אקו-ויקי

פינלנד

פינלנד היא מדינה ביבשת אירופה חיים בה 5.4 מיליון בני אדם ובירתה הלסינקי. הכלכלה שלה היא דוגמה למודל הנורדי.

תוחלת החיים במדינה עומדת כיום על 79 שנה, במדד התחרותיות בין מדינות היא ממוקמת במקום 4. אחוז האבטלה הוא 7.9%, התמ"ג לנפש הוא 50 אלף דולר במונחים מוחלטים ו-40 אלף דולר במונחי כוח קנייה. מדד הג'יני הוא 0.26 לעומת 0.38 בישראל.

כלכלת פינלנד הייתה תלויה בעבר כמעט לחלוטין בכלכלת ברית המועצות. פינלנד נפגעה מקריסת ברית המועצות אך הצליחה להשתקם. במדינה יש שילוב של גמישות בשוק העבודה יחד עם רשת בטחון לעובדים.

היסטוריה

למרות מאות שנים של שינויים פוליטיי ומלחמות, הכלכלה הפינית נשארה דומה והסתמכה על חקלאות. המהפכה התעשייתית השפיעה על פינלנד רק ב-1850-1960 החלו להתקין בה פסי רכבת לחיבור פנים היבשת לחופים וכן נמלים לאוניות. התיעוש של כלכלת פינלנד החל ב-1860-1970 בעיקר בפיתוח תעשיות עץ. דבר זה הביא לפיתוח של תעשיות אחרות. היבטים אלה חיזקו את התוצר, הביאו לירידה איטית בתמותה ובילודה, וגרמו לעיור. עד אז רק 4% מתושבי פינלנד חיו בערים. [1]

עם התפתחות העיור והתיעוש החל להתגבש בפינלנד מעמד פועלים שחיו בתנאים קשים. עם זאת בפינלנד לא היו מאבקים עובדים ממושכים וכבר ב-1883 הותרה בה הקמת ארגוני עובדים ואלו קמו במהירות וצברו כוח כלכלי ופוליטי. ב-1899 קמה מפלגת פועלים שבהמשך הפכה למפלגה סוציאל-דמוקרטית. זו גדלה במהירות והפכה למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט כבר ב-1907. [1]

למרות התיעוש בתקופה זו רוב התושבים נשארו חקלאים. החקלאות גם היא עברה שינוי של תיעוש החקלאות והכנסת זנים חדשים, וכן שיטות מדעיות שהעלו את הפריון החקלאי. עקב הגידול של האוכלוסייה והגודל המצומצם של התעשייה נוצר גם מעמד של עובדים איכרים חסרי אדמות, שזכויותיהן קופחו ולא זכור לייצוג בם בבית הנבחרים. כתוצאה מכך רבים מהם היגרו לארצות הברית. [1]

כלכלת פינלנד המשיכה להיחשב כלכלה מפגרת אחרי מדינות אירופה עד לשנות ה-80 של המאה ה-20.

ממשל

ב-2019 נבחרה לעמוד בראשות הממשלה סאנה מארין, ובכך הפכה למנהיגת המדינה הצעירה ביותר בעולם. מארין עומדת בראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הפינית והיא עומדת בראשות הממשלה בגיל 34. מארין כיהנה עד אז כשרת התחבורה והיא החליפה בתפקיד את אנטי רינה (57), שכיהן כראש הממשלה מטעם המפלגה מאז יוני 2019. הבחירה במארין הופכת את קואליציית המרכז-שמאל השולטת במדינה לכזו המונהגת על ידי חמש פוליטיקאיות. בעבר מונו ראשי מדינה גברים צעירים יותר ברחבי העולם, ביניהם סבסטיאן קורץ, שהפך לקנצלר אוסטריה בגיל 31 בלבד. [1]

