יום ללא עישון
יום ללא עישון (באנגלית: World No Tobacco Day ובקיצור: WNTD) או יום ללא טבק הוא יום בינלאומי למודעות לתופעות עישון הטבק, ולנזקי העישון והשפעות בריאותיות וחברתיות של העישון. יום ללא טבק מתקיים מידי שנה ב-31 במאי, והוא נוסד ביוזמת ארגון הבריאות העולמי מאז שנת 1987.
| עישון |
נוסף למודעות לנזקי העישון היום משמש ולמודעות ביחס להיבטים הנוגעים אחרים הנוגעים לעישון כגון התמכרות לעישון, הכחשת נזקי העישון, שיווק סיגריות לקטינים, עישון כפוי או אפשרויות ציבוריות להקטין את ההצטרפות של מעשנים חדשים, גמילה מעישון וכן הקשר בין עישון לעוני. במסגרת "יום ללא עישון" מתקיימים בבתי הספר בישראל שיעורים מיוחדים שמתמקדים בהשפעות העישון.
עישון טבק היא הסיבה העיקרית בעולם למוות מוקדם שניתן למניעה, הרבה לפני כל סיבה אחרת כמו מלחמות, תאונות דרכים ועוד. בשנת 2004 העריך ארגון הבריאות העולמי כי עישון טבק גורם למוות בטרם עת של מעל 5.4 מיליון בני אדם בשנה עקב מחלות לב, שבץ, סרטן ועוד. עישון טבק הוא אחד מ-5 גורמי הסיכון הבריאותיים המרכזיים ברחבי העולם. בכלל מדינות העולם עישון גורם לכ-9% מסך מקרי המוות, אבל במדינות עשירות, כמו בישראל, הוא גורם לכ-18% מסך מקרי המוות.[1]
נכון לשנת 2015 משרד הבריאות מעריך כי כ-8,000 ישראלים מתים בשנה כתוצאה מתחלואה שנגרמה מעישון. מתוכם כ-800 מתים עקב עישון כפוי. הטיפול במחלות הקשורות בעישון והוצאות שנגרמו עקב הוצאות נלוות אליהן מוערך ב-3.7 מיליארד ש"ח. סך הנזקים הנגרמים למשק בהנחה שעישון הוא תופעה לפי בחירת המעשן (ולא דבר שנכפה עליו עקב בחירה בגיל צעיר) עולה למשק כ-13 מיליארד ש"ח לפחות. [2]
מחקרים מדעיים על נזקי עישון טבק והקשר שלו לסרטן ריאות ולסוגי סרטן נוספים קיימים משנות ה-30 של המאה ה-20. והדבר הפך ליותר ויותר מבוסס בשנות ה-50 עד שקיבל הכרה רשמית מצד רשויות הבריאות בארצות הברית ובמדינות רבות נוספות בשנת 1964. סוגיות נוספות הנוגעות לעישון כמו עד כמה העישון ממכר, מניפולציה של כמות הניקוטין בטבק במטרה להגדיל את ההתמכרות, שיווק של סיגריות לקטינים, והשפעות בריאותיות של עישון כפוי על אנשים שנמצאים בסמוך למעשן התגלו במהלך עשרות השנים שלאחר מכן על ידי מאות מחקרים של חוקרים מתחומים שונים כמו אפידמיולוגים, חוקרי סרטן, חוקרי מחלות לב, פסיכולוגים, חוקרי מוח ועוד.
במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 חברות הטבק הציגו את הטבק כמוצר בריאותי (לדוגמה כסיוע נגד הצטננות). מאמצע שנות ה-50 מנהלות חברות הטבק מסע תעמולה ודיסאינפורמציה של הכחשת נזקי העישון והכחשת הסוגיות האחרות הנוגעות לעישון. החברות השפיעו בתחילה על המחקר המדעי ועל גורמי המקצוע כמו רופאים וחוקרים, אך השפעתם הלכה ונחלשה עם הצטברות הראיות נגד הטבק. משנות ה-50 וביתר שאת משנת 1964 מרכז הכובד של מאמצי החברות עבר לניסיון להשפיע על הממשלה והרשויות המחוקקות (באמצעות לובי פוליטי), העיתונות והציבור הכללי בכך שנזקי הטבק והסוגיות האחרות הנוגעות לו הן "סוגיות במחלוקת" וכי אסור להגביל את המכירה והשיווק של טבק.
