מערכת החינוך בפינלנד

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מערכת החינוך בפינלנד נחשבת לאחת הטובות בעולם ותורמת לכך שפינלנד היא אחת המדינות המובילות בעולם במבחני חינוך השוואתיים, וחדשנות טכנולוגית, ונחשבת לאחת החברות והכלכלות הטובות בעולם, יחד עם מדינות נוספות ששייכות למודל הנורדי.

תרשים שלבי החינוך בפינלנד. בית הספר היסודי מתחיל בגיל 7, ובגיל 16 אפשר לבחור בין לימודים מקצועיים טכנולוגיים לבין לימוד עיוני. משני המקומות אפשר להמשיך ללימודים גבוהים במרכז פוליטכני או באוניברסיטה, ובמקביל יש מוסדות אחרים להכשרה מקצועית.

למערכת החינוך הפינית מאפיינים ייחודים של המערכת לעומת מערכות חינוך אחרות בעולם. יש בה מעט שעות לימוד, מעט שיעורי בית, דגש על עצמאות גבוהה של התלמידים והמורים, אמון בתלמידים ובכלל הגורמים במערכת, קשר ארוך טווח של המורים עם התלמידים, ושוויוניות גבוהה. [1] [2][1]

מערכת החינוך מתחילה בגיל צעיר, והיא חובה עד סוף החינוך היסודי שמסתיים בגיל 15. בגיל 16-18 התלמידים יכולים לבחור ללמוד בבית ספר מקצועי או עיוני. מערכת החינוך היא חינם עד מגיל הגן ועד האוניברסיטה.

הישגי מערכת החינוך של פינלנד

ה-OECD, מבצע את מבחני PISA, המודדים את הישגי תלמידים בני 15 ב-57 מדינות, שדורגו לפי ציונם הממוצע של התלמידים במקצועות המדע, מתמטיקה והבנת הנקרא. ב-2007 פינלנד הגיעה למקום הראשון (להשוואה - ישראל הגיעה למקום ה-39)[2]. ב-2011 הפינים הגיעו למקום הראשון במתמטיקה, מדעים והבנת הנקרא. (לעומת זאת התלמיד הישראלי נמצא במקום ה-41, ה-41 וה-36 בהתאמה).[1] פינלנד נמצאת במקום הראשון, יחד 4 מדינות נוספות (דנמרק, ניו זילנד, אוסטרליה וקובה) באינדקס החינוך של ארגון האומות המאוחדות שפורסם בשנת 2008 ו-2009, עם ציון של 0.993. ישראל נמצאת במקום ה-37 עם ניקוד של 0.947, ירידה של שני מקומות לעומת 2008.

למרות הציונים הגבוהים, מערכת החינוך הפינית אינה מכוונת את עצמה לפי הצלחה במבחנים בינלאומיים, ושמה דגש על הבנת עמוקה של החומר, חדשנות ועצמאות של התלמידים והמורים, הטלת ספק וסקרנות של התלמידים, רצון אמיתי של התלמידים להגיע ללימודים ושל המורים ללמד והיבטים נוספים. הערכים החינוכיים מדגישים שוויוניות, עצמאות וסיוע הדדי ולאו דווקא תחרותיות וחתירה להגיע למקום הראשון.[1]

מאפיינים של מערכת החינוך הפינית

סביבת לימוד נעימה

הפינים נעזרים במחקרים עדכניים על החינוך ובבסיס נתונים נרחב ומשפרים את ההוראה בהתאם. לדוגמה מחקרים מראים כי בגיל צעיר מספר התלמידים למורה ומספר התלמידים לכיתה הוא נתון חשוב, אבל בגיל מבוגר יותר דבר זה הוא פחות חשוב. בהתאם לכך הכיתות בגיל הרך הן קטנות ויש 15 תלמידים למורה. גודל הכיתות ניתן גם לשינוי בהתאם לצרכי בית הספר. הפינים ראו שהישגי התלמידים יורדים בבתי ספר נוקשים, ומנסים לעדכן את בתי הספר כך שיהיו מעניינים לתלמידים. בהתאם לכך היחס של המורים אינו בהכרח פורמלי, ניתן דגש על התרגעות וסביבה נעימה וזמן רב מוקדש למשחקים בחוץ.[1]

פחות עומס ללימוד יסודי יותר

השוואת השעות של תלמידי כיתות ד' לאלו של תלמידים ישראלים בבית ספר בחיפה מראה שהתלמידים בפינלנד לומדים את אותן שעות למקצועות הליבה, 25 שעות בשבוע, אבל התלמידים בישראל לומדים גם תנ"ך, מולדת, ומוזיקה ועוד, כך שהם לומדים 32 שעות. הפינים מלמדים את התלמידים פחות שעות ופחות מקצועות, אבל מלמדים את המקצועות האלה בצורה הכי טובה שאפשר, לימוד בצורה מעניינת ומגרה, במטרה לתת בסיס טוב.[1]

