שינויים

כאשר כלכלנים מערביים מנופפים בסיסמאות קרב כגון "רצונות בלתי מוגבלים מבוקרים על ידי מחסור" ומדברים אם כך על רצון אנושי, אין להם למעשה ולו את המושג הקלוש ביותר, את המושג הירוק ביותר, מהו אותו רצון וכיצד הוא פועל במבנה המסגרת הפסיכולוגי והתודעתי של האדם. על מנת שכל תאוריה כלכלית, תהייה התאוריה הכלכלית הזו אשר תהייה, תושתת על קרקע מוצקה ועובדות, ולא על אשליות בעלמה שאין להם שום אחיזה וביסוס במציאות, יש להבין קודם כל כאמור מהו אותו רצון, כיצד הוא פועל, מה האנטומיה שלו, וכיצד הוא פועל בתוך המבנה הפסיכולוגי התודעתי של האדם, ומכאן להשתית את הכלכלה על אמיתות מוצקות ולא הזיות בעלמא. מאמר זה עוסק אם כן בסוגיה זו, מטרתו להסביר דברים אלו, וכיצד הם מתקשרים לפרנסה נאותה, אורח חיים נכון, ולמקצוע הכלכלה.

כאשר כלכלנים מערביים מנופפים בסיסמאות קרב כגון "רצונות בלתי מוגבלים מבוקרים על ידי מחסור" ומדברים אם כך על רצון אנושי, אין להם למעשה ולו את המושג הקלוש ביותר, את המושג הירוק ביותר, מהו אותו רצון וכיצד הוא פועל במבנה המסגרת הפסיכולוגי והתודעתי של האדם. על מנת שכל תאוריה כלכלית, תהייה התאוריה הכלכלית הזו אשר תהייה, תושתת על קרקע מוצקה ועובדות, ולא על אשליות בעלמה שאין להם שום אחיזה וביסוס במציאות, יש להבין קודם כל כאמור מהו אותו רצון, כיצד הוא פועל, מה האנטומיה שלו, וכיצד הוא פועל בתוך המבנה הפסיכולוגי התודעתי של האדם, ומכאן להשתית את הכלכלה על אמיתות מוצקות ולא הזיות בעלמא. מאמר זה עוסק אם כן בסוגיה זו, מטרתו להסביר דברים אלו, וכיצד הם מתקשרים לפרנסה נאותה, אורח חיים נכון, ולמקצוע הכלכלה.

'''אנרגיה רצונית (רצון) והמבנה הפסיכולוגי תודעתי של האדם'''

'''אנרגיה רצונית (רצון) והמבנה הפסיכולוגי תודעתי של האדם'''

ניתן לומר שבכל רגע ורגע של חוויה חושית ופעולה של התודעה, עולים שבעה מצבים מנטליים אוניברסליים, כלומר שבעה מצבים מנטליים העולים תמיד בכל רגע של חוויה ופעילות התודעה. ארבעה מתוך שבעת המצבים הללו, שחשובים לדיוננו כאן, ושניגע בהם מיד, הינם מגע, תפיסה, רגש, ורצון. אם נגדיר את פעולת התודעה באופן מדויק יותר נוכל להגיד, שהתודעה נוגעת באובייקט/פנומן על ידי מגע, היא חווה אותו (מסווגת כטוב, רע או ניטרלי) על ידי רגש, מבחינה, תופסת או יודעת אותו על ידי התפיסה, ומגיבה אליו על ידי אנרגיה רצונית (רצון). כל המצבים הללו, כולל הרצון עצמו, לא רק שהינם מותנים על ידי המצבים המנטליים האחרים, אלא הם גם מתנים האחד את השני. הרצון אם כן הוא אחד משבעת המצבים המנטליים האוניברסליים, המלווים כל רגע ורגע של חוויה חושית בתודעה, והוא מהוה את המצב המנטלי המשמעותי ביותר בתודעה הרגילה בעוד בתודעה הגבוהה זוהי החכמה או התובנה. בתודעה הרגילה הרצון, כפי שאמרנו למעלה, הוא אם כן מצב מנטלי מותנה, הוא אינו כביכול חופשי או דטרמיניסטי, כמצב מותנה תפקידו הוא להתנות את המותנה, בעוד בתודעה הגבוהה קיימת רק האנרגיה הרצונית הלא מותנית, כלומר החכמה והתובנה. פסיכולוגית הרצון קובע את הפעילות של המצב המנטלי אליו הוא משויך, בעוד מבחינה מוסרית הוא קובע את ההשלכות הבלתי נמנעות מפעולה זו.  

