47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 27:
שורה 27: − + + + + + + + + + + +
←צריכה
בניגוד לכך, צריכה נכונה תמיד תורמת לרווחה ויוצרת את הבסיס להתפתחות נוספת של הפוטנציאל האנושי. זוהי נקודה חשובה שבדרך כלל כלכלנים מתעלמים ממנה. צריכה שמובלת על ידי צ'נדה עושה הרבה יותר מאשר סתם סיפוק של תשוקות הפרט; היא תורמת לרווחה ולהתפתחות הרוחנית. דבר זה נכון גם ברמה העולמית. אם כל הפעילויות הכלכליות היו מוכוונות על ידי צ'נדה, התוצא היתה הרבה יותר מאשר כלכלה בריאה ושגשוג חומרי - פעילויות כאלה היו תורמות לכל ההתפתחות האנושית ומאפשרות לאנושות לנהל חיים אציליים יותר ולהנות מסוגי שמחה יותר בשלים ובוגרים.
בניגוד לכך, צריכה נכונה תמיד תורמת לרווחה ויוצרת את הבסיס להתפתחות נוספת של הפוטנציאל האנושי. זוהי נקודה חשובה שבדרך כלל כלכלנים מתעלמים ממנה. צריכה שמובלת על ידי צ'נדה עושה הרבה יותר מאשר סתם סיפוק של תשוקות הפרט; היא תורמת לרווחה ולהתפתחות הרוחנית. דבר זה נכון גם ברמה העולמית. אם כל הפעילויות הכלכליות היו מוכוונות על ידי צ'נדה, התוצא היתה הרבה יותר מאשר כלכלה בריאה ושגשוג חומרי - פעילויות כאלה היו תורמות לכל ההתפתחות האנושית ומאפשרות לאנושות לנהל חיים אציליים יותר ולהנות מסוגי שמחה יותר בשלים ובוגרים.
(המשך הפרק דן בנושאים נוספים : מתינות, אי-צריכה, צריכת יתר, שביעות רצון, עבודה, ייצור ולא-ייצור, תחרות ושיתוף פעולה, בחירה, והשקפות על החיים.)
==מתינות==
החוכמה של המתינות שוכנת בלב ליבו של הבודהיזם. כאשר חושבים כי המטרה של הפעילות הכלכלית היא הסיפוק של תשוקות, הפעילות הכלכלית היא פתוחה וללא הגדרה ברורה - התשוקות הן אינסופיות. לפי הגישה הבודהיסטית, יש לבקר את הפעילות הכלכלית ולוודא שהיא מכוונת להשגת רווחה ולא "שביעות רצון מקסימלית" המבוקשת על ידי החשיבה הכלכלית המסורתית. רווחה כמטרה פועלת כבקרה על הפעילות הכלכלית. לא עוד מאבק אחד נגד השני כדי לספק את התשוקות האינסופיות שלנו. תחת זאת הפעילות שלנו מופנית לכיווון של השגת רווחה. אם הפעילות הכלכלית מוכוונת לכיוון זה, המטרות שלה ברורות והפעילויות שלה תחת שליטה. מושג איזון או שיווי משקל. אין עודף מיותר, אין עודף צריכה או עודף ייצור. במודל הכלכלי הקלאסי, התשוקות האינסופיות הן מבוקרות על ידי מחסור, אבל במודל הבודהיסטי הן מבוקרות על ידי הערכה של מתינות והמטרה של רווחה. האיזון כתוצאה מכך יוביל באופן טבעי להספקת ההשפעותת המזיקות של פעילות כלכלית לא מבוקרת.
נזירים ונזירות בודהיסטים מהרהרים באופן מסורתי על מתינות לפני כל ארוחה באמירת הבאה:
"מתבוננים בפיקחות, אנחנו לוקחים את מזון הנדבות, לא למטרת כיף, לא בשביל פינוק או הקסם של טעם, אלא פשוט לתחזוקה של הגוף, להמשך הקיום, להפסקת תחושה כואבת, כדי לחיות חיים גבוהים יותר. באמצעות אכילה זו, אנו מכניעים תחושות כואבות ישנות של רעב ומונעים עליה של תחושות כואבות חדשות (של אכילת יתר). כך אנחנו חיים באין מפריע, חפים מפשע, ובנוחות. " [M.I.10; Nd. 496]
המתינות כמטרה אינה מוגבלת לנזירים: בכל פעם שאנו משתמשים בדברים, בין אם זה מזון, ביגוד, אפילו נייר וחשמל או, אנחנו יכולים להקדיש זמן כדי להתבונן במטרה האמיתית שלהם, במקום להשתמש בהם בפיזור דעת. על ידי התבוננות בדרך זו אנו יכולים להימנע מצריכה קלת דעת וכך להבין את "הכמות הנכונה", "דרך האמצע".
אנחנו גם מגיעים לכך שנראה שצריכה היא אמצעי להשגת מטרה, שהיא ההתפתחות של פוטנציאל אנושי. כאשר ההתפתחות האנושית היא המטרה שלנו, אנו אוכלים מזון לא מכיוון שזה פשוט מציע לנו עונג, אלא כדי לקבל אנרגיה פיסית ונפשית הכרחית לצמיחה אינטלקטואלית ורוחנית לקראת חיים אציליים יותר.
(המשך הפרק דן בנושאים נוספים : אי-צריכה, צריכת יתר, שביעות רצון, עבודה, ייצור ולא-ייצור, תחרות ושיתוף פעולה, בחירה, והשקפות על החיים.)
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==