היווצרות האסלאם

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המונח היווצרות האסלאם מתאר את השלבים המרכזיים בהיווצרות הקהילה החברתית-דתית של דת האסלאם המונותאיסטית כפי שאלו עולים מניתוח ביקורתי של המסורת המוסלמית.

אסלאם פירושו בעברית "השלמה"; כלומר, השלמה עם סונת מוחמד, משנתו של מוחמד בן עבדאללה הנחשב באסלאם לנביא האחרון והחשוב מכל הנביאים וכן גם עם רצון אללה שהוא הדמות האלוהית של דת האסלאם.

דת האסלאם נוצרה בין שנת 570 לערך (לידת מוחמד) ושנת 632 לערך (מות מוחמד) לבין שנת 750 לערך, אז כבר התבססו זרמי הדת הבסיסיים בצורתם הבסיסית והדת החלה את תהליכי ההתפתחות המשניים שלה; בעיקר התפתחות מערכת השיפוט וההלכה (שריעה) והפוליטיקה של ישויות מדיניות מוסלמיות. על כן ערך זה ידון בתמצית בעיקר בתקופה זו בה התפתחו יסודות הדת.

דת האסלאם מתאפיינת באופן כללי בהקפדה על סונת מוחמד כפי שהיא מתועדת בספרות הסירה (סירת ראסול-אללה או בקצרה ה"סירה"), בהקפדה על ספרות החדית' (המבארת את ספרות הסירה), בהקפדה על מילוי מצוות הדת הכתובות בספר הקוראן כפי שהן מובנות על פי סונת מוחמד (הסירה והחדית') וכן גם בהקפדה על השריעה (סך פסקי ההלכה הנחשבים למחייבים את כלל המוסלמים; אם כי לאסלאם זרמים שונים והשריעה של כל אחד מהם שונה קמעה - ראו בהמשך).

דת האסלאם מונה לערך 1.8 מיליארד מאמינים וכוללת שלוש חטיבות זרמים עיקריות; חטיבת הסונה (הנחשבת לאסלאם האורתודוקסי) עימה נמנים רוב המוסלמים; בערך כ-80%, חטיבת השיעה (סיעת עלי) עימה נמנים בערך 15% וחטיבת החוארג' (החורגים) עימה נמנים בערך 4% מהמוסלמים, זאת לצד כמה זרמים עצמאיים קטני-היקף (כגון האחמדים) המהווים יחדיו את הבערך 1% הנותר של מוסלמים בעולם.

רקע גאוגרפי כללי

שטח חבל הארץ חגאז' מסומן בקו אדום.

דת האסלאם התפתחה בעיקר בחצי האי ערב בחבל הארץ הצחיח-בעיקרו חג'אז אשר נפרש מחוצות תימן של ימינו ועד חוצות ירדן של ימינו. לאחר מות מוחמד, מייסד הדת, הוסיפה הדת להתפתח באופן בסיסי גם בשטחי עיראק, ירדן וארץ ישראל של ימינו.

בעת היווצרות האסלאם, חבל הארץ חג'אז איכלס שבטים שונים של ערבים-פגאניים, שבטים יהודיים (בעיקר גולי תקופת בית שני וכן שבטים ערביים שהתגיירו בעקבות האינטראקציה שלהם עם גולים אלה), שבטים ערביים-נוצרים וייתכן שגם אוכלוסיות של זורואסטרים (הדת השלטת באימפריה הפרסית באותה התקופה) מנדעים (דת שיצאה מן היהדות בתקופת בית שני) ובני דתות אחרות.

חבל החג'אז היה, לפי דעה רווחת, אזור סחר חשוב בעולם העתיק מקרבתו לערי הנמל שבשטח מדינת תימן של ימינו (בעיקר נמל עדן) ובשטחו, אליהם הגיעו סחורות ממזרח אסיה וקרן אפריקה.

