobacco, A review of young people's relationship with Tobacco in the UK, Roy Castle Lung Cancer Foundation
- אמה יאנג, מוזאיק היי בנטורל: כך איסלנד גמלה את בני הנוער מסמים ואלכוהול, כלכליסט 02.03.2017
- שירה כסלו, להגן על בני הנוער מפני שיטות השיווק של חברות הטבק, דה מרקר, 18.10.2017
- רוני לינדר גנץ, ילד, באיזה טעם תרצה את הניקוטין הנוזלי שלך?, דה מרקר, 15.05.2018
הערות שוליים
- ^ עישון בקרב בני נוער, האגודה למלחמה בסרטן
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Tobacco Explained האמת על תעשיית הטבק, במילים שלה עצמה, ארגון הבריאות העולמי
- ^ אהוד אברהמסון, איך מונעים מבני נוער לעשן?, mako 30.05.2013
- ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 4.11 דו"ח שר הבריאות על עישון, 2015
- ^ Joseph R. DiFranza et al, Symptoms of Tobacco Dependence After Brief Intermittent Use The Development and Assessment of Nicotine Dependence in Youth–2 Study, Archives of Pediatric and Adolescent Medicine, 2007;161(7):704-710. doi:10.1001/archpedi.161.7.704.
- ^ 6.0 6.1 6.2 ניו יורק טיימס, ניקולס בקלר ההתמכרות מתחילה בסיגריה הראשונה, הארץ, 05.08.2007
- ^ John W. Richards, Jr., Joe B. Tye and Paul M. Fischer, "The Tobacco Industry's Code of Advertising in the United States: Myth and Reality", Tobacco Control, Vol. 5, (Winter 1996), pp. 297
- ^ Richard W. Pollay, Jung S. Lee and David Carter-Whitney, "Separate, but Not Equal: Racial Segmentation in Cigarette Advertising", Journal of Advertising, Vol. 21, (Mar. 1992), pp. 55-56
- ^ RJ Reynolds, Tobacco Company Research Department, Secret Planning Assumptions and Forecast for the Period 1976-1986, 1976, 15 March
- ^ Imperial Tobacco, Overall Market Conditions – F88, (Exhibit AG-214, RJR-Macdonald v. Canada (Attorney General)); Quoted in R. Cunningham, Smoke and Mirrors, The Canadian Tobacco War, International Development Research Centre, 1996, p170
- ^ J. Tye, K. Warner, S. Glantz Tobacco Advertising and Consumption: Evidence of a Causal Relationship, Journal of Public Health Policy, 1987, Winter, p492-508
- ^ Richard W. Pollay, "Promises, Promises: Self-Regulation of US Cigarette Broadcast Advertising in the 1960s", Tobacco Control, Vol. 3, (Summer 1994), pp. 141-142
- ^ בפרק של משפחת קדמוני ניתן לראות בסדרה את פרד ואת וילמה קדמוני מעשנים. בכל הסצנות מודגש המותג של סיגריות וינסטון. [1]
- ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 14.4 14.5 14.6 14.7 14.8 פרופ' בן-עמי סלע, על כוכבים מעשנים בסרטי-קולנוע: בין מקדמי העישון היותר יעילים בקרב בני נוער, באתר "הידען", 25 ביולי 2005
- ^ לקט נתונים לרגל יום ללא עישון 2021, משרד הבריאות, 31.05.2021
- ^ Trends in Current Cigarette Smoking Among High School Students and Adults, United States, 1965–2014 , המרכז לבקרת ולמניעת מחלות בארצות הברית, CDC
- ^ Landman A, Ling PM, Glantz SA. Tobacco Industry Youth Smoking Prevention Programs: Protecting the Industry and Hurting Tobacco Control. American Journal of Public Health. 2002;92(6):917-930.
- ^ סקר משרד הבריאות: אחד מכל שמונה תלמידי תיכון מעשן באופן קבוע, נענע 10, 02.01.2017
- ^ רותם אליזרע, עישון בישראל: כ-50% מהתלמידים החלו לעשן בגיל 13, ynet, 31.05.2018
- ^ רותם אליזרע, מחקר: שכיחות העישון עולה ב-40% במהלך השירות בצבא, 23.01.2017 ynet
- ^ מיטל יסעור, 65% מבני הנוער: למרות החוק, קל להשיג סיגריות, ישראל היום, 03.09.2018
- ^ אורן פרסיקו, "הם פשוט השמיטו את זה", על כך שהסקר בוצע בקרב נערים יהודים בלבד, העין השביעית, 03.09.2018
- ^ פעולה תחוקתית בארה"ב להגבלת עישון סיגריות, חרות, 13/01/1964
- ^ ועדה מיוחדת של רופאים יצאה בקריאה נגד עישון סיגריות, דבר, 27/01/1964
- ^ ההמלצה: הפחתת העישון עד למינימום ועדת מומחים ישראלית קורא לנקיטת אמצעים נגד עישון והפסקת פרסומות לסיגריות מעריב, 27/01/1964
- ^ חוק הגבלת הפרסומת למוצרי טבק לעישון, התשמ"ג-1983, במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת
- ^ חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6), התשע"א-2011, במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת
- ^ 28.0 28.1 דו”ח שרת הבריאות על העישון בישראל 2012, משרד הבריאות באתר העין השביעית
- ^ פורום המו"לים, איתמר ב"ז, העין השביעית, 27.01.2015
- ^ הצעה שאפשר לסרב לה, איתמר ב"ז, העין השביעית, 05.03.2014
- ^ מגולגלים בתוך נייר עיתון, איתמר ב"ז, העין השביעית, 31.05.2016
הבהרה: המידע באקו-ויקי נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.