שינויים

בשנת 2003 הייתה ההוצאה הממוצעת לתצרוכת למשק בית בעשירון העליון 19,512 ש"ח לחודש, פי 4.4 מההוצאה לתצרוכת בעשירון התחתון (4,449 ש"ח). ופי 2 יחסית למשק בית ממוצע. כאשר מסתכלים על הפערים לנפש, הפערים גדולים יותר שכן בעשירון העליון יש 2.9 נפשות ובעשירון התחתון יש 4.3 נפשות בממוצע. [http://www.moit.gov.il/NR/rdonlyres/4CAF254F-1FB9-4FF9-A759-24AC747BFAE2/0/X6143.doc]

בשנת 2003 הייתה ההוצאה הממוצעת לתצרוכת למשק בית בעשירון העליון 19,512 ש"ח לחודש, פי 4.4 מההוצאה לתצרוכת בעשירון התחתון (4,449 ש"ח). ופי 2 יחסית למשק בית ממוצע. כאשר מסתכלים על הפערים לנפש, הפערים גדולים יותר שכן בעשירון העליון יש 2.9 נפשות ובעשירון התחתון יש 4.3 נפשות בממוצע. [http://www.moit.gov.il/NR/rdonlyres/4CAF254F-1FB9-4FF9-A759-24AC747BFAE2/0/X6143.doc]

עשירונים שונים מוציאים סכומים שונים באופן מוחלט, ואחוז שונה מהשכר שלהם על סוגי מוצרים שונים כביטוי ל[[גמישות ביקוש]] שונה למוצרים שונים. בעוד העשירון התחתון מוציא מעל 60% מההוצאות שלו על דיור, מזון ובריאות, העשירון העליון מוציא רק 36% מהכנסותיו על סעיפים אלה.  הפערים בין ההוצאה המוחלטת בין השכבות השונות בולטים במיוחד בסעיפים של תחבורה ותקשורת (יותר טיסות לחו"ל, ושימוש גבוה יותר במכונית יחסית לנסיעות ב[[תחבורה ציבורית בישראל|תחבורה ציבורית]], צריכה של טלוויזיה, קולנוע, טלפונים ניידים וכו') ובתחומים של חינוך תרבות ובידור. בשני התחומים הפער המוחלט בין העשירונים גבוה פי 9 ויותר בין משקי הבית. פירוש הדבר הוא בין היתר הוא [[אי שוויון תחבורתי]] - לעשירים יותר יש גישה טובה יותר למקורות תעסוקה, קניות וחינוך. היבט נוסף הוא קיום של [[מלכודת עוני]] בין דורית - חלק ניכר מהעוני של העניים מתרגם לתת-השקעה ב[[חינוך]] ביחס לעשירים יותר, ופרוש הדבר הזדמנויות פחות טובות עבור ילדיהם ואולי גם [[כשל שוק]] בהקשר של [[מוצר ציבורי]] בחינוך.  

עשירונים שונים מוציאים סכומים שונים באופן מוחלט, ואחוז שונה מהשכר שלהם על סוגי מוצרים שונים כביטוי ל[[גמישות ביקוש]] שונה למוצרים שונים. בעוד העשירון התחתון מוציא מעל 60% מההוצאות שלו על דיור, מזון ובריאות, העשירון העליון מוציא רק 36% מהכנסותיו על סעיפים אלה.  הפערים בין ההוצאה המוחלטת בין השכבות השונות בולטים במיוחד בסעיפים של תחבורה ותקשורת (יותר טיסות לחו"ל, ושימוש גבוה יותר במכונית יחסית לנסיעות ב[[תחבורה ציבורית בישראל|תחבורה ציבורית]], צריכה של טלוויזיה, קולנוע, טלפונים ניידים וכו') ובתחומים של חינוך תרבות ובידור. בשני התחומים הפער המוחלט בין העשירונים גבוה פי 9 ויותר בין משקי הבית. פירוש הדבר הוא בין היתר הוא [[אי שוויון תחבורתי]] - לעשירים יותר יש גישה טובה יותר למקורות תעסוקה, קניות וחינוך. היבט נוסף הוא קיום של [[מלכודת עוני]] בין דורית - חלק ניכר מהעוני של העניים מתרגם לתת-השקעה ב[[חינוך]] ביחס לעשירים יותר, ופירוש הדבר הזדמנויות פחות טובות עבור ילדיהם ואולי גם [[כשל שוק]] בהקשר של [[מוצר ציבורי]] בחינוך.  