אזור החג'אז כולל עד ימינו ארבע ערים מרכזיות בהן התפתחו יסודות הדת ואשר הפכו קדושות באסלאם, בהן מכה (הדרומית ביותר מערים מרכזיות אלו), טעיף, יתר'ב (לימים שונה שמה ל"אל-מד'ינה"), וטאבוק (הצפונית ביותר מערים מרכזיות אלו וקרובה לערים עקבה ואילת שבירדן ובישראל).

רקע תרבותי וחברתי

דת האסלאם התפתחה כדת סינקרטיסטית, כלומר כדת המשלבת אמונות שונות מדתות שונות (בעיקר מן הדת הערבית - דת פגאנית שכבר איננה קיימת, מן היהדות ומן הנצרות).

הדת התפתחה בעיקר תחת הנהגתו של מוחמד בן עבדאללה, בן שבט קֻורייש (בערבית: قريش, בתעתיק מדויק: קֻרַיְש) אשר שכן בעיר מכה ובנם של אמינה ועבדאללה, אנשי המעמד האריסטוקרטי. אביו מת בטרם נולד ואמו מתה כאשר היה בן 6; לאחר מות אימו גדל מוחמד בבית סבו (מצד אביו) עבד אל-מוטלב ולאחר מכן בבית דודו (אחי אביו), אבו טאלב.

למשפחתו של מוחמד היה רקע ענף של עיסוק במסחר ופיקוח על שיירות מסחר של סחורות שהובאו למכה מנמלי ערי חצי האי ערב מסין, הודו וקרן אפריקה ושיווקן צפונה אל סוחרי סוריה וארץ ישראל (סוריה וארץ ישראל היו מרכזי סחר חשובים שחיברו בין המזרח הרחוק, קרן אפריקה וחצי האי ערב, לבין שאר הציווליזציות דאז; בעיקר אלו באירופה וצפון אפריקה).

מוחמד תואר בספרות החדית' על ידי מגוון מאמינים כאדם בעל יופי חיצוני מדהים וכריזמה רבה. עד תהליך הקמת הדת התפרנס מוחמד בעיקר כמפקח שיירות מסחר (סביר להניח בעקבות רקע משפחתו ולמידתו על התחום לצד היותו אדם בעל יכולות רטוריות וכריזמה רבה והרצון לעסוק בכך). במסגרת פרנסתו נסע בין הערים השונות של חצי האי ערב, סוריה וארץ ישראל.

בגיל 25 נישא מוחמד לח'דיג'ה, סוחרת עשירה כבת 40; מוחמד לא נשא אישה אחרת במהלך חייה של ח'דיג'ה ולימים גם הייתה האדם הראשון שהאמין בדתו. לזוג נולדה בת בשם פאטמה, שאותה השיא מאוחר יותר לבן-דודו, עלי בן אבי טאלב.

הן בשווקיה של העיר מכה והן במסגרת מסעותיו בתוך חצי האי ערב וכן גם לסוריה וארץ ישראל, פגש אוכלוסיות רבות מדתות שונות; סוחרים, שליחים, מנהיגי קהילות ומנהיגים דתיים ולמד מהם על דתותיהם תוך שהוא מפתח חיבה כללית כלפיהן והולך ורואה בהן יותר ויותר הגיוניות מן הדת הערבית (הדת הפגאנית של חצי האי ערב הטרום-אסלאמי) שעל ברכיה חונך ותוך שהוא מתחיל לפתח סלידה מאספקטים שונים שלה; עם זאת הוא נשאר נאמן לפחות לחלק ממצוותיה ומנהגיה של דת זו עד ה"התגלות" שחווה במסגרת אחד ממנהגי הדת (מנהג התחנות' - ראו בהמשך).

לימים הפך מוחמד למנהיג הקהילה הדתית אשר כולכלה מביזה של שיירות מסחר ומתרומות של חברי הקהילה ושל קהילות שנכבשו באופן מיליטריסטי על ידי מוחמד וחייליו.