ניתן לומר שבכל רגע ורגע של חוויה חושית ופעולה של התודעה, עולים שבעה מצבים מנטליים אוניברסליים, כלומר שבעה מצבים מנטליים העולים תמיד בכל רגע של חוויה ופעילות התודעה. ארבעה מתוך שבעת המצבים הללו, שחשובים לדיוננו כאן, ושניגע בהם מיד, הינם מגע, תפיסה, רגש, ורצון. אם נגדיר את פעולת התודעה באופן מדויק יותר נוכל להגיד, שהתודעה נוגעת באובייקט/פנומן על ידי מגע, היא חווה אותו (מסווגת כטוב, רע או ניטרלי) על ידי רגש, מבחינה, תופסת או יודעת אותו על ידי התפיסה, ומגיבה אליו על ידי אנרגיה רצונית (רצון). כל המצבים הללו, כולל הרצון עצמו, לא רק שהינם מותנים על ידי המצבים המנטליים האחרים, אלא הם גם מתנים האחד את השני. הרצון אם כן הוא אחד משבעת המצבים המנטליים האוניברסליים, המלווים כל רגע ורגע של חוויה חושית בתודעה, והוא מהוה את המצב המנטלי המשמעותי ביותר בתודעה הרגילה בעוד בתודעה הגבוהה זוהי החכמה או התובנה. בתודעה הרגילה הרצון, כפי שאמרנו למעלה, הוא אם כן מצב מנטלי מותנה, הוא אינו כביכול חופשי או דטרמיניסטי, כמצב מותנה תפקידו הוא להתנות את המותנה, בעוד בתודעה הגבוהה קיימת רק האנרגיה הרצונית הלא מותנית, כלומר החכמה והתובנה. פסיכולוגית הרצון קובע את הפעילות של המצב המנטלי אליו הוא משויך, בעוד מבחינה מוסרית הוא קובע את ההשלכות הבלתי נמנעות מפעולה זו.  

זאת ועוד, בכל רגע ורגע של חוויה עולים, כפי שתיארנו זה עתה, המצבים המנטליים של "מגע", תפיסה", "רגש", "ורצון" (אנרגיה רצונית). מבחינה זו כאשר הרצון עולה כהיאחזות/היקשרות הוא מותנה ובלתי מוגבל; לעומת ההיאחזות/היקשרות קיים סוג נוסף של רצון, שניתן להגדיר כרצון לעשות. הרצון לעשות לעומת ההיאחזות/היקשרות מתחלק לשלושה חלקים, שניים שאינם מוסריים, ואחד הוא הרצון לעשות שבבסיסו עומד טוב הלב האוהב והחמלה. סוג הרצון הזה אינו היאחזות, ואין לראות בו, כפי שנבהיר מיד, כסוג של היקשרות. הסוג השלישי הזה זה של רצון לעשות, למרות שגם הוא מהווה מצב מנטלי, לא שייך לאחד משבעת המצבים האוניברסליים, שעולה בכל רגע של הוויה חושית ופעילות התודעה, אלא שייך לשישה מצבים מנטליים פרטיקולאריים. סוג זה של רצון בניגוד לשאר סוגי האנרגיה הרצונית מתבסס כאמור על טוב לב אוהב וחמלה, לא רק כלפי האחר, אלא גם כלפי עצמנו, ומטרתו הינה לעזור לאחרים, כמו גם לעצמנו כמובן. סוג זה כולל במשוואת טוב הלב באופן נון-דואלי הן את עצמנו, והן את האחר, כחלק מהקולקטיב השלם.  

