כלובי הדגים באילת
כלובי הדגים באילת היו כלובי דגי מאכל שפעלו במפרץ אילת משנת 1995 עד 2008.
דו"ח צוות המדענים הבינלאומי, אשר הוקם בשעתו על ידי ועדת המנכ"לים שדנה בנושא, קבע כי כלובי הדגים מהווים את המזהם העיקרי של מפרץ אילת (כ-97% מכמות הנוטריאנטים והחנקות שהופרשו באותה תקופה למפרץ אילת היו בכלובי הדגים).
עמותת צלול היוותה שחקן מרכזי במאבק להוצאת כלובי הדגים והפעלת לחץ על מקבלי ההחלטות בנושא עד להוצאת הכלובים מהמפרץ. עמותות נוספות שפעלו בנושא היו מגמה ירוקה והחברה להגנת הטבע.
תהליך הולדתם של כלובי הדגים
הולדתם של כלובי הדגים במימי המפרץ בניסוי שערך המכון לחקר ימים ואגמים שמטרתו הייתה פיתוח טכנולוגיה לגידול דגי ים במתקנים ביבשה. כשלב בינים וכחלק מבחינת הטכנולוגיה נבחן גם גידול דגים בכלובים ביבשה. לאחר פיתוח הטכנולוגיה חתם המכון לחקר ימים ואגמים הסכמים עם שתי חברות מסחריות, "ערדג" ו"דג סוף", אשר החלו לגדל בשנת 1995 מגדלים גידול מסחרי שהגיע לכ-2,500 טון דגים לשנה.
לאורך תקופה פעלו כלובי הדגים רישיון עסק, ללא אישור גופי התכנון, והמבנים ביבשה קיימים מכוח היתר חריג שתוקפו הוארך פעם אחר פעם. הכלובים הוקמו ללא שנערך תסקיר השפעה על הסביבה ראוי ותוך ניצול היותו של הפרויקט חלק מניסוי של המכון לחקר ימים ואגמים. בתחילת חודש ספטמבר 2003 הגישה רשות הנמלים תביעה לסילוק יד - תביעת פינוי - כנגד כלובי הדגים השוהים במימי המפרץ ללא חוזה.
השלכות סביבתיות של כלובי הדגים
כלובי הדגים יצרו השפעות סביבתיות על המערכת האקולוגית הימית בקרבתם, והיוו פגיעה בבית הגידול.
- עכירות מי הים מנעה חדירת קרני שמש, ובכך נפגעת יכולת ביצוע הפוטוסינתזה של היצורים הימיים התלויים בה, דבר זה גורם לפגיעה בייצור הראשוני ולפגיעה בכלל מארג המזון שתלוי ביצורים אלה.
- הפסולת שקעה לקרקעית הים ויוצרת מרבדי חיידקים הפוגעים ביצורים הימיים שנמצאים מתחת לכלובים.
- הצפיפות בכלובים עודד התפרצות מחלות והתפתחות טפילים המועברים אל דגי הבר.
- מאחר שמקורם של דגי הדניס הוא בים התיכון, הרי שבריחת דגים מהכלובים מפרה את האיזון האקולוגי העדין של ים סוף.
- סכנת קריסה לריף.
גידול דגים בבריכות ביבשה
גידול הדגים במסגרת חקלאות ימית בבריכות ביבשה היא החלופה שהתקבלה, והיא בעלת יתרונות משמעותיים בישראל:
- יצרני הדגים בישראל נהנים מהגנת מכס בגובה של כ-30%, ולכן מחיר הדג בישראל הוא גבוה יותר. בנוסף, המיסוי מבטיח יציבות מחירים יחסית לאורך זמן, המאפשרת תכנון מחזורי גידול.
- בחוות היבשתיות גדל מספר המועסקים והן מהוות מקור פרנסה ורווחה כלכלית לתושבי אילת.
השתלשלות כרונולוגית
לאחר הליכים ממושכים במוסדות התכנון השונים בארץ ובעקבות דו"ח צוות מדענים בינ"ל, החליטה המועצה הארצית לתכנון ובניה - מוסד התכנון העליון במדינת ישראל - לאשר את תכנית המתאר לחופי אילת ("תמ"א 13"). תכנית זו סירבה לאשר את קיומם של כלובי הדגים במפרץ אילת וקבעה כי יש להעביר את גידול הדגים מן הים לבריכות ביבשה. גידול דגי ים בבריכות יבשתיות נעשה בהצלחה ובהיקף מסחרי ברחבי העולם. בחודש יוני 2003 שבה המועצה הארצית ואישרה שנית את החלטתה האמורה לאחר שנתבקשה לדון בה שוב. לאחר סדרה של שימועים ופגישות עם כל הגורמים הנוגעים בדבר ולאחר קבלת חוות דעת רבות נקבע כי אין לשנות את המלצת המועצה הארצית - ומקומם של כלובי הדגים מחוץ למימי המפרץ. על פי הליכי התכנון, החלטה זו המתינה לאישורה הסופי על ידי ממשלת ישראל .
אך בפברואר 2004 כאשר מועלית תוכנית המתאר לשולחן הממשלה לאישור בשנית, היא מחליטה להמתין לדו"ח ועדת המומחים הבינלאומית ורק אחר כך לשקול את ההחלטה. לאחר הגשת דו"ח המדענים מוחזרת תוכנית המתאר בפעם השלישית למועצה הארצית לתכנון ובניה לאישור. המועצה הארצית מחליטה לדבוק בהחלטותיה הקודמות, לאשר את התמ"א ללא כלובי הדגים בתוכה ונתנה לו"ז של 14 חודשים להוצאתם ממימי המפרץ.
בתאריך ה-5.6.2005 החליטה ממשלת ישראל לאשר את תמ"א 13 ללא כלובי הדגים כאשר לוח הזמנים להוצאתם לצורך זה הינו שלוש שנים בהדרגה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- כלובי הדגים באילת עמותת צלול
- אבני דרך במאבק על כלובי הדגים באילת המשרד להגנת הסביבה
- המאבק בכלובי הדגים ארגון מגמה ירוקה
- הממשלה דחתה ההחלטה על עתיד כלובי הדגים, צפריר רינת, הארץ, 14 במרץ 2004
- צפריר רינת, סופית: כלובי הדגים יוצאים מאילת, הארץ, 11.6.2008