שינויים

==הגדרות והנחות:==

==הגדרות והנחות:==

:1. שוליות- זהו מושג בסיסי בכלכלה ומשמעותו: האחרון,זה שבקצה, בשוליים.

:1. שוליות- זהו מושג בסיסי בכלכלה ומשמעותו: האחרון,זה שבקצה, בשוליים.

:2. MUxn- Marginal Utility of good x to consumer n- התועלת השולית של מוצר x לצרכן n. כלומר, אם מוצר x הוא ג'ינס וצרכן n היא רותי, אז MUxn היא התועלת של רותי מהג'ינס האחרון שיש לה.  

:2. MUxn- Marginal Utility of good x to consumer n- התועלת השולית של מוצר x לצרכן n. כלומר, אם מוצר x הוא ג'ינס וצרכן n היא רותי, אז MUxn היא התועלת של רותי מהג'ינס האחרון שיש לה.  

:3. [הומוגניות- אחידות, זהות. נניח שהמוצרים והאנשים הם זהים. כלומר טבח א' זהה לטבח ב' מבחינת יכולותיו].

:3. [הומוגניות- אחידות, זהות. נניח שהמוצרים והאנשים הם זהים. כלומר טבח א' זהה לטבח ב' מבחינת יכולותיו].

:4. Px- (P=Price) מחיר של מוצר x. y,x הם המוצרים.

:4. Px- (P=Price) מחיר של מוצר x. y,x הם המוצרים.

:5. Pa- מחירו של גורם ייצור (גו"י) a. b,a הם גורמי ייצור. גורמי ייצור הם דברים שבעזרתם מייצרים. למשל בייצור פיצה צריך קמח (חומר גלם), אופה (עבודה) ותנור (הון). [הכוונה בגורם יצור הון היא לא לכסף אלא למכונות וציוד שבעזרתם מייצרים מוצר.]

:5. Pa- מחירו של גורם ייצור (גו"י) a. b,a הם גורמי ייצור. גורמי ייצור הם דברים שבעזרתם מייצרים. למשל בייצור פיצה צריך קמח (חומר גלם), אופה (עבודה) ותנור (הון). [הכוונה בגורם יצור הון היא לא לכסף אלא למכונות וציוד שבעזרתם מייצרים מוצר.]

:6. MPPax-Marginal physical product of factor a when used to make good x- התועלת הפיזית השולית של גורם יצור a המשמש לייצור מוצר x. למשל, אם a זה טבח בפיצרייה ו-x זה הפיצות, ואם טבח נוסף בפיצרייה מייצר תוספת של 20 פיצות בערב יחסית למה שהיה מיוצר לפני שבא לשם, אז התועלת הפיזית השולית של הטבח הנוסף היא 20 פיצות בערב.

:6. MPPax-Marginal physical product of factor a when used to make good x- התועלת הפיזית השולית של גורם יצור a המשמש לייצור מוצר x. למשל, אם a זה טבח בפיצרייה ו-x זה הפיצות, ואם טבח נוסף בפיצרייה מייצר תוספת של 20 פיצות בערב יחסית למה שהיה מיוצר לפני שבא לשם, אז התועלת הפיזית השולית של הטבח הנוסף היא 20 פיצות בערב.

:7. הנחת התחליפיות- מוצרים הם תחליפיים בעיני הצרכנים, והיצרנים יכולים להחליף גורם יצור בתהליך הייצור. כלומר, צרכן יכול להחליף את התועלת הנגרמת לו מרכישת מוצר x בתועלת ממוצר y (אולי לא ביחס 1:1 כלומר, אולי כדי לפצות על העוגמה מרכישת יחידית x אחת פחות, הוא ירכוש 2 יחידות y). יצרן יכול להחליף את גורם יצור a בגורם יצור b בתהליך הייצור, כדי לייצר את אותה כמות תוצר (שוב לאו דווקא ביחס 1:1).]