זאת ועוד, בכל רגע ורגע של חוויה עולים, כפי שתיארנו זה עתה, המצבים המנטליים של "מגע", תפיסה", "רגש", "ורצון" (אנרגיה רצונית). מבחינה זו כאשר הרצון עולה כהיאחזות/היקשרות הוא מותנה ובלתי מוגבל; לעומת ההיאחזות/היקשרות קיים סוג נוסף של רצון, שניתן להגדיר כרצון לעשות. הרצון לעשות לעומת ההיאחזות/היקשרות מתחלק לשלושה חלקים, שניים שאינם מוסריים, ואחד הוא הרצון לעשות שבבסיסו עומד טוב הלב האוהב והחמלה. סוג הרצון הזה אינו היאחזות, ואין לראות בו, כפי שנבהיר מיד, כסוג של היקשרות. הסוג השלישי הזה זה של רצון לעשות, למרות שגם הוא מהווה מצב מנטלי, לא שייך לאחד משבעת המצבים האוניברסליים, שעולה בכל רגע של הוויה חושית ופעילות התודעה, אלא שייך לשישה מצבים מנטליים פרטיקולאריים. סוג זה של רצון בניגוד לשאר סוגי האנרגיה הרצונית מתבסס כאמור על טוב לב אוהב וחמלה, לא רק כלפי האחר, אלא גם כלפי עצמנו, ומטרתו הינה לעזור לאחרים, כמו גם לעצמנו כמובן. סוג זה כולל במשוואת טוב הלב באופן נון-דואלי הן את עצמנו, והן את האחר, כחלק מהקולקטיב השלם.  

כל סוגי הרצונות הללו על נגזרותיהם השונות, הן הרצון כהיאחזות/היקשרות, והן הרצון לעשות על שני חלקיו הלא מוסריים, והחלק השלישי המבוסס על טוב לב אוהב, שמטרתו לעזור לעצמנו ולאחרים, מהווים עדיין חלק מהתודעה הדואלית הרגילה, שאותה יש להתמיר. ההיאחזות/היקשרות מקורה בבורות, בערות, ואשליה, והיא אינה מביא אלה סבל; שני סוגי הרצון לעשות, שאינם מוסריים, גם הם בסופו של דבר אינם מביאים אלא סבל, אך הסוג השלישי המבוסס על טוב לב אוהב וחמלה, מקורו בחכמה ובתובנה, והיא עולה כאשר החכמה המולדת שלנו, שהיא טבענו האמיתי ביחד עם המודעות האוהבת, מפציעה מידי פעם מתוך ערפילי הרעלים של הרוע, החמדנות והאשליה; זהו גם סוג של רצון שאינו מביא סבל, אלא מתמיר אותו. ככל שגדל קורפוס החכמה שלנו במסלול האישי הפסיכולוגי – רוחני, מחזק רצון זה של טוב לב אוהב, וההיאחזות/היקשרות נחלשת עד להתמרתם הסופית בחכמה ובתובנה, שמהווה את האנרגיה הרצונית (הרצון) של התודעה הגבוהה הנון-דואלית. כך או כך, במסלול הפסיכולוגי-רוחני מותמרת האנרגיה הרצונית הדואלית, שמורכבת מהיאחזות/היקשרות ושלושת סוגי הרצון לעשות, בחכמה, כאשר הכלכלה ברמת המקצוע הכוללת אמורה לתמוך בתהליך זה, וכאשר ברמה האישית עלינו להתמיר את שלושת הרעלים של החמדנות, האשליה והרוע בצורה שהקולקטיב והפרט קשורים זה לזה באופן נון-דואלי.  