ההתחלה: חזיונו הראשון של מוחמד בעת שעשה תחנות'

הר-האור (בערבית, ג'בל אל-נור) בקרבת מכה, בו על פי המסורת המוסלמית, התבודד מוחמד במערת חירא שבמעלה ההר, בעת שעשה תחנות', ערב חזיונו את המלאך ג'יבריל.

בכדי לקבל תמונה רחבה מספיק על היווצרות האסלאם נדרש להכיר מנהג מסוים שביצע מוחמד כשעדיין האמין בדת הערבית (מנהג התחנות' עליו יורחב בהמשך), אמונה שהלכה ודעכה ככל שנחשף לדתות האחרות סביבו ונסתיימה כליל באחת הפעמים בהן ביצע את מנהג התחנות' של דת זו.

תחנות'ערבית, تحنّث) הוא מנהג קדום שנהגו לקיים כמה אוכלוסיות בחצי האי ערב הטרום אסלאמי, ובפרט שבט קורייש כפולחן של הדת הערבית‏[1]. מנהג זה התאפיין בהתבודדות כמו-מדיטטיבית, לפרק זמן מה (למשל, חודש ימים), במקום רחוק ממקום המגורים ובמיוחד בסביבה טבעית המאפשרת חשבון נפש באין מפריע, כאשר בדרך כלל היה חוזר המתבודד לביתו בסיום כל יום או כמה ימים. המנהג התאפיין גם בכמה פולחנים נוספים, כגון:

  • חשבון נפש על מעשים לא מוסריים.
  • פולחן הכולל מתן צדקה לעניים (זכאה).
  • הקפת הכעבה במכה (מבנה עתיק דמוי קוביה), ככלל, 7 פעמים, ביום האחרון של חודש התחנות'.

למנהג התחנות' חשיבות במחקר ההיסטורי וההיסטוריוגרפי של דת האסלאם (כמו גם במחקר היסטורי-פסיכולוגי), שכן על פי המסורת המוסלמית, בעת שביצעוֹ מוחמד, נגלה אליו לראשונה מלאך האל אללה, ג'יבריל (המזוהה עם המלאך גבריאל מן המסורת היהודית-נוצרית).

על פי המסורת המוסלמית, באחד מימי חודש התחנות', הלך מוחמד להתבודד בהר האור (ג'בל אל-נור, جبل النور) בקרבת מכה ונשאר שם מספר ימים. בעת זו, בעודו מתבודד במערת חירא (ר'אר חרא'; غار حراء) שבמעלה הר זה, נגלה אליו לראשונה המלאך גבריאל, בלילה (לילה המכונה "ליל הגורל" - לילת אל-קדר; لیلة القدر) שבישר לו שעליו להיות שליח אללה ולבשר את דברו.

גישה ביקורתית

מבחינה פסיכולוגית-סקפטיציסטית, ניתן לתאר "חיזיון" זה כמקרה פרטי של אפקט גנצפלד, במסגרתו, כאשר אדם מסתגר באזור חשוך לחלוטין כמו מערה, למשך כמה ימים, מוחו מתחיל לייצר הזיות בשביל למנוע ניוון עצמי (ניורונקרוזיס); מדובר במעין מנגנון הישרדותי חלופי של המוח שמטרתו לשמר את עצמו על ידי המשך התקשורת הבין-תאית בין ניורונים ולהבטיח הישרדות ותפקוד לאחר אותו אירוע, אם כי ייתכן שהחווייה הזו תוביל אדם להאמין שמקורה אלוהי וכאן טמון ההבדל האולי-אפשרי בין חוויית חיזיון כמו-רוחני לבין התגלות אלוהית אמיתית.

