47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 1:
שורה 1: − + − פתרון בעייתי אפילו יותר מההטמנה. ראשית, שריפה יוצרת בעיות קשות של [[זיהום אוויר]]. פלסטיקים שנשרפים פולטים דיוקסינים - חומרים רעילים גם בריכוזים קטנים מאוד שגורמים למקרי סרטן "במורד הרוח". בעיה קשה לא פחות היא התרומה להגברת [[אפקט החממה]] - שכן יש להשקיע אנרגיה רבה בשריפת פסולת במיוחד אם היא לא ממויינת (תהליך המיון מייקר את השריפה). עפר השריפה אף הוא בעייתי מאוד וחלקו מכיל מתכות כבדות וחומרים מסוכנים אחרים שיש צורך לקבור אותם במטמנות לחומרים רעילים.+ + − השרפה מהווה פתרון קצה שמספק אשלייה מסוג זבנג וגמרנו - כאילו עצם זה שהאשפה נעלמה מהעין יש בה כדי לפתור את בעיית האשפה - שרק עברה למימד אחר- אפר ו[[זיהום אוויר]]. עקב הבעיות שנתגלו במשרפות, הוחמרו הדרישות מולם וכתוצאה מכך נסגרו הרבה משרפות באירופה - אם בגלל לחץ של תושבים ואם בגלל שהתייקרות הטיפול הפכה את כל הסיפור ללא כדאי. גופים כמו [[גרינפיס]] מתנגדים לשריפה - ראו פרטים באתר גרינפיס.+ − כאשר מטמינים או שורפים פסולת ניתן לייצר [[אנרגיה]] מהתהליך. בהטמנה ניתן להשתמש ב[[גז מתאן]] שמתפרק מהפסולת על מנת ליצור אנרגיה. דוגמה לכך יש ב[[חירייה]] כאשר כבר שנים רבות משתמשים במתאן שנפלט מערימת הפסולת כאנרגיה למפעל מלט קרוב. בשריפה ניתן להשתמש באנרגיה שנפלטת מעצם השריפה לאספקת אנרגיה או לחימום.+ + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + + +
אין תקציר עריכה
'''הטמנה ושריפה''' הם פתרונות-הקצה שמיושמים כיום ויוצרים בעיות קשות. הטמנת אשפה יוצרת מפגעים של [[זיהום מים]], מפגעי ריח, [[זיהום אוויר|זיהום האוויר]] בחומרים מסוכנים, הגברת [[התחממות עולמית]] כתוצאה מפליטת מתאן ו-CO2 (מתאן הוא גז חממה 'יעיל' פי 8 מ-CO2). הבעיה העיקרית היא זיהום המים על ידי חומרים רעילים המושלכים לאשפה (סוללות, שאריות צבעים ומדללים, מכשירים אלקטרוניים ועוד), והעובדה ש[[פסולת אורגנית]] שטמונה באדמה מתפרקת הרבה יותר לאט ובצורה [[אנאירובית]] (בניגוד ל[[קומפוסט|קומפוסטציה]]). המטמנה מהווה "קופסה שחורה" שאין לנו שליטה על תוכנה, למעט התקווה ש"יהיה בסדר". אין לנו שום שליטה על התרכובות המסוכנות שנוצרות בין חומרי הפסולת ומחלחלות למי התהום שלנו. לאט - אבל בנחישות.
'''הטמנה ושריפה של פסולת''' הם פתרונות-הקצה המקובלים כיום עבור בעיית [[פסולת]]. פתרונות אלה מייצרים [[השפעות סביבתיות|בעיות סביבתיות]] רבות.
==השפעות סביבתיות של הטמנת אשפה==
הטמנת אשפה יוצרת בעיות של [[זיהום קרקע]] ו[[זיהום מים]], מפגעי ריח, [[זיהום אוויר|זיהום האוויר]] בחומרים מסוכנים, הגברת [[התחממות עולמית]] כתוצאה מפליטת [[מתאן]] ו-[[פחמן דו חמצני]] (מתאן הוא גז חממה 'יעיל' פי 8 מ-פחמן דו חממצני), בעיה של [[משאבים מתכלים|דלדול משאבים מתכלים]] ופגיעה ב[[מערכות אקולוגיות]] שמספקות [[שירותי המערכת האקולוגית|שירותים אקולוגיים]] שחיוניים ל[[חקלאות]] ולקיום האנושי.