:7. הנחת התחליפיות- מוצרים הם תחליפיים בעיני הצרכנים, והיצרנים יכולים להחליף גורם יצור בתהליך הייצור. כלומר, צרכן יכול להחליף את התועלת הנגרמת לו מרכישת מוצר x בתועלת ממוצר y (אולי לא ביחס 1:1 כלומר, אולי כדי לפצות על העוגמה מרכישת יחידית x אחת פחות, הוא ירכוש 2 יחידות y). יצרן יכול להחליף את גורם יצור a בגורם יצור b בתהליך הייצור, כדי לייצר את אותה כמות תוצר (שוב לאו דווקא ביחס 1:1).]

נשים לב ש-1/Px זו הכמות שאני יכול לקנות ממוצר x בשקל אחד. אם לדוגמה קילו גבינה עולה 60 שקל, אז בשקל אחד אני יכול לקנות 1/60 קילו גבינה שזה 0.0167 ק"ג.  

נשים לב ש-1/Px זו הכמות שאני יכול לקנות ממוצר x בשקל אחד. אם לדוגמה קילו גבינה עולה 60 שקל, אז בשקל אחד אני יכול לקנות 1/60 קילו גבינה שזה 0.0167 ק"ג.  

MUxn * 1/Px זו התועלת מהשקל האחרון שהוצאתי לקניית מוצר x. למשל: אם התועלת שלי מקילו גבינה היא 200, ומחירו 60 ש"ח, ואני קונה גבינה רק בשקל אחד, אזי התועלת שלי היא 1/60*200=3.33

MUxn * 1/Px זו התועלת מהשקל האחרון שהוצאתי לקניית מוצר x. למשל: אם התועלת שלי מקילו גבינה היא 200, ומחירו 60 ש"ח, ואני קונה גבינה רק בשקל אחד, אזי התועלת שלי היא 1/60*200=3.33  

ולכן בסל האופטימלי של צרכן חייב להתקיים התנאי:

ולכן בסל האופטימלי של צרכן חייב להתקיים התנאי:

  {1} MUxn/Px = MUyn/Py  

  {1} MUxn/Px = MUyn/Py  

קרי: התועלת מהשקל האחרון שהוצא לקניית x שווה לתועלת מהשקל האחרון שהוצא לקניית y.

קרי: התועלת מהשקל האחרון שהוצא לקניית x שווה לתועלת מהשקל האחרון שהוצא לקניית y.

[בפועל לרוב אין משמעות לשקל האחרון שהוצא לקניית מוצר, כי כדי לקנות נעליים שעולות 200 שקל לזוג, אני צריך להוציא כסף בכפולות של 200 שקל. אין משמעות לכך שאני רוצה להוציא רק שקל לקניית עוד 1/200 מזוג נעליים, כי הדבר לא אפשרי. אבל בכל זאת, הניתוח שעשינו נותן לנו את ההיגיון שמתקיים בתהליך שבו צרכן מוציא את כספו לשם קניית מוצרים.]

[בפועל לרוב אין משמעות לשקל האחרון שהוצא לקניית מוצר, כי כדי לקנות נעליים שעולות 200 שקל לזוג, אני צריך להוציא כסף בכפולות של 200 שקל. אין משמעות לכך שאני רוצה להוציא רק שקל לקניית עוד 1/200 מזוג נעליים, כי הדבר לא אפשרי. אבל בכל זאת, הניתוח שעשינו נותן לנו את ההיגיון שמתקיים בתהליך שבו צרכן מוציא את כספו לשם קניית מוצרים.]

אבל כיצד יחליט הבעלים האם לייצר?

אבל כיצד יחליט הבעלים האם לייצר?

הבעלים ייצר כל עוד הוא מרוויח כסף, כלומר התפוקה מגורם יצור גדולה או שווה לעלות שלהם. ניקח למשל גורם יצור עבודה. אם טבח מייצר ביום עבודה כמות פיצות המביאות לבעלים הכנסה גבוהה יותר ממה שהוא משלם לטבח, הרי שישכור עוד יום עבודה של טבח. הטבח (גורם יצור a) מייצר ביום MPPax פיצות (פיצה היא מוצר x). כלומר ההכנסה שיום עבודה של טבח מביא לבעלים היא: MPPax*Px (=הערך הכספי לבעלים, כלומר ההכנסה מעוד יחידה מגורם יצור a המייצר מוצר x). למשל: אם טבח מייצר ביום 60 פיצות שמחירן בשוק 10 שקל לפיצה, הרי שיום עבודה של טבח מכניס לבעלים 60*10=600 שקל. כל עוד מחיר יום עבודה של טבח קטן מ-600 שקל, הבעלים ישכור עוד יום טבח.  

