שינויים

* לפרטים תמיד יש תמריץ "לרמות" את התקנות.  

* לפרטים תמיד יש תמריץ "לרמות" את התקנות.  

לעיתים רחוקות הפתרון של טרגדיית הרכוש הציבורי הינו פשוט. עצם טבעה של הטרגדיה הוא שהיא נובעת מהתנהגות הגיונית לחלוטין מצד הפרטים. עם זאת, קיימות צורות זדוניות יותר. אם נחזור לדוגמא של  האגם, נניח כעת שפירמה מסויימת מחליטה לבנות מפעל כימיקלים בצד כשלהוא של האגם. כדי למקסם רווחים, הפירמה תרצה לשחרר פסולת רעילה מהמפעל אל תוך האגם. סביר שהעלות הזיהום הזה תיפול רק על בעלי הבתים; אם המפעל לא זקוק למים נקיים, לפירמה יהיה תמריץ קטן לשלוט בזיהום שלו. אם בעלי הבתים מנסים להפעיל לחץ פוליטי כדי לחייב את המפעל לטפל בשפכים, הפירמה תמיד יכולה לציין את התועלת של קיום המשרות.  

לעיתים רחוקות הפתרון של טרגדיית הרכוש הציבורי הינו פשוט. עצם טבעה של הטרגדיה הוא שהיא נובעת מהתנהגות הגיונית לחלוטין מצד הפרטים. עם זאת, קיימות צורות זדוניות יותר. אם נחזור לדוגמא של  האגם, נניח כעת שפירמה מסויימת מחליטה לבנות מפעל כימיקלים בצד כלשהוא של האגם. כדי למקסם רווחים, הפירמה תרצה לשחרר פסולת רעילה מהמפעל אל תוך האגם. סביר שהעלות הזיהום הזה תיפול רק על בעלי הבתים; אם המפעל לא זקוק למים נקיים, לפירמה יהיה תמריץ קטן לשלוט בזיהום שלו. אם בעלי הבתים מנסים להפעיל לחץ פוליטי כדי לחייב את המפעל לטפל בשפכים, הפירמה תמיד יכולה לציין את התועלת של קיום המשרות.  

הרדין (1985) מכנה צורה זו של הטרגדיה של הרכוש הצבורי "משחק כפל ה-C והP" או ("Double C-Double P Game" )- [[העלויות ציבוריות, הרווח פרטי]] (Communized Costs, Privatized Profits). דוגמאות יש בשפע, ומשתרעות מהדוגמאות הרגילות של [[זיהום אוויר]], [[זיהום מים|מים]] ואדמה, מיזמי סמים, ואפילו טרור. ברמה יומיומית יותר, יזמים של [[פרבור|דיור פרברי]], מסוגלים למשוך קונים על ידי הצעה של מחירים זולים יחסית, אבל עלולות להתקיים עלויות סמויות במונחים של [[פקקי תנועה|עומס תנועה]] גדול יותר על הכבישים המהירים, דבר שבסופו של דבר ידרוש בניה של כבישים חדשים.  העלויות של התשתית החדשה (שלא להזכיר את פקקי התנועה), בעודם נובעים ישירות מההתרחבות של דיור זול בפרברים, מוטלות על כתפי כל בעלי הבתים. הרווחים הולכים אל היזמים. העלויות מועברות אל הציבור. כתוצאה מכך הכמות של פיתוח פרברי גבוהה יותר ממה שהיא אמורה להיות. משחק ה-CC-PP  מתרחב גם לרמה הפוליטית. יזמים מפעילים לובי על מועצות ציבוריות אבל הציבור אינו מאורגן ולא מסוגל להפעיל לובי בצורה מאורגנת. קבוצות לחץ מקומיות עשויות מידי פעם לעצור יזם או להטות אותו אל קהילה אחרת, אבל הכוח החברתי המכריע הינו תמיד לטובת פיתוח נוסף.<ref>ראו גם -[[מנסור אולסון]], [[הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר)|הלוגיקה של פעולה קבוצתית ]],  1965</ref>  

