שינויים

==במהלך המאה ה-19==

==במהלך המאה ה-19==

בסוף המאה ה-19 הומצא דגם "אופני הבטיחות" שהיה לראשונה בעל שרשרת שאפשה לרכוב באופניים בצורה בטוחה וקלה. דבר זה התקיים בד בבד עם הצמיחה של התנועה הפמיניסטית באירופה ובארצות הברית. האופניים אפשרו לנשים בכל המעמדות והגילאים (במיוחד לנשים צעירות) להתנייד בקלות ובאופן עצמי להבדיל מחברות מסורתיות יותר בו הן נדרשו לכלי רכב יקר יותר (מרכבות) ו/או לליווי מטעם גברים.  

בסוף המאה ה-19 הומצא דגם "אופני הבטיחות" שהיה לראשונה בעל שרשרת שאפשרה לרכוב באופניים בצורה בטוחה וקלה. דבר זה התקיים בד בבד עם הצמיחה של התנועה הפמיניסטית באירופה ובארצות הברית. האופניים אפשרו לנשים בכל המעמדות והגילאים (במיוחד לנשים צעירות) להתנייד בקלות ובאופן עצמי להבדיל מחברות מסורתיות יותר בו הן נדרשו לכלי רכב יקר יותר (מרכבות) ו/או לליווי מטעם גברים.  

אליזבת קיידי סטנטון (Elizabeth Cady Stanton) היתה סופרג'יסטית בולטת במאה ה-19 הצהרת עמדות שפירסמה בוועידה הראשונה לזכויות האישה שהתקיימה ביולי 1848 בסנקה פולס, ניו יורק, זוכה לעתים תכופות לכינוי כ"כנס הפמיניסטי הראשון", היוזמה המאורגנת הראשונה לתנועה לזכויות האישה ולזכות הבחירה לנשים בארצות הברית. סטנטון כתבה כי אופניים הן כלי שנותן מוטיבציה לנשים לקבל עוד כוח ולקבל עוד תפקידים בחברה {{הערה|שם=Vivanco|Vivanco, Luis Antonio (2013). Reconsidering the Bicycle: An Anthropological Perspective on a New (old) Thing. Routledge. pp. 32–34P}} סוזן בראונל אנתוני (Susan Brownell Anthony‏) פמיניסטית בולטת נוספת שעבדה יחד עם סטנטון ופעלה גם בנושא ביטול העבדות, טענה בשנת 1896: "תנו לי להגיד לכן מה אני חושבת על אופניים: אני חושבת שהם שחררו את הנשים יותר מכל דבר אחר בעולם. אני עומדת וצוהלת בכל פעם שאני רואה אישה רוכבת על גלגלים". {{הערה|שם=Vivanco}}

אליזבת קיידי סטנטון (Elizabeth Cady Stanton) היתה סופרג'יסטית בולטת במאה ה-19 הצהרת עמדות שפירסמה בוועידה הראשונה לזכויות האישה שהתקיימה ביולי 1848 בסנקה פולס, ניו יורק, זוכה לעתים תכופות לכינוי כ"כנס הפמיניסטי הראשון", היוזמה המאורגנת הראשונה לתנועה לזכויות האישה ולזכות הבחירה לנשים בארצות הברית. סטנטון כתבה כי אופניים הן כלי שנותן מוטיבציה לנשים לקבל עוד כוח ולקבל עוד תפקידים בחברה {{הערה|שם=Vivanco|Vivanco, Luis Antonio (2013). Reconsidering the Bicycle: An Anthropological Perspective on a New (old) Thing. Routledge. pp. 32–34P}} סוזן בראונל אנתוני (Susan Brownell Anthony‏) פמיניסטית בולטת נוספת שעבדה יחד עם סטנטון ופעלה גם בנושא ביטול העבדות, טענה בשנת 1896: "תנו לי להגיד לכן מה אני חושבת על אופניים: אני חושבת שהם שחררו את הנשים יותר מכל דבר אחר בעולם. אני עומדת וצוהלת בכל פעם שאני רואה אישה רוכבת על גלגלים". {{הערה|שם=Vivanco}}

