שינויים

==קשיחות מוסדית==

==קשיחות מוסדית==

ההנחה המקובלת, המכוונת את המדיניות הכלכלית הליבראלית, מוכרת לכולנו: 'הקשיחויות המוסדיות' (כגון: הסכמי שכר קיבוציים, ועדי עובדים, חוק שכר מינימום וכו') מונעות משא ומתן חופשי על גובה השכר, ומייקרות את עלות העבודה למעסיק. כתוצאה מכך נפגעת המוטיבציה של המעסיקים לשכור פועלים, והאבטלה גדלה. ההשוואה בין אירופה לארה"ב מאששת, לכאורה, הנחה זו. בארה"ב השכר גמיש יותר (ומאז שנות השמונים הוא הולך ויורד), והאבטלה נמוכה כמעט במחצית מזו הקיימת באירופה. הואיל והישג זה קשור בירידה תלולה של השכר בשולי הסולם החברתי, הוא מלווה בגידול הפערים והתרחבות מעגל העובדים העניים. לעומת זאת, באירופה השכר מוגן יותר בפני שחיקה, והאבטלה גבוהה יותר. לכאורה נדמה, איפוא, שהשכר והתעסוקה הם אויבים. מכאן גם הרעיון המוזר שעלינו לבחור בין מאבק באבטלה ומאבק בעוני.

ההנחה המקובלת, המכוונת את המדיניות הכלכלית הליבראלית, מוכרת לכולנו: 'הקשיחויות המוסדיות' (כגון: הסכמי שכר קיבוציים, ועדי עובדים, חוק שכר מינימום וכו') מונעות משא ומתן חופשי על גובה השכר, ומייקרות את עלות העבודה למעסיק. כתוצאה מכך נפגעת המוטיבציה של המעסיקים לשכור פועלים, והאבטלה גדלה. ההשוואה בין אירופה לארצות הברית מאששת, לכאורה, הנחה זו. בארצות הברית השכר גמיש יותר (ומאז שנות השמונים הוא הולך ויורד), והאבטלה נמוכה כמעט במחצית מזו הקיימת באירופה. הואיל והישג זה קשור בירידה תלולה של השכר בשולי הסולם החברתי, הוא מלווה בגידול הפערים והתרחבות מעגל העובדים העניים. לעומת זאת, באירופה השכר מוגן יותר בפני שחיקה, והאבטלה גבוהה יותר. לכאורה נדמה, איפוא, שהשכר והתעסוקה הם אויבים. מכאן גם הרעיון המוזר שעלינו לבחור בין מאבק באבטלה ומאבק בעוני.

   

   

הבסיס התיאורטי של תפיסה זו הוא שגובה השכר, ככל מחיר בשוק, צריך להקבע על-פי שיווי המשקל שבין ההיצע והביקוש. לפי מודל זה, התחרות החופשית אמורה להבטיח תעסוקה מלאה: אם היצע העובדים יהיה גדול מן הביקוש, תוביל התחרות בין העובדים לירידה בשכר, מה שיגדיל את הביקוש לעובדים וישים קץ לאבטלה. ואולם, ככל ש'הקשיחויות המוסדיות' שנמנו לעיל מונעות את הורדת השכר, הן מקשות על המעסיקים לשכור פועלים, ובכך מנציחות את האבטלה. יתר-על-כן, בשל עלות השכר הגבוהה, מעדיפות החברות להעסיק עובדים מעטים ומיומנים, דבר הפוגע בתעסוקת העובדים הלא-מקצועיים והיצעירים הנכנסים אל שוק העבודה. המסקנה: על מנת לפתור את בעיית האבטלה באירופה, יש להוריד את עלות העבודה (קיצוץ בשכר, צמצום הזכויות הסוציאליות של הפועלים וכדומה).

הבסיס התיאורטי של תפיסה זו הוא שגובה השכר, ככל מחיר בשוק, צריך להקבע על-פי שיווי המשקל שבין ההיצע והביקוש. לפי מודל זה, התחרות החופשית אמורה להבטיח תעסוקה מלאה: אם היצע העובדים יהיה גדול מן הביקוש, תוביל התחרות בין העובדים לירידה בשכר, מה שיגדיל את הביקוש לעובדים וישים קץ לאבטלה. ואולם, ככל ש'הקשיחויות המוסדיות' שנמנו לעיל מונעות את הורדת השכר, הן מקשות על המעסיקים לשכור פועלים, ובכך מנציחות את האבטלה. יתר-על-כן, בשל עלות השכר הגבוהה, מעדיפות החברות להעסיק עובדים מעטים ומיומנים, דבר הפוגע בתעסוקת העובדים הלא-מקצועיים והיצעירים הנכנסים אל שוק העבודה. המסקנה: על מנת לפתור את בעיית האבטלה באירופה, יש להוריד את עלות העבודה (קיצוץ בשכר, צמצום הזכויות הסוציאליות של הפועלים וכדומה).

