שינויים

[[קובץ:Children playing in street, New York.jpg|ממוזער|ילדים משחקים ברחובות העיר ניו יורק בשנת 1909. באותם שנים הרחוב לא היה מיועד רק למכוניות אלא גם לילדים.]]

[[קובץ:Children playing in street, New York.jpg|ממוזער|ילדים משחקים ברחובות העיר ניו יורק בשנת 1909. באותם שנים הרחוב לא היה מיועד רק למכוניות אלא גם לילדים.]]

בספר [[Fighting Traffic]] ההיסטוריון פרופ' פטר די נורטון (Peter D. Norton) מדגים שדברים אלה לא נוצר מעצמם, אלא בעקבות שינויים שהתחוללו בשליש הראשון של המאה ה-20 בעקבות מדיניות ותרבות שקידמו [[חברות המכוניות]] בארצות הברית. בשנת 1917 ניתן לראות הולכי רגל הלכו על הכביש עצמו. תמונות מתארות מבוגרים וילדים חוצים את הכביש בלי להביט לצדדים, באותה תקופה מצופה שהנהגים יתחשבו בשאר משתמשי הדרך. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=883] הרחוב נתפס אז כמקום לילדים. הדבר הטבעי והנורמלי בתקופה זו הוא שהם ישחקו ברחוב. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=990] בשנות ה-20 התרבו מאד מקרי הפגיעה בהולכי רגל בעיר מצד מכוניות ובעיקר בילדים קטנים. באותה תקופה החלו הצעות כמו הקמת גני משחק יעודיים לילדים וכן המלצות כיצד לחנך את הילדים להתנייד בעיר בזהירות. למרות זאת מספר הילדים שנפגעו המשיך להיות גבוה. כתוצאה מכך היה גל של מחאה נגד נהגים ומכוניות והוצא להפחית את מהירות הנסיעה בעיר. [[חברות המכוניות]] נבהלו והצליחו להטיל את האשמה בתאונות בהולכי הרגל ולשנות את התרבות ואת החקיקה כך שהולך רגל שלא חוצה את הכביש במעבר חצייה הוא האשם בתאונה ולא הנהג. עם הזמן קודמו בארצות הברית מדיניות של [[פרבור]] ו[[תכנון מוטה מכוניות]] כך שכיום [[פיצול נסיעות]] בערים בארצות הברית מראה על כמות נמוכה של 4%-1% הולכי רגל ברוב הערים הגדולות (למעט סן פרנסיסקו וניו יורק סיטי).

בספר [[Fighting Traffic]] ההיסטוריון פרופ' פטר די נורטון (Peter D. Norton) מדגים שדברים אלה לא נוצר מעצמם, אלא בעקבות שינויים שהתחוללו בשליש הראשון של המאה ה-20 בעקבות מדיניות ותרבות שקידמו [[חברות המכוניות]] בארצות הברית. בשנת 1917 ניתן לראות הולכי רגל הלכו על הכביש עצמו. תמונות מתארות מבוגרים וילדים חוצים את הכביש בלי להביט לצדדים, באותה תקופה מצופה שהנהגים יתחשבו בשאר משתמשי הדרך. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=883] הרחוב נתפס אז כמקום לילדים. הדבר הטבעי והנורמלי בתקופה זו הוא שהם ישחקו ברחוב. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=990] בשנות ה-20 התרבו מאוד מקרי הפגיעה בהולכי רגל בעיר מצד מכוניות ובעיקר בילדים קטנים. באותה תקופה החלו הצעות כמו הקמת גני משחק יעודיים לילדים וכן המלצות כיצד לחנך את הילדים להתנייד בעיר בזהירות. למרות זאת מספר הילדים שנפגעו המשיך להיות גבוה. כתוצאה מכך היה גל של מחאה נגד נהגים ומכוניות והוצא להפחית את מהירות הנסיעה בעיר. [[חברות המכוניות]] נבהלו והצליחו להטיל את האשמה בתאונות בהולכי הרגל ולשנות את התרבות ואת החקיקה כך שהולך רגל שלא חוצה את הכביש במעבר חצייה הוא האשם בתאונה ולא הנהג. עם הזמן קודמו בארצות הברית מדיניות של [[פרבור]] ו[[תכנון מוטה מכוניות]] כך שכיום [[פיצול נסיעות]] בערים בארצות הברית מראה על כמות נמוכה של 4%-1% הולכי רגל ברוב הערים הגדולות (למעט סן פרנסיסקו וניו יורק סיטי).

במדינות אחרות כמו הולנד ובריטניה לדוגמה השינויים האלה התרחשו במהלך השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, שבהן עלתה כמות המכוניות בעיר. בהולנד של שנות ה-70 החלו מאבקים ציבוריים כמו [[המאבק למען רחובות משחק באמסטרדם]] ו[[מאבק עצרו את רצח הילדים בהולנד|"עצרו את רצח הילדים"]] כדי לשנות את המגמות האלה. כתוצאה מכך החלו לקדם בהולנד מכך שינויים שונים כמו [[אזורי מיתון תנועה]], [[שבילי אופניים]], [[הליכתיות|תכנון מוטה הולכי רגל]] ו[[חזון אפס הרוגים בתאונות דרכים]], [[תחבורה פעילה]] ו[[עירוניות מתחדשת]]. שינויים אלה מתפשטים למדינות אחרות בעולם, במיוחד מאז תחילת המאה ה-21.

במדינות אחרות כמו הולנד ובריטניה לדוגמה השינויים האלה התרחשו במהלך השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, שבהן עלתה כמות המכוניות בעיר. בהולנד של שנות ה-70 החלו מאבקים ציבוריים כמו [[המאבק למען רחובות משחק באמסטרדם]] ו[[מאבק עצרו את רצח הילדים בהולנד|"עצרו את רצח הילדים"]] כדי לשנות את המגמות האלה. כתוצאה מכך החלו לקדם בהולנד מכך שינויים שונים כמו [[אזורי מיתון תנועה]], [[שבילי אופניים]], [[הליכתיות|תכנון מוטה הולכי רגל]] ו[[חזון אפס הרוגים בתאונות דרכים]], [[תחבורה פעילה]] ו[[עירוניות מתחדשת]]. שינויים אלה מתפשטים למדינות אחרות בעולם, במיוחד מאז תחילת המאה ה-21.