שינויים

זאת ועוד, בהתייחס לטבע האדם יש לציין ולראות את המכלול השלם, המרכיב ייצור אנוש, כאשר טבעו האמיתי הוא הטוב הבסיסי, המודעות האוהבת והחכמה, בעוד במסגרת הרחבה של חמשת המצרפים ישנה התודעה והרצונות הדואליים, שמקורם בבערות, בורות, אשליה ובשלושת הרעלים. במובן זה, יש להבדיל בין הצרכים האמיתיים של האדם, הקשורים לטבענו האמיתי, לבין רצונות הקשורים לשלושת הרעלים, לבורות ולאשליה. מבחינה זאת, צרכיו האמיתיים של האדם הם בסיסיים, מוגבלים ואמיתיים. הרצונות בניגוד לכך אינם אלא אשליה, היאחזות, היקשרות, ולכן גם אינסופיים ובלתי מוגבלים. בעוד מתו מענה לצרכים אמיתיים יוביל לרווחה, איכות חיים, וקיום הוגן לכל, רדיפה אחרת ההיאחזות וההיקשרות לא תוביל לשום מקום, אלא לסבל. הבה נבחן מהו ההבדל בין היאחזות לצרכים אמיתיים על ידי דוגמה מעשית. כאשר אדם רעב עולה בו צורך אמיתי לאכול. הרצון לאכול לכשעמו אין בו שום בעיה. נניח עכשיו מצב, שבו אנו רוצים לאכול, וצריכים ללכת למכולת או לסופר הקרוב לקנות מצרכים. באפשרותנו יהיה לדוגמה לקנות את אותו המוצר ב– X שקלים, כאשר נוכל לקנות את אותו המוצר במחיר, שגבוהה פי עשרה רק משום שהוא שייך למותג מסוים, ושאלי ייצורו מפר את האיזון הטבעי, ולכן יש קושי בייצורו ובהשגתו, מה שייעלה עוד יותר את המחיר, ושמשדר יוקרה (=יהירות). אם נקנה את המוצר הראשון ובכך ניתן מענה לצרכינו האמיתיים, אין בכל שום בעיה. קניית המוצר השני, שברוב המקרים גרומת גם לאנשים לחיות, שלא לפי יכולתם, זוהי ההיאחזות/היקשרות בעוד קניית המוצר הראשון מהווה מתן מענה לצרכים אמיתיים.  

זאת ועוד, בהתייחס לטבע האדם יש לציין ולראות את המכלול השלם, המרכיב ייצור אנוש, כאשר טבעו האמיתי הוא הטוב הבסיסי, המודעות האוהבת והחכמה, בעוד במסגרת הרחבה של חמשת המצרפים ישנה התודעה והרצונות הדואליים, שמקורם בבערות, בורות, אשליה ובשלושת הרעלים. במובן זה, יש להבדיל בין הצרכים האמיתיים של האדם, הקשורים לטבענו האמיתי, לבין רצונות הקשורים לשלושת הרעלים, לבורות ולאשליה. מבחינה זאת, צרכיו האמיתיים של האדם הם בסיסיים, מוגבלים ואמיתיים. הרצונות בניגוד לכך אינם אלא אשליה, היאחזות, היקשרות, ולכן גם אינסופיים ובלתי מוגבלים. בעוד מתו מענה לצרכים אמיתיים יוביל לרווחה, איכות חיים, וקיום הוגן לכל, רדיפה אחרת ההיאחזות וההיקשרות לא תוביל לשום מקום, אלא לסבל. הבה נבחן מהו ההבדל בין היאחזות לצרכים אמיתיים על ידי דוגמה מעשית. כאשר אדם רעב עולה בו צורך אמיתי לאכול. הרצון לאכול לכשעמו אין בו שום בעיה. נניח עכשיו מצב, שבו אנו רוצים לאכול, וצריכים ללכת למכולת או לסופר הקרוב לקנות מצרכים. באפשרותנו יהיה לדוגמה לקנות את אותו המוצר ב– X שקלים, כאשר נוכל לקנות את אותו המוצר במחיר, שגבוהה פי עשרה רק משום שהוא שייך למותג מסוים, ושאלי ייצורו מפר את האיזון הטבעי, ולכן יש קושי בייצורו ובהשגתו, מה שייעלה עוד יותר את המחיר, ושמשדר יוקרה (=יהירות). אם נקנה את המוצר הראשון ובכך ניתן מענה לצרכינו האמיתיים, אין בכל שום בעיה. קניית המוצר השני, שברוב המקרים גרומת גם לאנשים לחיות, שלא לפי יכולתם, זוהי ההיאחזות/היקשרות בעוד קניית המוצר הראשון מהווה מתן מענה לצרכים אמיתיים.  