==במאה ה-20==

==במאה ה-20==

במהלך המאה ה-20, במיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה, חלה ירידה חדה בשימוש באופניים והחל עליה תלולה בשימוש במכוניות. חברות המכוניות ותומכים בתחבורת מכוניות עודדו [[פרבור]] בערים ושכונות חדשות וכן [[תכנון מוטה מכוניות]] בערים קיימות. תכנון מוטה מכוניות עם "מכונית לכל משפחה" ובהמשך "מכונית לכל מבוגר" היתה אמורה לייצר עיר מודרנית ומתקדמת יותר, שבה אנשים חופשיים לנוע לאן שהם רוצים איך שהם רוצים בלי מגבלות מצד החברה , בלי מגבלות של תחבורה ציבורית - כל אדם שיש לו מכונית יכול להתניד לאן שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, בצורה חופשית.  

במהלך המאה ה-20, במיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה, חלה ירידה חדה בשימוש באופניים והחל עליה תלולה בשימוש במכוניות. חברות המכוניות ותומכים בתחבורת מכוניות עודדו [[פרבור]] בערים ושכונות חדשות וכן [[תכנון מוטה מכוניות]] בערים קיימות. תכנון מוטה מכוניות עם "מכונית לכל משפחה" ובהמשך "מכונית לכל מבוגר" הייתה אמורה לייצר עיר מודרנית ומתקדמת יותר, שבה אנשים חופשיים לנוע לאן שהם רוצים איך שהם רוצים בלי מגבלות מצד החברה, בלי מגבלות של תחבורה ציבורית - כל אדם שיש לו מכונית יכול להתנייד לאן שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, בצורה חופשית.  

ההבטחה הזו קוימה בחלקה, במיוחד עבור גברים. במדינות עניות ובעלות הכנסה בינונית , ובקרב מעמד הביניים והמעמד הנמוך במדינות עשירות, משפחות לא יכולות להרשות לעצמן להחזיק שתי מכוניות. יש להן מכונית אחת לכל היותר. התוצאה היא הבדלים ניכרים ביכולת הניידות עבור בן הזוג שנוסע במכונית. ברוב המאה ה-20 ברוב המדינות והחברות הגבר היה המפרנס הראשי ולכן הוא זכה במכונית כדי להתנייד לעבודה. נשים רבות - גם בארצות הברית של שנות ה-50 וה-60 היו נטולות מכוניות וחיו בפרברים שבהם קשה להתנייד ללא מכונית. עד היום [[נתונים על תחבורה בישראל]] מראים כי משפחות במעמדות נמוכים יותר לא יכולות להחזיק שתי מכוניות. ברוב המקרים הדבר גורר [[אי שויון תחבורתי]] ביחס לנשים.  

ההבטחה הזו קוימה בחלקה, במיוחד עבור גברים. במדינות עניות ובעלות הכנסה בינונית, ובקרב מעמד הביניים והמעמד הנמוך במדינות עשירות, משפחות לא יכולות להרשות לעצמן להחזיק שתי מכוניות. יש להן מכונית אחת לכל היותר. התוצאה היא הבדלים ניכרים ביכולת הניידות עבור בן הזוג שנוסע במכונית. ברוב המאה ה-20 ברוב המדינות והחברות הגבר היה המפרנס הראשי ולכן הוא זכה במכונית כדי להתנייד לעבודה. נשים רבות - גם בארצות הברית של שנות ה-50 וה-60 היו נטולות מכוניות וחיו בפרברים שבהם קשה להתנייד ללא מכונית. עד היום [[נתונים על תחבורה בישראל]] מראים כי משפחות במעמדות נמוכים יותר לא יכולות להחזיק שתי מכוניות. ברוב המקרים הדבר גורר [[אי שוויון תחבורתי]] ביחס לנשים.  

