47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שורה 20:
שורה 20: + + + + + +
←כלכלה מוסדית כיום
באופן מובלט, כלכלה מוסדית מסורתית הינה במובנים רבים תגובה לארותודוקסיה הכלכלית הקיימת; חזרתה בדמות [[כלכלה מוסדית פוליטית]] הינה לכן קריאת תגר מפורשת בפני [[כלכלה נאו-קלאסית|הכלכלה הנאו-קלאסית]], היות והיא מבוססת על הנחת יסוד שהכלכלנים נאו קלאסיים מתנגדים לה: שלא ניתן להפריד בין הכלכלה לבין המערכות הפוליטיות והחברתיות שבהן היא טבועה. חלק מהכותבים המשוייכים לזרם הזה הם רוברט פרנק, וורן ג'י סמואלס, מרק אר. טול, ג'פרי הודג'סון[http://en.wikipedia.org/wiki/Geoffrey_Hodgson], דניאל ברומלי, אנה מיהו.
באופן מובלט, כלכלה מוסדית מסורתית הינה במובנים רבים תגובה לארותודוקסיה הכלכלית הקיימת; חזרתה בדמות [[כלכלה מוסדית פוליטית]] הינה לכן קריאת תגר מפורשת בפני [[כלכלה נאו-קלאסית|הכלכלה הנאו-קלאסית]], היות והיא מבוססת על הנחת יסוד שהכלכלנים נאו קלאסיים מתנגדים לה: שלא ניתן להפריד בין הכלכלה לבין המערכות הפוליטיות והחברתיות שבהן היא טבועה. חלק מהכותבים המשוייכים לזרם הזה הם רוברט פרנק, וורן ג'י סמואלס, מרק אר. טול, ג'פרי הודג'סון[http://en.wikipedia.org/wiki/Geoffrey_Hodgson], דניאל ברומלי, אנה מיהו.
אחת הדוגמאות לחשיבות של כלכלה מוסדית כיום הוא הספר [[מדוע אומות נכשלות]] שנכתב על ידי שני כלכלנים אמריקאיים [[דרון אסמוגלו]] ו[[ג'יימס רובינזון]] בשנת 2012. בספר הם מנסים לענות על אחת השאלות הבסיסיות ביותר בכלכלה ובפוליטיקה - מדוע חלק מהמדינות (לדוגמה [[נורבגיה]]) משגשגות, בעוד מדינות אחרות (לדוגמה [[מאלי]]) נכשלות. ההסבר של אסמוגלו ורובינזון הוא הבדלים בהתפתחות של [[מוסד חברתי|מוסדות חברתיים]].
[[קובץ:Why Nations Fail.jpg|ממוזער|200px|עטיפת הספר "[[מדוע אומות נכשלות]]"]]
הספר מספק דוגמאות היסטוריות לטענה שהצלחה כלכלית של מדינות, כפי שהיא נמדדת ב[[צמיחה כלכלית]] נקבעת על ידי המוסדות הפוליטיים שיש במדינות או באיזורים. '''[[מוסדות משתפים]]''' (inclusive institutions) הם מוסדות שבם יש [[ביזור]] של הכוח הפוליטי ואין בהם ריכוזיות של הכוח הפוליטי או [[ריכוזיות כלכלית]] והן משגשגות וחדשניות תחת שלטון חוק הוגן ודמוקרטי, בעל מערכת שיפוטית עצמאית מהשלטון ו[[זכויות קניין]], לעומתם יש '''מוסדות נצלניים''' או לקחניים (extractive institutions) שמנצלים את כוחם כדי לשאוב משאבים, כוח כלכלי וכוח פוליטי או תרבותי מתוך הציבור אל אליטה מסויימת. לפי הספר המוסדות הפוליטיים הם חשובים בהרבה יחסית לגאוגרפיה, משאבים או תרבות. כמו כן הספר טוען שחופש כלכלי ומוסדות משתפים ודמוקרטיים מביאים לשגשוג כלכלי (צמיחה כלכלית) אך צמיחה כלכלית אינה בהכרח מובילה לדמוקרטיה. מדינות כמו בריטניה או ארצות הברית הפכו לעשירות בגלל שאזרחיהן מרדו באליטות שששלטו בכוח ויצרו חברה דמוקרטית יותר שבה הזכויות הפוליטיות הוקצו באופן רחב יותר ושהממשלה בהן היתה קשובה והיתה צריכה לתת דין וחשבון מקיף יותר בפני האזרחים שלה. במדינות אלה, חלקים גדולים מהאוכלוסייה יכלו לנצל הזדמנויות לפיתוח כלכלי. לעומתן, מדינות שנלשטו על ידי אליטות צרות, נכשלו והן עניות ביותר. מדינות שבהן יש מוסדות לקחניים וטוטלאיטראיים נמצאות ב[[מלכוד 22]] של [[פלוטוקרטיה]], דיכוי של [[התפתחות טכנולוגית]] ורעיונות חדשים ובדיכוי של חופש אישי וכלכלי. כמו כן הן סובלות לעיתים מ[[קללת המשאבים|קללת משאבים]].
==כלכלה מוסדית פוליטית רדיקאלית==
==כלכלה מוסדית פוליטית רדיקאלית==