ים כנרת

אגם כנרת בתצלום לווין. למרות העניין הציבורי בה, הכנרת פחות חשובה למשק המים בהשוואה לאקוויפר החוף ואקוויפר ההר. עם זאת היא מהווה "מדד פומבי" למצב משק המים היות וקל לראות את המפלס שלה, בניגוד למאגרים התת קרקעיים.

הכנרת היא אגם מתוקים בעל שטח של כ-168 קמ"ר ובעלת תכולה של כ-4,000 מיליון קוב מים מתוקים. רק חלק מתוך מאגר זה זמין לשאיבה, כדי למנוע את המלחת האגם. המלחת האגם נובעת משורה של מעיינות מלוחים הנובעים במקומות שונים מסביב לאגם ובקרקעיתו. כדי להקטין את מליחות האגם ולאפשר להשתמש במים שלו לחקלאות, הוקם בשנות ה-60 המוביל המלוח. הכנרת מספקת כ-25% מצריכת המים בישראל והיא אחד ממקורות מי השתייה וההשקיה העיקריים שלה.

המאבק על חופי הכנרת

במשך השנים השתלטו גורמים שונים על חופי הכנרת. סגרו אותם לציבור ו/או גבו תשלום על כניסה לחופים. בשנת 2005 היו בחופי הכנרת 22 חופים מוכרזים באורך כולל של 1,500 מ' שגבו תשלום (או תפקדו כחוף פרטי). בנוסף היו כ-15 חופים מוסדרים סביב הכנרת באורך כולל של כ-12.5. חופים אלה כוללים שרותי חוף (מים, מקלחות, שירותים...) אך ללא שרותי הצלה. חלקם הגדול גבה תשלום בכניסה. בנוסף היו חופים לא מוסדרים - חופים בהם קיימת גישה נוחה יחסית למים ללא שרותי חוף למעט ניקיון. כ-5 חופים לא מוסדרים סביב האגם באורך כולל של כ-4.5 ק"מ. [1]

בשנת 2003 החלה החברה להגנת הטבע לקדם את "שביל סובב כנרת", מסלול טיול רגלי מסומן, אשר אמור להקיף את הכנרת קרוב ככל הניתן לשפת המים ולאפשר גישה לחוף. [1] את השביל יצרו קבוצות של בני נוער כחלק מפעילות חינוכית. נכון לשנת 2017 השביל נמשך לאורך של כ-35 ק"מ לאורך הכנרת [2], עיקר השביל נמצא בחלק המזרחי של הכנרת. בחלקה הצפוני-מערבי של הכנרת אין כמעט שביל. חלקים רבים של שביל סובב כנרת פתוחים היום לציבור, הפרויקט מאושר על ידי המועצה הארצית לתכנון ולבנייה.

בקיץ 2005 הצטרף תא כנרת של ארגון "מגמה ירוקה" לפעילות בנושא. פעילים של הארגון התפרצו לחוף גיא, ודרשו במפגיע גישה חופשית למים. באוקטובר באותה השנה הגיעו מספר פעילים באישון לילה, חתכו גדרות תיל החוסמות את החוף, ודרשו משר הפנים שסייר בכנרת, להורות על פתיחת החופים לציבור. בשבוע שלאחר מכן, עשרות פעילים התכנסו למחנה סוכות שכלל, התפרצות לחופים אשר גודרו בניגוד לחוק על ידי גורמים פרטיים, החתמת תושבים על עצומה לשחרור הכנרת, ועבודות פריצה בשביל סובב כנרת.באוקטובר 2006 חזרה מגמה ירוקה למחנה סוכות השני. המחנה הפך לאירוע שנתי שחזר ב-2007, אז נפגשו הפעילים עם מי שכיהן אז כהשר להגנת הסביבה, גדעון עזרא במהלך סיור שלו בשטח וב-2008. גם המחנות הללו כללו התפרצויות לחופים סגורים, החתמה על עצומות, עבודה על השביל, הפגנות מתוקשרות והפלת גדרות שנבנו בצורה לא חוקית.[1]

עוד במהלך השנים הוקם הגוף "משמר הכנרת" שכולל את מגמה ירוקה יחד עם החברה להגנת הטבע. כמו כן בוצעה פעילויות לובי פוליטי שבעקבותיהן הוחל התיקון לחוק חופים על הכנרת. בנוסף הארגונים קידמו מיצגים, עצומות, עבודה עם התקשורת, עבודה על שביל סובב כנרת, הקמת איגוד ערים כנרת ועוד.[1]

התייבשות הכנרת

 
מפלס מי הכנרת בשנים 1966-2018. רואים שתי מגמות על פני זמן ארוך - האחת היא ירידה ממוצעת במפלס והשנייה היא עליה בתנודות המפלס.