אפשר לקחת את אותו הדוגמה ולסבך אותה עוד יותר. בהקשר הזה הבא נבחן את השאלה האם אנחנו אמורים לאכול רק בבית משום שזה עולה פחות או האם ניתן לאכול גם במסעדה. יש לציין, שאכן ברוב המקרים עדיפה האפשרות של אוכל ביתי, אך ייתכן גם מצב, שאנו נוסעים למקום מסוים, כחלק מעבודתנו, ואין לנו אפשרות לסחוב את האוכל או להכין את האוכל לבד. במצב כזה, אכילה במסעדה אין בה בעיה, וגם היא עונה לצורך אמיתי של מתן מענה לרעב והצורך להזין את הגוף. ייתכן שאנחנו ניתקל בשתי אפשרויות במצב כזה, האחת לאכול במסעדה זולה, והשנייה לאכול במסעדה יוקרתית ויקרה. ייתכן שגם יהיה בנוסף לכך לחת חברתי מסוים לבחור באופציה השנייה. אם זאת, כאשר נבחר באופציה הראשונה, שעבור רוב רובם של האנשים היא נכונה, אזי ניתן מענה לצרכים אמיתיים של הזנת הגוף, כאשר הבחירה השנייה, שגם בדרך כלל תסבך אנשים מבחינה כלכלית לאורך זמן, זו ההיאחזות, כלומר שוב בחירה בשיקולי יהירות, סטטוס וכיוצא בזה. את הדוגמאות הללו אפשר להמשיך ללא סוף. גם אם ניכנס למסעדה הזולה יורת נעמוד בפני האפשרויות להוציא סכומים סבירים של כסף, שיהוו מתן מענה לצרכים אמיתיים, כאשר נוכל משיקולי יהירות לבחור באופציה היקרה יותר, שזו היא בדיוק ההיאחזות. ניתן כמובן לקחת את מצבים, שבהם אנו צריכים באופן טבעי לגוון את האוכל, אך כאשר גם כאן יכולים להעפיל על תהליך זה שיקולי יוקרה ובזבזנות, שמקורם אינו אלא בהיאחזות, ואין בהם משום מתן מענה לצרכים אמיתיים. זה לא משנה כמה דוגמאות נביא, בשורה התחתונה ברורה: מה שיש להתמקד בו זה מתן מענה לצרכים אמיתיים, במקום להתעסק בפנטזיות של רצונות מותנים ואשלייתיים. ולא התנהלות כזאת, משמעותה, כפי שראינו כאן, אינה חזרה לימי הסוס והעגלה, כי אם מתן מענה לצרכים כלכליים אמיתיים. השיקולים הכלכליים צריכים אם כן לא רק להתייחס לשיקולים בקבלת החלטות מעין זו, אלא גם להתייחס לכך, שבהתנהגות כזאת אנו יכולים למשל לעזור לזולת, לתרום מכספנו, ומהדברים שאין לנו צורך בהם לדוגמה, באפו שיתבסס על הרצון לעשות המבוסס טוב לב אוהב, בניגוד לקידום החמדנות של הרצון כהיאחזות.  

אפשר לקחת את אותו הדוגמה ולסבך אותה עוד יותר. בהקשר הזה הבא נבחן את השאלה האם אנחנו אמורים לאכול רק בבית משום שזה עולה פחות או האם ניתן לאכול גם במסעדה. יש לציין, שאכן ברוב המקרים עדיפה האפשרות של אוכל ביתי, אך ייתכן גם מצב, שאנו נוסעים למקום מסוים, כחלק מעבודתנו, ואין לנו אפשרות לסחוב את האוכל או להכין את האוכל לבד. במצב כזה, אכילה במסעדה אין בה בעיה, וגם היא עונה לצורך אמיתי של מתן מענה לרעב והצורך להזין את הגוף. ייתכן שאנחנו ניתקל בשתי אפשרויות במצב כזה, האחת לאכול במסעדה זולה, והשנייה לאכול במסעדה יוקרתית ויקרה. ייתכן שגם יהיה בנוסף לכך לחת חברתי מסוים לבחור באופציה השנייה. עם זאת, כאשר נבחר באופציה הראשונה, שעבור רוב רובם של האנשים היא נכונה, אזי ניתן מענה לצרכים אמיתיים של הזנת הגוף, כאשר הבחירה השנייה, שגם בדרך כלל תסבך אנשים מבחינה כלכלית לאורך זמן, זו ההיאחזות, כלומר שוב בחירה בשיקולי יהירות, סטטוס וכיוצא בזה. את הדוגמאות הללו אפשר להמשיך ללא סוף. גם אם ניכנס למסעדה הזולה יורת נעמוד בפני האפשרויות להוציא סכומים סבירים של כסף, שיהוו מתן מענה לצרכים אמיתיים, כאשר נוכל משיקולי יהירות לבחור באופציה היקרה יותר, שזו היא בדיוק ההיאחזות. ניתן כמובן לקחת את מצבים, שבהם אנו צריכים באופן טבעי לגוון את האוכל, אך כאשר גם כאן יכולים להעפיל על תהליך זה שיקולי יוקרה ובזבזנות, שמקורם אינו אלא בהיאחזות, ואין בהם משום מתן מענה לצרכים אמיתיים. זה לא משנה כמה דוגמאות נביא, בשורה התחתונה ברורה: מה שיש להתמקד בו זה מתן מענה לצרכים אמיתיים, במקום להתעסק בפנטזיות של רצונות מותנים ואשלייתיים. ולא התנהלות כזאת, משמעותה, כפי שראינו כאן, אינה חזרה לימי הסוס והעגלה, כי אם מתן מענה לצרכים כלכליים אמיתיים. השיקולים הכלכליים צריכים אם כן לא רק להתייחס לשיקולים בקבלת החלטות מעין זו, אלא גם להתייחס לכך, שבהתנהגות כזאת אנו יכולים למשל לעזור לזולת, לתרום מכספנו, ומהדברים שאין לנו צורך בהם לדוגמה, באפו שיתבסס על הרצון לעשות המבוסס טוב לב אוהב, בניגוד לקידום החמדנות של הרצון כהיאחזות.  