הבעלים ייצר כל עוד הוא מרוויח כסף, כלומר התפוקה מגורם יצור גדולה או שווה לעלות שלהם. ניקח למשל גורם יצור עבודה. אם טבח מייצר ביום עבודה כמות פיצות המביאות לבעלים הכנסה גבוהה יותר ממה שהוא משלם לטבח, הרי שישכור עוד יום עבודה של טבח. הטבח (גורם יצור a) מייצר ביום MPPax פיצות (פיצה היא מוצר x). כלומר ההכנסה שיום עבודה של טבח מביא לבעלים היא: MPPax*Px (=הערך הכספי לבעלים, כלומר ההכנסה מעוד יחידה מגורם יצור a המייצר מוצר x). למשל: אם טבח מייצר ביום 60 פיצות שמחירן בשוק 10 שקל לפיצה, הרי שיום עבודה של טבח מכניס לבעלים 60*10=600 שקל. כל עוד מחיר יום עבודה של טבח קטן מ-600 שקל, הבעלים ישכור עוד יום טבח.  

נניח שיום עבודה של טבח עולה 400 שקל. יש כבר טבח העובד בפיצרייה. הבעלים יעסיק טבח נוסף ישלם לו 400 שקל, ויגדיל את הכנסותיו בעוד 600 שקל, וכך ירוויח 200 שקל. בגלל תפוקה שולית פוחתת, הטבח השלישי שיבוא לפיצרייה ייצר רק 50 פיצות, יביא להכנסות של 500 ש"ח ולרווח של 100 ש"ח. הטבח הרביעי ייצר רק 40 פיצות, יביא להכנסה נוספת של 400 ש"ח אבל שכרו הוא 400 ש"ח ולכן לבעלים לא יהיה רווח מהטבח הרביעי. הבעלים יהיה אדיש אם להעסיקו או לא, ונניח שיחליט להעסיק אותו. טבח חמישי ייצר רק 30 פיצות ולכן לא כדאי לבעלים להעסיקו, והוא יסתפק ב-4 טבחים. לכן כל עוד MPPax*Px>Pa היצרן ייצר ויקנה עוד גורם יצור a.  

נניח שיום עבודה של טבח עולה 400 שקל. יש כבר טבח העובד בפיצרייה. הבעלים יעסיק טבח נוסף ישלם לו 400 שקל, ויגדיל את הכנסותיו בעוד 600 שקל, וכך ירוויח 200 שקל. בגלל תפוקה שולית פוחתת, הטבח השלישי שיבוא לפיצרייה ייצר רק 50 פיצות, יביא להכנסות של 500 ש"ח ולרווח של 100 ש"ח. הטבח הרביעי ייצר רק 40 פיצות, יביא להכנסה נוספת של 400 ש"ח אבל שכרו הוא 400 ש"ח ולכן לבעלים לא יהיה רווח מהטבח הרביעי. הבעלים יהיה אדיש אם להעסיקו או לא, ונניח שיחליט להעסיק אותו. טבח חמישי ייצר רק 30 פיצות ולכן לא כדאי לבעלים להעסיקו, והוא יסתפק ב-4 טבחים. לכן כל עוד MPPax*Px>Pa היצרן ייצר ויקנה עוד גורם יצור a.  

נתאר עכשיו עיירה מבודדת ובה רק פיצריה ענקית עם 100 טבחים. יום אחד, ליד הפיצריה נפתח מפעל נעליים. נניח לשם פשטות, כי אחרי ההשקעות הראשוניות בעסק, ההוצאות השוטפות של בעלי העסקים הן רק על משכורות לעובדים. כלומר רווח מעובד = הכנסה מעובד פחות משכורתו של העובד.