על הוצאות "חיונית" לשרידה המיידית כמו מזון, בריאות ודיור, העניים ביותר הוציאו בשנת 2003 2,700 ש"ח לעומת 7,000 ש"ח שהוציאו העשירים ביותר ו-4,500 ש"ח שיצאו בממוצע. הפער בין העשירים לעניים בתחומים אלה היה גבוה פי 2.6. ב-3 התחומים האלה אחוז ההוצאה של העשירים מסך ההוצאה שלהם נמוך מאחוז ההוצאה של העניים ביותר. בשאר ההוצאות (חינוך, תקשורת, תחבורה, ריהוט וכו') הפערים גדולים עוד יותר - בעוד העניים הוציאו 1,700 ש"ח בחודש, העשירים הוציאו בממוצע למשפחה סכום גבוה פי 7 - 12,500 ש"ח.  

על הוצאות "חיונית" לשרידה המיידית כמו מזון, בריאות ודיור, העניים ביותר הוציאו בשנת 2003 2,700 ש"ח לעומת 7,000 ש"ח שהוציאו העשירים ביותר ו-4,500 ש"ח שיצאו בממוצע. הפער בין העשירים לעניים בתחומים אלה היה גבוה פי 2.6. ב-3 התחומים האלה אחוז ההוצאה של העשירים מסך ההוצאה שלהם נמוך מאחוז ההוצאה של העניים ביותר. בשאר ההוצאות (חינוך, תקשורת, תחבורה, ריהוט וכו') הפערים גדולים עוד יותר - בעוד העניים הוציאו 1,700 ש"ח בחודש, העשירים הוציאו בממוצע למשפחה סכום גבוה פי 7 - 12,500 ש"ח.  

נתונים אלה לא משקפים את מלוא הפערים בין העשירונים בבעלות על דירות. לדוגמה הם לא מתארים את התפלגות ההחזקה על דירות ומשפחות שיש ברשותן מספר דירות. סביר לדוגמה שחלק מתוך 15% בעשירון העליון שגרים בשכירות מחזיקים במקביל בדירה אחרת אותה הם משכירים, הנחה זו אינה סבירה במיוחד עבור עשירונים נמוכים יותר. כמו כן הדבר לא מתאר את מספר הנפשות הגרות בבית. כך שבית קטן של משפחה בת 8 נפשות נספר כמו בית שבו 4 נפשות. הנתונים על אחוז מגורים בדירות בבעלות משק הבית אינם מתארים מה השטח של הדירות או שווי הדירות שיש בבעלות הדיירים השונים. כך דירה קטנה או דירה ביישוב בפריפרייה נחשבת דירה בדיוק כמו וילה בסביון. נכון לשנת 2014, בדיקה מדגמית של דירות בעיר נתיבות של דירות 4 חדרים העלתה מחירים בסדר גודל של 0.6-0.9 מיליון ש"ח, לעומת דירות דומות בתל אביב שעלו 2-4 מיליון ש"ח, כלומר סדר גודל של מחיר גבוה פי 2 עד פי 4. מכאן שהפרשי הנכס הממוצע בידי העשירון העליון לתחתון יכול להגיע לפי 4 עד פי 8 לפחות.

נתונים אלה לא משקפים את מלוא הפערים בין העשירונים בבעלות על דירות. לדוגמה הם לא מתארים את התפלגות ההחזקה על דירות ומשפחות שיש ברשותן מספר דירות. סביר לדוגמה שחלק מתוך 15% בעשירון העליון שגרים בשכירות מחזיקים במקביל בדירה אחרת אותה הם משכירים, הנחה זו אינה סבירה במיוחד עבור עשירונים נמוכים יותר. כמו כן הדבר לא מתאר את מספר הנפשות הגרות בבית. כך שבית קטן של משפחה בת 8 נפשות נספר כמו בית שבו 4 נפשות. הנתונים על אחוז מגורים בדירות בבעלות משק הבית אינם מתארים מה השטח של הדירות או שווי הדירות שיש בבעלות הדיירים השונים. כך דירה קטנה או דירה ביישוב בפריפרייה נחשבת דירה בדיוק כמו וילה בסביון. נכון לשנת 2014, בדיקה מדגמית של דירות בעיר נתיבות של דירות 4 חדרים העלתה מחירים בסדר גודל של 0.6-0.9 מיליון ש"ח, לעומת דירות דומות בתל אביב שעלו 2-4 מיליון ש"ח, כלומר סדר גודל של מחיר גבוה פי 2 עד פי 4. מכאן שהפרשי הנכס הממוצע בידי העשירון העליון לתחתון יכול להגיע לפי 4 עד פי 8 לפחות.