כל סוגי הרצונות הללו על נגזרותיהם השונות, הן הרצון כהיאחזות/היקשרות, והן הרצון לעשות על שני חלקיו הלא מוסריים, והחלק השלישי המבוסס על טוב לב אוהב, שמטרתו לעזור לעצמנו ולאחרים, מהווים עדיין חלק מהתודעה הדואלית הרגילה, שאותה יש להתמיר. ההיאחזות/היקשרות מקורה בבורות, בערות, ואשליה, והיא אינה מביא אלה סבל; שני סוגי הרצון לעשות, שאינם מוסריים, גם הם בסופו של דבר אינם מביאים אלא סבל, אך הסוג השלישי המבוסס על טוב לב אוהב וחמלה, מקורו בחכמה ובתובנה, והיא עולה כאשר החכמה המולדת שלנו, שהיא טבענו האמיתי ביחד עם המודעות האוהבת, מפציעה מידי פעם מתוך ערפילי הרעלים של הרוע, החמדנות והאשליה; זהו גם סוג של רצון שאינו מביא סבל, אלא מתמיר אותו. ככל שגדל קורפוס החכמה שלנו במסלול האישי הפסיכולוגי – רוחני, מחזק רצון זה של טוב לב אוהב, וההיאחזות/היקשרות נחלשת עד להתמרתם הסופית בחכמה ובתובנה, שמהווה את האנרגיה הרצונית (הרצון) של התודעה הגבוהה הנון-דואלית. כך או כך, במסלול הפסיכולוגי-רוחני מותמרת האנרגיה הרצונית הדואלית, שמורכבת מהיאחזות/היקשרות ושלושת סוגי הרצון לעשות, בחכמה, כאשר הכלכלה ברמת המקצוע הכוללת אמורה לתמוך בתהליך זה, וכאשר ברמה האישית עלינו להתמיר את שלושת הרעלים של החמדנות, האשליה והרוע בצורה שהקולקטיב והפרט קשורים זה לזה באופן נון-דואלי.  

הבודהיזם יסכים אם כך עם קביעת הכלכלה המודרנית המערבית בתיאור הרצונות הדואליים של ההיאחזות/היקשרות של התודעה הרגילה, אך ייקבע בניגוד לכלכלה המערבית, שמקורם בבערות, בבורות ובאשליה, שכן כבר הבודהה תיאר את הרצונות הללו באופן דומה באמרו "שאין נהר כהשתוקקות", בכוונו אל הרצון הדואלי של ההיאחזות/היקשרות, בעוד הוא יתנגד לחלוטין לשיוך שעושה הכלכלה המערבית לרצונות אלו לטבעו האמיתי של האדם. הבודהיזם קובע, כי רצונות דואליים אלה של היאחזות/היקשרות מקורם, כפי שציינו זה עתה, אינו אלא בבורות, בערות ובאשליה, והם אינם אלא ערפילים של רעל המכסים את טבענו האמיתי. למה הדבר דומה, ניתן לתאר זאת כזהב שנמצא חבוי מתחת לערימות של בוץ ולכלוך. גם אם ישכב הזהב שם אלפי שנים, ברגע שנוציא אותו מתוך הבוץ, ננקה אותו מכל מה שטימא אותו, הוא יקבל שוב בן רגע את מלוא זוהרו. הבוץ אינו יכול לעולם להרוס את הזהב אלא להסתיר אותו עד אשר הוא יימצא. הזהב מתאר במטאפורה זו את טבענו האמיתי, הבוץ מתאר כאמור את הרעלים, שכפי שאמרנו הם אשליה, רעל וחמדנות.  

הבודהיזם יסכים אם כך עם קביעת הכלכלה המודרנית המערבית בתיאור הרצונות הדואליים של ההיאחזות/היקשרות של התודעה הרגילה, אך ייקבע בניגוד לכלכלה המערבית, שמקורם בבערות, בבורות ובאשליה, שכן כבר הבודהה תיאר את הרצונות הללו באופן דומה באמרו "שאין נהר כהשתוקקות", בכוונו אל הרצון הדואלי של ההיאחזות/היקשרות, בעוד הוא יתנגד לחלוטין לשיוך שעושה הכלכלה המערבית לרצונות אלו לטבעו האמיתי של האדם. הבודהיזם קובע, כי רצונות דואליים אלה של היאחזות/היקשרות מקורם, כפי שציינו זה עתה, אינו אלא בבורות, בערות ובאשליה, והם אינם אלא ערפילים של רעל המכסים את טבענו האמיתי. למה הדבר דומה, ניתן לתאר זאת כזהב שנמצא חבוי מתחת לערימות של בוץ ולכלוך. גם אם ישכב הזהב שם אלפי שנים, ברגע שנוציא אותו מתוך הבוץ, ננקה אותו מכל מה שטימא אותו, הוא יקבל שוב בן רגע את מלוא זוהרו. הבוץ אינו יכול לעולם להרוס את הזהב אלא להסתיר אותו עד אשר הוא יימצא. הזהב מתאר במטאפורה זו את טבענו האמיתי, הבוץ מתאר כאמור את הרעלים, שכפי שאמרנו הם אשליה, רעל וחמדנות.  