נתאר עכשיו עיירה מבודדת ובה רק פיצריה ענקית עם 100 טבחים. יום אחד, ליד הפיצריה נפתח מפעל נעליים. נניח לשם פשטות, כי אחרי ההשקעות הראשוניות בעסק, ההוצאות השוטפות של בעלי העסקים הן רק על משכורות לעובדים. כלומר רווח מעובד = הכנסה מעובד פחות משכורתו של העובד.

נניח שההכנסה מפועל נוסף במפעל הנעליים גדולה יותר מזו שמייצר הטבח השולי (האחרון) בפיצריה. לכן בעלי המפעל יכולים לשלם לפועל נוסף יותר ממה שבעלי הפיצרייה יכולים. היות והעיירה מבודדת (שוק סגור), כל פועל למפעל הנעליים יבוא מהפיצרייה. וכך יהיה. כל עוד ההכנסה השולית של פועל נעליים תהיה גדולה מההכנסה השולית שמייצר טבח פיצריה, יעברו עוד ועוד טבחים לעבוד בנעליים כי מציעים להם שם משכורת גדולה יותר (נשים לב כי אנו מניחים שיש תחליפיות בין טבחים לעובדי נעליים, וכי האנשים מסוגלים לעשות את שניהם. במציאות לא כך הדבר כי יש מומחיות). אבל, ככל שעוברים יותר ויותר טבחים לנעליים, התפוקה השולית של עובד נעליים נוסף הולכת וקטנה בגלל חוק התפוקה השולית הפוחתת. מאותה סיבה, ככל שיש בפיצריה פחות טבחים, התפוקה השולית שלהם הולכת וגדלה. עד מתי יתבצע המעבר? עד אשר ההכנסה השולית מעובד נעליים תהיה שווה להכנסה השולית מטבח.

נניח שההכנסה מפועל נוסף במפעל הנעליים גדולה יותר מזו שמייצר הטבח השולי (האחרון) בפיצריה. לכן בעלי המפעל יכולים לשלם לפועל נוסף יותר ממה שבעלי הפיצרייה יכולים. היות והעיירה מבודדת (שוק סגור), כל פועל למפעל הנעליים יבוא מהפיצרייה. וכך יהיה. כל עוד ההכנסה השולית של פועל נעליים תהיה גדולה מההכנסה השולית שמייצר טבח פיצריה, יעברו עוד ועוד טבחים לעבוד בנעליים כי מציעים להם שם משכורת גדולה יותר (נשים לב כי אנו מניחים שיש תחליפיות בין טבחים לעובדי נעליים, וכי האנשים מסוגלים לעשות את שניהם. במציאות לא כך הדבר כי יש מומחיות). אבל, ככל שעוברים יותר ויותר טבחים לנעליים, התפוקה השולית של עובד נעליים נוסף הולכת וקטנה בגלל חוק התפוקה השולית הפוחתת. מאותה סיבה, ככל שיש בפיצריה פחות טבחים, התפוקה השולית שלהם הולכת וגדלה. עד מתי יתבצע המעבר? עד אשר ההכנסה השולית מעובד נעליים תהיה שווה להכנסה השולית מטבח.

דיילי מעיר גם כי ניתוח זה מתעלם מהתפקיד של זרם חומרי הגלם בתהליך הייצור - האם עובד נעליים נוסף יכול לייצר עוד נעליים בלי תוספת בחומרי גלם? האם טבח נוסף יכול לייצר עוד פיצות ללא תוספת קמח?

דיילי מעיר גם כי ניתוח זה מתעלם מהתפקיד של זרם חומרי הגלם בתהליך הייצור - האם עובד נעליים נוסף יכול לייצר עוד נעליים בלי תוספת בחומרי גלם? האם טבח נוסף יכול לייצר עוד פיצות ללא תוספת קמח?

נניח a זה כח אדם (טבח ו/או פועל פיצות) x זה פיצות ו-y זה זוג נעליים.

נניח a זה כח אדם (טבח ו/או פועל פיצות) x זה פיצות ו-y זה זוג נעליים.

