מעבר לגבולות (ספר): פרק 6
| מעבר לגבולות מאת דונאלה ודניס מדווז ויורגן רנדרס |
הקדמה
המין האנושי חווה מיליון שנות קיום מבלי שהתקרב לגבולות של כדור הארץ. התפתחויות טכנולוגיות ומוסדיות שונות (מנוע קיטור, מחשב, דמוקרטיה, תאגידים וכו') איפשרו למין האנושי להתעלות בכל תקופה מעבר לרמת החיים ולמגבלות אותו הזמן. לכן, הפוליטיקה לא יכולה לדבר על גבולות והכלכלה לא יכולה לתפוס אותם - גבולות אינם מסתדרים עם האמונה העמוקה בכוחם של השווקים והטכנולוגיה לפתור את בעיותינו.
|
כמובן שבעיות מקומיות כמו זיהום ומחסור צצות ועולות כל הזמן... אבל אנו יכולים לסמוך על תפקוד המערכת הכלכלית שלנו... זהו הלקח שניתן ללמוד מההיסטוריה האנושית. | 
|
| -- Simon, Kahn - The Resourceful Earth, 1984 | ||
ביקורת על מודל עולם 3
אחת הביקורות שעלו כנגד מודל עולם 3 (שהופיע בספר הקודם) ייחסה לו המעטה בכוחם של שווקים וטכנולוגיה. מה היה קורה אם הפרמטרים שהוצבו במודל היו משתנים ומייצגים טכנולוגיה טובה יותר? האמת היא שאם מבצעים את השינויים הללו ומריצים את המודל - הוא עדיין מגיעה לקריסה. מטרתו של הפרק הזה היא להסביר מדוע. יש לזכור ששווקים וטכנולוגיה אינם רק 'דברים' הניתנים למחקר מדעי ובירור - אלא גם מושאיהם של אמונות רבות. לעיתים, הטלת ספק בכוחם של השווקים והטכנולוגיה נתפסת כגישה אנטי-טכנולוגית ואנטי-שוקית גורפת. המחברים הם אנשי טכנולוגיה ולכולם ניסיון עסקי וכלכלי ממשי. ההסתייגויות מכוחם של השווקים והטכנולוגיה המובאות כאן נובעות מהבנה של מה באמת עושים השווקים ומה באמת עושה הטכנולוגיה.
מבנה הפרק:
- הבנת לולאות המשוב של שווקים וטכנולוגיה וכיצד הן באות לידי ביטוי במודל.
- הצגת הרצות שונות של המודל הממוחשב המדמות טכנולוגיה יעילה יותר בכל ריצה.
- הסבר מדוע אי-יציבות, סחיפת יתר וקריסה הן עדיין התופעות הבולטות המתקבלות.
- הדגמת הנ"ל באמצעות המקרה של המדגה (Fishery) העולמי.
טכנולוגיה ושווקים בעולם האמיתי
מהי טכנולוגיה: היכולת לפתור את כל הבעיות? מכשיר זדוני לשעבוד? מהם השווקים: מקום מפגש לקונים ומוכרים? מנגנון הקצאה יעיל? המצאה של כלכלנים? הדעה הרווחת כוללת את התשובות האלה ועוד רבות אחרות.
התפיסה הרווחת בנוגע ליכולתם של השווקים והטכנולוגיה לפתור בעיות היא בערך כזו:
- מופיעה בעיה כתוצאה מהתקרבות לגבולות (מחסור במשאב או זיהום).
- מחיר המשאב בשוק עולה או שמחיר המוצרים המחוללים את הזיהום עולה (ישנה הכרה שדרוש שינוי מבני בשוק על מנת להפנים את עלויות הזיהום).
- עליית מחיר המשאב גורמת למיצוי טוב יותר של המאגרים הקיימים של המשאב, לגילוי מאגרים חדשים, לשימוש יעיל יותר במשאב (כולל מחזור/שימוש חוזר) וצריכה מופחתת. עליית המחירים עקב זיהום גורמת לפיתוח טכנולוגיות מזהמות פחות ולניקוי/מניעת זיהום ולצריכה מופחתת של המוצרים המזהמים.
- ההשפעות בצד ההיצע והביקוש משתלבות זו בזו והשוק מגיע לשיווי משקל חדש ורחוק מהגבולות. הבעיה נפתרת בדרך היעילה ביותר (מבחינת יעילות פארטו - במחיר כלכלי נמוך לשוק).
יש לשים לב שדרושה הפעולה של השווקים והטכנולוגיה גם יחד, השזורים בלולאת משוב. בלי השוק הטכנולוגיה לא תיווצר, ובלי הטכנולוגיה והידע לא יהיו תוצאות. לולאות משוב כאלה מוטמעות בהרבה מקומות במודל ומווסתות טכנולוגיות לפי תחומים (מיצוי משאבים, מחזור, שירותי בריאות וכו') ולא כאוגר (aggregate) אחד - אין "משתנה קסם" ושמו טכנולוגיה.