הבעיה העיקרית היא [[זיהום קרקע]] ו[[זיהום|זיהום המים]] על ידי חומרים רעילים, [[גורם מסרטן|מסרטנים]] וחומרים שיכולים לשבש את המערכות ההורמנליות המושלכים לאשפה ([[סוללות]], [[צבע אקולוגי|שאריות צבעים ומדללים]], [[מחשוב ירוק|מכשירים אלקטרוניים]], [[פסולת רפואית]] ועוד), אחד ממפגעי [[זיהום קרקע בישראל|זיהום הקרקע בישראל]] הוא כ 60 מזבלות גדולות ומאות מזבלות קטנות שפעלו בעבר וממשיכות לזהם את הקרקע ואת מי התהום, כך שחלק מזיהום זה עלול לחזור חזרה לבני אדם בצורה של [[זיהום מי השתייה]] או [[זיהום מזון בישראל|זיהום המזון]].
מטמנת אשפה מהווה "קופסה שחורה" שאין לנו שליטה על תוכנה, למעט התקווה ש"יהיה בסדר". אין לנו שום שליטה על התרכובות המסוכנות שנוצרות בין חומרי הפסולת ומחלחלות למי התהום שלנו. היא יכולה לגרור בעיות שנים לאחר סגירתה וקשה לצפות את השפעותיה. באופן זה אשפה מדגימה כמה מהקשיים שיש בתחום של [[כלכלה בת קיימא]] - [[תהליך בלתי הפיך|תהליכים בלתי הפיכים]] ו[[תהליך ארוך טווח|ארוכי טווח]] שמקשים על [[שוק משוכלל|פתרונות שוק]] כגון [[הפנמת עלויות]], ובעיה של נזקים לדורות הבאים.
[[פסולת אורגנית]] שטמונה באדמה מתפרקת הרבה יותר לאט ובצורה [[אנאירובית]] (בניגוד ל[[קומפוסט|קומפוסטציה]]) יוצרת [[מתאן]] שהוא [[גז חממה]] חזק.
==השפעות סביבתיות של שריפת אשפה==
שריפת אשפה היא פתרון בעייתילא פחות מההטמנה. ראשית, שריפה יוצרת בעיות קשות של [[זיהום אוויר]]. פלסטיקים שנשרפים פולטים [[דיוקסין|דיוקסינים]] - חומרים רעילים גם בריכוזים קטנים מאוד שגורמים למקרי סרטן ו[[טרטוגן|פגיעה בעוברים]] "במורד הרוח". בעיה קשה לא פחות היא התרומה ל[[התחממות עולמית]] - שכן יש להשקיע אנרגיה רבה בשריפת פסולת במיוחד אם היא לא ממויינת (תהליך המיון מייקר את השריפה). עפר השריפה אף הוא בעייתי מאוד וחלקו מכיל [[מתכות כבדות]] וחומרים מסוכנים אחרים שיש צורך לקבור אותם במטמנות לחומרים רעילים.
השרפה מהווה פתרון קצה שמספק אשלייה מסוג "זבנג וגמרנו" - כאילו עצם זה שהאשפה נעלמה מהעין יש בה כדי לפתור את בעיית האשפה - שרק עברה למימד אחר- אפר ו[[זיהום אוויר]]. עקב הבעיות שנתגלו במשרפות, הוחמרו הדרישות מולן וכתוצאה מכך נסגרו הרבה משרפות באירופה - אם בגלל לחץ של תושבים ואם בגלל שהתייקרות הטיפול הפכה את כל הסיפור ללא כדאי. [[סביבתנות|ארגוני סביבה]] כמו [[גרינפיס]] מתנגדים לשריפה - ראו פרטים באתר גרינפיס.
==שיקולי אנרגיה בהטמנה ושריפת אשפה==
כאשר מטמינים או שורפים פסולת, במיוחד [[פסולת אורגנית]] ניתן לייצר [[אנרגיה]] מהתהליך. בהטמנה ניתן להשתמש ב[[גז מתאן]] שמתפרק מהפסולת על מנת ליצור אנרגיה. דוגמה לכך יש ב[[חירייה]] כאשר כבר שנים רבות משתמשים במתאן שנפלט מערימת הפסולת כאנרגיה למפעל מלט קרוב. בשריפה ניתן להשתמש באנרגיה שנפלטת מעצם השריפה לאספקת אנרגיה או לחימום.
