47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 84:
שורה 84: + + + + + + +
←דיון על הגבולות הפלנטריים
ההשפעה של בני האדם על מחזור החנקן היא משמעותית. כיום, בני אדם הופכים מולקלות N2 לצורות ראקטיביות של חנקן בקצב גדול יותר מאשר כל התהליכים היבשתיים הטבעיים גם יחד. המרות אנושיות של חנקן מתרחשות בעיקר על ידי 4 תהליכים: קיבוע תעשייתי של חנקן אטמוספרי N2 ל[[אמוניה]] (כ-80 מיליוני טונות לשנה);קיבוע חקלאי של חנקן אטמוספירי N2 על ידי גידולי קטניות (כ-40 מיליוני טונות לשנה); שריפה של [[דלק מחצבי]] (כ-20 מיליוני טונות לשנה); ושריפה של [[ביומאסה]] (כ-10 מיליוני טונות לשנה); למרות שהמטרה הראשית של רוב החנקן הראקטיבי הזה היא לשם שיפור תנובת המזון על ידי [[דשן]] חלק גדול המחנקן הראקטיבי מגיע בסופו של דבר לאיזורי חוף ולמקורות מים וגורם ל[[זיהום]], גורם לזיהום אוויר ומצטבר בביומאסה. מאמצים להקטין זיהום חנקן היו עד כה למרה מקומית והאיזורית בלבד. לדוגמה על ידי הגבלת ריכוזים של ניטרטים במי תהום או על ידי הגבלת פליטות של ניטראט-אוקסיד באיזורים עירוניים.
ההשפעה של בני האדם על מחזור החנקן היא משמעותית. כיום, בני אדם הופכים מולקלות N2 לצורות ראקטיביות של חנקן בקצב גדול יותר מאשר כל התהליכים היבשתיים הטבעיים גם יחד. המרות אנושיות של חנקן מתרחשות בעיקר על ידי 4 תהליכים: קיבוע תעשייתי של חנקן אטמוספרי N2 ל[[אמוניה]] (כ-80 מיליוני טונות לשנה);קיבוע חקלאי של חנקן אטמוספירי N2 על ידי גידולי קטניות (כ-40 מיליוני טונות לשנה); שריפה של [[דלק מחצבי]] (כ-20 מיליוני טונות לשנה); ושריפה של [[ביומאסה]] (כ-10 מיליוני טונות לשנה); למרות שהמטרה הראשית של רוב החנקן הראקטיבי הזה היא לשם שיפור תנובת המזון על ידי [[דשן]] חלק גדול המחנקן הראקטיבי מגיע בסופו של דבר לאיזורי חוף ולמקורות מים וגורם ל[[זיהום]], גורם לזיהום אוויר ומצטבר בביומאסה. מאמצים להקטין זיהום חנקן היו עד כה למרה מקומית והאיזורית בלבד. לדוגמה על ידי הגבלת ריכוזים של ניטרטים במי תהום או על ידי הגבלת פליטות של ניטראט-אוקסיד באיזורים עירוניים.
===שימושי קרקע===
בכל רחבי כדור הארץ יערות, ביצות ועוד ביומות הופכים ל[[שטחי חקלאות]] ול[[שימושי קרקע]] נוספים, דבר שמשפיע על [[מחזור המים]], [[מחזור הפחמן]] ו[[מחזורים אקולוגיים]] ומפחיתים את [[מגוון המינים]].
היועץ הסביבתי Steve Bass מעיר כי הקיימות של שימוש קרקע תלויה פחות באחוזים ויותר בגורמים אחרים. לדוגמה ההשפעות הסביבתיות של 15 אחוזים (מהשטח היבשתי של כדור הארץ) של שטחי אדמה מעובדים בצורה אינטנסיבית בבלוקים גדולים תהיה שונה לחלוטים מ-15 אחוזים של אדמות חקלאות ש[[חקלאות בת קיימא|מעובדות בצורות יותר בנות קיימא]] ואשר יש להם אינטרגרציה עם הנוף סביבן. הגבול של 15% שימושי קרקע לחקלאות הוא קו מדיניות לא בשל שמדלל את הגישה המדעית של המחברים. במקום זה הוא מציע להשתמש בגבולות על [[סחף קרקע]] או [[הרס הקרקע]] כמדד לבריאות ה[[קרקע]].
מדען מערכות כדור הארץ Eric Lambin חושב שחקלאות אינטסיבית צריכה להתרכז באדמות שיש להן את הפוטנציאל הטוב ביותר ל[[פריון חקלאי|יבול גבוה]]. ניתן לדעתו למנוע אובדן קרקעות חקלאיות על ידי הפחתת הרס קרקעות, הרס מי תהום ו[[פרבור]]. דבר זה ידרוש פיתוח של ערים קופמרטיות וכן התאמה של פרקטיות חקלאיות יעילות יותר, במיוחד במדינות מתפתחות. ניתן להפחית את הביקוש לקרקעות חקלאיות על ידי הפחתה של [[בזבוז מזון]], עידוד של הפחתת [[גידול אוכלוסין]], דאגה להקצה שוויניות יותר של מזון והפחתה דראסטית של [[צריכת בשר]] במדינות עשירות.
==התפתחויות נוספות==
==התפתחויות נוספות==