ככלל אם מוח מייצר הזיות (המופיעות באזור הנפש - mind כקוולייה) הרי שאלו נוצרות על פי זיכרון קיים, כלומר על פי דברים שהאדם כבר למד והכיר; אללה היה האל הראשי בפנתיאון האלים של הדת הערבית ומוחמד כבר למד והפנים את הסיפורים הדתיים ואולי גם האמנות הדתית להם נחשף במפגשיו השונים במסגרת מסעות עבודתו ועל בסיס כל אלה נוצרה אותה חוויית התגלות.

השיבה מן החיזיון והקמת הקבוצה החברתית-דתית החדשה בתוך הקבוצה הקיימת

לאחר סיום החיזיון היה מוחמד בסערת רגשות וחזר לביתו שם הפגין יחס אמביוולנטי לאשר חזה במשך מספר ימים; הוא סיפר על חיזיון זה לח'דיג'ה שאמרה לו שהיא מאמינה שהוא נביא ועודדה אותו שעליו לא לדחות חיזיונות אלה; הוא חלק את חוויתו עם שאר קרוביו (שראו בו אדם כריזמטי ומכובד) לפי סדר; דודו עלי בן אבו טאלב, קרוב משפחתו אבו-בכר ובנו המאומץ של מוחמד - זיאד. קבוצת המאמינים בו גדלה במשך 12 השנים שבמהלכן המיר בערך 10 אנשים בשנה והייתה לשנואה מאד בעיר מכה; האצולה המכאנית אליה השתייך הוקיעה אותו ממנה על ששיסע אותה לשני פלגים; הפלג של ההולכים בדרכו והפלג המסורתי-פגאני. מוחמד ומאמיניו נרדפו ועל פי המסורת המוסלמית חלק מתומכיו עונו עינויים קשים על ידי האצולה המכאנית על התמיכתם בו.

כפי העולה מניתוח ביקורתי של המקורות האסלאמיים שתי תקופות עיקריות באו בהתפתחות דת זו - השלב המכאני (על שם העיר מכה), בו פותחו בעיקר מצוות הדת ומסרים של שלום ואחווה והשלב המדיני (על שם העיר אל-מדינה) בו פותחו בעיקר יסודות ההלכה והפוליטיקה המוסלמית ומלחמה בכופרים. שתי תקופות ההתפתחות הללו משתקפות בספר הקוראן; כל עוד חיה קהילת המוסלמים במכה פסוקי הקוראן עסקו בעיקר בסיפורים דתיים על בריאת העולם, נביאים קודמים לפי האסלאם (כגון אברהם, משה וישו), מצוות הדת ופחות בפוליטיקה אך ככל שעבר הזמן נוספה שנאה לפגאניזם ועם המעבר לית'רב (לימים נקראה אל-מדינה) פסוקי הקוראן התהפכו לעסוק בעיקר בבידול מן היהודים, הנוצרים והפגאנים, במצוות מלחמה, התנהגות עם שבויים ונושאים דומים.

ההיבדלות ממכה: ההגירה לית'רב, ההשתלטות עליה ושינוי שמה

לאחר 12 שנים של פיתוח יסודות האסלאם במכה החלה הקבוצה החברתית "מוסלמים" להגר, גל אחר גל, אל העיר ית'רב, כאשר הגל האחרון היו מוחמד ואבו-בכר. אירוע ההגירה (בערבית: هِجْرَة, הג'רה) נחשב כה מכונן במסורת המוסלמית כך שהשנים בלוח השנה המוסלמי נספרות מסופו (השנה ה-X להג'רה).

על פי המסורת המוסלמית, בעת הגל האחרון של ההג'רה ההנהגה המכאנית הבינה שמוחמד הכריזמטי שזה עתה כבר פיתח מעין כת דתית עם דת שונה משמעותית משלהם שאף הייתה מוכנה לעזוב את קהילתה מרבות-השנים לעיר זרה יהיה מסוכן להם ועליהם להרגו לפני שיגיע למאמיניו ומעט לאחר עזיבתו עם אבו-בכר יצאו לחפשם ולהרגם בנתיב הנפוץ ממכה לית'רב אך מוחמד ואבו-בכר תיארו לעצמם שהאצולה המכאנית תלך בעקבותם כשהם לבד ללא תומכים חבויים וללא הגנת המאמינים המוצהרים שכבר עזבו בגלים מוקדמים יותר לית'רב ומצאו מחבוא לשלושה ימים במערה טבעית (غار ثور, מערת שור) אותה עזבו עם חישתם כי הנוכחות המכאנית באזור פסקה והמשיכו עד לית'רב.