נשים עשירות יותר, נשים שהיו המפרנס המרכזי במשפחה היו בעלות מכוניות. עם הזמן הבעלות והשימוש במכונית בקרב נשים עלה בהתמדה. הקשר בין שימוש בתחבורה ציבורית רגל ואופניים לבין פמיניזם נחלש והתפוגג.  

נשים עשירות יותר, נשים שהיו המפרנס המרכזי במשפחה היו בעלות מכוניות. עם הזמן הבעלות והשימוש במכונית בקרב נשים עלה בהתמדה. הקשר בין שימוש בתחבורה ציבורית רגל ואופניים לבין פמיניזם נחלש והתפוגג.  

עם זאת במדינות בעלות תכנון קרוב יותר ל[[עירוניות מתחדשת]] כמו הולנד, המאפיינים של אופניים נמשכו יותר זמן לעומת מדינות כמו ארצות הברית. בעוד בארצות הברית השימוש באופניים דעך בשנות ה-20-30 של המאה, בהולנד השימוש באופניים החל לרדת רק בתום מלחמת העולם השנייה. במדינות אירופה בכלל ובפרט במדינות כמו הולנד או דנמרק השימוש באופניים היה עדיין משמעותי בשנות ה-70 ואיתו גם הקשר בין פמיניזם לבין אופניים.  

עם זאת במדינות בעלות תכנון קרוב יותר ל[[עירוניות מתחדשת]] כמו הולנד, המאפיינים של אופניים נמשכו יותר זמן לעומת מדינות כמו ארצות הברית. בעוד בארצות הברית השימוש באופניים דעך בשנות ה-20-30 של המאה ה-20, בהולנד השימוש באופניים החל לרדת רק בתום מלחמת העולם השנייה. במדינות אירופה בכלל ובפרט במדינות כמו הולנד או דנמרק השימוש באופניים היה עדיין משמעותי בשנות ה-70 ואיתו גם הקשר בין פמיניזם לבין אופניים.  

דוגמה אחת לכך היו פעילות חברתיות למען [[תחבורת אופניים]] בהולנד בשנות ה-70. אחת הפעילות המרכזיות שקרבה בין אנשי הזרם המרכזי ופעילי האופניים הרדיקלים יותר הייתה Maartje van Putten. היא הגיעה ממשפחה עמידה ומכובדת, והייתה מעורבת גם ב[[פמיניזם|תנועה הפמיניסטית]] המתפתחת ותנועות ל[[תחבורה פרוגרסיבית]]. [https://lcc.org.uk//pages/holland-in-the-1970s] היא התראיינה לתקשורת והביעה תמיכה במסרים של Langenhoff. זמן קצר לאחר מכן, בגיל 23, היא מונתה לנשיאת ארגון "[[עצרו את רצח הילדים]]" - ארגון חדש שנועד להפחית את המספר הגבוה של ילדים שנהרגו בתאונות דרכים.{{הערה|שם=LCC|Mike Cavenett, [https://lcc.org.uk//pages/holland-in-the-1970s HOLLAND IN THE 1970S Dutch campaigners explain why the Netherlands is now so cycle-friendly], London Cyclist magazine, 2011}}

דוגמה אחת לכך היו פעילות חברתיות למען [[תחבורת אופניים]] בהולנד בשנות ה-70. אחת הפעילות המרכזיות שקרבה בין אנשי הזרם המרכזי ופעילי האופניים הרדיקלים יותר הייתה Maartje van Putten. היא הגיעה ממשפחה עמידה ומכובדת, והייתה מעורבת גם ב[[פמיניזם|תנועה הפמיניסטית]] המתפתחת ותנועות ל[[תחבורה פרוגרסיבית]]. [https://lcc.org.uk//pages/holland-in-the-1970s] היא התראיינה לתקשורת והביעה תמיכה במסרים של Langenhoff. זמן קצר לאחר מכן, בגיל 23, היא מונתה לנשיאת ארגון "[[עצרו את רצח הילדים]]" - ארגון חדש שנועד להפחית את המספר הגבוה של ילדים שנהרגו בתאונות דרכים.{{הערה|שם=LCC|Mike Cavenett, [https://lcc.org.uk//pages/holland-in-the-1970s HOLLAND IN THE 1970S Dutch campaigners explain why the Netherlands is now so cycle-friendly], London Cyclist magazine, 2011}}