כשם שהגענו למשוואה {3} לגבי הפיצריה, נגיע גם למשוואה דומה לגבי הנעליים (ולכל חברה המייצרת מוצר בעזרת גורם יצור a):  

כשם שהגענו למשוואה {3} לגבי הפיצריה, נגיע גם למשוואה דומה לגבי הנעליים (ולכל חברה המייצרת מוצר בעזרת גורם יצור a):  

* ראשית המשוואה תקפה לכל צרכן, כל זוג מוצרים ולכל יצרן ופירמה.

* ראשית המשוואה תקפה לכל צרכן, כל זוג מוצרים ולכל יצרן ופירמה.

* כל צרכן הממקסם תועלתו, יצרך כך שיחס התועלות השוליות בין שני מוצרים שווה ליחס המחירים שלהם. אך אין זה אומר שכל הצרכנים צורכים אותן כמויות של x ו-y כי לכל אדם יש העדפות שונות ולכן תועלות שונות מאותם המוצרים.

* כל צרכן הממקסם תועלתו, יצרך כך שיחס התועלות השוליות בין שני מוצרים שווה ליחס המחירים שלהם. אך אין זה אומר שכל הצרכנים צורכים אותן כמויות של x ו-y כי לכל אדם יש העדפות שונות ולכן תועלות שונות מאותם המוצרים.

* כל פירמה הממקסמת רווחיה תייצר כך, שיחס התועלות השוליות של גורם יצור מסוים בייצור מוצר x ו-y יהיה שווה להופכי של יחס מחירי המוצרים. אך אין זה אומר שכל החברות המייצרות x ו-y משתמשות באותן כמויות של a ו-b לייצור, כי לפירמות שונות יש טכנולוגיות שונות.

* כל פירמה הממקסמת רווחיה תייצר כך, שיחס התועלות השוליות של גורם יצור מסוים בייצור מוצר x ו-y יהיה שווה להופכי של יחס מחירי המוצרים. אך אין זה אומר שכל החברות המייצרות x ו-y משתמשות באותן כמויות של a ו-b לייצור, כי לפירמות שונות יש טכנולוגיות שונות.

* יחס המחירים מקשר בין יחס התועלות לצרכן מהמוצרים לבין יחס התועלות לייצרן מגורם יצור המייצר את המוצרים. המחירים הם המנגנון המקשר בשוק חופשי.  

* יחס המחירים מקשר בין יחס התועלות לצרכן מהמוצרים לבין יחס התועלות לייצרן מגורם יצור המייצר את המוצרים. המחירים הם המנגנון המקשר בשוק חופשי.  

* נשים לב גם, שמבחינת הצרכן, העלות הריאלית השולית של x היא כמות יחידות ה-y עליהן ויתרנו כדי לקנות את אותה יחידת x. העלות של האלטרנטיבה החלופית עליה ויתרתי, היא העלות האמיתית של האלטרנטיבה בה בחרתי. MPPay היא הכמות של y עליה ויתרנו כאשר אנו משתמשים ב-a לייצור x ולא לייצור y. כך אפשר להבין טוב יותר את השוויון MUxn/MUyn=MPPay/MPPax שנובע ממשוואת השוק.

* נשים לב גם, שמבחינת הצרכן, העלות הריאלית השולית של x היא כמות יחידות ה-y עליהן ויתרנו כדי לקנות את אותה יחידת x. העלות של האלטרנטיבה החלופית עליה ויתרתי, היא העלות האמיתית של האלטרנטיבה בה בחרתי. MPPay היא הכמות של y עליה ויתרנו כאשר אנו משתמשים ב-a לייצור x ולא לייצור y. כך אפשר להבין טוב יותר את השוויון MUxn/MUyn=MPPay/MPPax שנובע ממשוואת השוק.