הרצונות אם כן הם חלק מהתודעה הדואלית הרגילה הכוזבת בעוד הצרכים האמיתיים בניגוד לרצונות קשורים בטבענו הנון-דואלי האמיתי, שהוא החכמה, המודעות האוהבת והטוב הבסיסי של כולנו. לכן תפיסת הטבע האנושי שעומדת בבסיס התאוריה הכלכלית המערבית היא חלקית בלבד, היא מטעה, היא צרה ומסולפת לחלוטין, והיא יונקת אם כך מהראייה המסולפת של טבע האדם הטבוע במסורות התיאיסטיות הדואליות המערביות. כפי שנראה בהמשך שינוי הפרדיגמה הכלכלית מחייב את זניחת ההתייחסות לרצונות הדואליים של ההיאחזות/היקשרות, ומעבר להתייחסות לצרכים אמיתיים. הכלכלה המערבית זיהתה אמנם את אופיים הבלתי מוגבל של הרצונות הדואליים, שמקורם בתשוקה ובאשליה בצורה נכונה, אך היא שייכה אותם בהתאם למסורת הדתית המערבית לטבעו האמיתי של האדם באופן שגוי במקום לראות זאת נכוחה כחלק משלושת הרעלים והאשליות, שהן מטבעם בלתי מוגבלות, אלא עד שהאדם מפוצץ אותם בראייה ישירה.

הרצונות אם כן הם חלק מהתודעה הדואלית הרגילה הכוזבת בעוד הצרכים האמיתיים בניגוד לרצונות קשורים בטבענו הנון-דואלי האמיתי, שהוא החכמה, המודעות האוהבת והטוב הבסיסי של כולנו. לכן תפיסת הטבע האנושי שעומדת בבסיס התאוריה הכלכלית המערבית היא חלקית בלבד, היא מטעה, היא צרה ומסולפת לחלוטין, והיא יונקת אם כך מהראייה המסולפת של טבע האדם הטבוע במסורות התיאיסטיות הדואליות המערביות. כפי שנראה בהמשך שינוי הפרדיגמה הכלכלית מחייב את זניחת ההתייחסות לרצונות הדואליים של ההיאחזות/היקשרות, ומעבר להתייחסות לצרכים אמיתיים. הכלכלה המערבית זיהתה אמנם את אופיים הבלתי מוגבל של הרצונות הדואליים, שמקורם בתשוקה ובאשליה בצורה נכונה, אך היא שייכה אותם בהתאם למסורת הדתית המערבית לטבעו האמיתי של האדם באופן שגוי במקום לראות זאת נכוחה כחלק משלושת הרעלים והאשליות, שהן מטבעם בלתי מוגבלות, אלא עד שהאדם מפוצץ אותם בראייה ישירה.

אצל אדם המחזיק בתודעה גבוהה נון-דואלית באים לסיפוק הצרכים האמיתיים שלו, מאחר שהוא הצליח להתמיר את הרצון הדואלי על מרכיביו השונים לחכמה ותובנה, שמהווה כאמור את האנרגיה הרצונית הנון-דואלית של התודעה הגבוהה. במילים אחרות, אצל אדם המחזיק בתודעה גבוהה הרצון הדואלי, שמורכב הן מהיאחזות/היקשרות והן מהרצון לעשות על שלושת מרכיביו השונים, הותמר לחכמה ולתובנה. בניגוד לכך, אצל אדם המחזיק בתודעה דואלית רגילה הרצון הדואלי של ההיאחזות/היקשרות עדיין פועל, ולמעשה ברוב הזמן זוהי האנרגיה הרצונית שבאה לידי ביטוי בעוד הרצון לעשות המבסס על טוב לב אוהב וחכמה פועל יחסית זמן לא רב. כאן חשוב לציין, שמבחינת המסלול האישי, שחייב לבוא לצד המסלול הקולקטיבי לשינוי חברתי או כלכלי, על האדם הבודד להתחייב למסלול מעין זה, כאשר לאורך התרגול ככל שיגדל קורפוס החכמה והתובנה, יתחזק הרצון לעשות מבוסס טוב הלב האוהב, וההיאחזות כאנרגיה רצונית תלך ויחלש עד להתמרתם המלאה בחכמה ובתובנה. מבחינה כלכלית יש לבסס לכן את התורה והפעילות הכלכלית על חכמה כאנרגיה רצונית של המימד הנון-דואלי של התודעה, כאשר ברמת ההתייחסות לאדם הרגיל יש להתייחס גם לשני סוגי הרצונות, שמרכיבים את הרצון הדואלי, כאשר מה שיש להדגיש ולהעלות זה את ערכו של המוצר דרך תורת הערך של כלכלת דרך האמצע הבודהיסטית אותה אתר במאמר נפרד, כלומר להעלות ולהדגיש את המוצרים, המקודמים והמקדמים בו זמנית את הרצון לעשות המבוסס על טוב לב אוהב, שגם הוא מקורו בחכמה, ומטרתו הסופית היא איכות חיים, קיימות ורווחה, במקום לקדם מוצרי היקשרות/היאחזות באופן מאסיבי ולהתמקד בהיאחזות/היקשרות כאנרגיה רצונית, שמקורה כאמור הוא בבערות, בורות ואשליה, ושתוצאותיה הבלתי נמנעות אם כן אינם אלא סבל.  