לדוגמה: ככל שמשאבים מתכלים מצויים במחסור, כך המודל מקצה יותר תפוקה תעשייתית למציאת משאבים חדשים. מציאת המשאבים מצייתת לתפוקה שולית פוחתת. ההנחה היא שכל המשאבים המתכלים תחליפיים האחד לשני. המספרים במודל קובעים את עצמת התגובה של לולאות המשוב, ערכי ברירת המחדל מדמים התפתחות טכנולוגית דומה לזו של המדינות המפותחות. המודל מקצה שימוש בטכנולוגיה באופן מיידי ומלא כאשר היא זמינה וכאשר יש לה דרישה, ובתנאי שיש מספיק תוצר תעשייתי (industrial output) או תוצר שירותים (service output) מתאים (אלו שני מאגרים של תפוקה כלכלית פיזית במודל). המודל אינו מייצג במפורש מחירים, מפני שמחירים הם מתווכים בלבד. יש לציין שבעולם האמיתי תהליך זה אינו מתבצע ללא שיהויים וללא טעויות (ראו גם תריסר נקודות מינוף). טכנולוגיות מסוימות אין מוקצות עד אשר מחליטים "להפעיל" אותן, למשל מחזור ומניעת סחף קרקע. הפעלה של טכנולוגיה דורשת זמן והשקעת הון. הטכנולוגיות הללו לא יוצגו במודל הקודם מכיוון שלפני עשרים שנה הן לא היו בכיוון התפתחות ברור והמודל מניח המשך התפתחות שלהן.
הרצת תרחישים
סדר השינויים המתווספים מתרחיש לתרחיש אינו הסדר בו הם צפויים לקרות או לייצג סבירות, אלא מיועד להקל על הבנת ההשפעות של כל שינוי בנפרד.
תרחיש 2: משאבים כפולים
זוהי הרצת הבסיס של הפרק הזה, כל הרצה אחרת היא שינוי על גבי הרצה זו. הרצה זו מניחה את המשך המגמות הקיימות בכל הפרמטרים במודל, כפי שהם עולים בנתונים הטסטטיסטיים שנאספו. החריג הוא כמות כפולה של משאבים מתכלים. זוהי הנחה סבירה יחסית - היות וישנם משאבים מתכלים רבים שטרם גילינו.
הרצה זו מביאה לקריסה ברוב המדדים בסביבות שנת 2030, כאשר בשיא מגיעה האוכלוסייה לרמה של 9.5 מיליארד איש.
תרחיש 3: הפחתת זיהום
בתרחיש זה מניחים שהעולם החליט בשנת 1995 להפחית את הזיהום לרמות של שנת 1975. החלטה זו מתקבלת בטרם מצטבר מספיק זיהום כדי לגרום להשפעות משמעותיות על תנובת היבולים או לבריאות. ההחלטה גוררת פיתוח טכנולוגיה הדורשת הקצאת הון. דרושות 20 שנה לפיתוח מלא של הטכנולוגיה ולהתקנה מלאה שלה בכל העולם. מרגע שהיא מותקנת בנקודה מסויימת - היא מפחיתה את הזיהום ב-3% בשנה עד לרמות הנדרשות.
בתרחיש זה הזיהום ממשיך לעלות למרות יישום הטכנולוגיה. הסיבה היא השיהוי בפעולת הטכנולוגיה והמשך הצמיחה המעריכית של הייצור התעשייתי והחקלאי (הכלכלה הפיזית). הזיהום לא מגיע לאותן רמות כמו בתרחיש 2 ומתחיל לרדת אחרי שנת 2015. למרות שחיקת הקרקע אין ירידה ביבולים בגלל השקעה של יותר הון מלאכותי (כמו דשן כימי). מתרחשת סטגנציה בייצור הכולל של מזון ורמות המזון לנפש יורדות כי האוכלוסייה ממשיכה לצמוח. התוצר התעשייתי מגיא לשיא בשנת 2035, הירידה נובעת מהצורך להשקיע בחקלאות ובמניעת זיהום כך שלא ניתן יותר לפצות על הפחת. אחרי שנת 2050 התוצר התעשייתי לנפש מתחיל לרדת והכלכלה נכנסת לקריסה.
תרחיש 4: תנובה גבוהה
התרחיש זה מניחים שבנוסף למתרחש בתרחיש 3, העולם החליט בשנת 1995 (בטרם משבר המזון) להגדיל את תנובת המזון מעבר למה שניתן בטכנולוגיה הקיימת (למשל הנדסה גנטית). כמו בתרחיש הקודם, דרושות 20 שנה לפיתוח והטמעה מלאה של הטכנולוגיה, המאפשרת הגדלה של 2% לשנה בתנובת המזון, כל עוד מושקע הון.
