שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 2 בתים ,  15:01, 26 במאי 2016
מ
שורה 104: שורה 104:  
[[פעילות גופנית]] היא דרך מוכחת להקטנת המתח-הנפשי. לדוגמה הוכח כי השתתפות קבועה באימון גופני אירובי (לדוגמה ריקוד, ריצה, אופניים וכו') יכולה להוריד את רמות המתח הכלליות, לשפר ולייצב את מצב הרוח, לשפר את השינה ולשפר את הביטחון העצמי<ref name="adda1">[http://www.adaa.org/understanding-anxiety/related-illnesses/other-related-conditions/stress/physical-activity-reduces-st Physical Activity Reduces Stress], The Anxiety and Depression Association of America (ADAA)</ref> באופן כללי יותר - שמירה על אורח חיים בריא כמו מספיק שעות שינה, [[תזונה בריאה]] ו[[פעילות גופנית]] יכולה להפחית מתח.  
 
[[פעילות גופנית]] היא דרך מוכחת להקטנת המתח-הנפשי. לדוגמה הוכח כי השתתפות קבועה באימון גופני אירובי (לדוגמה ריקוד, ריצה, אופניים וכו') יכולה להוריד את רמות המתח הכלליות, לשפר ולייצב את מצב הרוח, לשפר את השינה ולשפר את הביטחון העצמי<ref name="adda1">[http://www.adaa.org/understanding-anxiety/related-illnesses/other-related-conditions/stress/physical-activity-reduces-st Physical Activity Reduces Stress], The Anxiety and Depression Association of America (ADAA)</ref> באופן כללי יותר - שמירה על אורח חיים בריא כמו מספיק שעות שינה, [[תזונה בריאה]] ו[[פעילות גופנית]] יכולה להפחית מתח.  
   −
מטה-אנליזה שפורסמה בשנת 2008, בדקה 49 מחקרים בנושא, הראתה הפחתה משמעותית בלחץ הנפשי ביחס לקבוצות בקרה שלא קיבלו טיפול. לפעילות גופנית היה גם יתרון ביחס לפעילוית אחרות של טיפול בחרדה.  
+
מטה-אנליזה שפורסמה בשנת 2008, בדקה 49 מחקרים בנושא, הראתה הפחתה משמעותית בלחץ הנפשי ביחס לקבוצות בקרה שלא קיבלו טיפול. לפעילות גופנית היה גם יתרון ביחס לפעילויות אחרות של טיפול בחרדה.  
 
<ref>Wipfli BM et al, [http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18723899 The anxiolytic effects of exercise: a meta-analysis of randomized trials and dose-response analysis], J Sport Exerc Psychol. 2008 Aug;30(4):392-410</ref>
 
<ref>Wipfli BM et al, [http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18723899 The anxiolytic effects of exercise: a meta-analysis of randomized trials and dose-response analysis], J Sport Exerc Psychol. 2008 Aug;30(4):392-410</ref>
  

תפריט ניווט