שתי אסטרטגיות מובילות של החברות בהכחשת נזקי העישון הן שימוש בצד שלישי ונטיעת ספק. שימוש בצד שלישי אומר שהחברות מעוניינות שצד שלישי - שכביכול אינו קשור אליהן, ישמיע את הטיעונים שהן מעוניינות להשמיע. הדבר מבוצע באמצעות תשלום וקשרים מאחורי הקלעים למומחים, "ארגוני קש" וקבוצות כדי שאלו יציגו טיעונים נוחים לחברות הטבק, מטעם דוברים ניטרליים ואמינים כביכול. אסטרטגיה של נטיעת ספק פירושה שאין צורך לשכנע את הקהל שהחברות צודקות בהכרח, די בכך שהציבור מתרשם שיש עדיין ויכוח בין שני צדדים - כך שיש ספק מי צודק. דבר זה מעודד מעשנים להמשיך לעשן ומעודד את הציבור לא לנקוט עמדה עד שהדבר יתברר "עד הסוף". בכך נחלשת העמדה שתומכת בהגבלות על שיווק והפצת מוצרי הטבק. יש אנשים שמתקשים להאמין כי נציגי חברות הטבק יכולים לשקר במצח נחושה, וכי אנשים קרובים להם יכולים לחזור על הפצה של מסרים מטעים לגבי עישון. אמצעים נוספים שמסייע בהכחשה הוא לובי פוליטי, קשרי הון-שלטון וקשרי הון-עיתון. היבטים אלה של התנהגות מניפולטיבית ושקרית של החברות נחשפו רק בעשור הראשון של המאה ה-21 בעקבות חיוב החברות לפרסם מעל מיליון מסמכים פנימיים שלהן לציבור במסגרת הסדר תביעה שהגישו נגדן רשויות בארצות הברית ב-1998. התנהגות החברות פורסמה בספרים כמו השואה המוזהבת ומסמכים של ארגו הבריאות העולמי.
הכחשת נזקי העישון וסוגיות נוספות הנוגעות לעישון טבק היא אסטרטגיה מוצלחת מאוד מצד חברות הטבק. שעיכבה ומעכבת צעדים נגדן במשך עשרות שנים. לדוגמה למרות ראיות מדעיות מוצקות בתחילת שנות 1950, לקח כ-15 שנה עד שבשנת 1964 הכירו הרשויות בארצות הברית, בישראל ובמדינות מערביות נוספות בנזקי הבריאות של העישון. חלפו עוד עשרות שנים עד שהכרה רשמית זו הובילה לחקיקה נגד חברות הטבק. למרות שמידע על התמכרות לעישון טבק קיים אצל חברות הטבק לפחות משנות ה-60 ולמרות מניפולציות מכוונות מצד החברות להגדיל את המכירות על ידי הגדלת כמות הניקוטין שהמעשן קולט, ההכרה בהתמכרות לסיגריות התעכבה במשך כ-40 שנה. למרות שמבחינה רשמית יש איסור מכירת סיגריות לקטינים כמעט כל המעשנים מתחילים לעשן לפני גיל 18 וחלקם הגדול מנסה את השאיפה הראשונה לפני גיל 13. גם בנושא זה האכיפה והמניעה מפגרים מאחור לעומת שיטות הפעולה של החברות.
הכחשת נזקי עישון (לדוגמה דעות מוטעות לגבי עישון נרגילה) היא עדיין נפוצה למדי. ילדים ונערים רבים מתפתים לעשן בגלל שיווק בדרכים שונות (כולל פרסום באינטרנט) ובגלל דוגמה מצד מעשנים מבוגרים או צעירים מעט בוגרים מהם. לעיתים קרובות נוטים צעירים ומבוגרים מעשנים לבצע הדחקה של נזקי העישון - לדוגמה להאמין שהם עצמם יכולים להיגמל בכל עת שיחפצו. הדחקה כזו פירושה לעיתים קרובות הפצה של מידע לא נכון על עישון ולעיתים אפילו עידוד של אחרים לעשן כדי לנסות לחוש בטחון. חוסר מודעות לנזקי העישון ועישון בגיל צעיר קיימים ביתר שאת במדינות לא-מערביות רבות כמו סין, רוסיה, אינדונזיה ועוד, וכן בקרב עניים במדינות מערביות כולל גם בישראל.
יום ללא עישון לשנת 2017 הוקדש לנושא "טבק - איום לפיתוח". ומדגיש את ההיבטים שבהם עישון פוגע בפיתוח בר קיימא פוגע ברווחה חברתית ובבריאות של התושבים, הקשרים בין עישון ועוני וכיצד טבק גורם נזקים לסביבה. האג'נדה לפיתוח בר קיימא של האו"ם, כוללת את מטרה 3.4 - הורדה של שליש מסך המקרים של מוות בטרם-עת עקב מחלות לא מדבקות עד שנת 2030. הפחתת עישון היא אחד הצעדים המשמעותיים ביותר להגיע למטרה זו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יום ללא עישון 2016 באתר ארגון הבריאות העולמי
- World No Tobacco Day 2017, ארגון הבריאות העולמי
הערות שוליים
- ^ גורמי סיכון עולמיים, ארגון הבריאות העולמי, 2009
- ^ דו”ח שרת הבריאות על העישון בישראל 2015, משרד הבריאות