* והדבר המרכזי שהמשוואה אומרת:

* והדבר המרכזי שהמשוואה אומרת:

נזנח את יחס המחירים ב{6} המשוואה ונעביר אגפים ונגיע ל-:

נזנח את יחס המחירים ב{6} המשוואה ונעביר אגפים ונגיע ל-:

  {7} MUxn*MPPax=MUyn*MPPyn

  {7} MUxn*MPPax=MUyn*MPPyn

ובעברית: בעיני כל אדם n מתקיים בשיווי משקל בשוק חופשי: התועלת השולית מגורם ייצור a המייצר מוצר x = לתועלת השולית של גורם יצור a המייצר מוצר y. כלומר, התועלת (ההנאה) לרותי שמביא חיים המייצר נעליים או מייצר פיצה היא שווה! (בתנאי שהמשכורות שוות לחיים כטבח ולחיים כפועל נעליים). אם היו שואלים את רותי האם היא רוצה שיהיו יותר מייצרי נעליים או יותר מייצרי פיצות, היא הייתה אומרת שהחלוקה בשוק חופשי בשיווי משקל בין עובדי נעליים לטבחים היא בדיוק מה שהיא רוצה שיהיה. כלומר, כל הצרכנים מבסוטים מחלוקת גורמי הייצור במשק במצב של שיווי משקל בשוק תחרותי! לא הצרכנים ולא הפירמות רוצים לחלק את המשאבים אחרת! הגענו לחלוקת משאבים אופטימלית בלי שום גורם מתכנן! וכל זאת ללא מידע מלא קרי: כאשר העדפות הצרכן לגבי x ו-y ידועות רק לצרכן, והיכולות הטכניות של היצרן לייצר עוד x ופחות y ידועות רק לייצרן.

ובעברית: בעיני כל אדם n מתקיים בשיווי משקל בשוק חופשי: התועלת השולית מגורם ייצור a המייצר מוצר x = לתועלת השולית של גורם יצור a המייצר מוצר y. כלומר, התועלת (ההנאה) לרותי שמביא חיים המייצר נעליים או מייצר פיצה היא שווה! (בתנאי שהמשכורות שוות לחיים כטבח ולחיים כפועל נעליים). אם היו שואלים את רותי האם היא רוצה שיהיו יותר מייצרי נעליים או יותר מייצרי פיצות, היא הייתה אומרת שהחלוקה בשוק חופשי בשיווי משקל בין עובדי נעליים לטבחים היא בדיוק מה שהיא רוצה שיהיה. כלומר, כל הצרכנים מבסוטים מחלוקת גורמי הייצור במשק במצב של שיווי משקל בשוק תחרותי! לא הצרכנים ולא הפירמות רוצים לחלק את המשאבים אחרת! הגענו לחלוקת משאבים אופטימלית בלי שום גורם מתכנן! וכל זאת ללא מידע מלא קרי: כאשר העדפות הצרכן לגבי x ו-y ידועות רק לצרכן, והיכולות הטכניות של היצרן לייצר עוד x ופחות y ידועות רק לייצרן.

כמובן שכולנו היינו מעדיפים שיהיה לנו יותר גורמי יצור, וכל פרט היה מעדיף שהכנסתו תהיה גדולה יותר, אך בהינתן חלוקת הכנסות מסוימת, וכמות מסוימת של גורמי יצור העומדים לרשותנו, שוק חופשי מביא לשיווי משקל אופטימלי פארטו: אי אפשר לשפר את מצבו של אף פרט, בלי לפגוע בפרט אחר. זה כבר מפחית מגדולת ההישג [כי כפי שדיברנו בהרצאתי הקודמת, גם שיווי משקל בו לאדם אחד יש את כל הכסף זו חלוקה אופטימלית פארטו] אך בכל זאת זה יפה.  

כמובן שכולנו היינו מעדיפים שיהיה לנו יותר גורמי יצור, וכל פרט היה מעדיף שהכנסתו תהיה גדולה יותר, אך בהינתן חלוקת הכנסות מסוימת, וכמות מסוימת של גורמי יצור העומדים לרשותנו, שוק חופשי מביא לשיווי משקל אופטימלי פארטו: אי אפשר לשפר את מצבו של אף פרט, בלי לפגוע בפרט אחר. זה כבר מפחית מגדולת ההישג [כי כפי שדיברנו בהרצאתי הקודמת, גם שיווי משקל בו לאדם אחד יש את כל הכסף זו חלוקה אופטימלית פארטו] אך בכל זאת זה יפה.  