הרדין (1985) מכנה צורה זו של הטרגדיה של הרכוש הצבורי "משחק כפל ה-C והP" או ("Double C-Double P Game" )- [[העלויות ציבוריות, הרווח פרטי]] (Communized Costs, Privatized Profits). דוגמאות יש בשפע, ומשתרעות מהדוגמאות הרגילות של [[זיהום אוויר]], [[זיהום מים|מים]] ואדמה, מיזמי סמים, ואפילו טרור. ברמה יומיומית יותר, יזמים של [[פרבור|דיור פרברי]], מסוגלים למשוך קונים על ידי הצעה של מחירים זולים יחסית, אבל עלולות להתקיים עלויות סמויות במונחים של [[פקקי תנועה|עומס תנועה]] גדול יותר על הכבישים המהירים, דבר שבסופו של דבר ידרוש בניה של כבישים חדשים.  העלויות של התשתית החדשה (שלא להזכיר את פקקי התנועה), בעודם נובעים ישירות מההתרחבות של דיור זול בפרברים, מוטלות על כתפי כל בעלי הבתים. הרווחים הולכים אל היזמים. העלויות מועברות אל הציבור. כתוצאה מכך הכמות של פיתוח פרברי גבוהה יותר ממה שהיא אמורה להיות. משחק ה-CC-PP  מתרחב גם לרמה הפוליטית. יזמים מפעילים לובי על מועצות ציבוריות אבל הציבור אינו מאורגן ולא מסוגל להפעיל לובי בצורה מאורגנת. קבוצות לחץ מקומיות עשויות מידי פעם לעצור יזם או להטות אותו אל קהילה אחרת, אבל הכוח החברתי המכריע הינו תמיד לטובת פיתוח נוסף.<ref>ראו גם -[[מנסור אולסון]], [[הלוגיקה של פעולה קבוצתית (ספר)|הלוגיקה של פעולה קבוצתית ]],  1965</ref>  

ייתכן ואין זה ברור שהיוון הינו בעל השפעה על פיתוח מקיים ועל שימור משאבים, אבל למעשה האפקט הינו חשוב ביותר. בצורה מופשטת קיימות משמעה דאגה לעתיד, ודאגה זו מוקטנת באופן הכרחי על ידי היוון. טענתי באופן מפורט במקום אחר (Clark 1973; Clark and Lamberson 1982) שניצול היתר של מלאי הלוויתנים העולמי, חלק מהם עד להכחדה, יכול להתפרש בחלק מהמקרים לפחות לא כמקרה של הטרגדיה של רכוש ציבורי, אלא כאסטרטגיה תאגידית מכוונת לחלוטין הנובעת מהיוון. הרווחים מציד לוויתנים היו עצומים. מינים גדולים כמו הלוויתן הכחול אינם יכולים לשאת ציד שנתי מעל 2% או 3% מתוך האוכלוסייה בעלת כושר הרביה. כששעור ההחזר הנורמלי להשקעה עומד בסביבות ה-10%, האסטרטגיה ה"אופטימלית" עבור ציידי הלוויתנים היתה כנראה פשוט להשמיד את הלוויתנים ולהשקיע את הרווחים במקום אחר. נראה שזה בדיוק מה שקרה כאשר חברים בוועידת ציד הלוויתנים הבינלאומית (IWC) קבעו באופן עקבי מכסות גבוהות בהרבה מהרף בר הקיימא. לבסוף, תחת לחץ מצד ארגוני שימור, הIWC  פעלה למנוע התדלדלות נוספת של מלאי הלוויתנים, אבל זה היה הרבה אחרי שהביזה העיקרית כבר הסתיימה. ואפילו כיום, חברות יפניות לציד לוויתנים לוחצות לפתיחה מחדש של המכסות על כל המינים, אפילו על הלוויתן הכחול, שכנראה נמצא קרוב מאוד לסכנת הכחדה (פירמות יפניות מעורבות בצורה עמוקה גם במשברים הנוכחיים הקשורים בפילים, קרנפים, צבי ים, ויערות טרופיים).  