למרות שלכאורה מדובר בהפקת אנרגיה מדובר בעצם ב[[התייעלות אנרגטית]] שגם היא מוטלת בספק. [[אנרגיה גלומה]] הושקעה בייצור מוצרי ה[[חקלאות]] שנשרפו - עצים או יבולים וכו'. ב[[חקלאות תעשייתיית]] אנרגיה זו הושקעה ב[[כרייה|כריית]] [[חומרי גלם]] וייצור של [[דשן כימי]], וכן הושקעה אנרגיה רבה בייצור [[חומרי הדברה]] (המופקים מ[[נפט]]) וכן ב[[מיכון חקלאי]] לסוגיו כמו טרקטורים, הולכת מים והשקייה, מטוסי ריסוס, קטפות קומביינים ועוד. גם הובלת המזון או תוצרת עץ או בד, אל הצרכנים וגם הובלת הפסולת אל המשרפה דורשת אנרגיה משמעותית. בזבוז האנרגיה גדול עוד יותר בנייר או בפלסטיק שבייצור שלהם הושקעה אנרגיה רבה בהרבה מהאנרגיה שנפלטת מתהליך השריפה. העלויות האנרגטיות של ייצור מוצרים גדלות עקב [[גלובליזציה]] שפרושה השקעות אנרגיה בתובלה ובאריזה - ש[[נפט]] שנשאב במדינה אחת יכול לסייע לגדל עצים במדינה אחרת, שמשמשים לייצור [[ריהוט אקולוגי|רהיטים]] או [[נייר]], במדינה שלישית, שנמכרים במדינה רביעית. ייצור המוצרים דורש גם חומרי גלם נוספים שצורכים אנרגיה ויוצרים זיהום - כמו הלבנת הנייר ב[[כלור]] ושימוש בדבקים, חומרים נוגדי בערה וחומרי הדברה ושימור בעץ לריהוט.
==השפעות על מחזור החיים של מוצר ועל קיימות==
מבחינת [[קיימות]] ו[[תכנון ארוך טווח]] הן לשריפה והן להטמנה של אשפה יש בעיה גם בגלל פגיעה ב[[מערכת אקולוגיות|מערכות אקולגיות]] וגם בגלל דלדול של [[משאבים מתכלים|חומרים מתכלים]] שפרושם זיהום בתהליכי הייצור ומשבר עתידי עקב מחסור או התייקרות שלהם.
כאשר זורקים מוצר אחד, הפרוש הוא החלפתו במוצר אחר שצריך לייצר. חלק גדול מצריכת האנרגיה וחלק ניכר מה[[זיהום]] ו[[השפעות סביבתיות|השפעות הסביבתיות של מוצר]], נוצרים בתהליך [כריית]] עופרות שונות, בתהליכי הפקה של [[חומרי גלם]] ובייצור המוצרים. [[ניתוח מחזור חיים]] היא שיטה לעמוד את ההשפעות השונות של מוצרים שונים במהלך חייהם מההפקה ועד לשלבי הפסולת.
לדוגמה ייצור של רוב המוצרים כיום דורש שימוש ב[[אנרגיה מתכלה]] המופקת מ[[דלק מחצבי]] - [[פחם]], [[נפט]] [[גז טבעי]] או [[אורניום]] שהפקתם והשימוש בהם כרוכה בזיהום, בעיות חברתיות רבות ודלדלול משאבים אלה. זריקה של מוצרי פלסטיק פרושה לא רק זיהום שפלסטיק זה יכול ליצור במי התהום אלא גם הזמנה לייצור מוצרי פלסטיק חדשים שהפקתם כרוכה בזיהום - לדוגמה תרומה לתעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה (בתי זיקוק, מפעלי פלסטיק) שתורמת ל[[זיהום אוויר במפרץ חיפה]].
==חלופות==
החלופות להטמנה ושריפת אשפה מתחלקים לפתרונות בטווח הזמן הקצר, הבינוני והארוך.
פתרונות קצרי טווח הם בדרך כלל פתרונות קצה - כלומר יש לנו כבר מוצר שאנחנו לא מעוניינים בו וצריך לראות איך להפטר ממנו בצורה טובה יותר - הפתרונות לכך הם [[כלכלה שיתופית]], [[שימוש חוזר]], [[מחזור]], ובמקרה של פסולת אורגנית [[קומפוסט]].