משוואת השוק מתייחסת למחירים כנתונים, ושינוי ביחסי המחירים יביא לשינוי במשוואה כולה. בפועל, יש עוד שני גורמים אשר יכולים להביא לשינוי במשוואה: שינוי בטעמים ובהעדפות של הצרכן ושינויי "טכנולוגיה". במציאות כסף רב מושקע בפרסום, שמטרתו להעלות את העדפות הצרכן למוצר מסויים על פני מוצר אחר, ובפיתוחים טכנולוגיים.

משוואת השוק מתייחסת למחירים כנתונים, ושינוי ביחסי המחירים יביא לשינוי במשוואה כולה. בפועל, יש עוד שני גורמים אשר יכולים להביא לשינוי במשוואה: שינוי בטעמים ובהעדפות של הצרכן ושינויי "טכנולוגיה". במציאות כסף רב מושקע בפרסום, שמטרתו להעלות את העדפות הצרכן למוצר מסויים על פני מוצר אחר, ובפיתוחים טכנולוגיים.

נניח מצב התחלתי א' עם העדפות מסוימות ושיווי משקל יעיל מסוים. עכשיו יצרן שייצר מוצר כלשהו יוצא עם קמפיין פרסומי גדול להגדיל את מכירותיו.כתוצאה מהפרסום, משתנות ההעדפות, יש העדפות יותר גדולות למוצר המפורסם ונוצר שיווי משקל חדש ב'. שיווי משקל ב' גם הוא יעיל פארטו, ועונה להעדפות בצורה הטובה ביותר. אך אלו לא ההעדפות המקוריות, אלא העדפות שעברו מניפולציה פרסומית, וניתן לומר ששיווי משקל ב' פחות אידאלי משיווי משקל א'. יש אינסוף שוויי משקל אופטימליים- אחד לכל סט של העדפות, הכנסה וטכנולוגיה.  

נניח מצב התחלתי א' עם העדפות מסוימות ושיווי משקל יעיל מסוים. עכשיו יצרן שייצר מוצר כלשהו יוצא עם קמפיין פרסומי גדול להגדיל את מכירותיו.כתוצאה מהפרסום, משתנות ההעדפות, יש העדפות יותר גדולות למוצר המפורסם ונוצר שיווי משקל חדש ב'. שיווי משקל ב' גם הוא יעיל פארטו, ועונה להעדפות בצורה הטובה ביותר. אך אלו לא ההעדפות המקוריות, אלא העדפות שעברו מניפולציה פרסומית, וניתן לומר ששיווי משקל ב' פחות אידאלי משיווי משקל א'. יש אינסוף שוויי משקל אופטימליים- אחד לכל סט של העדפות, הכנסה וטכנולוגיה.

לסיכום נאמר שהן שינויי המחירים והן שינויי טעמים וטכנולוגיה מביאים לשיווי משקל יעיל פארטו.

לסיכום נאמר שהן שינויי המחירים והן שינויי טעמים וטכנולוגיה מביאים לשיווי משקל יעיל פארטו.

==היצע==

==היצע==

דבר דומה נעשה גם לבניית עקומת ההיצע של היצרנים.

דבר דומה נעשה גם לבניית עקומת ההיצע של היצרנים.  

היצרן ימשיך ליצר עוד ועוד יחידות כל עוד העלות לייצור היחידה האחרונה (קרי העלות השולית לייצור x שנסמנה MCx- Marginal cost to produce one more unit of x) של מוצר x קטנה ממחירו בשוק. שכן רווח היצרן = מחיר בשוק פחות עלות ייצור. כל עוד Px>MCx היצרן ייצר עוד ויגדיל את רווחיו. אבל בגלל הנחת תפוקה שולית פוחתת, הרי ככל שהיצרן מייצר יותר x, העלות השולית, קרי העלות לייצר עוד יחידת x הולכת וגדלה.

היצרן ימשיך ליצר עוד ועוד יחידות כל עוד העלות לייצור היחידה האחרונה (קרי העלות השולית לייצור x שנסמנה MCx- Marginal cost to produce one more unit of x) של מוצר x קטנה ממחירו בשוק. שכן רווח היצרן = מחיר בשוק פחות עלות ייצור. כל עוד Px>MCx היצרן ייצר עוד ויגדיל את רווחיו. אבל בגלל הנחת תפוקה שולית פוחתת, הרי ככל שהיצרן מייצר יותר x, העלות השולית, קרי העלות לייצר עוד יחידת x הולכת וגדלה.

