47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 37:
שורה 37: − + + + + + + + + +
←מתינות
אנחנו גם מגיעים לכך שנראה שצריכה היא אמצעי להשגת מטרה, שהיא ההתפתחות של פוטנציאל אנושי. כאשר ההתפתחות האנושית היא המטרה שלנו, אנו אוכלים מזון לא מכיוון שזה פשוט מציע לנו עונג, אלא כדי לקבל אנרגיה פיסית ונפשית הכרחית לצמיחה אינטלקטואלית ורוחנית לקראת חיים אציליים יותר.
אנחנו גם מגיעים לכך שנראה שצריכה היא אמצעי להשגת מטרה, שהיא ההתפתחות של פוטנציאל אנושי. כאשר ההתפתחות האנושית היא המטרה שלנו, אנו אוכלים מזון לא מכיוון שזה פשוט מציע לנו עונג, אלא כדי לקבל אנרגיה פיסית ונפשית הכרחית לצמיחה אינטלקטואלית ורוחנית לקראת חיים אציליים יותר.
(המשך הפרק דן בנושאים נוספים : אי-צריכה, צריכת יתר, שביעות רצון, עבודה, ייצור ולא-ייצור, תחרות ושיתוף פעולה, בחירה, והשקפות על החיים.)
==אי-צריכה==
ללא המימד הרוחני, החשיבה הכלכלית המודרנית מעודדת צריכה מקסימלית. היא מהללת את מי שאוכל הכי הרבה - שלוש, ארבע, או יותר פעמים ביום. אם מישהו יכול לאכול עשר פעמים ביום, עוד יותר טוב. בניגוד לכך, כלכלה בודהיסטית מבינה כי אי-צריכה יכולה לתרום לרווחה. למרות שנזירים אוכלים רק פען ביום, הם שואפים לסוג של רווחה שתלוי במעט.
בימי התבוננות, יש הדיוטות בודהיסטים שגם נמנעים מאכילה אחרי הצהריים ו, ובכך, תורמים לרווחתם שלהם. ויתור על ארוחת הערב מאפשר להם להשקיע זמן במדיטציה והתבוננות בלימודיו של הבודהא. הגוף קל והנפש נרגעת בקלות כאשר הבטן אינה מלאה. כך בודהיזם מכיר בכך שיש רצונות שניתן להשביע באמצעות אי-צריכה, עמדה שהמחשבה הכלכלית המסורתית תתקשה להעריך. הימנעות מאכילה יכולה להיות חלק מסיפוק הצרכים הרוחניים הלא החומריים שלנו.
זה לא שירידה לאכילת ארוחה אחת ביום הוא המטרה, כמובן. כמו הצריכה, אי-צריכה היא רק אמצעי להשגת מטרה, לא מטרה בפני עצמה. אם ההתנזרות לא הובילה לרווחה, זה יהיה חסר טעם, רק דרך להתעלל בעצמנו. השאלה היא לא אם לצרוך או לא לצרוך, אלא אם הבחירות שלנו מובילות לפיתוח עצמי.
(המשך הפרק דן בנושאים נוספים : צריכת יתר, שביעות רצון, עבודה, ייצור ולא-ייצור, תחרות ושיתוף פעולה, בחירה, והשקפות על החיים.)
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==