הכנרת היא אגם המים המתוקים הגדול בישראל. היא מקור מים חשוב לישראל והיא מוקד לפעילות תיירות ונופש. הכנרת נמצאת באיום של המלחה עקב התייבשות. מפלס המים בכנרת יורד עקב שילוב של גידול האוכלוסייה והחמרת הבעיה של בצורת בישראל עקב שינוי האקלים. החל מתחילת המדידות המסודרות בכנרת יש בה תהליך ארוך טווח של התייבשות - בעוד המפלס עולה ויורד, הוא נמצא יותר ויותר זמן מתחת לקו האדום ההיסטורי של מינוס 212 מטרים. [2]

בשנים האחרונות יש יותר יותר שנים שבו מפלס מי הכנרת ירד מתחת לקו האדום החדש של מינוס 213 מטרים מתחת לפני הים (מתחתיו אסור לשאוב) והתקרבה מספר פעמים אל הקו השחור. החשש מירידת המפלס מתחת לקו האדום והתקרבות לקו השחור היא שהכנרת תהפוך לאגם מלוח שלא ניתן לשתות את מימיו. המלחה כזו היא תהליך בלתי הפיך - שכן שכבות מים מלוחים שכיום נמצאות בתחתית האגם ולא מתערבבות עם השכבות העליונות עקב לחץ המים, עלולות להתערבב עם שאר המים ולגרור מצב שכל המים באגם יהפכו מלוחים מידי.

בשנת 2018 הכנרת הייתה נמוכה כמעט בחמישה מטרים (4.915 מטר) מהמפלס העליון שלה, ו-71 סנטימטר מתחת לקו האדום התחתון שמתחתיו אסור לשאוב את המים עקב חשש להמלחה. הגעה אל מתחת לקו זה בסוף עונת הגשמים נחשבת לפי דובר רשות המים למצב חריג ולא טוב. היה חשש שהכנרת תגיע לקו השחור בסוף קיץ 2018. בזמן בצורת, מתאדים מהאגם מים בכמות שמורידה את המפלס ב-0.5 עד 1 סנטימטר, גם ללא כל שאיבה. רמת המליחות באגם עלתה בשנת 2018 לרמת המליחות הגבוה ביותר שנמדדה בחמישים השנים האחרונות, וזאת למרות שבשלוש השנים בין 2015 ל-2018 כמעט הפסיקו לחלוטין לשאוב מהכנרת מים. דובר רשות המים טען בשנת 2018 כי המחסור המצטבר במים בכנרת בחמש השנים של 2013-2018 הוא הגדול ביותר במאה השנים האחרונות. [3] כצעד חירום נשקל גם להזרים מים שמקורם בהתפלה אל הכנרת. בשנת 2019 המפלס עלה שוב ב-3 מטרים עקב שנת גשמים ברוכה.

איכות מי הכנרת נמצאת בתהליך התדרדרות, בשל הפרת המאזן בין אספקת מי גשם מתוקים לנביעה טבעית של מי-תהום המלוחים פי-10 ממליחות מי הים התיכון[4][5]. מליחות המים הגיעה לשיאה בשנת 1964 ועמדה על כ-400 מיליגרם מלח לליטר מים, אך מאז שהוקם מוביל מים מלוחים, שהיטה חלק ניכר מהמים המלוחים אל נהר הירדן דרומית לכנרת, פחתה המליחות והיא עומדת על כ-250 מיליגרם מלח לליטר - זו מליחות רבה מכדי להשתמש במי הכנרת לגידולים רגישים למליחות כגון אבוקדו ומנגו, אך בתקני המים בישראל עדיין עומדת בגבול המותר למי שתייה. עם זאת, המליחות מורגשת היטב בטעם המים[6] כיום מסתכם הטיפול במים בהשקעת חומר מרחף (בעיקר בחורף ובאביב) ובהכלרה לשם חיטוי. על מנת לעמוד בדרישות לאיכות מי-שתייה. לשם כך הוקם באתר אשכול מתקן לסינון המים. מתקן זה הביא להפחתת עכירותם, לשיפור איכותם המיקרוביאלית ולהורדת רמת הכלרה בלתי רצויה, אך אין בו מענה לבעיית המליחות. פרנסי הסביבה לוחצים לפתרון בדמות מפעל התפלה[7].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  ערך זה הוא קצרמר. אתם מוזמנים לתרום לאקו-ויקי ולהרחיב אותו.