אצל אדם המחזיק בתודעה גבוהה נון-דואלית באים לסיפוק הצרכים האמיתיים שלו, מאחר שהוא הצליח להתמיר את הרצון הדואלי על מרכיביו השונים לחכמה ותובנה, שמהווה כאמור את האנרגיה הרצונית הנון-דואלית של התודעה הגבוהה. במילים אחרות, אצל אדם המחזיק בתודעה גבוהה הרצון הדואלי, שמורכב הן מהיאחזות/היקשרות והן מהרצון לעשות על שלושת מרכיביו השונים, הותמר לחכמה ולתובנה. בניגוד לכך, אצל אדם המחזיק בתודעה דואלית רגילה הרצון הדואלי של ההיאחזות/היקשרות עדיין פועל, ולמעשה ברוב הזמן זוהי האנרגיה הרצונית שבאה לידי ביטוי בעוד הרצון לעשות המבסס על טוב לב אוהב וחכמה פועל יחסית זמן לא רב. כאן חשוב לציין, שמבחינת המסלול האישי, שחייב לבוא לצד המסלול הקולקטיבי לשינוי חברתי או כלכלי, על האדם הבודד להתחייב למסלול מעין זה, כאשר לאורך התרגול ככל שיגדל קורפוס החכמה והתובנה, יתחזק הרצון לעשות מבוסס טוב הלב האוהב, וההיאחזות כאנרגיה רצונית תלך ויחלש עד להתמרתם המלאה בחכמה ובתובנה. מבחינה כלכלית יש לבסס לכן את התורה והפעילות הכלכלית על חכמה כאנרגיה רצונית של המימד הנון-דואלי של התודעה, כאשר ברמת ההתייחסות לאדם הרגיל יש להתייחס גם לשני סוגי הרצונות, שמרכיבים את הרצון הדואלי, כאשר מה שיש להדגיש ולהעלות זה את ערכו של המוצר דרך תורת הערך של כלכלת דרך האמצע הבודהיסטית אותה אתר במאמר נפרד, כלומר להעלות ולהדגיש את המוצרים, המקודמים והמקדמים בו זמנית את הרצון לעשות המבוסס על טוב לב אוהב, שגם הוא מקורו בחכמה, ומטרתו הסופית היא איכות חיים, קיימות ורווחה, במקום לקדם מוצרי היקשרות/היאחזות באופן מאסיבי ולהתמקד בהיאחזות/היקשרות כאנרגיה רצונית, שמקורה כאמור הוא בבערות, בורות ואשליה, ושתוצאותיה הבלתי נמנעות אם כן אינם אלא סבל.  