לוח 5.34 בשנתון הסטטיסטי של הלמ"ס מראה חלק מהפערים בדיור בין עשירוני הכנסה שונים. [https://docs.google.com/spreadsheets/d/1JFgrl-62oVoQ8JK0kx6LpkVTh1twOBAMLLQ0QpS-bU4/edit?usp=sharing] נכון לשנת 2016, אחוז משקי הבית שגרים בדירות בבעלותם בקרב העשירון הנמוך ביותר הוא 41%, נתון זה עולה ל-55% בשני העשירונים הגבוהים יותר, ואז ל-65% בעשירונים 4 ו-5. בעשירון השישי ומעלה אחוז הגרים הוא מעל 75% והוא עולה עד 84% בעשירון התשיעי, בקרב העשירים ביותר בעשירון העשירי גרים מעט פחות - 81% אחוז, כנראה בגלל החזקה במספר דירות וגמישות מגורים - כך כחלק מהעשירים ביותר גרים בשכירות ומשכירים דירה אחרת. הפרוש הוא שהעשירים ביותר גרים בדירות בשיעור כמעט כפול לעומת העניים ביותר, וכי רוב הציבור שיכול להרשות זאת לעצמו מנסה לגור בדירה בבעלותו.  

לוח 5.34 בשנתון הסטטיסטי של הלמ"ס מראה חלק מהפערים בדיור בין עשירוני הכנסה שונים. [https://docs.google.com/spreadsheets/d/1JFgrl-62oVoQ8JK0kx6LpkVTh1twOBAMLLQ0QpS-bU4/edit?usp=sharing] נכון לשנת 2016, אחוז משקי הבית שגרים בדירות בבעלותם בקרב העשירון הנמוך ביותר הוא 41%, נתון זה עולה ל-55% בשני העשירונים הגבוהים יותר, ואז ל-65% בעשירונים 4 ו-5. בעשירון השישי ומעלה אחוז הגרים הוא מעל 75% והוא עולה עד 84% בעשירון התשיעי, בקרב העשירים ביותר בעשירון העשירי גרים מעט פחות - 81% אחוז, כנראה בגלל החזקה במספר דירות וגמישות מגורים - כך כחלק מהעשירים ביותר גרים בשכירות ומשכירים דירה אחרת. הפירוש הוא שהעשירים ביותר גרים בדירות בשיעור כמעט כפול לעומת העניים ביותר, וכי רוב הציבור שיכול להרשות זאת לעצמו מנסה לגור בדירה בבעלותו.  

ערך דירה ממוצע של העשירון הנמוך הוא קצת יותר ממיליון ש"ח, ונתון זה עולה לכ-1.3 מיליון ש"ח בעשירון הרביעי, דירות בשווי 1.5 - 1.8 מיליון ש"ח יש בעשירונים 5,6,7 ובשלוש העשירונים הגבוהים גרים אנשים בדירות בשווי 2 מיליון ש"ח ומעלה -עד 2.6 מיליון ש"ח שווי ממוצע של דירה בבעלות העשירון העליון. בערך פי 2.5 יותר מהדירות בבעלות העשירון התחתון.  [https://docs.google.com/spreadsheets/d/1JFgrl-62oVoQ8JK0kx6LpkVTh1twOBAMLLQ0QpS-bU4/edit?usp=sharing] נתונים אלה מייצגים את כל הפער שכן הן לא מתייחסות על משפחות עשירות שמחזיקות מספר דירות.  

ערך דירה ממוצע של העשירון הנמוך הוא קצת יותר ממיליון ש"ח, ונתון זה עולה לכ-1.3 מיליון ש"ח בעשירון הרביעי, דירות בשווי 1.5 - 1.8 מיליון ש"ח יש בעשירונים 5,6,7 ובשלוש העשירונים הגבוהים גרים אנשים בדירות בשווי 2 מיליון ש"ח ומעלה -עד 2.6 מיליון ש"ח שווי ממוצע של דירה בבעלות העשירון העליון. בערך פי 2.5 יותר מהדירות בבעלות העשירון התחתון.  [https://docs.google.com/spreadsheets/d/1JFgrl-62oVoQ8JK0kx6LpkVTh1twOBAMLLQ0QpS-bU4/edit?usp=sharing] נתונים אלה מייצגים את כל הפער שכן הן לא מתייחסות על משפחות עשירות שמחזיקות מספר דירות.  