תנובת הקרקע עולה עד לרמה של פי 4 משהייתה בשנת 1900 עד לשנת 2100, אבל התפוקה הכוללת של מזון לא עולה בהרבה בגלל אובדן מהיר של קרקע הנגרם מעיבוד אינטנסיבי. אבדן הקרקע דורש השקע גבוהה יותר להפקת אותה תוצרת וכך אובדן הקרקע מואץ - לולאת משוב חיובית. החקלאות דורשת יותר ויותר הון במקביל לדרישת הון הולכת וגוברת למיצוי המשאבים המתכלים.
לכאורה, אין זה הגיוני שחברה תשקיע בהגברת התנובה תוך כדי הרס הקרקע - אבל תופעה זו חוזרת בהיסטוריה, למשל בעמק המרכזי של קליפורניה (ראו גם קריסה (ספר)). מכאן ממשיכים לתרחיש 5.
תרחיש 5: הגנה על הקרקע
בתרחיש 5 מניחים, בנוסף להנחות מתרחישים קודמים, מאמץ להפחתת שחיקת הקרקע שאינו דורש השקעת ההון ומפחית את השחיקה פי שלושה. [1]
התוצאה היא משבר בכל התחומים יחד. בשנת 2020 סך העלויות של הטכנולוגיות השונות, יחד עם עלות מיצוי המשאבים המתכלים, פשוט עובר את היכולת לספק אותן.
מכיוון שמיצוי המשאבים המתכלים הוא הקש על גב הגמל בתרחיש 5 - תרחיש 6 בוחן את ייעול הניצול שלהם.
תרחיש 6: שימוש יעיל במשאבים
בתרחיש הזה, בנוסף לכל הנ"ל, מתחילים בשנת 1995 במאמץ לייעול השימוש במשאבים. המאמץ מאפשר ייעול של 3% בשנה עד לרמה של שנת 1975.
הכלכלה צומחת באופן חלק עד לאמצע המאה. משאבים ממוצים לאט יותר ומחירם נמוך יותר, סך ייצור המזון עולה בהתמדה. הזיהום המצטבר מפחית את פוריות הקרקע אך ניתן להתגבר על כך באמצעות השקעות נוספות (שאפשריות עקב החיסכון במשאבים מתכלים). האוכלוסייה מגיעה לשיא של 10 מיליארד, אחרי 2020 שיעורי המוות עולים לאט. ההשקעות העצומות בטכנולוגיות השונות מביאות שוב לקריסה - אך איטית יותר. העובדה שהזיהום נשאר במערכת הרבה זמן גוררת הוצאות רבות לכל אורך המאה ה-21.
בתרחיש 6 אנו מתבוננים בחברה שמשתמשת ביכולת טכנולוגית גבוהה על מנת לאפשר את צמיחתה - אבל בסופו של דבר הצמיחה מנטרלת את השפעות הטכנולוגיה: העלויות גבוהות והסביבה נשחקת.
תרחיש 7: השהיות קצרות
תרחיש 7 זהה לתרחיש 6 - אלא שמשכי הזמן הדרושים להבשלת הטכנולוגיות הן 5 שנים במקום 20.
האוכלוסייה מתייצבת על 12.5 מיליארד. כמות המזון לנפש מתייצבת על מעט מתחת לרמתה בשנת 1990. חברה המתוארת בתרחיש היא מרחיקת-ראות, מאוד טכנולוגית וחסכנית. החברה מצליחה לתמוך ברמת חיים יציבה לאורך רוב המאה, אך גם היא חורגת מהגבולות ומתמודדת עם הדרדרות חומרית החל מסוף המאה.
חזרה לעולם האמיתי
למודל עולם 3 יש היבטים דומים למציאות לצד כאלה שאינם דומים. יש לזכור שמודל שאינו ניבוי של המציאות אלא עזר להבנת ההתנהגות של המערכת העולמית.
- התעלמות מאי-שיוויון: המודל מניח שהשווקים מקבלים איתותים שווים (בדמות שינויים בביקוש ובהיצע) מכל אוכלוסיית העולם. בפועל ההשפעה של העניים על השוק קטנה מזו של העשירים. אם לאלה הסובלים מבעיה סביבתית (רעב באפריקה, זיהום במרכז אירופה, אבדן אדמה באזורים הטרופיים) אין מספיק כסף הבעיות שלהם לא מבוטות בשוק. [2]
- פעולה חלקה: המודל מניח פעולה חלקה של השווקים (אין שיהויים או כשלי שוק) ואין מקרים של טכנולוגיות המחוללות אסון.
- גורמים שלא מופיעים במודל: מלחמות והוצאות על ביטחון, מגיפות, שביתות, שחיתות, אסונות טבע, אסונות אקולוגיים (צ'רנוביל או אסון בופאל).