זאת ועוד, בהתייחס לטבע האדם יש לציין ולראות את המכלול השלם, המרכיב ייצור אנוש, כאשר טבעו האמיתי הוא הטוב הבסיסי, המודעות האוהבת והחכמה, בעוד במסגרת הרחבה של חמשת המצרפים ישנה התודעה והרצונות הדואליים, שמקורם בבערות, בורות, אשליה ובשלושת הרעלים. במובן זה, יש להבדיל בין הצרכים האמיתיים של האדם, הקשורים לטבענו האמיתי, לבין רצונות הקשורים לשלושת הרעלים, לבורות ולאשליה. מבחינה זאת, צרכיו האמיתיים של האדם הם בסיסיים, מוגבלים ואמיתיים. הרצונות בניגוד לכך אינם אלא אשליה, היאחזות, היקשרות, ולכן גם אינסופיים ובלתי מוגבלים. בעוד מתו מענה לצרכים אמיתיים יוביל לרווחה, איכות חיים, וקיום הוגן לכל, רדיפה אחרת ההיאחזות וההיקשרות לא תוביל לשום מקום, אלא לסבל. הבה נבחן מהו ההבדל בין היאחזות לצרכים אמיתיים על ידי דוגמה מעשית. כאשר אדם רעב עולה בו צורך אמיתי לאכול. הרצון לאכול לכשעמו אין בו שום בעיה. נניח עכשיו מצב, שבו אנו רוצים לאכול, וצריכים ללכת למכולת או לסופר הקרוב לקנות מצרכים. באפשרותנו יהיה לדוגמה לקנות את אותו המוצר ב– X שקלים, כאשר נוכל לקנות את אותו המוצר במחיר, שגבוהה פי עשרה רק משום שהוא שייך למותג מסוים, ושאלי ייצורו מפר את האיזון הטבעי, ולכן יש קושי בייצורו ובהשגתו, מה שייעלה עוד יותר את המחיר, ושמשדר יוקרה (=יהירות). אם נקנה את המוצר הראשון ובכך ניתן מענה לצרכינו האמיתיים, אין בכל שום בעיה. קניית המוצר השני, שברוב המקרים גרומת גם לאנשים לחיות, שלא לפי יכולתם, זוהי ההיאחזות/היקשרות בעוד קניית המוצר הראשון מהווה מתן מענה לצרכים אמיתיים.  

זאת ועוד, בהתייחס לטבע האדם יש לציין ולראות את המכלול השלם, המרכיב ייצור אנוש, כאשר טבעו האמיתי הוא הטוב הבסיסי, המודעות האוהבת והחכמה, בעוד במסגרת הרחבה של חמשת המצרפים ישנה התודעה והרצונות הדואליים, שמקורם בבערות, בורות, אשליה ובשלושת הרעלים. במובן זה, יש להבדיל בין הצרכים האמיתיים של האדם, הקשורים לטבענו האמיתי, לבין רצונות הקשורים לשלושת הרעלים, לבורות ולאשליה. מבחינה זאת, צרכיו האמיתיים של האדם הם בסיסיים, מוגבלים ואמיתיים. הרצונות בניגוד לכך אינם אלא אשליה, היאחזות, היקשרות, ולכן גם אינסופיים ובלתי מוגבלים. בעוד מתו מענה לצרכים אמיתיים יוביל לרווחה, איכות חיים, וקיום הוגן לכל, רדיפה אחרת ההיאחזות וההיקשרות לא תוביל לשום מקום, אלא לסבל. הבה נבחן מהו ההבדל בין היאחזות לצרכים אמיתיים על ידי דוגמה מעשית. כאשר אדם רעב עולה בו צורך אמיתי לאכול. הרצון לאכול לכשעמו אין בו שום בעיה. נניח עכשיו מצב, שבו אנו רוצים לאכול, וצריכים ללכת למכולת או לסופר הקרוב לקנות מצרכים. באפשרותנו יהיה לדוגמה לקנות את אותו המוצר ב– X שקלים, כאשר נוכל לקנות את אותו המוצר במחיר, שגבוהה פי עשרה רק משום שהוא שייך למותג מסוים, ושאלי ייצורו מפר את האיזון הטבעי, ולכן יש קושי בייצורו ובהשגתו, מה שייעלה עוד יותר את המחיר, ושמשדר יוקרה (=יהירות). אם נקנה את המוצר הראשון ובכך ניתן מענה לצרכינו האמיתיים, אין בכל שום בעיה. קניית המוצר השני, שברוב המקרים גרומת גם לאנשים לחיות, שלא לפי יכולתם, זוהי ההיאחזות/היקשרות בעוד קניית המוצר הראשון מהווה מתן מענה לצרכים אמיתיים.