הקהילה המוסלמית חיכתה למוחמד ואבו-בכר בית'רב תוך שהיא נתמכת על ידי קבוצת תומכים מקומית בשם ה"שומרים" ("אנסאר"). ית'רב כבר הייתה מיושבת על ידי יהודים ופגאנים; ליהודים ולפגאנים היו אזורי מחייה נפרדים ומגודרים בעיר. המוסלמים ובעיקר מוחמד התקבלו בעיר תחילה באהדה רבה וחלקם אף התאסלמו אך מהר מאד הפכה שהותו במקום לסיוט עבורם; במהרה החלו מחלוקות דתיות ופוליטיות חריפות בין מוחמד לשאר תושבי העיר ואף אחד מתשוביה היהודים נרצח; איש לא פצה פה כמעט נגד המוסלמים שכן הם שידרו אלימות והפחדה בהתנהלותם המיליטריסטית והפנאטיות של חברי הקבוצה ללכת אחר מנהיגם מוחמד - רבים מתושבי ית'רב התאסלמו בין מפחד ובין מן הרכיזמה של מוחמד (היה בכך גם יתרון הישרדותי-כלכלי שכן התאסלמות הביאה הפחתה במסים שאותם לימים יגבו מוחמד וחייליו באופן מיליטריסטי מן התושבים המקומיים במעין השתלטות על העיר כולה).

עם הפיכת המוסלמים לכוח הפוליטי המרכזי בעיר שונה שמה ל"מדינת א-נבי" ובקצרה "אל-מדינה" ("עיר הנביא"; "אל-מדינה").

ביזה, כיבוש והגלייה של פגאנים, יהודים ונוצרים

לאחר כיבוש פנימי תוך השתלטות בכוח, סחיטה באיומים ביזה ורצח בעיר אל-מדינה תוך שיעבוד האוכלוסיה המקומית, החלו המוסלמים לנסות לכבוש ערים נוספות באזור אל-מדינה; הם תקפו עיירות שונות (של פגאנים ויהודים בעיקר), השתלטו עליהן ואיסלמו או שיעבדו רבים (בעיקר מי שסירבו להתאסלם) תוך גביית "מס גולגלות" (מס ג'יזיה), במסגרתו נדרשו המשועבדים לשלם 50% מן היבול שלהם לקהילה המוסלמית ולא; ידעו איסלום בכפייה ורצח.

עיר גדולה ועשירה מבחינה חקלאית של יהודים שכללה מספר מבצרים ונודעה בשם חייבר (خيبر) נכבשה על ידי מוחמד וחייליו לאחר מצור של למעלה מ-19 יום. מנהיג העיר עונה ונרצח ובתו נאנסה. היהודים הותרו להישאר בעיר בתנאי תשלום מס גולגלות ונשארו בה עד שגורשו על ידי הח'ליף עומאר. גורל דומה נפל על ריכוזי אוכלוסיה גדולים אחרים של יהודים באזור כמו פאדאכ (فدك) וכן על ריכוזי אוכלוסייה פגאניים ומאוחר יותר ריכוזי אוכלוסיה נוצריים.

כיבוש מכה והשיבה לאל-מדינה

ציור של הכעבה במכה בשנת 1718.

במהלך 8 השנים של ביסוס האסלאם באל-מדינה לצד הפצה מאסיבית של האסלאם לאוכלוסיות שנכבשו בקרבתה, מלחמות, כיבושים ואסלום בכפייה, גדלה הקהילה המוסלמית לרבבות אנשים. הקהילה הדתית הפכה מאורגנת מבחינה צבאית ומפקדיה (כאשר מוחמד מתפקד כמפקד העליון) כבר היו מנוסים בהקמה ותחזוק של תעשייה צבאית, לוגיסטיקה צבאית, תכסיסנות צבאית, הנהגה צבאית, כיבוש, מיסוי בכפייה, הפחדה וטרור ועשו לעצמם שם של לוחמים דתיים-פנאטיים שלא חוששים ממוות בייסורים בקרב ומוכנים לרצוח בעבור אמונתם באללה ומוחמד כשליחו.

לאחר התבססות זו פנו המוסלמים לכבוש את העיר מכה ו"לסגור חשבון" עם האצולה המכאנית ובראשה אבו-סופיאן. המוסלמים שבראשם מוחמד הגיעו למכה עם צבא אדיר של בערך עשר אלף לוחמים וכאשר הגיעו יצא אליהם אבו סופיאן מושפל ונכנע בפניהם. מוחמד טיהר את מתחם הכעבה מעבודת אלילים והנהיג במכה את האסלאם.

להפתעת חלק מן המוסלמים, לאחר כיבוש מכה בשנת 640, העיר בה מוחמד נולד וחי 52 שנים טרם ההג'רה ו-8 השנים באל-מדינה, הוא החליט לחזור לאל-מדינה ומת שם כעבור שנתיים וחצי בערך, בשנת 632. גרסה בסיסית של האסלאם כבר פותחה אם כי פרקי הקוראן שנחרטו או נכתבו באופן לא-סדור על סלעים, כפות תמרים ונייר שהיה מצרך נדיר בחצי האי ערב המדברי והצחיח טרם קובצו לספר אחיד - הקוראן) או נזכרו בעל-פה.

הפצת הדת ברחבי חצי האי ערב והמשך פיתוחה על ידי הראשידון

לאחר מות מוחמד המסורת המוסלמית וההלכה המוסלמית פותחו עוד על ידי ארבעת הח'ליפים (המחליפים) של מוחמד לפי סדרם - אבו-בכר, עומר בן אל-חטאב, עות'מאן בן עפאן ועלי בן אבו-טאלב.

אבו-בכר יצא למלחמת חורמה בכל חצי האי ערב בשבטים שהתאסלמו אך חזרו בהם מן האסלאם איך שנודע להם על מות מוחמד ("מלחמות הרידה"); כלל שבטים אלה חזרו לאסלאם.

עות'מאן בן עפאן וסיעתו חיברו גרסאות שונות של ספר הקוראן (חלקם נשתמרו עד ימינו) מתוך האסיפות הרבות של התוכן שנכתב באופן לא-סדור או נזכר בעל-פה אך רק גרסה אחת נתקבלה לבסוף כ"מדוייקת" והיא כביכול ספר הקוראן הנפוץ בימינו.

ההמשך משם ואילך

דיפיקציה של בגדי אחראם (إحرام) המשמשים לעלייה לרגל למכה, גבר ואשה במאה ה-19.

לאחר סיום "מלחמות הרידה" והפיכת כל תושבי חצי האי ערב למוסלמים בפועל תוך הגליית אלו שסירבו להתאסלם כמו יהודים ונוצרים לארצות שכנות, פנו המוסלמים לכבוש את סוריה וארץ ישראל, אסיה הקטנה (שטח טורקיה של ימינו), פרס, אפגניסטן, צפון אפריקה ועוד; הכיבושים הנרחבים שכבשו השאירו חותם של מלחמה על ההיסטוריה האנושית; הם גרמו להתמוטטות הישות המדינית הפרסית-זורואסטרית (ולכליה כמעט מוחלטת של הדת הזורואסטרית), לכליה של ממלכת אנטוליה הנוצרית בטוריקה, לכליה כמעט מוחלטת של השבטים הברבריים של צפון אפריקה, לחורבן הישויות המדיניות הבודהיסטיות באפגניסטן ופקיסטן, לפגיעה ואבידות לציבור הבודהיסטי בתת היבשת ההודית ולנזקים נוספים.

כבר עם תחילת מסעות הכיבוש נוצרו הזרמים השונים באסלאם ונוצרו חטיבות הזרמים שיעה וחוארג' (הדת עדיין המשיכה להתפתח באופן בסיסי עד שנת 750 לערך); באופן כללי, כל אחת מחטיבות הזרמים פיתחה הלכה (שריעה) משל עצמה. קצרה היריעה מלפרט על נושאים אלה בערך זה.

רק בחלק קטן מהמקומות יושמה כלכלה אסלאמית (הכוללת מאפיינים של רעיון הביטוח הלאומי ושל אנטי-ריבית); נכון לשנת 2018 איראן, שהיא מדינה אסלאמית-שיעית היא המדינה היחידה בהיסטוריה האנושית שאסרה באופן רשמי שימוש בריבית בבנקאות, איסור שתקף לפחות דה-יורה, כלומר באופן פורמלי.

השקפות חלופיות על היווצרות האסלאם

בסרט הדוקומנטציה שלו חקר ההיסיטוריון טום הולנד את היווצרות האסלאם. במסגרת הסרט ראיין את חוקרת האסלאם הידועה פטרישיה קרונה וחוקרים אחרים שטענו כי המסורת המוסלמית כמעט ואיננה מאושרת על ידי מקורות חיצוניים, היא רוויית סתירות פנימיות וממצאים מאוחרים על יצירת הקוראן ומציאת גרסאות חלופיות של הקרואן מעידות כי היווצרות האסלאם מורכבת מן הנדמה. כמו כן הולנד מצביע על פסוקי קוראן שנראה כי נכתבו באזור לא צחיח, אזור בו גדלים זיתים וגפנים שלא היה מכה וטוען כי ייתכן שהאסלאם בכלל נוצר צפונית למכה ואף בתחומי ארץ ישראל עצמה בשטח נחל פארן וכי ייתכן ומוחמד היה בכלל ערבי-צפוני נוצרי מן היישוב הערבי פגאני-נוצרי (סינקרטיסטי) בסמוך לנחל פארן בישראל של ימינו, שבאותן שנים היה פורה ועתיר חקלאות ושיקף "כור היתוך" תרבותי-דתי של קצוות האימפריה הרומית, אזור בו התאגדו אנשים מאמונות שונות ורקעים שונים וכי בדיוק בתקופה בה נוצר האסלאם ידע כל האזור הזה של דרום הלבנט משבר כלכלי שמסייע להסביר איך באמת נוצר האסלאם. עם זאת, השקפותיו של טום הולנד אינן סבירות ביחס לידע העצום (אלפי דפים) של הכתבים האסלאמיים החוץ קוראניים (בעיקר קובצי החדית') שעל אף היותם סותרים ולעתים גם מיתיים, נותנים לעתים תיאור מפורט ביותר ומאד סביר של אזור החיג'אז וחצי האי-ערב באותה התקופה כולל פירוט שלא נראה כמותו על השבטים היהודיים, הפגאניים והאחרים (שמותם, שמות ישוביהם ושמות מנהיגיהם) שחיו בחצי האי ערב ושחלק מעריהם נשארו חרובות עד ימינו לאחר חורבנן והגליית תושביהן על ידי המוסלמים) ולא סביר שכל אלה חוברו מחוץ לחצי האי ערב ובטח שלא בכזו מגניטודה ושוני ממקורות אחרים מאותה תקופה.

ביבליוגרפיה

  • האסלאם, מבוא להיסטוריה של הדת, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, מהדורה שנייה, שנת 2000.

לקריאה נוספת

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ M.J. Kister, "Al-Taḥannuth’: An Inquiry into the Meaning of a Term," Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London, 31,2 (1968), 223-236.