במובן זה יש לראות בכלכלה גם דיסציפלינה האמורה לקדם את התרגול ברמה האישית על ידי תורת הערך של כלכלת דרך האמצע, והגדלת ערכו של מוצר בהתאם ליכולת שלו לקדם את הרצון לעשות המבוסס על טוב לב אוהב, במקום לראות את ערכם של המוצרים בראי הרצון של ההיאחזות/היקשרות. יש לעשות זאת כאשר הגדלת ערכו של המותר תבסס על הרצון לעשות המבוסס טוב לב אוהב ברמת המיינד הדואלי, ובחכמה ברמת המיינד הנון-דואלי בדרך לרווחה, איכות חיים וקיום הוגן. כיום הכלכלה מתמקדת בהפצת רעל החמדנות בהתבססה על היאחזות/היקשרות במקום לקדם נדיבות, רוחב לב, ושחרור מוחלט מסבל. אם זאת, מכיוון שלא כל האנשים מסוגלים עדיין להבין תפיסה זו במלואה, יש לפשר גם את ייצורם של מוצרי היאחזות/היקשרות, אך להתערב בקידום ערכם של מוצרים, המבוססים על הרצון המבוסס טוב לב אוהב. לתובנות אלו השלכה עצומה לא רק בבחינת הכלכלה כמקצוע, אלא גם ברמה האישית של פרנסה נאותה. השאלות שיש לשאול כאן הם, האם אנו מקדמים את ההיאחזות/היקשרות או את הרצון לעשות מבוסס הטוב לב אוהב כאשר אנו צועדים במסלול הפסיכולוגי-רוחני האישי שלנו אל השחרור האולטימטיבי מסבל או האם אנו מקדמים את הרצון לעשות מבוסס טוב הלב האוהב בדרך להתמרת הרצונות הדואליים לחכמה, המהווה את האנרגיה הרצונית של התודעה הנון-דואלית הגבוהה. יש צורך אם כן מבחינה כלכלית לאפשר הן את מוצרי ההיאחזות כמו גם מוצרי טוב הלב האוהב בגלל שהאדם הממוצע בעל התודעה הדואלית הרגילה עדיין לא מסוגל לקבל תפיסה זו במלואה. גישה כזו גם פותרת את שאלת הפטרונות, האדנות או הכפייה כביכול.  