   

   

==הורדת שכר-המינימום?==

==הורדת שכר-המינימום?==

בקצרה, קשה למצוא בסיס אמפירי מוצק לרעיון שהתעסוקה נפגעת, באופן כללי, מגובה השכר (או עלות העבודה). רוב המומחים מודים בכך, ומעדיפים להתמקד ביחס שבין שני גורמים ממוקדים יותר: גובה שכר המינימום, ורמת התעסוקה של צעירים ועובדים בלתי-מקצועיים (הקשר בין המשתנים הללו ברור, שכן צעירים ועובדים לא-מקצועיים הם בדרך-כלל  האוכלוסייה שמרוויחה שכר מינימום). אלא שגם כאן אין למצוא קורלציה חד-משמעית. אכן, ישנם מקרים שבהם הגדלת שכר המינימום מצמצמת במקצת את תעסוקת היצעירים, אך לעומת זאת יש גם דוגמאות הפוכות: בקליפורניה, בסוף שנות השמונים, הוגדל שכר המינימום באופן דרמאטי, והגדלה זו לוותה דווקא בזינוק בתעסוקת היצעירים. גם הגדלתו של שכר המינימום בטקסס, באותו זמן, לא פגעה בהקף התעסוקה של צעירים ברשתות המזון המהיר (שהן מוקד מרכזי לתעסוקת צעירים). ובניגוד לכך, ההורדה הניכרת של שכר המינימום הפדראלי בארה"ב, בשנות השבעים והשמונים (מ 55% של השכר הממוצע ל 35%!) לא צמצמה את האבטלה בקרב היצעירים. הקף האבטלה של צעירים ועובדים לא-מקצועיים באמריקה עלה, למרות השחיקה הניכרת של רמות השכר הנמוכות שם.

בקצרה, קשה למצוא בסיס אמפירי מוצק לרעיון שהתעסוקה נפגעת, באופן כללי, מגובה השכר (או עלות העבודה). רוב המומחים מודים בכך, ומעדיפים להתמקד ביחס שבין שני גורמים ממוקדים יותר: גובה שכר המינימום, ורמת התעסוקה של צעירים ועובדים בלתי-מקצועיים (הקשר בין המשתנים הללו ברור, שכן צעירים ועובדים לא-מקצועיים הם בדרך-כלל  האוכלוסייה שמרוויחה שכר מינימום). אלא שגם כאן אין למצוא קורלציה חד-משמעית. אכן, ישנם מקרים שבהם הגדלת שכר המינימום מצמצמת במקצת את תעסוקת היצעירים, אך לעומת זאת יש גם דוגמאות הפוכות: בקליפורניה, בסוף שנות השמונים, הוגדל שכר המינימום באופן דרמאטי, והגדלה זו לוותה דווקא בזינוק בתעסוקת היצעירים. גם הגדלתו של שכר המינימום בטקסס, באותו זמן, לא פגעה בהקף התעסוקה של צעירים ברשתות המזון המהיר (שהן מוקד מרכזי לתעסוקת צעירים). ובניגוד לכך, ההורדה הניכרת של שכר המינימום הפדראלי בארצות הברית, בשנות השבעים והשמונים (מ 55% של השכר הממוצע ל 35%!) לא צמצמה את האבטלה בקרב היצעירים. הקף האבטלה של צעירים ועובדים לא-מקצועיים באמריקה עלה, למרות השחיקה הניכרת של רמות השכר הנמוכות שם.

   

   

לסיכום: הורדות שכר אינן מפחיתות את האבטלה והעלאת שכר המינימום עשויה אף לשפר את תעסוקת היצעירים. כך מלמדים המחקרים האמפיריים. האם העולם נפל על הראש? ככל שירגיז הדבר את התאורטיקנים, המאמינים שהתיאוריה חזקה מהמציאות, קרוב לודאי שדווקא התיאוריה היא שנופלת, ונופלת "בגדול".

לסיכום: הורדות שכר אינן מפחיתות את האבטלה והעלאת שכר המינימום עשויה אף לשפר את תעסוקת היצעירים. כך מלמדים המחקרים האמפיריים. האם העולם נפל על הראש? ככל שירגיז הדבר את התאורטיקנים, המאמינים שהתיאוריה חזקה מהמציאות, קרוב לודאי שדווקא התיאוריה היא שנופלת, ונופלת "בגדול".