מעורבות התלמידים

הפינים שמים דגש רב על מעורבות של התלמידים בלימוד. במקצועות יסוד כמו הבנת הנקרא, כתיבה או מתמטיקה שאותן חייבים ללמד, המורה מלמדת רק חצי מהזמן בהוראה פרונטלית, וביתר הזמן היא מסייעת באופן פרטני לתלמיד בודד. שאר התלמידים ממשיכים ללמוד באותו זמן. זאת לעומת ישראל שבה המורים מלמדים הוראה פרונטלית 85% מהזמן. מחקרים מראים שלימוד פעיל של התלמידים יותר אפקטיבי.[1]

בכיתות גבוהות יותר נותנים לתלמידים כישורי חיים וכישורי למידה. מלמדים על ידי פרוייקטים והתנסות כמו בניית רובוט במשותף, והתלמידים לומדים כישורים לחיים, עבודת צוות, יכולות חברתיות ועוד על ידי ביצוע משימות ביחידים ובצוותים. כמו כן יש דברים רבים שבהם תלמידים מלמדים תלמידים אחרים, הדבר הזה חוסך כוחות הוראה לבית הספר, מאמן את התלמידים ביכולות לימוד חשובות, מאתגר אותם להיות פעילים בבית הספר ולאחר מכן בקהילה.[1]

אמון ואחריות

המערכת הפינית שמה דגש רב על אמון כמכשיר ליצירת אחריות ולייעול המערכת. ניתן אמון בתלמידים מצד המורים, יש אמון של ההורים בילדים, במורים ובמערכת החינוך כולה, ומערכת החינוך נותנת אמון במורים ובמנהלים.

מבחינת התלמידים, רוב התרגול העצמי מבוצע בכיתה. אין לחץ לבצע את שיעורי הבית, וניתן לדחות את הביצוע שלהם בכמה חודשים. הרעיון הפדגוגי הוא לתת אמון בתלמיד, ללמד אותו לקחת אחריות על הצלחתו. המורה שואל את התלמידים אם הכינו שיעורי בית, אבל הוא לא בודק אם הכינו אותם, הרעיון הוא לבנות מערכת אמון בין התלמיד למורה. גם ההורים לא בודקים שיעורים כי הם סומכים על מערכת החינוך.

בבתי הספר היסודיים, אין בכלל מבחנים, שכן הדבר החשוב ביותר בבית הספר הוא אמון, על כולם לבטוח זה בזה. יש שיטות הערכה אחרות לבדוק שהתלמידים הבינו את החומר ללא מבחנים. בחינות לדעת הפיני היא שיטת הערכה גרועה שכן התלמיד לומד כדי לעבור את הבחינה ולא כדי לדעת ולהבין.[1] בחינת הבנת התלמיד את הנושאים מבוצעת על ידי מעורבות אישית של המורים ומעורבות התלמידים בנעשה בכיתה ובהשתתפות בצוותי פעולה.

חינוך מיוחד ויחס אישי

החינוך בגיל הגן מתמקד בהקניית בטחון עצמי, ולפיתוח כישורים חברתיים ולאו דווקא בהכנות לבית הספר.[1] המערכת מנסה לזהות בעיות ופערים אצל התלמידים ולספק להם תמיכה כבר בשלב מוקדם של הבעיה. התמיכה נעשית על ידי לימוד בכיתות קטנות עם 2-3 מורות. אין סטיגמה חברתית שכן מחצית מהתלמידים עוברים דרך "חינוך מיוחד" כזה, וגם התלמידים המצטיינים מופנים לקבוצות תגבור. שיטות הוראה יחודיות לפינלנד פותחו בניסיון לסייע לתלמידים להתגבר על קושי חברתי או לימודי. בכיתות מתקדמות יותר הדגש הוא לא על ריצה בחומר אלא על כך שכולם יבינו את החומר ודבר זה מקנה בטחון שחשוב לתלמידים.

אחריות וסיוע הדדי במקום תחרות

החינוך במערב בנוי על מושג התחרות. בפינלנד אין תחרות בין תלמידים או בין בתי ספר. אין מדידה של המורים ושל בתי הספר. המפגש הראשון עם תחרות הוא בכניסה לתיכון. עיקר התחרותיות היא בין התלמיד לבין עצמו. יש דגש על סיוע של כולם לכולם ולא על ערכים של תחרות. [1]

חינוך מקצועי

בגיל 16 הפינים הולכים לבית ספר תיכון. 40% מבוגרי בית הספר היסודי הולכים לבתי ספר מקצועיים. המערכת לא מכשירה את התלמידים רק כדי שאלו יוכלו לעבור בחינות של האוניברסיטה אלא מאפשרת להם גם לבחור ללמוד מקצוע. הלימוד בבתי הספר המקצועיים הוא מקצועי ומכשיר עובדים בעלי כישורי עבודה וידע מקצועי גבוהים.