דמוגרפיה

במשך מאות שנים, שורה של מגפות ומלחמות וכן תפוקה חקלאית קבועה שמרו על אוכלוסייה יציבה בפינלנד, שעמדה בשנת 1811 על 800 אלף עד מיליון בני בני אדם. אוכלוסייה זו גדלה במהלך התיעוש הפיני ועקב תיעוש החקלאות בה וב 1910 חיו בפינלנד כבר 2.9 מיליון בני אדם. [1] בתקופה זו הייתה גם ירידה בכמות הילדים למשפחה וגם ירידה במקרי התמותה (עליה בתוחלת החיים).[2]. היבט זה אינו מובן מאליו שכן באותה תקופה בריטניה שהייתה מתועשת יותר חוותה עליה במקרי התמותה. [3]

כיום, אוכלוסיית פינלנד מונה 5.4 מיליון בני אדם, ויש בה צפיפות אוכלוסין של 17 אנשים לקמ"ר, אחת הנמוכות באירופה לאחר נורווגיה ואיסלנד. 64% מהאוכלוסייה גרה בערים. האוכלוסייה הומוגנית מאוד ומורכבת רובה מפינים.

גודל האוכלוסייה על פני שנים:

  • בסוף שנת 2008 היה 5,304,840
  • בסוף שנת 2009 היה 5,351,427
  • בסוף שנת 2010 היה 5,375,276
  • בסוף שנת 2011 היה 5,401,267

כך שהאוכלוסייה גדלה בכ-25-50 אלף איש לשנה או ב-0.6% אחוז בשנה.

לאחר מלחמת העולם השנייה, התרחש שינוי דמוגרפי וכלכלי מהותי במדינה שהקטין גודל המשפחה הממוצע באופן ניכר. מ-3.6 אנשים ל-2.7 אנשים במשפחה בממוצע. מספר הילדים הממוצע למשפחה ירד מ-2.24 בשנת 1950 ל-1.7 ילדים באמצע שנות ה-80. משפחות גדולות הן נדירות - רק 2% מהמשפחות הן בעלות 4 ילדים או יותר. בעוד 51% מהמשפחות הן בעלות ילד אחד. 38% בעלות שני ילדים ו-9% עם 3 ילדים. מספר הפינים מתחת לגיל 18 ירד מ-1.5 מיליון בשנת 1960 ל-1.2 מיליון בשנות ה-80. [4]

חינוך

  ערך מורחב – מערכת החינוך בפינלנד

פינלנד נחשבת למדינה בעלת אחת ממערכות החינוך הטובות בעולם. מאפיינים ייחודים של המערכת לעומת מערכות לימוד אחרות בעולם היא מעט שעות לימוד, מעט שיעורי בית, דגש על עצמאות גבוהה של התלמידים, וקשר ארוך טווח של המורים עם התלמידים. [5] [6][2]

במבדקי פיז"ה להשוואת הישגים של תלמידים התלמידים הפינים מדורגים במקום הראשון במתמטיקה, מדעים והבנת הנקרא. (לעומת זאת התלמיד הישראלי נמצא במקום ה-41, ה-41 וה-36 בהתאמה). הפינים נעזרים במחקרים עדכניים על החינוך ובבסיס נתונים נרחב ומשפרים את ההוראה בהתאם. לדוגמה מחקרים מראים כי בגיל צעיר מספר התלמידים למורה ומספר התלמידים לכיתה הוא נתון חשוב, אבל בגיל מבוגר יותר דבר זה הוא פחות חשוב. בהתאם לכך הכיתות בגיל הרך הן קטנות ויש 15 תלמידים למורה. גודל הכיתות ניתן גם לשינוי בהתאם לצורכי בית הספר. הפינים ראו שהישגי התלמידים יורדים בבתי ספר נוקשים, ומנסים לעדכן את בתי הספר כך שיהיו מעניינים לתלמידים. בהתאם לכך היחס של המורים אינו בהכרח פורמלי, ניתן דגש על התרגעות וסביבה נעימה וזמן רב מוקדש למשחקים בחוץ.[2]