במובן זה יש לראות בכלכלה גם דיסציפלינה האמורה לקדם את התרגול ברמה האישית על ידי תורת הערך של כלכלת דרך האמצע, והגדלת ערכו של מוצר בהתאם ליכולת שלו לקדם את הרצון לעשות המבוסס על טוב לב אוהב, במקום לראות את ערכם של המוצרים בראי הרצון של ההיאחזות/היקשרות. יש לעשות זאת כאשר הגדלת ערכו של המותר תבסס על הרצון לעשות המבוסס טוב לב אוהב ברמת המיינד הדואלי, ובחכמה ברמת המיינד הנון-דואלי בדרך לרווחה, איכות חיים וקיום הוגן. כיום הכלכלה מתמקדת בהפצת רעל החמדנות בהתבססה על היאחזות/היקשרות במקום לקדם נדיבות, רוחב לב, ושחרור מוחלט מסבל. עם זאת, מכיוון שלא כל האנשים מסוגלים עדיין להבין תפיסה זו במלואה, יש לפשר גם את ייצורם של מוצרי היאחזות/היקשרות, אך להתערב בקידום ערכם של מוצרים, המבוססים על הרצון המבוסס טוב לב אוהב. לתובנות אלו השלכה עצומה לא רק בבחינת הכלכלה כמקצוע, אלא גם ברמה האישית של פרנסה נאותה. השאלות שיש לשאול כאן הם, האם אנו מקדמים את ההיאחזות/היקשרות או את הרצון לעשות מבוסס הטוב לב אוהב כאשר אנו צועדים במסלול הפסיכולוגי-רוחני האישי שלנו אל השחרור האולטימטיבי מסבל או האם אנו מקדמים את הרצון לעשות מבוסס טוב הלב האוהב בדרך להתמרת הרצונות הדואליים לחכמה, המהווה את האנרגיה הרצונית של התודעה הנון-דואלית הגבוהה. יש צורך אם כן מבחינה כלכלית לאפשר הן את מוצרי ההיאחזות כמו גם מוצרי טוב הלב האוהב בגלל שהאדם הממוצע בעל התודעה הדואלית הרגילה עדיין לא מסוגל לקבל תפיסה זו במלואה. גישה כזו גם פותרת את שאלת הפטרונות, האדנות או הכפייה כביכול.  

כך או כך, הן על האדם הפרטי, כמו גם על הקולקטיב, והכלכלה כדיסציפלינה מדעית, כמוסבר במאמר זה, לשאול מה הם מקדמים, את הרצון הדואלי ברמת ההיאחזות/היקשרות או את הרצון לעשות המבוסס טוב לב אוהב ברמת המודעה הדואלית הרגילה או את החכמה והתובנה ברמת התודעה הנון-דואלית הגבוהה. שוק כזה לא יהיה שוק חופשי או שוק ריכוזי, אלא שוק שבו תתקיים יוזמה פרטית לצד יוזמה קולקטיבית – קהילתית וממשלתית – ושכל היוזמות הללו יחיו בשלום זו אם זה באופן נון-דואלי, אך זה יהיה אם זאת שוק ללא תחרות, מאחר שזו היא הכלי העיקרי לקידום החמדנות. בשוק כזה הממשלה תתיר כאמור לפרט לפעול לצידה ולצד יוזמות קהילתיות, ותפקח עליו ברמת הרגולציה, כדי ליצור איזון בין כל הצדדים. מצב כזה יבזר את הכוח הכלכלי בין כולם וימנע ריכוזיות, בין אם המדובר בריכוזיות ממשלתית או ריכוזיות פרטית. בחברה שמבינה שהקולקטיב מורכב גם מהפרטים, והפרטים יוצרים את הקולקטיב באופן נון-דואלי, ושבו כל אחד הולך במסלול אישי לצד המסלול הקולקטיבי, דבר כזה מאשר יצירת הרמוניה ומצב זה. במלים אחרות, הוא מאפשר מצב של תנועה ממסלול של התנגשות למעבר למסלול של הרמוניה.

כך או כך, הן על האדם הפרטי, כמו גם על הקולקטיב, והכלכלה כדיסציפלינה מדעית, כמוסבר במאמר זה, לשאול מה הם מקדמים, את הרצון הדואלי ברמת ההיאחזות/היקשרות או את הרצון לעשות המבוסס טוב לב אוהב ברמת המודעה הדואלית הרגילה או את החכמה והתובנה ברמת התודעה הנון-דואלית הגבוהה. שוק כזה לא יהיה שוק חופשי או שוק ריכוזי, אלא שוק שבו תתקיים יוזמה פרטית לצד יוזמה קולקטיבית – קהילתית וממשלתית – ושכל היוזמות הללו יחיו בשלום זו אם זה באופן נון-דואלי, אך זה יהיה עם זאת שוק ללא תחרות, מאחר שזו היא הכלי העיקרי לקידום החמדנות. בשוק כזה הממשלה תתיר כאמור לפרט לפעול לצידה ולצד יוזמות קהילתיות, ותפקח עליו ברמת הרגולציה, כדי ליצור איזון בין כל הצדדים. מצב כזה יבזר את הכוח הכלכלי בין כולם וימנע ריכוזיות, בין אם המדובר בריכוזיות ממשלתית או ריכוזיות פרטית. בחברה שמבינה שהקולקטיב מורכב גם מהפרטים, והפרטים יוצרים את הקולקטיב באופן נון-דואלי, ושבו כל אחד הולך במסלול אישי לצד המסלול הקולקטיבי, דבר כזה מאשר יצירת הרמוניה ומצב זה. במלים אחרות, הוא מאפשר מצב של תנועה ממסלול של התנגשות למעבר למסלול של הרמוניה.

'''הרעיון של מקסום העונג כאוקסימורון רעיוני'''

'''הרעיון של מקסום העונג כאוקסימורון רעיוני'''