התלמידים יכולים ללמוד לדוגמה חשמלאות ולהתאמן בהרכבת תנור או בהתקנת מערכת חשמל ביתית. יש דגש רקע מקצועי ואנושי רחב כך שמי שרוצה להיות כבאי לדוגמה, צריך "לצבור נקודות" בלימודים בתחומים אחרים כמו לימוד ילדים בגן וסיעוד. מלימודים אלה אפשר להמשיך אם רוצים גם ללימודים באוניברסיטה.[1] בפינלנד שיעור הזכאים לבגרות הוא 85%, לעומת 45% בישראל.[1]

אחד הדברים שמסייעים לחינוך המקצועי הרחב בפינלנד הוא העדר לחץ מצד ההורים והמערכת לבחור מקצועות עיוניים. כמו כן דבר זה מסתייע תודות למיסוי הגבוה ופרוגרסיבי ותרבות ערכית שמדגישה פשטות מרצון והעדר סמלי סטטוס - אין הבדלים מהותיים ברמת החיים של רופא או כבאי, ויש בטחון תעסוקתי לכל שכבות האוכלוסייה, שירותים ציבוריים הניתנים לכלל האוכלוסייה כמו תחבורה ציבורית, חינוך ציבורי ורפואה ציבורית מסייעים גם הם לבחירה של מקצוע לפי נטייה אישית וכשרון ולא על פי רצון להרוויח הרבה כסף.

מעמד וסמכויות המורים

איכות המורים

בניגוד לישראל שבה רוב המורים מגיעים מהשליש התחתון של בוגרי האוניברסיטה, בפינלנד יש תחרות רבה על מקצועות ההוראה, והם נחשבים יוקרתיים. המורים באים מהעשירון העליון של בוגרי האוניברסיטה ולרובם יש תואר שני. מושם דגש על הישגים אקדמיים של המורה, על יכולות תקשורתיות ועל רצון להוראה. בישראל לשם השוואה נערך מחקר שמצא כי רבע מהמורים מצטערים שבחרו במקצוע.[1] מיון המורים קפדני וההכשרה המקצועית שלהם ממושכת ושמה דגש על כישורי הוראה. ההכשרה המקצועית של המורים משלבת ניסיון מעשי עם לימוד תאורטי. המורים נהנים משכר הוגן ומעמד חברתי גבוה.[1]

אמון במורים וחופש פעולה

בניגוד לישראל, משרד החינוך הפיני קובע רק את היעדים, האחריות על שיטות ההוראה ועל הדרך מונחת על המורה. המנהלים והמורים פותרים בעיות בעבודת צוות בלי הכתבה מדוייקת של משרד החינוך. המערכת הפדגוגית לא מכתיבה שיטות לימוד, אלא מספקת למורים כבר בשלב ההכשרה שיטות לימוד שונות ומעודדות אותם להשתמש בהן או לפתח שיטות לימוד חדשות.[1] אין מפקחים מטעם משרד החינוך, אין מעודדים תחרות בין המורים או בין בתי ספר.[1] בשל השוויון הגבוה יחסית, והביטחון הכלכלי גם ההורים נותנים אמון במערכת החינוך ולא מפעילים לחץ גבוה של הישגיות ותחרותיות.

משאבים ותשומות לחינוך

ההשקעה בחינוך בפינלנד היא 6.5% מהתמ"ג זאת לעומת ישראל שמשקיעה 8% מהתמ"ג וארצות הברית עם השקעה של 7%. לעומת זאת מספר הילדים למשפחה קטן יותר, פינית ממוצעת יולדת 1.65 ילדים במהלך חייה [3] לעומת פריון הילודה בישראל שעומד בממוצע על 2.9 ילדים לאשה [4]. כך שסה"כ הפינים משקיעים יותר בחינוך של כל ילד ביחס לתמ"ג.

המערכת הפינית חסכונית יותר - בפינלנד אין מפקחים על החינוך ויש פחות אדמיניסטרציה, פחות שעות הוראה ופחות מקצועות המאפשרים יותר השקעה בכל תלמיד.[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

כתבות ובלוגים:
מקורות נוספים

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 החינוך בפינלנד - הטוב בעולם מיקי רוזנטל, דודו בוקר, ערוץ 10, דצמבר, 2011
  2. ^ למה בפינלנד לא שובתים? סבר פלוצקר, ynet, 03.12.07
  3. ^ 1 שיעור פריון כולל במדינות ה-OECD ב-2015 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  4. ^ ילודה ופריון בישראל 2020, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 21 בפברואר 2022
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=מערכת_החינוך_בפינלנד&oldid=126011"