פתרונות בטווח הבינוני הם פתרונות שניתן ליישם ברמת הפרט או הקהילה שצריך ליישם עוד לפני שקנינו את המוצר או תוך כדי השימוש בו. הפתרונות כוללים [[פשטות מרצון]], [[כלכלה שיתופית]] (לקנות מוצר משומש או להשכיר מוצר במקום לקנות אותו), [[כלכלת מתנות]], העדפת קנייה של מוצרים עמידים וזיהוי היבטים של [[התיישנות מכוונת]] במוצרים, העדפת קנייה של "[[מוצרים אקולוגיים]]" שקל יותר למחזר אותם, קל יותר לתקן אותם או שהם מכילים פחות מוצרים רעילים, [[קומפוסט|קומפוסט קהילתי]], וכן הקניית ידע ויישום של [[שימור מוצרים]] ו[[תיקון מוצרים]] כדי להאריך את תוחלת החיים שלהם. בהיבטים כמו [[פסולת בניין]] יש לבדוק היבטים הנוגעים ל[[שימור בניינים]] ו[[בנייה ירוקה].
פתרונות בטווח הארוך יותר כוללים רעיונות ופתרונות של [[כלכלה בת קיימא]] וייצור בשיטת [[מעריסה לעריסה]]. אלו פתרונות שבדרך כלל דורשים [[הוליזם|פתרון הוליסטי]] שמערב את היצרנים, הרשויות ואת הצרכנים ודורשים שינוי כלכלי ותרבותי. אחד הרעיונות המרכזים בתחום זה הוא [[אחריות יצרן מורחבת]] כלומר המוצר הוא תמיד של היצרן ועליו מוטלת האחריות להבין מה לעשות עם הפסולת שנוצרה. דבר זה יוצר תמריץ ליצרן לזהות פתרונות שונים, עוד בשלבי הייצור, כדי למנוע את התרחשות הבעיה בסוף התהליך. רעיון מרכזי נוסף הוא הפרדת מחזורי החומרים המעורבים במוצרים ל[[מחזור טכני]] שמכיל חומרים שלא כדאי לזרוק לסביבה ואפשר לבצע בהם מחזור קל ללא ירידה באיכות החומר, ו[[מחזור אקולוגי]] שמכיל חומרים שכדאי להשיב לסביבה בצורה בטוחה כחלק מ[[קומפוסט]] - אפשר לשלב במוצר חומרים ממחזורים שונים, אבל צריך לעצב אותו כך שיהיה קל להפריד את החומרים זה מזה בקלות.
מבחינה כלכלית וחברתית ניתן לעודד [[כלכלת מחיר אמת]] שתטיל עלויות אמיתיות יותר על צרכנים ויצרנים, תבצע [[הפנמת עלויות]] ותיתן תמריצים כלכליים והתנהגותיים לשנות החלטות הנוגעות להשקעות, ייצור, רגולציה, צריכה ושימוש במוצרים. כלים אלה כוללים [[מס פיגו]] על אשפה (לדוגמה היטלי הטמנת אשפה על רשויות), [[אחריות יצרן מורחבת]], שקיפות בייצור (לדוגמה דיווח על חומרי גלם ומרשם פליטות והעברות חומרים), [[נתונים פתוחים]] ועוד. [[כלכלה דמוקרטית]] ו[[[כלכלת קוד פתוח]] יכולות לסייע בעיצוב מוצרים המכילים פחות זיהום וכרוכים בפחות [[התיישנות מכוונת]]. שינויים תרבותיים כוללים תמיכה ב[[קיימות]] ו[[תכנון ארוך טווח]], מניעת [[הכחשת זיהום|הכחשה והדחקה של נזקי הזיהום]] ושימוש בכלים של [[כלכלה התנהגותית]].
==ראו גם==
==ראו גם==
* [[זיהום מים בישראל]]
* [[זיהום קרקע בישראל]]
* [[מעריסה לעריסה]]
* [[מעריסה לעריסה]]
* [[משבר הרעלים]], [[חומר טרטוגני]], [[עתידנו הגנוב (ספר)]]
* [[אנא הפסיקו למחזר]]
* [[אנא הפסיקו למחזר]]
* [[קיימות]]
* [[קיימות]]