גם היום יש קשר בין אופניים לבין פמיניזם במספר מובנים.  

גם היום יש קשר בין אופניים לבין פמיניזם במספר מובנים.  

בחברות מסורתיות ושמרניות מבחינה דתית יש התנגדות לשימוש באופניים בקרב נשים, בגלל שהדבר נחשב מזיק לנשים, לא צנוע, ובגלל נורמות חברתיות. כמו כן בחברות אלה חופש התנועה של נשים מוגבל לעיתים קרובות. דבר זה מתקיים הן בחברה הערבית , בדגש על החברה המוסלמית, והן בחברה החרדית. בשנת 2016 פסק הרב אליעזר משה פישר מירושלים, כי ילדות מעל גיל חמש שרוכבות על אופניים - פוגעות בצניעות. {{הערה|קובי רוזן, [https://www.kikar.co.il/200565.html רב קהילה בירושלים "ילדות מעל גיל 5 שרוכבות על אופניים פוגעות בצניעות"], כיכר השבת, 02.06.16}}

בחברות מסורתיות ושמרניות מבחינה דתית יש התנגדות לשימוש באופניים בקרב נשים, בגלל שהדבר נחשב מזיק לנשים, לא צנוע, ובגלל נורמות חברתיות. כמו כן בחברות אלה חופש התנועה של נשים מוגבל לעיתים קרובות. דבר זה מתקיים הן בחברה הערבית, בדגש על החברה המוסלמית, והן בחברה החרדית. בשנת 2016 פסק הרב אליעזר משה פישר מירושלים, כי ילדות מעל גיל חמש שרוכבות על אופניים - פוגעות בצניעות. {{הערה|קובי רוזן, [https://www.kikar.co.il/200565.html רב קהילה בירושלים "ילדות מעל גיל 5 שרוכבות על אופניים פוגעות בצניעות"], כיכר השבת, 02.06.16}}

בשנת 2018 התפרסמה כתבה על נוראן סלאח, שהקימה קבוצה של צעירות על אופניים בקהיר. לקבוצה זו מטרה כפולה - לעזור לנשים ולעניים. היוזמה פועלת לשחרור נשים ולאפשר להן לרכוב באופניים חרף הדעות הקדומות של שמרנים מוסלמים (דעה שגם נשים שותפות לה). ושנית מטרת הקבוצה היא להביא ארוחות חמות לשכונות עוני באופניים. {{הערה|[https://www.arte.tv/de/videos/084346-000-A/aegypten-die-neuen-frauen-von-kairo/ Ägypten: Die neuen Frauen von Kairo], ARTE Reportage, Verfügbar vom 16/11/2018 }}

בשנת 2018 התפרסמה כתבה על נוראן סלאח, שהקימה קבוצה של צעירות על אופניים בקהיר. לקבוצה זו מטרה כפולה - לעזור לנשים ולעניים. היוזמה פועלת לשחרור נשים ולאפשר להן לרכוב באופניים חרף הדעות הקדומות של שמרנים מוסלמים (דעה שגם נשים שותפות לה). ושנית מטרת הקבוצה היא להביא ארוחות חמות לשכונות עוני באופניים. {{הערה|[https://www.arte.tv/de/videos/084346-000-A/aegypten-die-neuen-frauen-von-kairo/ Ägypten: Die neuen Frauen von Kairo], ARTE Reportage, Verfügbar vom 16/11/2018 }}