פחות עומס ללימוד יסודי יותר

השוואת השעות של תלמידי כיתות ד' לאלו של תלמידים ישראלים בבית ספר בחיפה מראה שהתלמידים בפינלנד לומדים את אותן שעות למקצועות הליבה, 25 שעות בשבוע, אבל התלמידים בישראל לומדים גם תנ"ך, מולדת, ומוזיקה ועוד, כך שהם לומדים 32 שעות. הפינים מלמדים את התלמידים פחות שעות ופחות מקצועות, אבל מלמדים את המקצועות האלה בצורה הכי טובה שאפשר, לימוד בצורה מעניינת ומגרה, במטרה לתת בסיס טוב.[2]

מעורבות התלמידים

הפינים שמים דגש רב על מעורבות של התלמידים בלימוד. במקצועות יסוד כמו הבנת הנקרא, כתיבה או מתמטיקה שאותן חייבים ללמד, המורה מלמדת רק חצי מהזמן בהוראה פרונטלית, וביתר הזמן היא מסייעת באופן פרטני לתלמיד בודד. שאר התלמידים ממשיכים ללמוד באותו זמן. זאת לעומת ישראל שבה המורים מלמדים הוראה פרונטלית 85% מהזמן. מחקרים מראים שלימוד פעיל של התלמידים יותר אפקטיבי.[2]

בכיתות גבוהות יותר מנסים לתת לתלמידים כישורים חיים וכישורי למדיה. מלמדים על ידי פרוייקטים והתנסות כמו בניית רובוט במשותף, והתלמידים לומדים כישורים לחיים, עבודת צוות, יכולות חברתיות ועוד על ידי ביצוע משימות ביחידים ובצוותים. כמו כן יש דברים רבים שבהם תלמידים מלמדים תלמידים אחרים, הדבר הזה חוסך כוחות הוראה לבית הספר, מאמן את התלמידים ביכולות לימוד חשובות, מאתגר אותם להיות פעילים בבית הספר ולאחר מכן בקהילה.[2]

אמון בתלמיד ליצירת אחריות

רוב התרגול העצמי מבוצע בכיתה. אין לחץ לבצע את שיעורי הבית. הרעיון הפדגוגי הוא לתת אמון בתלמיד, ללמד אותו לקחת אחריות על הצלחתו. המורה שואל את התלמידים אם הכינו שיעורי בית, אבל הוא לא בודק אם הכינו אותם, הרעיון הוא לבנות מערכת אמון בין התלמיד למורה. גם ההורים לא בודקים שיעורים כי הם סומכים על מערכת החינוך.

מנהל בית ספר היסודי, וסה ארסיה, מעיד כי בבית הספר אין בכלל מבחנים, שכן הדבר החשוב ביותר בבית הספר הוא אמון, על כולם לבטוח זה בזה. יש שיטות הערכה אחרות לבדוק שהתלמידים הבינו את החומר ללא מבחנים. בחינות לדעת הפיני היא שיטת הערכת גרועה שכן התלמיד לומד כדי לעבור את הבחינה ולא כדי לדעת ולהבין. [2]

חינוך מיוחד ויחס אישי

החינוך בגיל הגן מתמקד בהקניית בטחון עצמי, ולפיתוח כישורים חברתיים ולאו דווקא בהכנות לבית הספר.[2] המערכת מנסה לזהות בעיות ופערים אצל התלמידים ולספק להם תמיכה כבר בשלב מוקדם של הבעיה. התמיכה נעשית על ידי לימוד בכיתות קטנות עם 2-3 מורות. אין סטיגמה חברתית שכן מחצית מהתלמידים עוברים דרך "חינוך מיוחד" כזה, וגם התלמידים המצטיינים מופנים לקבוצות תגבור. שיטות הוראה יחודיות לפינלנד פותחו בניסיון לסייע לתלמידים להתגבר על קושי חברתי או לימודי. בכיתות מתקדמות יותר הדגש הוא לא על ריצה בחומר אלא על כך שכולם יבינו את החומר ודבר זה מקנה בטחון שחשוב לתלמידים.