בישראל, בדומה למדינות רבות בעולם השלישי, קצב [[גידול אוכלוסין בישראל|גידול מהיר של האוכלוסייה]] - כ-1.8% גידול בשנה. [[גידול אוכלוסין|גידול האוכלוסין]] עצמו גורם לייקור [[משאבי טבע בישראל|משאבי טבע]] כמו [[קרקע בישראל|קרקע]], [[משק המים בישראל|מים]], [[משק האנרגיה בישראל|אנרגיה]] ו[[משק המזון בישראל|מזון]]. נכון לשנת 2013 רוב הערך הקלורי שנצרך בישראל, רוב מקורות ה[[אנרגיה]] וחלק גדול מ[[טביעת רגל מימית|צריכת המים הכוללת]] (כולל צריכת מים עקיפה דרך מוצרים) מיובאים ממדינות אחרות.  

בישראל, בדומה למדינות רבות בעולם השלישי, קצב [[גידול אוכלוסין בישראל|גידול מהיר של האוכלוסייה]] - כ-1.8% גידול בשנה. [[גידול אוכלוסין|גידול האוכלוסין]] עצמו גורם לייקור [[משאבי טבע בישראל|משאבי טבע]] כמו [[קרקע בישראל|קרקע]], [[משק המים בישראל|מים]], [[משק האנרגיה בישראל|אנרגיה]] ו[[משק המזון בישראל|מזון]]. נכון לשנת 2013 רוב הערך הקלורי שנצרך בישראל, רוב מקורות ה[[אנרגיה]] וחלק גדול מ[[טביעת רגל מימית|צריכת המים הכוללת]] (כולל צריכת מים עקיפה דרך מוצרים) מיובאים ממדינות אחרות.  

גידול האוכלוסין גורם להגדלת הביקוש לדיור ולייקור הקרקע גורם ל[[שוק הדיור בישראל|ייקור הדיור]]. יחד עם [[תחבורה מוטת רכב פרטי]] ו[[פרבור]] האוכלוסייה גידול האוכלוסין גורר [[פרבור בישראל]] שמעלה עוד יותר את הביקוש לקרקע ויוצר גם [[פקקי תנועה]]. הגדלת השטח הבנוי פירושו פחות שטח המוקדש ל[[חקלאות בישראל]] ופרוש הדבר ייבוא של יוצר מוצרי מזון. היבט דומה מתרחש גם בתחום [[משק המים בישראל]] - גידול האוכלוסין גורר הקצאת פחות מים לחקלאות, אטימת האקוויפרים על ידי בניה ותשתיות וכן הגדלת הביקוש למים.  

גידול האוכלוסין גורם להגדלת הביקוש לדיור ולייקור הקרקע גורם ל[[שוק הדיור בישראל|ייקור הדיור]]. יחד עם [[תחבורה מוטת רכב פרטי]] ו[[פרבור]] האוכלוסייה גידול האוכלוסין גורר [[פרבור בישראל]] שמעלה עוד יותר את הביקוש לקרקע ויוצר גם [[פקקי תנועה]]. הגדלת השטח הבנוי פירושו פחות שטח המוקדש ל[[חקלאות בישראל]] ופירוש הדבר ייבוא של יוצר מוצרי מזון. היבט דומה מתרחש גם בתחום [[משק המים בישראל]] - גידול האוכלוסין גורר הקצאת פחות מים לחקלאות, אטימת האקוויפרים על ידי בניה ותשתיות וכן הגדלת הביקוש למים.  

דברים אלה תורמים לייקור [[יוקר המחיה בישראל]]. יוקר המחיה הגדל פוגע בכל שכבות האוכלוסייה, לא רק בעניים, אבל פגיעתו חזקה יותר עבור מעמד הביניים ועבור העניים. לדוגמה ייקור הדיור יכול לשפר את מצבם של בעלי הדירות, אבל הוא מרע את מצבם של רוכשי הדירות החדשות, ואת מצבם של השוכרים. העניים מוציאים אחוז גדול יותר של מסך הכנסתם על מזון ודיור וכשאלה מתייקרים הדבר פוגע בעניים בצורה קשה יותר.  

דברים אלה תורמים לייקור [[יוקר המחיה בישראל]]. יוקר המחיה הגדל פוגע בכל שכבות האוכלוסייה, לא רק בעניים, אבל פגיעתו חזקה יותר עבור מעמד הביניים ועבור העניים. לדוגמה ייקור הדיור יכול לשפר את מצבם של בעלי הדירות, אבל הוא מרע את מצבם של רוכשי הדירות החדשות, ואת מצבם של השוכרים. העניים מוציאים אחוז גדול יותר של מסך הכנסתם על מזון ודיור וכשאלה מתייקרים הדבר פוגע בעניים בצורה קשה יותר.