ייתכן ואין זה ברור שהיוון הינו בעל השפעה על פיתוח מקיים ועל שימור משאבים, אבל למעשה האפקט הינו חשוב ביותר. בצורה מופשטת קיימות משמעה דאגה לעתיד, ודאגה זו מוקטנת באופן הכרחי על ידי היוון. טענתי באופן מפורט במקום אחר (Clark 1973; Clark and Lamberson 1982) שניצול היתר של מלאי הלוויתנים העולמי, חלק מהם עד להכחדה, יכול להתפרש בחלק מהמקרים לפחות לא כמקרה של הטרגדיה של רכוש ציבורי, אלא כאסטרטגיה תאגידית מכוונת לחלוטין הנובעת מהיוון. הרווחים מציד לוויתנים היו עצומים. מינים גדולים כמו הלוויתן הכחול אינם יכולים לשאת ציד שנתי מעל 2% או 3% מתוך האוכלוסייה בעלת כושר הרביה. כששעור ההחזר הנורמלי להשקעה עומד בסביבות ה-10%, האסטרטגיה ה"אופטימלית" עבור ציידי הלוויתנים היתה כנראה פשוט להשמיד את הלוויתנים ולהשקיע את הרווחים במקום אחר. נראה שזה בדיוק מה שקרה כאשר חברים בוועידת ציד הלוויתנים הבינלאומית (IWC) קבעו באופן עקבי מכסות גבוהות בהרבה מהרף בר הקיימא. לבסוף, תחת לחץ מצד ארגוני שימור, הIWC  פעלה למנוע התדלדלות נוספת של מלאי הלוויתנים, אבל זה היה הרבה אחרי שהביזה העיקרית כבר הסתיימה. ואפילו כיום, חברות יפניות לציד לוויתנים לוחצות לפתיחה מחדש של המכסות על כל המינים, אפילו על הלוויתן הכחול, שכנראה נמצא קרוב מאוד לסכנת הכחדה (פירמות יפניות מעורבות בצורה עמוקה גם במשברים הנוכחיים הקשורים בפילים, קרנפים, צבי ים, ויערות טרופיים).  

ההיסטוריה של ניצול הלוויתנים הגדולים הינה אופיינית באופנים רבים לסוגיות עכשוויות של משאבים וסביבה; היא משלבת היבטים של רכוש ציבורי, אי וודאות והיוון. כל מידה של אי וודאות (שהיתה בברור מרכיב מרכזי בדינמיקה של אוכלוסיות לוויתנים) הובילה להגדלת היוון העתיד, מה שבדרך כלל מכונה "היוון סיכון". בעיות משאבים וסביבה מכילות בדרך כלל מרכיבי אי וודאות מסוגים רבים. אם משאב ביולוגי כשלהוא זמין כעת, אבל אינו בטוח בעתיד (אם בגלל השפעות ביולוגיות בלתי ידועות, או שמישהו אחר עלול לקחת אותו), האינטרס העצמי של אלו המנצלים אותו יתן עדיפות לקציר מיידי.  

ההיסטוריה של ניצול הלוויתנים הגדולים הינה אופיינית באופנים רבים לסוגיות עכשוויות של משאבים וסביבה; היא משלבת היבטים של רכוש ציבורי, אי וודאות והיוון. כל מידה של אי וודאות (שהיתה בברור מרכיב מרכזי בדינמיקה של אוכלוסיות לוויתנים) הובילה להגדלת היוון העתיד, מה שבדרך כלל מכונה "היוון סיכון". בעיות משאבים וסביבה מכילות בדרך כלל מרכיבי אי וודאות מסוגים רבים. אם משאב ביולוגי כלשהוא זמין כעת, אבל אינו בטוח בעתיד (אם בגלל השפעות ביולוגיות בלתי ידועות, או שמישהו אחר עלול לקחת אותו), האינטרס העצמי של אלו המנצלים אותו יתן עדיפות לקציר מיידי.  

כך, אנו מוצאים שבמקרים רבים, אין כוחות כלכליים כלשהם הפועלים למען פיתוח בר קיימא של ה[[ביוספרה]]. תמריצים פרטיים של אנשים רציונליים מקילים על פעילות נגד [[קיימות]]. צרכים מיידיים, עבודות, [[צמיחה כלכלית]] ושגשוג הם היעדים המהותיים במדיניות הכלכלית של כל מדינה. צמיחה כלכלית מוערכת על ידי מידת הגידול של [[תוצר מקומי גולמי|התמ"ג]], ללא ניסיון לבצע חשבונאות להרס המשאבים הטבעיים.  

כך, אנו מוצאים שבמקרים רבים, אין כוחות כלכליים כלשהם הפועלים למען פיתוח בר קיימא של ה[[ביוספרה]]. תמריצים פרטיים של אנשים רציונליים מקילים על פעילות נגד [[קיימות]]. צרכים מיידיים, עבודות, [[צמיחה כלכלית]] ושגשוג הם היעדים המהותיים במדיניות הכלכלית של כל מדינה. צמיחה כלכלית מוערכת על ידי מידת הגידול של [[תוצר מקומי גולמי|התמ"ג]], ללא ניסיון לבצע חשבונאות להרס המשאבים הטבעיים.