מדוע שווקים וטכנולוגיה לא יכולים למנוע סחיפת יתר (overshoot)?
המסקנה המרכזית שעולה מהתרחישים הנ"ל היא שבעולם סופי, הרחקה או ביטול של גבול מובילים להתקלות בגבול אחר, בייחד כאשר הצמיחה היא מעריכית. רוב הגבולות הם מקומיים ורק חלקם גלובליים (כמו אוזון או פליטת גזי חממה). המסחר הבינ"ל מגדיל את הסיכויים שכלכלות קשורות יתקלו בגבולות בו-זמנית.
המסקנה השנייה היא שככל שחברה מרחיקה או מתגברת על גבולות, כך גדלים הסיכויים שהיא תתקל בכמה גבולות בו-זמנית במועד מאוחר יותר. ברוב ההרצות של המודל המערכת לא סובלת ממחסור מסויים אלא מאבדת את היכולת להתמודד. היכולת להתמודד מיוצגת במודל על-ידי משתנה אחד: התפוקה התעשייתית (industrial output). בעולם האמיתי ישנם הרבה משתנים המרכיבים את היכולת הזו (כוח-אדם מיומן, ידע טכנולוגי, תשומת לב ויכולת מוסדית ועוד). על פני זמן ניתן להגדיל את היכולת להתמודד, אבל בכל רגע היא נתונה וסופית. כאשר מספר בעיות גדלות בקצב מעריכי - קשה להתמודד עם כולן ביחד. למעשה, הגורם המגביל העיקרי במודל הוא הזמן, וכנראה שזה המצב גם במציאות. צמיחה מעריכית מקצרת מאוד את מרווח הזמן הניתן לנו כדי להתמודד עם בעיות.
ישנן שלוש סיבות נוספות לכך ששווקים וטכנולוגיה עלולים להתקשות במניעה של סחיפת יתר, גם אם יש לנו יותר זמן:
- עלויות מעבר: למעבר לפתרונות טכנולוגיים שימנעו סחיפת יתר יש עלות בפני עצמה. במקרים רבים העלות הזו מתנהגת באופן לא לינארי, בייחוד כאשר מתקרבים לגבול. בנוסף, העלויות של הפחתת זיהום או ניקוי עולות באופן מתון עד שמתקרבים לסף מסויים של אחוז הניקוי, והחל ממקום זה הן עולות בקצב כמעט אינסופי. ההתנהגות הזו נובעת מהטבע הפיזיקלי של הפעולה ולא ניתן לשנות אותה. לכן הטענה היא שצמיחה לא מאפשרת התמודדות טובה יותר עם הבעיות הסביבתיות אלא שצמיחה מביאה לחוסר יכולת להתמודד עם הבעיות.
- שיהויי ועיוותי מידע: המערכת הביוספרית מאוד מורכבת וחסר לנו המון מידע באשר לאופן הפעולה שלה, חסר לנו גם ידע המאפשר את איסוף המידע. פעמים רבות אנו מזהים בעייה סביבתית רק כאשר היא גורמת נזק חמור וניכר לעין. לפיכך השווקים והפיתוח הטכנולוגי לא מוזנים במידע מהימן שמאפשר לווסת את פעולתם. [3]
- כלים ולא מטרות: שווקים וטכנולוגיה הם כלים בלבד. אם מצפים מהם לשרת תכלית בלתי-אפשרית כמו צמיחה אינסופית בעולם סופי - הם ייכשלו. הכלים יכולים לשרת קיימות אם היא מטרה חברתית. כאשר העולם החליט להפסיק להשתמש ב-CFC כדי למנוע את דלדול שכבת האוזון השווקים והטכנולוגיה יצרו במהירות את התחליפים.
המקרה של המדגה העולמי
קבצים
- מצגת על הפרק (מאת יונתן) קובץ odp לאופן-אופיס, קובץ ppt,קובץ pdf ;טקסט נלווה למצגת.
הערות שוליים
- ^ יונתן: יש הנחה שהמאמץ לא דורש השקעת הון ולא מוסבר מדוע. השערתי היא שזה פשוט הקפדה על עיבוד פחות אינטנסיבי וטיפוח של הקרקע באמצעים קיימים שלא משפיעים על התפוקה בטווח הקצר.
- ^ יונתן: לדעתי זו אחת הבעיות החמורות במודל. אם ההכנסה של חצי מאוכלוסיית העולם היא פחות משלושה דולר ליום, ובחלק הזה של העולם יש בעיות סביבתיות חמורות - השווקים לא יפתרו את הבעיות בחלקים אלה של העולם.
- ^ יונתן: שלא לדבר על ספקולציות פיננסיות, נעילה טכנולוגית, מחסומים תרבותיים או דתיים וכו'.