לאון ואלראס
לאון ואלראס (בצרפתית: Marie-Esprit-Léon Walras; נולד ב-1834, נפטר 1910) היה כלכלן צרפתי. הוא ייסד את תורת הערך השולית ופיתח את "תאוריית שיווי המשקל הכללי" ובכך הפך לאחד האבות המייסדים של הכלכלה הנאו-קלאסית.
בשנים 1874 ו-1877 ואלראס פרסם את הספר "Elements of Pure Economics", מה שזיכה אותו בתואר אבי התאוריה של שיווי משקל כללי. הבעיה שואלרס ניסה לפתור הוצגה על ידי אנטואן אוגוסטן קורנו- למרות שניתן להדגים כיצד מחירים משווים את ההיצע לביקוש, כדי לבצע ניכוי של שוק ספציפי (לדוגמה שוק הגרביים), לא ברור האם יש בנמצא שיווי-משקל עבור כלל השווקים, שמנכה אותם בצורה סימולטנית.
וולארס ביסס את תאוריית שיווי המשקל הכללית שלו על ידי כך שהוא התחיל עם משוואות פשוטות, ואז הגביר את הסיבוכיות על ידי בחירת משוואות מסובכות יותר. הוא החל עם בעיות הנוגעות לשני אנשים המבצעים סחר חליפין, לאחר מכן הוא עבר לגזירה של עקומות ביקוש יורדות (ביחס למחיר) של צרכנים (בהנחה שככל שהמחיר גבוה יותר אנשים רוצים לקנות פחות מוצרים). לאחר מכן הוא עבר למערכות שבהן יש הרבה משתתפים, ולבסוף הוא הכניס אלמנטים של אשראי וכסף. וואלרס יצר מערכת משוואות סימולטניות בניסיון לפתור את הבעיה של קורנו.
צעד מכריע בטיעון שלו היה "חוק ולארס" שהצהיר שכל שוק ספציפי חייב להימצא בשיווי משקל אם כל שאר השווקים בכלכלה גם כן נמצאים בשיווי משקל. חוק זה נשען על ההנחה כי סך הביקושים העודפים בכל השווקים (או להפך - עודף היצע בשוק) חייב להסתכם לאפס. כלומר, בכלכלה שבה יש n שווקים, די לפתור את המשוואות הסימולטניות עבור n-1 שווקים כדי לקבל ניכיון שוק. למרות שוולראס הציב את המערכת לחשיבה על הקיום של שיווי משקל כללי בצורה ברורה (ואולי גם מדוייקת) הניסיון שלו להדגים הקיום של שיווי משקל כזה על ידי ספירה של מספר המשוואות ושל מספר המשתנים במערכת היה פגום בצורה יסודית. קל לקרות שלא כל זוג משוואות עם שני נעלמים הם בעלי פתרון יחיד. גרסה יציבה יותר של הטיעון של וואלרס פותחה בצורה עצמאית בשנות ה-1950 על ידי Lionel McKenzie, קנת' ארו ו-Gérard Debreu. עם זאת גרסאות אלה נדרשו להנחות קשוחות יותר שקשה להצביע על קיומן במציאות.
קישורים חיצוניים
- לאון ואלראס בוויקיפדיה באנגלית
- אלמנטים של כלכלה טהורה, ספרו של לאון ואלראס, 1874