משבר החוב של העולם השלישי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משבר החוב של העולם השלישי מתייחס לחובות חיצוניים של מדינות העולם השלישי (או "מדינות מתפתחות" או "מדינות הדרום") ולהשלכות של חובות אלה. רבות מהמדינות הללו לא מסוגלות לשלם את החובות שלהם, וכתוצאה מכך חובן תופח משנה לשנה. יש הטוענים כי החוב משמש כמכשיר דיכוי או שליטה של המדינות העשירות, תאגידים רב לאומיים ומוסדות בינלאומיים; או צורה של עבודת חוב (debt bondage) ברמה של מדינות.

רוב החוב של מדינות העולם השלישי נצבר עקב משבר הנפט של 1973 כאשר אופק העלתה את מחירי הנפט באופן משמעותי. כתוצאה מכך מדינות ערב התעשרו ובחרו להשקיע את כספן בבנקים מערביים. הבנקים המערביים הלוו סכומים גדולים למדינות עולם שלישי ללא מתן תשומת לב רבה למטרות ההלוואה או האם המדינות יוכלו להחזיר את את ההלוואה. חלק מהכסף הוצא בנסיונות להעלות את רמת החיים של האוכלוסייה, אבל רוב ההלוואות לא הגיעו לאוכלוסיות העניות במדינה אלא לפרוייקטי פיתוח ענקיים, שחלקם הוכחו כבלתי מועילים, או לחשבונות פרטיים של שליטים, כחמישית מההלוואות הוקדשה לרכישת נשק.[1]

נעשו מספר יוזמות להקלת החובות, או קבלת הלוואות מצד קרן המטבע הבינלאומית לשם תשלום החובות המקוריים. עם זאת, התנאים לקבלת הלוואות והקלה בחובות הידועים בשם SAPS שינויים מבניים במשק, גרמו לעיתים קרובות לנזק נוסף לכלכלה ולאנשים במדינות העולם השלישי, ונמתחה עליהן ביקורת עזה.

על רקע הסבל האנושי הנרחב שיצרו החובות, ותוכניות השינויים המבניים, התקיימו מספר קמפיינים בינלאומיים לביטול חלקי או מוחלט של החובות. המדינות העשירות, ה-G-8 נעתרו באופן חלקי לדרישות של הקמפיינים האלה.

חלק מהפועלים לביטול החובות משתמשים במונח "חוב דוחה" (Odious debt), שנועד לתאר חוב שנוצר על ידי שלטון לא דמוקרטי ובלתי לגיטימי, ונוצל כדי לדכא את תושבי המדינה, או למטרות אישיות, בידיעת המלווים. לפי גישה זו, אנשי המדינה לא שלטו בכספי ההלוואות, לא נהנו מהן, ולעיתים רבות אף סבלו מהן. ולכן לגיטימי כי לא ידרש מהם להחזיר את החובות האלה. [2], בנוסף נטען כי המלווים הלוו את כספם באופן בלתי אחראי, ולכן הם אלו שצריכים לשאת בתוצאה, ולא תושבי המדינות העניות או אזרחי המדינות העשירות.

גודלו של החוב

לפי "יובל בריטניה", נכון לשנת 2007, גודל החובות של 54 המדינות העניות ביותר הוא בין 300 ל-400 מיליארד דולר וחובן של 152 המדינות העניות ביותר עולה על 2.5 טריליון דולר. החוב החיצוני של כלל "המדינות המתפתחות" עמד על 2.8 טריליון דולר בשנת 2005. במהלך שנה זו שילמו המדינות 511 מיליארד דולר כהחזרי חובות.

החוב החיצוני של מדינות עניות מאוד (מדינות עם הכנסה ממוצעת ששנתית לנפש של פחות מ-875 דולר) עמד על 412 מיליארד דולר בסוף 2005, ובמהלך שנה זו שילמו המדינות האלה 43 מיליארד דולר כהחזרי חוב למדנות העשירות - או 118 מיליון דולר ביום.

בשנת 2006 בוצעו כמה ביטולי חובות, אבל נתווספו גם כמה חובות חדשים. יש קושי לקבל נתונים עדכניים לגבי החובות של המדינות העניות.

ראו גם

קישורים חיצוניים