שינויים

==ביקורת על תאוריית ההיצע המצרפי==

==ביקורת על תאוריית ההיצע המצרפי==

 

[[תמונה:Supply-demand-equilibrium-he.svg.png|thumb|300px|תיאור של שוק המוצרים ב[[כלכלה הנאו-קלאסית]] - עקומת ההיצע (בכחול) עולה מימין לשמאל בגרף כמות ומחיר. במודל זה לא ברור מה גודלו של השוק (האם מדובר בכל שוק החקלאות או רק בשוק הלחם), ואין התייחסות לזמן.]]

[[תמונה:Supply-demand-equilibrium-he.svg.png|thumb|300px|תיאור של שוק המוצרים ב[[כלכלה הנאו-קלאסית]] - עקומת ההיצע (בכחול) עולה מימין לשמאל בגרף כמות ומחיר. במודל זה לא ברור מה גודלו של השוק (האם מדובר בכל שוק החקלאות או רק בשוק הלחם), ואין התייחסות לזמן]]

בתאוריה הנאו-קלאסית והקלאסית, [[עקומת ההיצע]] היא גרף המתאר כמה מוצרים יצרנים מוכנים לייצר בכל מחיר שוק נתון. על פי התאוריה הנאו-קלאסית, עקומת ההיצע עולה עם המחיר. אם יצרנים רואים מחיר גבוה יותר בשוק, הם רוצים לייצר יותר סחורה. במילים אחרות- התאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית טוענת שהפריון (productivity) יורד ככל שהתפוקה עולה. דבר זה נובע מהנחה שרמות גבוהות יותר של תפוקה במפעל מסויים, מובילות לעלויות גבוהות יותר ולכן למחירים גבוהים יותר. לכן 'עקומת ההיצע' משתפעת כלפי מעלה ביחס לכמות: יש להציע מחיר גבוה יותר כדי לעודד פירמות לייצר יותר תוצרת.  

בתאוריה הנאו-קלאסית והקלאסית, [[עקומת ההיצע]] היא גרף המתאר כמה מוצרים יצרנים מוכנים לייצר בכל מחיר שוק נתון. על פי התאוריה הנאו-קלאסית, עקומת ההיצע עולה עם המחיר. אם יצרנים רואים מחיר גבוה יותר בשוק, הם רוצים לייצר יותר סחורה. במילים אחרות- התאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית טוענת שהפריון (productivity) יורד ככל שהתפוקה עולה. דבר זה נובע מהנחה שרמות גבוהות יותר של תפוקה במפעל מסויים, מובילות לעלויות גבוהות יותר ולכן למחירים גבוהים יותר. לכן 'עקומת ההיצע' משתפעת כלפי מעלה ביחס לכמות: יש להציע מחיר גבוה יותר כדי לעודד פירמות לייצר יותר תוצרת.  

במקרה השני, סראפה מניח שמדובר בשוק קטן יותר - לדוגמה בשוק החיטה. בתחום זה סביר להניח שההיצע לא משפיע על הביקוש בגלל שחלקם של העובדים מכלל המשק הוא זניח. מצד שני סראפה וקין טוענים כי במצב זה ניתן לנייד משאבים מתחומים אחרים (כמו שטחי אדמה, מכונות או עובדים של תחומי חקלאות אחרים) וכי לא סביר להניח שניתן לשנות רק גורם ייצור אחד.  

במקרה השני, סראפה מניח שמדובר בשוק קטן יותר - לדוגמה בשוק החיטה. בתחום זה סביר להניח שההיצע לא משפיע על הביקוש בגלל שחלקם של העובדים מכלל המשק הוא זניח. מצד שני סראפה וקין טוענים כי במצב זה ניתן לנייד משאבים מתחומים אחרים (כמו שטחי אדמה, מכונות או עובדים של תחומי חקלאות אחרים) וכי לא סביר להניח שניתן לשנות רק גורם ייצור אחד.  

[[תמונה:Debunking_03_13.png|ימין|thumb|300px|תיאור של שוק המוצרים לאחר פרקים 2 ו-3 של "הפרכת הכלכלה", אם מסתכלים בשוק בעל ניתוח סטטי (בו אין חשיבות לזמן). עקומת ההיצע יורדת, ועקומת הביקוש יורדת גם אם לא בצורה "חלקה" ומונוטונית. מקבלים נקודות שיווי משקל רבות, כאשר אין שינוי ברצונות הצרכנים, בתמהיל הפירמות בשוק או בטכנולוגיית הייצור. קין אינו טוען שזה המצב, אלא עובר בהמשך לתיאור דינמי של הכלכלה.]]

[[תמונה:Debunking_03_13.png|ימין|thumb|250px|תיאור של שוק המוצרים לאחר פרקים 2 ו-3 של "הפרכת הכלכלה", אם מסתכלים בשוק בעל ניתוח סטטי (בו אין חשיבות לזמן). עקומת ההיצע יורדת, ועקומת הביקוש יורדת גם אם לא בצורה "חלקה" ומונוטונית. מקבלים נקודות שיווי משקל רבות, כאשר אין שינוי ברצונות הצרכנים, בתמהיל הפירמות בשוק או בטכנולוגיית הייצור. קין אינו טוען שזה המצב, אלא עובר בהמשך לתיאור דינמי של הכלכלה.]]

קין בוחן מספר תגובות כלכליות אפשריות מול הטיעון של סראפה. בהמשך הפרק קין טוען כי פירמות שרוצות למקסם את הרווח שלהן, לא יביאו לשוויון בין ה"עלות השולית" ל"תפוקה השולית". בניתוח סטטי של פעילות פירמה, שבו אין חשיבות לזמן, נראה שיש להשוות בין עלות שולית לבין תפוקה שולית. כאשר עוברים לניתוח דינמי, הפירמה רוצה למקסם את הרווח לא רק בנקודה נתונה בזמן אלה להיות מסוגלת להשתמש במימד הזמן כדי למקסם את הרווח. קין מגיע למסקנה כי במצב כזה פירמה צריכה לשמור על אפשרות לעודף ייצור. בהמשך הפרק קין מביא מחקר של ראיונות עם מנהלי מפעלים שמצביע על כך שרובם אינם משווים תועלת שולית לעלות שולית.

קין בוחן מספר תגובות כלכליות אפשריות מול הטיעון של סראפה. בהמשך הפרק קין טוען כי פירמות שרוצות למקסם את הרווח שלהן, לא יביאו לשוויון בין ה"עלות השולית" ל"תפוקה השולית". בניתוח סטטי של פעילות פירמה, שבו אין חשיבות לזמן, נראה שיש להשוות בין עלות שולית לבין תפוקה שולית. כאשר עוברים לניתוח דינמי, הפירמה רוצה למקסם את הרווח לא רק בנקודה נתונה בזמן אלה להיות מסוגלת להשתמש במימד הזמן כדי למקסם את הרווח. קין מגיע למסקנה כי במצב כזה פירמה צריכה לשמור על אפשרות לעודף ייצור. בהמשך הפרק קין מביא מחקר של ראיונות עם מנהלי מפעלים שמצביע על כך שרובם אינם משווים תועלת שולית לעלות שולית.