חינוך מקצועי

החינוך במערב בנוי על מושג התחרות. בפינלנד אין תחרות בין תלמידים או בין בתי ספר. המפגש הראשון עם תחרות הוא בכניסה לתיכון. עיקר התחרותיות היא בין התלמיד לבין עצמו. בפינלנד שיעור הזכאים לבגרות הוא 85%, לעומת 45% בישראל. [2]

בגיל 16 הפינים הולכים לבית ספר תיכון. 40% מבוגרי בית הספר היסודי הולכים לבתי ספר מקצועיים. המערכת לא מכשירה את התלמידים רק במטרה שיוכלו לעבור בחינות של האוניברסיטה אלא מאפשרת להם גם לבחור מקצוע. הלימוד בבתי הספר המקצועיים הוא מקצועי ומכשיר עובדים בעלי כישורי עבודה וידע מקצועי גבוהים. מלימודים אלה אפשר להמשיך אם רוצים גם ללימודים באוניברסיטה. [2]

איכות המורים

בניגוד לישראל שבה רוב המורים מגיעים מהשליש התחתון של בוגרי האוניברסיטה, בפינלנד יש תחרות רבה על מקצועות ההוראה, והם נחשבים יוקרתיים. המורים באים מהעשירון העליון של בוגרי האוניברסיטה ולרובם יש תואר שני. מושם דגש על הישגים אקדמיים של המורה, על יכולות תקשורתיות ועל רצון להוראה. בישראל לשם השוואה נערך מחקר שמצא כי רבע מהמורים מצטערים שבחרו במקצוע.[2] מיון המורים קפדני וההכשרה המקצועית שלהם ממושכת ושמה דגש על כישורי הוראה. ההכשרה המקצועית של המורים משלבת ניסיון מעשי עם לימוד תאורטי. המורים נהנים משכר הוגן ומעמד חברתי גבוה. [2]

אחריות וחופש למורה

בניגוד לישראל, משרד החינוך הפיני קובע רק את היעדים, האחריות על שיטות ההוראה ועל הדרך מונחת על המורה. המנהלים והמורים פותרים בעיות בעבודת צוות בלי הכתבה מדוייקת של משרד החינוך. המערכת הפדגוגית לא מכתיבה שיטות לימוד, אלא מספקת למורים כבר בשלב ההכשרה שיטות לימוד שונות ומעודדות אותם להשתמש בהן או לפתח שיטות לימוד חדשות. [2]

משאבים

ההשקעה בחינוך כחלק מהתמ"ג היא 6.5% מהתמ"ג זאת לעומת ישראל שמשקיעה 8% מהתמ"ג וארצות הברית עם השקעה של 7%. לעומת זאת מספר הילדים למשפחה קטן יותר, פינית ממוצעת יולדת 1.8 ילדים במהלך חייה לעומת 2.8 ילדים בישראל. המערכת הפינית חסכונית יותר - בפינלנד אין מפקחים על החינוך ויש פחות אדמיניסטרציה פחות שעות הוראה ופחות מקצועות מאפשרים יותר השקעה בכל תלמיד. [2]

תרבות

אחד הדברים שמסייעים לכלכלה הוא ערך חברתי של צניעות ונחישות בשם "סיסו".[3] יצירות תרבות פיניות כוללות את עמק המומינים.

קישורים חיצוניים

דמוגרפיה בפינלנד
כלכלת פינלנד
החינוך בפינלנד

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 התפתחות חברתית וכלכלית של פינלנד Eric Solsten and Sandra W. Meditz, editors. Finland: A Country Study. Washington: GPO for the Library of Congress, 1988.
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 החינוך בפינלנד - הטוב בעולם מיקי רוזנטל, דודו בוקר, ערוץ 10, דצמבר, 2011
  3. ^ פינלנד: צדק חברתי, מדינת רווחה - כך עושים את זה בפינלנד
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=פינלנד&oldid=124126"