  {7} MCx=Pa/MPPax  

  {7} MCx=Pa/MPPax  

כי נניח יחידת גורם יצור (למשל עוד שעת עבודה) עולה 50 ש"ח והיא מייצרת 5 מוצרים (למשל 5 פיצות), אז העלות לייצר יחידת x (פיצה) נוספת, היא 10 ש"ח =50/5. כיוון שהנחנו ש-MPPax הולכת וקטנה הרי ש-MCx הולכת וגדלה.

כי נניח יחידת גורם יצור (למשל עוד שעת עבודה) עולה 50 ש"ח והיא מייצרת 5 מוצרים (למשל 5 פיצות), אז העלות לייצר יחידת x (פיצה) נוספת, היא 10 ש"ח =50/5. כיוון שהנחנו ש-MPPax הולכת וקטנה הרי ש-MCx הולכת וגדלה.

[יש פה בעייתיות עם הנחת התפוקה השולית הפוחתת. דיילי מדלג עליה בכך שהוא מניח שמייצרים את x על ידי a ולא על ידי שילוב של גורמי יצור. ההנחה תקפה כאשר משתמשים ביותר גורם יצור a כששאר גורמי היצור נשארים קבועים. אך במציאות כדי לייצר עוד פיצה אני צריך גם עוד גורם יצור עבודה, גם עוד חומרי גלם (קמח), וגם עוד הון (מערוך). כאשר מגדילים את כל גורמי הייצור, לא בטוח שהתפוקה השולית תפחת. היא יכולה להישאר קבועה ואפילו לגדול. אשמח להערותיכם בנקודה חשובה זו].

[יש פה בעייתיות עם הנחת התפוקה השולית הפוחתת. דיילי מדלג עליה בכך שהוא מניח שמייצרים את x על ידי a ולא על ידי שילוב של גורמי יצור. ההנחה תקפה כאשר משתמשים ביותר גורם יצור a כששאר גורמי היצור נשארים קבועים. אך במציאות כדי לייצר עוד פיצה אני צריך גם עוד גורם יצור עבודה, גם עוד חומרי גלם (קמח), וגם עוד הון (מערוך). כאשר מגדילים את כל גורמי הייצור, לא בטוח שהתפוקה השולית תפחת. היא יכולה להישאר קבועה ואפילו לגדול. אשמח להערותיכם בנקודה חשובה זו].

כפי שאמרתי, כל עוד Px>MCx היצרן ימשיך לייצר. אך אם Px קבוע ו-MCx עולה, אז בשלב כלשהו יתקיים Px=MCx ואז היצרן יפסיק לייצר. אם ייצר יחידה נוספת, הרי שעבורה יתקיים Px<MCx והיצרן יספוג בגללה הפסד.  

כפי שאמרתי, כל עוד Px>MCx היצרן ימשיך לייצר. אך אם Px קבוע ו-MCx עולה, אז בשלב כלשהו יתקיים Px=MCx ואז היצרן יפסיק לייצר. אם ייצר יחידה נוספת, הרי שעבורה יתקיים Px<MCx והיצרן יספוג בגללה הפסד.  

עבור כל מחיר שוק שהיצרן רואה לנגד עיניו, הוא ייצר עד אשר העלות השולית לייצור = למחיר המוצר. ניקול ותום הם יצרני עטים. במחיר שוק של 4 ש"ח לעט, ניקול מוכנה לייצר עט אחד, ותום מוכן לייצר 2 כי יש לו טכנולוגיה עדיפה והוא מייצר יותר בזול. להלן עקומות ההיצע שלהם:  

עבור כל מחיר שוק שהיצרן רואה לנגד עיניו, הוא ייצר עד אשר העלות השולית לייצור = למחיר המוצר. ניקול ותום הם יצרני עטים. במחיר שוק של 4 ש"ח לעט, ניקול מוכנה לייצר עט אחד, ותום מוכן לייצר 2 כי יש לו טכנולוגיה עדיפה והוא מייצר יותר בזול. להלן עקומות ההיצע שלהם: