קיצור תולדות האנושות
קיצור תולדות האנושות הוא ספר עיון אודות ההיסטוריה של בני האדם שכתב פרופ' יובל נח הררי מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. הספר ראה אור בהוצאת דביר בשנת 2011.
הספר מבוסס על קורס המבוא לתואר הראשון באוניברסיטה העברית, אותו העבירו בתחילה תריסר מורים שונים, כל אחד בתחום התמחותו, ובמהלך השנים החל הררי להעביר את הקורס כולו. בניגוד לספרים אחרים שמתארים את ההיסטוריה העולמית בעיקר ביחס לתרבות המערבית כפי שהתפתחה ב-5,000 השנים האחרונות, בוחן הררי בספרו את מהלך ההיסטוריה בכל התרבויות ולאורך כל התקופות, החל מלפני כ-70 אלף שנה, והוא אף סוקר את הרקע שקדם לכך. בניגוד לספרי ההיסטוריה המקיפים המקובלים, הספר מנסה להראות לא רק את השתלשלות האירועים, אלא גם לעסוק בחוויה האנושית האינדיבידואלית ובסוגיות אתיות העולות מן ההיסטוריה.
הגישה של הררי לחקר ההיסטוריה היא היסטוריה סביבתית, מה שעמיתו, הביולוג ג'ארד דיימונד מכנה מדע ההיסטוריה של האדם - הבנת ההיסטוריה תוך שימוש בכלים של פיזיקה, כימיה וביולוגיה. מרגע הקמת התרבות מלפני כ-70,000 שנה הררי מוסיף לכך גם את השכבה ההיסטורית, שכן אי די בביולוגיה כי להבין את התרבות האנושית, אבל השפעת הביולוגיה על ההיסטוריה אינה נעלמת והוא ממשיך להשתמש בה גם לאחר קיום התרבות.
המהפכות השונות בהיסטוריה
הספר מחלק את ההיסטוריה על פי שלוש מהפכות עיקריות:
- המהפכה הלשונית שהחלה לפני כ-70 אלף שנה, ושבמהלכה התפתחה התודעה האנושית וכישורי שיתוף הפעולה של הומו סאפיינס לרמה שהפכה אותו לשליט העולם.
- המהפכה החקלאית שהחלה לפני כ-10,000 שנה, ושבמהלכה בייתו בני האדם כמה מיני בעלי חיים וצמחים, התיישבו ביישובי קבע, ואימצו את החקלאות כאורח חייהם המרכזי.
- המהפכה המדעית שהחלה לפני כ-500 שנה, ושבמהלכה פרץ האדם את גבולות הבורות והעצים את כוחו בקצב הולך ומאיץ.
השאלות המרכזיות שנוגעות לתקופת מהפכה הלשונית הן מה גרם לכך שהמין הומו סאפיינס השתנה והפך ממין אחד לא מאוד מעניין לשליט הפלנטה שהדיח את מיני האדם האחרים, ואיך נראו חיי ההומו-סאפינס בתקופת הציידים לקטים שהיא רוב תקופת קיומו של ההומו-סאפינס לאחר המהפכה הלשונית.
השאלות המרכזיות הנוגעות לתקופת המהפכה החקלאית הן איך התפתחה החקלאות, ואילו שינויים היא גררה. כיצד התפתחו הערים והכתב, וכיצד יוצרים ושומרים על תרבות.
השאלות המרכזיות הנוגעות לתקופה שלאחר הופעת הערים, הכתב והממלכות הן שאלות הנוגעות להתפתחות תרבויות אלה, וכן לשאלות הנוגעות לקשרים בין התרבויות.
התזות השונות המוצגות בספר
| קיצור תולדות האנושות מאת יובל נח הררי |
תזה מרכזית בספר היא שההיסטוריה החלה לפני 70,000 שנה עם המהפכה הלשונית. לדעתו של הררי המושג פרה-היסטוריה הוא שגוי והוא הומצא על ידי אנשים שרצו להסוות את מוצאו של האדם ולהבדיל את האדם מיתר בעלי החיים. לטענת הררי האדם היה עוד מין מסוים של בעל חיים שלא נבדל מהם מהותית בדבר. עד לפני כ-70,000 שנה, קורותיהם של מיני האדם השונים שייכים לתחום של ביולוגיה ולא פרהיסטוריה. ההיסטוריה החלה לפני כ-70,000 שנה עם הופעתה של תודעה אנושית ייחודית הדומה לתודעתם של אנשים בני ימינו. הופעתה של תודעה מסוג זה החלה להניע דינמיקות תרבותיות מסוג חדש – דינמיקות היסטוריות – ששונות באופן מהותי מהדינמיקות הביולוגיות שאפיינו את מיני האדם עד אז ושמאפיינות עד היום את יתר מיני בעלי החיים.
תזה נוספת מרכזית בספר היא שמאז המהפכה הלשונית חיים בני האדם בתוך "סדר מדומיין". כלומר, כללי מחשבה והתנהגות אשר מבוססים על מושגים הקיימים אך ורק בדמיונם המשותף של בני האדם – כסף, אלים, צדק, זכויות אדם, לאומים, מדינות וכיוצא בזה. בלי אמונה משותפת בסדר מדומיין כלשהו, לא ניתן לארגן שיתופי פעולה בין מספרים גדולים של בני אדם, מכיוון שלבני אדם אין אינסטינקטים ביולוגיים המתאימים לשיתוף פעולה עם מספר כה רב של זרים.
תזה שלישית שמופיעה בספר היא שהאדם הוא המין הקטלני ביותר שחי אי-פעם על-פני כדור-הארץ. עוד בתקופה שבין המהפכה הלשונית למהפכה החקלאית האדם הכחיד כ-50% מסוגי היונקים היבשתיים הגדולים בכדור הארץ, ומספר רב מאוד של מיני בעלי חיים אחרים. באוסטרליה נכחדו 95% מכל בעלי החיים הגדולים של היבשת ובאמריקה נכחדו 84 מתוך 107 סוגי יונקים יבשתיים גדולים. גל הכחדה נוסף ליווה את המהפכה החקלאית, אשר בנוסף להכחדת מינים רבים של בעלי חיים, הביאה גם לשעבודם של מספר קטן של מינים לצרכיו וגחמותיו של האדם. בעלי חיים מבויתים אלו נחלו הצלחה אבולוציונית מסחררת והתרבו בהמוניהם, אולם מבחינת תנאי חייהם של הפרטים האינדיבידואלים, בעלי חיים מבויתים אלו הם בין היצורים האומללים ביותר שחיו אי פעם על פני כדור הארץ. ההצלחה הגדולה ברמת המין הקולקטיבי כרוכה באומללות גדולה של הפרט.
תזה רביעית בספר היא שלהיסטוריה יש כיוון. היא נעה בהדרגה ממצב בו קיים בכדור הארץ מספר רב מאוד של תרבויות אנושיות קטנות, למצב בו קיים מספר קטן של תרבויות גדולות יותר, ועד למצב בו תתקיים תרבות אחת גלובלית. לדעתו של הררי, ההיסטוריה אינה מתפתחת לטובתם של בני האדם, והתרבויות שמנצחות במאבק ההישרדות אינן בהכרח התרבויות הטובות ביותר לבני האדם.
הספר טוען שהמנוע העיקרי של ההיסטוריה ב-500 השנים האחרונות, בעקבות ההמהפכה המדעית היא הברית או השילוב בין המדע המודרני, הקפיטליזם והאימפריאליזם האירופאי. האימפריאליזם והקפיטליזם מספקים את התמיכה המוסדיות והכספית שבלעדיה כמעט בלתי אפשרי לערוך מחקר מדעי, ובתמורה האימפריאליזם והקפיטליזם מכתיבים את האג'נדה של המדע וקובעים כיצד יישמו את תגליותיו. לדעת הררי, האידאל המרכזי של המערכת המשולשת הזאת הוא אידאל הקידמה, שמבוסס על שתי הנחות: (1) ידע הוא כוח, (2) ישנם דברים רבים שבני האדם עדין לא יודעים. מכאן נובע שאם בני האדם יחקרו ויגלו ידע נוסף הכוח שלהם ילך ויגבר, והם יוכלו לעשות דברים שכרגע נבצרים מיכולתם. באופן פוטנציאלי אין שום גבול ליכולתם של בני האדם מלבד הגבול שמציבה הבורות. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא מה שהררי קורא לו "פרויקט גילגמש" – הניסיון להביס את הזיקנה והמוות באמצעות מחקרים ברפואה, ביו-טכנולוגיה וכיוצא בזה.
הספר מציג את הטענה שההיסטוריה מתקרבת לסופה. אם הומו סאפיינס לא ישמיד את עצמו, אז בקרוב מאוד הוא ישדרג את עצמו לישות שונה לגמרי. אנו מתקרבים לנקודה המכונה בפי העתידנים "סינגולריטי", שבה יקרוס עולם המשמעות שלנו. אין לנו יכולת אפילו לדמיין את מה שעשוי לקרות אחר כך.
טענה מתודית שמעלה הררי היא שאת ההיסטוריה יש לבחון לפי קריטריונים של סבל ואושר. האם הסבל בעולם ירד או יעלה כתוצאה מתהליך או מהפכה זו או אחרת, כגון עליית הנצרות או המהפכה הצרפתית? זהו החור הגדול ביותר בהבנתנו את ההיסטוריה. אין לנו עדיין הבנה טובה של סבל ושל אושר, ואיננו מסוגלים לקבוע האם למשל יש פחות או יותר סבל בעולם של ימינו מאשר לפני 500 שנה.
התפתחות מיני האדם
ערך מורחב – האדם הנבון
הררי מתחיל את תיאור התפתחות האדם, בסוג הביולוגי אדם, שממנו התפתחו מינים שונים. לפני כ-2.5 מיליוני שנים יצאו מאפריקה אבות האדם והתפשטו בכל רחבי אפריקה-אירופה-אסיה. עקב השונות בתנאי הסביבה, התפתחו מינים שונים של אדם, שחיו במקביל זה לזה באותה תקופה.
במשך זמן רב בני אדם סיפרו לעצמם שבניגוד ליצורים אחרים אין להם "משפחה" - אין לו הורים או "אחים". למעשה לכל המינים בטבע, כולל לאדם, יש אבות משותפים והם מקובצים בסוגים ובמשפחות ביולוגיות. לדוגמה נמרים, ברדלסים, אריות הן מהסוג הביולוגי המכונה פנתר. ואילו הסוגים פנתר, חתול וקרקל מקובצים במשפחה הביולוגית חתוליים. גם לנו, המין הומו-סאפינס יש משפחה ביולוגית - הפירמאטים המכילה כיום את השימפנזים, הגורילות האורנג-אוטנג.
טעות נפוצה נוספת היא התפיסה שהמין ההומו-סאפינס התפתח במין שכלול גדל והולך של מינים שקדמו לו כמו הומו-ארקטוס. למעשה עד לפני כמה מאות אלפי שנים במשך כ-2 מיליוני שנים, התפתחו במקביל מספר מיני אדם. הדבר כולל את המינים הומו סאפינס, הומו-נאנדרתל, הומו-אוטסלפיקוס ועוד. כל המינים היו ממוצא משותף ודמו מספיק כדי להיחשב לסוג ביולוגי אחד - אדם.
לכל מיני האדם היו מאפיינים דומים:
- מוח גדול יחסית לגודל הגוף - דבר זה מהווה גם מגבלה ולא רק יתרון בגלל שהמוח צורך אנרגיה רבה.
- הליכה זקופה ויכולת שימוש בידיים בגלל מבנה הידיים.
- מורכבות חברתית - בשל המוח הגדול ומגבלות של תעלת הלידה נולדים תינוקות האדם חסרי ישע ודבר זה מחייב שיתוף פעולה גדול בין אנשים רבים. בנוסף המוח האנושי נוצר בצורה זו "חצי אפוי" כך שהרבה מעיצוב המוח נוצר עקב תרבות ולא נקבע בתורשה גנטית.
- היכולת ליצור כלים - החל מלפני 2.5 מיליוני שנה כל מיני האדם ייצרו כלי אבן (וכנראה גם כלים אחרים שרובם לא נשתמרו).
למרות כל השינויים האלה, במשך רוב התקופה המדוברת, מלפני 2.5 מיליוני שנים ועד לפני 70 אלף שנה, מיני האדם דמו למדי לרוב היצורים הביולוגים האחרים. הם לא היו שליטי הפלנטה, ולא עמדו בראש שרשרת המזון.
אחד השינויים שהחלו את עליית האדם להיות מין דומיננטי יותר היה היכולת לביית אש. דבר זה התרחש מלפני כ-300-250 אלפי שנים. האש אפשרה לבני האדם להתגונן מפני טורפים גדולים, להתחמם בחורף, לצוד בעלי חיים קטנים ולברא חלקות יער לצרכי מעבר ועוד.
ההשפעה העיקרית של האש היא כנראה היכולת לבשל מזון. דבר זה פתח בפני בני האדם אפשרויות תזונה נרחבות יותר מחד, הגן עליהם ממחלות הקשורות בטפילים וחיידקים החיים בבשר מאידך. הבישול ריכך את המזון ואיפשר לנו לאכול מגוון גדול יותר של מזונות. הדבר פינה זמן שכן שימפנזים לדוגמה לועסים במשך כ-5 שעות ביום לעומת בני אדם שלועסים מזון רק שעה ביום. כמו כן הדבר הקל על העיכול ואיפשר לקצר את המעיים, דבר שפינה משאבי אנרגיה בגוף לתחזוקה אנרגיית של מוח גדול יותר.
- עליית המין הומו-סאפינאס
לפני כ-100,000-150,000 שנים התפתח במזרח אפריקה המין האדם הנבון - הומו-סאפינאס. מדובר באותו איזור שבו התפתחו קודם לכן אבות המינים האנושיים, אבל אין מדובר באותו תהליך. הומו-סאפינאנס לא היה בעל המוח הגדול ביותר, והכלים שהוא יצר לא היו מתוחכמים יותר יחסית לכלים שמיני אדם אחרים יצרו.
לפני כ-70,000 שנים, החל ההומו-סאפינס להתפשט במהירות ממזרח אפריקה לכל היבשות - המזרח התיכון, אסיה ואירופה. בכל מקום שאליו הגיע נעלמו מיני האדם האחרים בצורה מהירה למדי, של מאות או אלפי שנים. לדוגמה הנאנדרטלים האחרונים שנדחקו מתוך המזרח התיכון ומתוך אירופה שרדו בספרד עד לפני 30,000 שנה בטרם נכחדו גם הם.
יש שתי תאוריות שמנסות להסביר העלמות זו. האחת היא כי ההומו-סאפינס התמזג עם המינים המקומיים על ידי יצירת צאצאים פוריים, תאוריה הקרויה תאוריית ההתמזגות. התאוריה השניה היא תאוריית ההחלפה ולפיה ההומו-ספאינס דחק את המינים האחרים ולא נוצרו כלל צאצאים פוריים בין מיני האדם השונים. כיום חושבים שתאוריית ההחלפה היא ההסבר העיקרי, ורק אחוזים בודדים של ה-DNA האנושי מקורם במיני אדם אחרים.
העלמות מיני האדם האחרים היא הטיהור האתני הגדול בהיסטוריה. יש לה השלכות אדירות על התפתחות ההיסטוריה האנושית על כל רבדיה. היא סייעה לאדם להניח כי הוא "לא חיה" בכך שהוא העלים את קרובי המשפחה שלו שהיו דומים יותר לבעלי חיים אחרים. איך היה נראה המשפט לדוגמה אם היו גם נאנדרטלים בתוכנו? האם היה מותר להם להחזיק ברכוש? איך היה נראה התנ"ך אם בתקופה זו היו חיים בני אדם ממינים אחרים? הם גן העדן היה פתוח בפניהם גם? סילוק המינים האחרים בוצע כנראה משום שהם היו קרובים מידי ומאיימים מידי על הקיום של חברות ההומו-סאפינס.
המהפכה הלשונית
- ערך מורחב – המהפכה הלשונית
בסביבות 70,000 לפני הספירה, החל גל הגירה גדול של ההומו-סאפינס שהשתלטו על כל היבשות אסיה-אירופה ואפריקה, תוך שהוא מנשל את מיני האדם האחרים. הופיעו טכנולוגיות חדשות כמו חוט ומחט שאיפשרו בגדים טובים, הופיעו גם רפסודות, פסלים, ציורי קיר, נרות. לפני 40,000 שנה יושבה לראשונה אוסטרליה בבני אדם, ולפני 15,000 שנה עברו ההומו-סאפינס ליבשת אמריקה ויישב את כולה בתוך 2,000 שנה.
ההסבר המקובל בקרב חוקרים כסיבה היסודית לשינויים אלה היא המהפכה הלשונית. ההומו-סאפינס לא המציאו את השפה, אבל הוא שכלל אותה מאוד והוסיף לה עושר מילולי והיבטים נוספים.
ההסבר הפשוט הוא שהשפה אפשרה תיאור של אובייקטים קיימים (כמו "אריה ליד הנהר") ותכנון טקטיקות של התגוננות, לחימה וכו'. הסבר נוסף לחשיבות השפה של האדם הנבון היא היכולת להתאגד בקבוצות גדולות בסיוע של רכילות - היכולת להעביר מידע על חברי הקבוצה וטיב יחסיהם לחבר נוסף - דבר שאיפשר להגדיל את מספר החברים בחבורה מכמה עשרות אנשים לקבוצה של כ-150 אנשים ובכך לשתף פעולה במסגרת קבוצה גדולה יותר, ולזכות ביתרונות צבאיים או במבצעי צייד לדוגמה.
מיתוסים
- ערך מורחב – מיתוס
ההיבט החשוב ביותר של השפה החדשה, לפי הררי, הוא שהיא אפשרה לדבר על מושגים מופשטים שלא היו קיימים כלל במציאות - מיתוסים שייצרו סדר מדומיין. לכאורה דבר זה יכול להיתפס כחסרון. אבל סביב דברים אלה אפשר לבנות חזון משותף לקבוצה גדולה וללכד אותה.
קבוצות בגודל מעל 150 אנשים לא יכולות להתלכד סביב רכילות בלבד. הדבר שמאפשר שיתופי פעולה בקבוצות גדולות הוא אמונה במיתוס משותף. זה יכול להיות אמונה בקיומם של אלים, בקיומו של לאום, של כסף, של זכויות אדם וכו'. כאשר שני נוצרים נפגשים זה עם זה, הם יכולים לשתף פעולה תודות לאמונה המשותפת שלהם בכך שישו הוא בנו של האלוהים. כאשר שני גרמנים נפגשים זה עם זה הם יכולים לשתף פעולה גם ללא הכרות משותפת תודות לאמונה בחיזוק הלאום שלהם וכו'. עד כמה שאנחנו יודעים, למינים אחרים אין את היכולת הזאת.
הררי טוען כי לרוב יש תפיסה מעוותת של המושג מיתוס. כאילו מדובר בדבר שמתאים לשבטים פרימיטיביים בלבד, לדוגמה מיתוסים על שדים ורוחות של שבטים הרוקדים לאור ירח. מיתוס הוא סיפור שאנשים מספרים לעצמם ומאמינים בו. מיתוסים קיימים בכל חברה אנושית כיום, כולל במקומות כמו עולם המשפט והעסקים.
הררי מדגים את מושג המיתוס על ידי סיפורו של תאגיד הרכב פז'ו. התאגיד מכיל אומנם, מפעלים, עובדים, מנכ"ל, בעלי מניות והוא מייצר מכונות אבל כל אחד מאלה אינם מהוים את מקור כוחו של התאגיד. ניתן להרוס את המכוניות אבל התאגיד לא ינזק מכך. עובדים ניתן להחליף, וכך גם הנהלה, בעלי מניות וכו'. לעומת זאת שופט יכול לחתום על מסמך משפטי ובכך יבוא לקיצו תאגיד פז'ו. התאגיד הוא פיקציה, מוסכמה משפטית שאנשים רבים מאמינים בה וזה יסוד כוחה.
שם נוסף למיתוסים הוא הבניה חברתית, מוסדות חברתיים, או מציאות מדומיינת. הררי מעדיף את השימוש במושג האחרון משום שהוא מדגיש את שני ההיבטים. מצד אחד מדובר בדבר שלא קיים מחוץ לדמיון המשותף של אלו המאמינים בכך. אין באמת אלים, מדינות, כסף או זכויות אדם, אלו דברים שקיימים בדמיון. מצד שני האמונה המשותפת של הרבה אנשים במיתוס מאפשרת להם לשתף פעולה וליצור מציאות שונה.
בעוד המוסדות החברתיים של כסף או זכויות אדם הם דמיוניים, הם יכולים להיות מועילים מאוד ולכן נוח לנו להמשיך להאמין במוסדות אלה. עובדת היותם דמיוניים לא אומרת שהם מיותרים או מזיקים.
מהירות השינוי והגמישות של ארגון חברתי
היבט נוסף וחשוב של השימוש בשפה לשם יצירת מציאות מדומיינת, היא היכולת לשנות את דרך הפעולה של מוסדות חברתיים בצורה מהירה וגמישה בהרבה יחסית לארגון חברתי שמעוגן באבולוציה גנטית.
עבור שאר בעלי החיים, צורת המבנה החברתי המקובלת במין תלויה במטען הגנטי. שימפנזות לא יכולות להחליט כי מעתה תהיה מהפכה פמיניסטית, שבה ימנו קופה מנהיגה או להחליט על ביטול הזכר השליט וקיום דמוקרטיה. הסיבה לכך היא שצורת המבנה החברתי מעוגנת בגנטיקה שלהם. שינויים במבנים החברתיים במינים אחרים הם לכן איטיים מאוד, מקריים ולא ניתנים להכוונה על ידי חברי הקבוצות. לעומת זאת, מאז המהפכה הלשונית, ההומו-סאפינס הקים מוסדות רבים המבוססים על מיתוסים ולא על גנטיקה. מוסדות אלה יכולים להשתנות בצורה מהירה הרבה יותר ולהיות מכוונים למטרת הקבוצה בצורה טובה יותר יחסית להתארגנות חברתית המבוססת על גנטיקה.
התחלת המחקר ההיסטורי
- ערך מורחב – מדע ההיסטוריה של האדם
מתקופת המהפכה הלשונית והלאה, יש מספר הבדלים בין התנהגות בני ההומו-סאפינס לשאר בעלי החיים בגלל שמתחילה אבולוציה תרבותית במקביל לאבולוציה הביולוגית. המיתוסים מאפשרים שיתופי פעולה בין קבוצות גדולות יותר, והם מאפשרים גם שינוי תרבותי שהוא מהיר יותר לשינוי גמיש יותר ומכוון יותר יחסית להסדרים חברתיים מבוססי גנטיקה שיש אצל שאר החיות.
המוסדות החברתיים מאפשרים ליצור אנומליות ביולוגיות. לדוגמה חברות שבהן הזכרים ששייכים לאליטה החברתית נתונים להסדר חברתי שבו הרבייה שלהם אסורה לגמרי או מוגבלת. דוגמאות לכך כוללות את הכנסייה הקתולית שבה אסור לבישופים ולאפיפיורים לשאת נשים ולהוליד ילדים, את הנזירים הבודהיסטים, הסריסים באימפריה הביזנטית, הסריסים באימפריה הסינית ובמידה מוגבלת גם את ראשי הממלוכים שלא הולידו ילדים עד גיל מסויים. בקרב חיות חברתיות אחרות בטבע כמו בקרב פילים, אריות, קופים, אריות ים וכו' המקובל הוא שדווקא הזכרים השליטים - זכרי אלפא - הם אלו שמתרבים יותר. הדרך שבה התרבויות האלה המשיכו להתקיים היא על ידי המשכיות של המיתוס שמחזיק אותן. כלומר הורשה של התרבות שמאפשרת את קיומה של האליטה במקום על ידי הורשה של גנים ישירה (כמו במקרה של מלכים לדוגמה, ובמקרה הכללי יותר של הורשה גנטית).
על פי הררי, מי שמנסה להשתמש רק בביולוגיה כדי לנתח את ההיסטוריה דומה למי שהולך לתחרות טניס, חוזר כשבידיו שרטוט מדויק של גבולות המגרש, וטוען ש"כל מה שהתרחש במשחק, התרחש בתוך הגבולות האלה". זה מדוייק לחלוטין, אבל זה לא מאוד מעניין. לטענתו יש צורך בהוספת התאוריות של ההיסטוריה כדי להגיע להבנה טובה ומעניינת יותר של ההיסטוריה מאז המהפכה הלשונית.
עם זאת, זו תהיה טעות להניח שתפקידה של הביולוגיה נגמר מרגע שהתרבות מופיעה. כשם שביולוגים צריכים להכיר את הפיזיקה והכימיה שעליהם מבוססת הביולוגיה, כך הביולוגיה ממשיכה לשחק תפקיד חשוב בהתפתחות האדם ובהבנה שלנו אותו.
הררי טוען כי התנהגות בני האדם דומה להתנהגות חיות קרובות אלינו כמו קופים בכלל או שימפנזים בפרט. יש דמיון רב בין התנהגות משפחת שימפנזים לבין התנהגות שלנו במסגרת המשפחתית. לעומת זאת, בקבוצות גדולות יותר של 50-150 אנשים ובמיוחד בקבוצות גדולות הרבה יותר של מעל 150 אנשים הדמיון הזה נגמר, שכן המנגנונים המאפשרים את שיתופי הפעולה בקרב קבוצות גדולו של הומו-סאפינאס, לא מבוססות ישירות על ביולוגיה אלא על מיתוסים חברתיים.
ציידים לקטים
- ערך מורחב – ציידים לקטים
עוד לפני המהפכה הלשונית וזמן רב אחריה, חיו כל בני האדם בחבורות קטנות של ציידים לקטים - חברה שבה רוב או כל המזון (וחלק ניכר מחומרי הגלם) מושג מצמחי-בר, ומצייד או דייג של בעלי חיים, וזאת בניגוד לחברות חקלאיות וחברות תעשייתיות שבהן רוב המזון מקורו בצמחים ובעלי חיים מבוייתים. השם המדויק יותר הוא לקטים-ציידים היות וברוב חלקי העולם, לקטות היתה מקור מזון חשוב יותר ביחס לציד.
ליקוט וציד היו דרך הקיום של כל מיני האדם, בסוג הביולוגי הומו מזה כ-2.5 מיליוני שנים לפחות. גם בעבור רוב שנות קיומו של הומו-סאפינס, מין האדם אליו אנו משתייכים, ובמשך רוב 70,000 השנים שעברו מאז המהפכה הלשונית. מהפכה החקלאית שהחלה לפני 10,000 בערך ונמשכה במשך אלפי שנים, גרמה לדחיקה והרג של הלקטים-ציידים על ידי קבוצות של חקלאים ורועים ברוב חלקי העולם. מספר מועט של חברות לקטים- ציידים נשארו בימינו אלה, במיוחד במקומות שבהם קשה לקיים חקלאות כמו באיזורי הקטבים, במדבריות קלהרי ואוסטרליה וביערות גשם עבותים כמו יער האמזונס והיערות בפאפואה ניו-גיני.
בניגוד לחוקרים מוקדמים בתחום, חלק ניכר מהחוקרים של לקטים-ציידים חושבים כיום שהתפתחות החקלאות לא היתה מובנת מאליה, שכן בהיבטים רבים חייהם של רוב הציידים לקטים היו טובים יותר יחסית לרוב בני האדם שחיו בחברות חקלאיות ותעשייתיות. יובל נח הררי, וג'ארד דיימונד מסכמים נקודות אלה בספריהם קיצור תולדות האנושות ורובים חיידקים ופלדה. המעבר לחקלאות היה תהליך אבולוציוני בלתי מכוון, שלא נתגלה ולא הומצאה אלה התפתח במשך אלפי שנים מבלי שאיש ידע לאן הוא יוביל. מזונם של לקטים ציידים היה טוב יותר, הם עבדו הרבה פחות שעות ובריאותם הייתה טובה יותר יחסית לרוב החברות החקלאיות במשך רוב משך החקלאות.
עם זאת, חברת הלקטים לא היתה גן עדן, נטישה של זקנים, אנשים חלשים והרג של זקנים, חולים ותינוקות לא רצויים היתה דבר מקובל לפחות בחלק מהחברות. החיים באופן כללי היו מסוכנים והייתה תמותה גבוהה של תינוקות.
היסטוריונים ופסיכולוגים אבולוציוניים טוענים כי ישנה חשיבות לחקר חברות לקטים-ציידים שכן במשך רוב קיום תקופת קיום האנושות חיו בני האדם בחברות כאלה, ובחברות אלה התעצבו הגוף שלנו, המוח שלנו וחלק גדול מהתפתחות החברות האנושיות. לדוגמה, יובל נוח הררי טוען כי לבני אדם יש קושי לבחון דילמות מוסריות הנוגעות לחברות גדולות היות ויש ולמוח שלנו יש כישורים לתפוס סכסוכים בין מעט אנשים ולא את הדינמיקות המתקיימות בחברות גדולות. לפי פסיכולוגיה אבולוציונית וסוציוביולוגיה חלק גדול מהבעיות הנפשיות והחברתיות שיש לנו כיום נובע מחוסר התאמה בין דפוסי החיים הנוכחיים שלנו לאלו שהותאמנו אליהם במשך עשרות אלפי ומאות אלפי שנים במסגרת חיי הלקטות והצייד.
המהפכה החקלאית
- ערך מורחב – המהפכה החקלאית
במשך מיליוני שנים חיו בני האדם בחברות של ציידים לקטים שחיו בעיקר בחברות נוודים קטנות עם מעט רכוש. דבר זה השתנה בהדרגה בתהליך של המהפכה החקלאית הראשונה לחברה חקלאית שגרה בישובי קבע. על פי עדויות ארכיאולוגיות התרחשו מספר צורות של ביות צמחים ובעלי חיים באופן בלתי-תלוי בשישה מקומות שונים בעולם לפני 12,000-7,000 שנה, תקופה שנמצאת בתקופה הנאוליתית - תקופת האבן החדשה - בעיקר באזור "הסהר הפורה" במזרח התיכון, בדרום מזרח אסיה (באזור סין), צפון ומרכז אפריקה ומרכז אמריקה.
החקלאות העניקה לבני האדם את היכולת להגדיל את הספקת מזון ואפשרות לאגור עודפי מזון. היא הובילה תהליכים של מעבר ליישובי קבע, שאיפשרו גידול משמעותי בכמות הרכוש. אלא שתהליך זה לא הוביל להגדלת כמות המזון הזמינה לנפש כי במקביל לעליית פריון הקרקע, השפע החדש תורגם להגדלת כמות הילדים. כך שאותו מזון מוגבר היה צריך להאכיל יותר פיות. באופן זה המהפכה החקלאית היתה מלכודת דבש דמוגרפית או סוג של נעילה טכנולוגית שבה ניתן לעבור אל חברה חקלאית, אבל אי אפשר לחזור לחברת ציידים לקטים מבלי שרוב האוכלוסייה תגווע ברעב.
באופן פרדוקסלי, הגדלת הכוח של כלל האנושות לא הוביל בהכרח לשיפור תנאי החיים של הפרטים. רוב האנשים במשך רוב החברות החקלאיות חיו חיים קשים, עסקו בפעילות חקלאית שהגוף האנושי אינו מותאם אליה, והתזונה שלהם התבססה בעיקר על סוג אחד של גידולים כמו אורז לדוגמה. הדבר הוביל לקיצור תוחלת החיים ולפיתוח מחלות ובעיות שלא היו קיימות בקרב החברה של ציידים לקטים.
המהפכה החקלאית הובילה לשינויים גדולים בחברה האנושית כמו התפתחות ישובי קבע; צמיחת מעמדות של לוחמים, מנהיגים, פקידים וסוחרים; גידול בפערים; עבדות, סירוס; מלחמות המוניות ועוד. בעקבות המהפכה החקלאית החלו יישובי קבע שהובילו לארגונים חברתיים יותר ויותר גדולים ומורכבים. כפרים הפכו לכפרים גדולים, שהתפתחו לערים ולאחר מכן לממלכות ולאימפריות. החל מיישובים כמו יריחו שמנו אלפי אנשים עבור דרך ממלכת מצרים שמנתה מאות אלפים-מיליוני אנשים וכלה באימפריות שמונות עשרות ומאות מיליוני בני אדם כמו סין או ארצות הברית.
מבחינה אבולוציונית המהפכה החקלאית שיפרה את מצבם של בני האדם כי היא הגדילה את מספר עותקי ה-DNA שהיא אמת המידה להצלחה אבולוציונית. באופן דומה, לפי הגדרה צרה זו המהפכה החקלאית שיפרה את מצבם של גידולים חקלאיים כמו חיטה או אורז שהפכו להיות נפוצים בכל העולם. באופן דומה היא גרמה לכך שמיני בעלי חיים כמו תרנגולות, פרות וחזירים הפכו נפוצים מאוד. מצד שני, תנאי החיים של בעלי החיים שגודלו לצרכי חקלאות הלכו ונהיו גרועים יותר ויותר והם כנראה מבעלי החיים האומללים ביותר בהיסטוריה.
התפתחות ממלכות
המהפכה החקלאית הובילה לשינוי תפיסתי עמוק שבו החברות האנושיות החלו לעסוק בתכנון לעתיד. בעוד שבחברה לקטית דבר זה הוא קשה וחסר תועלת (היות ואין דרכים נוחות לאגירה של מוצרי מזון) בחברה החקלאית התכנון קדימה הוא הכרחי, ויש הכרח לשמור על עודפי מזון כנגד תקופות קשות יותר של בצורת או מחלות חקלאיות.
הדאגה הזאת לתכנון העתיד הייתה הבסיס שעליו נבנו כל המבנים החברתיים המאוחרים יותר. לרוב העבודה הקשה של האיכרים שהיו מעל ל-90% מהאוכלוסייה, לא איפשרה להם חיי נוחות, היות ורוב התנובה העודפת הוחרמה על ידי שליטים-שודדים או אליטה חברתית שניצלה את עודפי המזון שייצרו האיכרים. פיתוח התרבות, הטכנולוגיה וההגות בוצע על ידי מיעוט קטן בעוד רוב האנשים עוסקים בעבודה מפרכת של ייצור מזון.
עודפי מזון היו תנאי הכרחי לפיתוח שיתופי פעולה גדולים יותר, אבל הם לא היו תנאי מספיק. כדי לאפשר לאלפי ומאות אלפי אנשים לשתף פעולה היה צורך בקיום של סדר מדומיין משותף שעוגן במיתוסים.
מיתוסים וסדר מדומיין שנשען עליהם, מחוזקים על ידי 3 שיטות עיקריות: עיגון במציאות החומרית, עיצוב רצונות ומושגים משותפים. דוגמה לעיגון חומרי של הסדר החברתי של ממלכת שומר היא מערכת הסכרים ותעלות ההשקיה של הממלכה. מערכת זו תוחזקה תודות למערכת ההיררכית שאפיינה את שומר. אדם שומרי שהבין את חשיבותה של מערכת ההשקייה לחייו, היה צפוי לתמוך גם במערכת החברתית שתומכת במערכת החומרית. עיצוב רצונות מאופיין בכך שחוזרים על המסרים והמיתוסים של התרבות שוב ושוב באלפי צורות, כך שרוב חברי התרבות המסויימת מאמינים במסרים שלה ומכוונים את תשוקותיהם ואת תכנון מטרותיהם בחיים בהתאם למיתוסים אלה. דוגמה לדבר זה היא הרצון של אנשים בתקופה המודרנית לצאת לחופשה במדינה אחרת, דבר המוזן על ידי אמונות ברומנטיקה ובצרכנות. אנשים בחברות אחרות לא הביעו שום עניין בתיירות מאין זו. לבסוף, סדר מדומיין נשמר היות והוא מציאות בין-סובייקטיבית, הוא לא מתקיים בדמיון של אדם אחד, אלא של אלפי ומיליוני אנשים. כך שגם אם פרט או קבוצה קטנה מפסיקים להאמין בסדר מדומיין כלשהו, הסדר המדומיין עדיין משפיע עליו בגלל שרוב אנשי החברה סביבו ממשיכים להאמין בסדר המדומיין.
התפתחות הכתב והקיטלוג
הקיום של אימפריות, רשתות מסחר ודתות גדולות יותר ויותר התאפשר תודות לפיתוח הכתב. בעיקר הדבר היה חיוני בהקשר של גביית מיסים וניהול חשבונות. בעוד שבני אדם מסוגלים לזכור בעל-פה ולהעביר מדור לדור מידע בעל אופי סיפורי או מערכות של מוסר וחוקים, הם לא מסוגלים לזכור מידע מונוטוני כמו סדרות מספרים חסרות משמעות המאפיינות ספרי חשבונות. פיתוח הכתב שהחל בשומר והתפתח כנראה גם בסין ובמרכז אמריקה, היה תנאי הכרחי לקיום של הממלכות הגדולות. בנוסף היה צורך להמציא את הקטלוגים כדי לדעת היכן ניתן למצוא את הספרים.
ריבוד ואי שוויון
בכל התרבויות מאז המהפכה החקלאית יש ריבוד משמעותי שבו חלק מתושבי החברה שווים יותר וחלקם שווים הרבה פחות. בחברה ההודית לדוגמה התפתחו קאסטות שונות - כוהני דת, סוחרים, לוחמים עובדים פשוטים וטמאים. עם הזמן הריבוד גדל ונוצרו עוד ועוד קאסטות וחוקים להבדלה בין המעמדות. גם בחברות מודרניות יותר כמו החברה האמריקאית לאחר הצהרת העצמאות היה הבדל ניכר בין גברים לנשים ובין שחורים ללבנים.
הריבוד החברתי נוטה לחזק את עצמו במספר מנגנונים. בדרך כלל היתרון הגדול של בני האליטה הוא המוצא המשפחתי שלהם. לעיתים קרובות אין שום דרך לעבור ממעמד חברתי אחד לשני (לדוגמה הפליה על רקע מגדר, על רקע של צבע עור, קאסטה, איסור נישואים וכו'). במקרים שבהם כן אפשר לשנות את המעמד החברתי (כמו בחברה המודרנית) יש מנגנונים של מלכודת עוני - הסיכוי של העניים ביותר להגיע לעמדות שיאפשרו להם שינוי במצבם תלוי במידה רבה בפיתוח הכישורים שלהם, על ידי חינוך ותרגול, אולם אפשרות זו נחסמת לעיתים קרובות על ידי גישה לא שוויונית למשאבי חינוך.
עולם אחד, תרבות אחת
- ערכים מורחבים – גלובליזציה, תהליך ארוך טווח
כאשר מסתכלים על ההיסטוריה במשך תקופה של עשרות או מאות שנים, קשה לראות כיוון מסויים. אולם כאשר מסתכלים עליה בטווחי זמן של אלפי שנים וקנה מידה של יבשות, ניתן לראות תהליך מתמשך שבו מספר רב של תרבויות מגוונות, קטנות ופשוטות יחסית מתמזגות למספר מצומצם של תרבויות גדולות ומורכבות יותר, ובהמשך לתרבות עולמית אחת.
יש שלושה מנגנונים או תהליכים עיקריים שדוחפים את ההיסטוריה בכיוון זה של איחוד. מנגנון אחד הוא של כסף והתרחבות המסחר בין ובתוך חברות. הכסף שהפך ליותר ויותר נרחב וקל לשימוש הפך את המסחר לדבר יותר ויותר עולמי ודבר זה חיבר בין חלקי עולם שונים. הטכנולוגיה של התחבורה, לדוגמה אוניות איפשרה מסחר בינלאומי מתרחב.
מנגנון אחר הוא על ידי כיבושים צבאיים והתרחבותן של אימפריות. אימפריות הן מדינות ששולטות על כמה עשרות עמים והן נמצאות בתהליך מתמיד של התרחבות. האימפריות הלכו וגדלו מהאימפריה השומרית עבור דרך מצרים, האימפריה הרומית, האימפריה הסינית ולאחר מכן הקולוניאליזם. בניגוד למקובל לחשוב אימפריות הן דבר דווקא די יציב ורוב העמים שנכבשו על ידי האימפריה לא נשארו עם אמונותיהם הישנות, השפה המנהגים ולפעמים העם כולו התערבב ברחבי האימפריה. לפעמים הכיבוש מלווה בהשמדה פיזית של העמים שנכבשו. לרוב המיתוסים של האימפריה בלעו את המיתוסים של העמים, אבל כמובן, יש גם זרימה הפוכה של רעיונות של עמים שנטמעו בתוך האימפריה ושינו אותה. מאז האימפריה הפרסית, קיים הרעיון של אימפריה אוניברסלית - לפיו הכיבוש של העמים האחרים על ידי האימפריה הוא לטובם הם. מלך פרס הוא לא מלכם של העם הפרסי בלבד, אלא מלכם של כלל העמים שנכבשו. הררי טוען כי לאחר כמה זמן לאחר הטמעת העמים בתוך האימפריה, ישנו תהליך הדרגתי של העברת זכויות אל העמים שנכבשו, מתוך ההגיון של אימפריות אוניברסלית.
המנגנון השלישי לקידום הגלובליזציה הוא התפשטות של דתות והפיכתן מדתות אנימיסטיות מקומיות, לדתות אוניברסליות שמנסות לתת מענה לכלל בני האדם. אנימזם היא אמונה ברוחות וביצורים דימיוניים שונים הקיימים בסלעים, עצים, בעלי חיים וכו' ואשר חולקים את העולם עם בני האדם. אמונה זו קשורה למקום מסויים. סלע מסויים או עץ מסויים הם בעלי רוח מסויימת. אלו דתות לא מאוד היררכיות ויש מעין "מערכת אקולוגית" שבה בני האדם, רוחות וכוחות טבע משפיעים זה על זה. לעומת אמונות אלו החלו לצמוח דתות יותר היררכיות עם פנתאון אלים (פוליתאיזם) שהם נעלים על האדם ומגינים על עם שלם באיזור שלם. מאוחר יותר צמחו דתות עוד יותר מופשטות שאינן תלויות במקום והן מתאימות לכל אדם מכל מוצא באשר הוא. הדתות המונותאיסטיות כמו היהדות הנצרות והאיסלאם, הדתות של חוקי טבע כמו הבודהיזם והקונפוציוניזם והדתות המודרניות - האידאולוגיות ששמות את האדם במרכז - כמו הליברליזם, הקפיטליזם, הסוציאליזם והנאציזם (לדעתו של הררי, הנאצים היו בעלי תפיסה הומניסטית, אם כי שונה מאוד מההגדרה המקובלת להומניזם).
רוב השינוי של מעבר לתרבות עולמית אחת בוצע עוד לפני 1492. בעקבות המהפכה החקלאית בני אדם עברו מעשרות אלפי חברות בנות עשרות או מאות פרטים, שיש ביניהן קשר רופף, לחברות גדולות יותר ויותר בהיקפן הגאוגרפי ובכמות התושבים שהן מכילות. התפתחות הדרכים, ואמצעי התחבורה איפשרו הידוק הקשרים בין התרבויות השונות. עוד לפני גילוי אמריקה על ידי האירופאים, חיו כ-90% מהאנשים בתרבות שהפכה יותר ויותר עולמית. לדוגמה כבר בשנת 1400 יכל מוסלמי מאפריקה שעלה לרגל למכה, לפגוש מוסלמי שהגיע מסין.
התהליך הזה של איחוד כל האנושות לתרבות אחת הוא תהליך עקבי למדי. אבל קשה הרבה יותר להגיד מדוע ההיסטוריה הלכה בכיוון אחד ולא בכיוון אחר. לדוגמה מדוע הנצרות הפכה לאחת הדתות החשובות בעולם ולא הדת המכינאית. בכל נקודת זמן, ההיסטוריה יכולה לנוע במספר כיוונים וקשה לדעת באותו זמן לאן היא תנוע. לעיתים נבחרות האפשרויות הסבירות ביותר, אבל לעיתים ההיסטוריה מפתיעה אותנו. לדוגמה היה קשה לנבא מראש שהנצרות, שהייתה כת יהודית קיקיונית, תתפשט בכל האימפריה הרומית. הרבה אנשים נוטים להגיד בדיעבד, שתהליך היסטורי מסויים הוא ברור מאליו, אבל לאנשים שחיים באותה תקופה הדברים הם מאוד מורכבים וקשה להגיד מה הכיוון של ההיסטוריה - האם לדוגמה בתוך 10 שנים משנת 2012 תהיה מלחמה בין איראן לישראל או לא? האם כלכלת ארצות הברית תתחזק או תיחלש? וכן הלאה.
מכאן עולה השאלה מדוע ללמוד היסטוריה? סיבה אחת ללמוד היסטוריה היא כדי להבין שיש הרבה יותר אפשרויות של תרבות אנושית ממה שאנו נוטים לחשוב כשאנו מסתכלים רק על התרבות שלנו. סיבה אחרת היא עבור אלו שרוצים לשנות את החברה ומנסים להבין כיצד מתרחש שינוי חברתי. סיבה אחרת היא עבור אלו שמרוצים מהסדר החברתי הקיים - על פי ההיסטוריה ניתן לצפות שהחברה שלנו תשתנה, ולא כדאי לצפות לכך שהעולם יישאר בדיוק כפי שהוא היום.
המהפכה המדעית
- ערך מורחב – המהפכה המדעית
המהפכה המדעית הוא שם של תהליך שהחל לצבור תאוצה בשנת 1500 לספירה באירופה, שבו יש קשר הדוק בין מחקר מדעי, ממשלות ופירמות עסקיות. המחקר של העולם מתבסס יותר ויותר על השיטה המדעית שבה יש נכונות להודות בבורות, ושימוש בתצפיות ובמתמטיקה כדי להבין כיצד העולם מתנהג. הידע המדעי מתרגם לכוח, בעיקר על ידי פיתוח טכנולוגי שאותו מנצלות ממשלות ופירמות עסקיות כדי להשיג עוד משאבים, להגדיל את כוחן ולהשקיע עוד כסף ומשאבים בפיתוח המחקר המדעי. זו הגדרה רחבה של המונח מהפכה מדעית שבדרך מתייחס רק לשינוי של אימוץ שיטות מחקר מדעיות. ההגדרה הרחבה מתארת תהליך שהולך וצובר יותר ויותר תאוצה ויש לו השלכות יותר ויותר רחבות.
המהפכה המדעית נתנה לאנושות גישה לשליטה בכוחות אדירים שלא היו לה קודם. כך שהאנושות היום יכולה לסיים את ההיסטוריה האנושית (על ידי מלחמה אטומית לדוגמה) או אולי לשנות את חוקי הביולוגיה. בנוסף המהפכה המדעית שינתה לחלוטין את כל תחומי החיים ב-500 השנים האחרונות. אדם שהיה נרדם בשנת 1000 לספירה ומקיץ בשנת 1500 לספירה היה מגלה עולם שונה במקצת. לעומת זאת השינוי בין החברות האנושיות 1500 לבין שנת 2000 הן בטכנולוגיה והן בהסדרים החברתיים הוא שונה באופן מהותי.
הררי טוען שהתהליך העיקרי שמניע את ההיסטוריה ב-500 השנים האחרונות, הוא הברית או השילוב בין המדע המודרני, הקפיטליזם והאימפריאליזם האירופאי. האימפריאליזם והקפיטליזם סיפקו את התמיכה המוסדיות והכספית שבלעדיה כמעט בלתי אפשרי לערוך מחקר מדעי, ובתמורה האימפריאליזם והקפיטליזם מכתיבים את האג'נדה של המדע וקובעים כיצד יישמו את תגליותיו. למדענים יש רצון לחקור כל מיני דברים אבל ההשפעה שלהם על כיוון המחקרים שיבוצעו היא קטנה יחסית.
לדעת הררי, האידאל המרכזי של המערכת המשולשת הזאת הוא אידאל הקידמה, שמבוסס על שתי הנחות: (1) ידע הוא כוח, (2) ישנם דברים רבים שבני האדם עדין לא יודעים. מכאן נובע שאם בני האדם יחקרו ויגלו ידע נוסף הכוח שלהם ילך ויגבר, והם יוכלו לעשות דברים שכרגע נבצרים מיכולתם. באופן פוטנציאלי אין שום גבול ליכולתם של בני האדם מלבד הגבול שמציבה הבורות. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא מה שהררי קורא לו "פרויקט גילגמש" – הניסיון להביס את הזיקנה והמוות באמצעות מחקרים ברפואה, ביו-טכנולוגיה וכיוצא בזה.
האימפריאליזם האירופאי
הררי נותן את הדוגמה של המשלחת של ג'יימס קוק מ-1768 שהייתה משלחת צבאית-מחקרית. מצד אחד היא שטה לטהיטי כדי לבצע תצפיות על כוכב חמה כדי לנסות לקבוע את המרחק בין השמש לכדור הארץ, ובנוסף לכך נתווספו מדענים רבים כדי לחקור את הגאוגרפיה, הבוטניקה ובעלי החיים שהמשלחת תגלה. מצד שני הייתה זו גם משלחת צבאית שתפקידה היה גם לספח שטחים לבריטניה שקוק "גילה", היא היוותה את הבסיס לכיבוש אוסטרליה וניו-זילנד בידי בריטניה דבר שגרם להרג רוב הילידים במקום ולהרס רוב התרבות שלהם. האימפריאליזם האירופי והמהפכה המדעית היו שני צדדים של אותו מטבע.
הררי שואל מדוע דווקא מדינות אירופה השתלטו על העולם בין המאות ה-15 ועד אמצע המאה ה-20.[1] עד אז, אירופה הייתה מקום לא מעניין שאין בו הרבה אנשים, הכלכלה שלו חלשה והוא לא מתקדם מבחינה טכנולוגית. במשך אלפי שנים אסיה הובילה מבחינה טכנולוגית וכלכלית. מדוע בריטניה כבשה את אוסטרליה מידי האבוריג'ינים וספרד הביסה את האימפריה האצטקית ולא דווקא ספינות סיניות או הודיות? אם מישהו היה מדווח לסינים ב-1500 שאירופה הולכת להשתלט על העולם הרעיון היה נראה מגוחך.
במאה ה-19 היה לאירופאים יתרון טכנולוגי וצבאי ברור, אבל במאות ה-16, 17, 18 לא היה להם יתרון כזה. מה אפשר לאירופה להתקדם ולהשאיר את האימפריות העתיקות יותר מאחור? מדוע מדינות אירופאיות התחרו זו בזו בקידום הטכנולוגיה והצבא אבל אימפריות כמו סין או העות'מנים לא עשו זאת? הסיבה לפי הררי היא הבדלים תרבותיים - מיתוסים, ערכים חברתיים שנבנו במשך מאות שנים באירופה, והיה קשה להעתיק אותם. ב-1750 אירופה לא נראית שונה במיוחד מסין, אבל החל מ-1800 כבר יש הבדל ניכר. הסיבה היא שאירופה מסוגלת להתקדם מבחינה טכנולוגית וכלכלית בקצב שונה מאשר סין. ולכן הדמיון לסין ב-1750 הוא רק למראית עין. כדוגמה הוא נותן את קצב סלילה הרכבות במאה ה-19, מדינות אירופאיות אחרות היו יכולות להעתיק בקלות את צורת המחשבה שהביאה לפיתוח קטרים, ומסילות ברזל, אבל אומות אחרות התקשו לעשות דבר כזה.
מכאן עולה השאלה מהן צורות המחשבה והארגון שסיפקו למדינות אירופה יתרון כה משמעותי. התשובה לכך היא שני תהליכים משלימים - המהפכה המדעית והקפיטליזם. מסיבה זו, טוען הררי, בעוד שהאימפריאליזם האירופאי כבר נסוג, הירושות שלו של מהפכה מדעית ושל קפיטליזם רק מתחזקות.
במאה ה-19 וה-20 המדע אפשר לאימפריות האירופאית להשתמש ביתרון צבאי כדי להשתלט על העולם. אבל יתרון כזה עוד לא היה במהלך 300 השנים המוקדמות יותר. הקשר בין מדע לבין אימפריאליזם בשנים אלה היה קשור דווקא להיבטים מנטליים משותפים. בשני התחומים היתה "מנטליות של כיבוש" - נכונות להודות בבורות, ציפייה לכך שמחקר נוסף יוביל לעוד ידע, שיתרגם לעוד כוח, ושימוש במחקר אמפירי וכמותי. סיבה מרכזית לאימפריאליזם האירופאי (ולמחקר המדעי) הייתה התחושה שלמרות שיודעים הרבה, יש עוד הרבה מה לחקור ולגלות. זאת בניגוד לתרבויות המסורתיות שחשו שיש בידן את כל הידע החשוב בעולם, ורק צריך לשמור שהידע לא יאבד, אם לא יודעים דבר מה - יש לחזור ולעיין בכתבים עתיקים כדי למצוא שם את התשובה.
הררי מציין כי רוב האימפריות בעולם לא התקדמו בקפיצות. רומא לדוגמה, התקדמה בכל כיבוש הלאה כדי להגן אל כיבושים קודמים שלה. אימפריות לא ששו לשלוח משלחות כיבוש למקומות חדשים, היות ושליטים של מקומות אלה יכלו להיות עם הזמן כוח-נגדי שיתמרד נגד המלך ויהפוך לכוח נגדי מדיני. לא ברור מדוע אבל דבר זה לא התרחש מעולם במושבות אירופאיות. אלו יכלו לא רק לכבוש אזורים חדשים, אלא גם להחזיק במושבות החדשות שהוקמו שם.
קפיטליזם
עוד דבר שהלך יד ביד עם האימפריאליזם האירופאי ועם המהפכה המדעית היה הקפיטליזם. זה סיפק גם מוטיבציה להמשך מסעות הכיבוש, ואפשר לממן גם את מסעות המחקר -כיבוש וגם את המחקרים המדעיים.
הררי מציין כי בלב הקפיטליזם מצוי הרעיון של צמיחה או צמיחה כלכלית. וכי בלב זו טמון הרעיון של אמון בעתיד. בעתיד יהיה יותר מאשר עכשיו. העוגה תגדל, הכלכלה אינה משחק סכום-אפס. דבר זה איפשר הגדלה ניכרת של אשראי הניתן לעסקים וליוזמות חדשות. דבר זה מהווה את הכיסוי העיקרי לרוב הכסף שיש היום בעולם. היות והכסף מבוסס על חובות (על פי שיטת בנקאות ברזרבה חלקית, אפשר לחשוב שמדובר בהונאה, אבל מאות שנים של צמיחה כלכלית מראים שלפחות לעת אתה לא מדובר בהונאה אלא באמון מוצדק.
אם אופה רצתה לפתוח עסק חדש, היא צריכה ללכת לבנק, לשכנע את הבנקאי ברווחיות העתידית של העסק, לקבל אשראי ואז לפתוח מאפייה ולמכור עוגות, וכך לעמוד בציפיות ולהצדיק את האמון שניתן בעת מתן ההלוואה. בחברות עתיקות יותר היה מעגל קסמים הפוך - אין עוגות, ולכן אין רווחים, ולכן אין אשראי לשם בניית עסק.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יובל נח הררי, תיעוד בווידאו של הקורס 'היסטוריה עולמית' - האוניברסיטה העברית, 13/02/2011, מתוך תכנית "אבני פינה"
- יובל נח הררי, פודקאסט (קבצי קול) של הרצאות הקורס 'היסטוריה עולמית'
- הורדת קבצי קול של הקורס בפורמט FTP
- סיכום הקורס היסטוריה עולמית, 2010-2011 , נתן דינוביץ
- אירי ריקין, "קיצור תולדות האנושות" מאת יובל נח הררי, מסע שורשים, באתר הארץ, 27 ביולי 2011
- נועה לימונה, חמש שאלות ליובל נח הררי, המדריך למין האנושי, באתר הארץ, 13 ביולי 2011
- רחל טלשיר, קיצור תולדות השניצל, באתר הארץ, 15 במרס 2012
- איזהו המדען? המודה בבורותו יובל הררי בנושא המהפכה המדעית, ynet 13.07.2012.
- קיצור תולדות האנושות
– דף ברשת החברתית פייסבוק - חוצה ישראל : קובי מידן בראיון עם ד"ר יובל נח הררי חלק א 23.4.2012
- ^ שאלה זו היא שאלת המוצא של ספר חשוב אחר רובים חיידקים ופלדה מאת שמהווה רקע חשוב לכתיבת הספר של הררי