הפנמת עלויות ומערכות
|
|
|
|
או מיסוי פיגובייאני ומערכות סביבתיות
תקציר
התאוריה הנאו-קלאסית מתייחסת אל בעיות סביבה כאל מקרה מיוחד של "השפעות חיצוניות". לכאורה אפשר לפתור את הבעיות שיוצרות השפעות חיצוניות על ידי הפנמתן לתוך מערכת מחירי השוק. הפנמה כזאת מטילה על המזהמים מס פיגוביאני, אשר אמור להקטין את הזיהום לרמה "יעילה". המאמר מנסה להצביע על הכשלים בתפיסה זו, ולתת דוגמה לכך מהתבוננות בבעיית זיהום מי-התהום של ישראל. ננסה להציע מסגרת רעיונית שונה מהמסגרת השולית לדיון בבעיית הזיהום ומניעתו. זאת על ידי התבוננות בתפקוד של מערכות, ובתפקוד של גורמים ומערכות האמונים על שמירת תפקודן הבריא של מערכות. דוגמה של מערכת כזו היא מערכת ההפעלה של המחשב, ונוכל להשתמש בה כדי להבין את הבעיות בגישה של מיסוי פיגוביאני, ולבחון אלטרנטיבות אחרות.
הצגת הבעיה במסגרת הנאו-קלאסית
התייחסות המערכת הנאו-קלאסית לבעיות סביבה ופתירתן – השפעות חיצוניות ומיסים פיגובייאניים (פרק 1)
הנאו-קלאסיים מתייחסים אל זיהום כאל השלכת חביות אל תוך אגם. היינו דבר בדיד.
מפעל מייצר מוצר כלשהו, אשר מביא ערך לחברה האנושית. אנו יודעים שהדבר כך היות ויש אנשים המוכנים להשקיע כסף כדי לקנות את מוצרי המפעל. בשיטה הנאו-קלאסית, הערך של מוצרי המפעל נמדד על פי המחיר שלהם.
המפעל מייצר תוך כדי זיהום. על כל כך וכך מוצרים הוא מייצר חבית של חומר מזהם וזורק אותה לאגם. לאגם יש ערך כלכלי (לבני אדם) - אנשים שותים ממנו, אנשים מתרחצים בו, אנשים נהנים לטייל לחופיו - ואנשים מוכנים לשלם כסף עבור דברים אלו. החביות יוצרות נזק כלכלי, היות והן פוגעות ביכולת של האגם לתת ערך בצורות שהוזכרו.
על פי הניתוח של הערך (או התועלת) השולי הפוחת, ככל שיש יותר ממשהו ערכו יורד. לכן ככל שהמפעל מייצר יותר מוצרים התועלת של המוצר האחרון יורדת. עקב הייצור הגדל נזרקות יותר חביות לאגם, ולכן הנזק הכלכלי הנגרם עקב זיהום האגם עולה. כלומר עקב הגדלת כמות המוצרים שמיוצרים, התועלת השולית של המוצרים יורדת, והעלות השולית שנגרמת עקב ייצורם עולה.
אם המפעל מזהם בצורה חופשית, כלומר גורם להשפעה חיצונית, שבה הוא אינו נושא בעלות של הזיהום לה הוא גורם, אזי נוצרת "אי יעילות" (מישהו אחד נושא בנטל הכלכלי של הזיהום, ומישהו אחר נהנה ממנו).
כדי לפתור את אותה "אי יעילות", המפעל נדרש לשלם מס בגובה הנזק הכלכלי שהוא גורם, לדוגמה מחשבים כמה שווה השירותים הכלכליים שהאגם מספק. על כל חבית זיהום שהמפעל זורק הוא צריך לשלם מס קבוע. המס עובר לאנשים הנפגעים מהזיהום (או לכלל החברה במקרים אחרים). באופן כזה יש הפנמה של הפעילות החיצונית אל תוך השוק. המפעל "משלם" לאנשים שנפגעים מהזיהום, תמורת הזכות לזהם. והם "מוכרים" למפעל את הזכות לזהם, ומקבלים תמורת זה פיצוי כספי.
באיזושהי נקודה, אנו מגיעים באופן כזה ל"זיהום אופטימלי" - כמות החביות שהמפעל זורק לאגם היא כזו שהגדלתה תגרום לו להקטנת הרווח (יחסית לרווח המקסימלי שהמפעל יכול להגיע אליו). מצד שני, הקטנת הזיהום אינה משתלמת מתחת לנקודה זו עבור החברה (או כלל האנשים הניזוקים), היות והתועלת החברתית בייצור המוצרים גדולה (על פי הקריטריון של הכסף) מהנזק החברתי שנגרם עקב הזיהום. עבור המפעל, לא כדאי לזהם פחות, היות ועד לנקודה זו, הוא יכול להרוויח על ידי מכירת המוצרים יותר מאשר הוא מפסיד עקב קנס הזיהום שהוא משלם.
בעיות בניתוח נאו-קלאסי לגבי בעיות סביבה
הניתוח הנאו-קלאסי אינו מסגרת דיון מתאימה לפתרון אמיתי של בעיות סביבה. הניתוח הזה מתבסס על מספר הנחות יסוד שכשר בוחנים אותן בהקשר הסביבתי הן מסתברות כלא מתאימות.
הנחה מרכזית אחת היא שהטבע הוא דבר סביל, או דבר מה חסר תפקוד. הצרכנים והפירמות הם הפעילים היחידים במודל התאורטי, ואילו דברים כמו מערכת האקלים העולמית או המערכת הביוספרית נתפסים כדברים שאין להם התנהגות מורכבת ועצמאית משל עצמם. אם שמים צלחת לדוגמה במקומה על השולחן אז היא נשארת במקומה. לעומת זאת הטבע אינו מתנהג כך אלא כמו מערכות מורכבות - הוא משתנה כל הזמן, והעברה שלו ממצב A למצב B לא תישאר ככל הנראה במצב זה אלא יכולה לעבור למצבים אחרים A ,B, או C.
בעיה נוספת היא אי הפרדה בין זרם למאגר. הסיפור הנאו-קלאסי מתייחס רק לבעיית זרם הזיהום. הרמה של זיהום בשנה היא זרם. לעומת זאת, כמות השפכים שכבר נשפכה, היא מאגר. גם אם המפעל אינו מזהם יותר (לדוגמה עקב פשיטת רגל), בעיית הזיהום של מאגר השפכים שלו, לא בהכרח נעלמה.
עוד בעיה בניתוח הנאו-קלאסי היא חוסר התייחסות לזמן ולקצב. אם יש קצב בו האגם מטהר את עצמו (בהנחה האופטימית שהזיהום אכן מיטהר ולא מחלחל או מגיע למקום אחר בו יגרום לבעיות נוספות). אזי רק זיהום מתחת לרמה של קצב זה תוותר יציבה. אחרת, כמות הזיהום באגם תלך ותגדל.
בעיה חשובה נוספת היא אי הפיכות. במודל של מפעל מזהם, אם המפעל יגרום לזרם גדול מידי של זיהום בנהר, ויקבל כתוצאה מכך קנס גבוה מידי, כל שעליו לעשות הוא להקטין את זרם הזיהום. כיוון שמדובר בנהר (שמייצג זרם ולא מאגר), הבעיה נפתרת על ידי "העלמות הזיהום". אבל אם מסתכלים גם על מאגר -לדוגמה אגם סגור הנמצא במורד הנהר, הרי שאי אפשר להתעלם ממאגר השפכים. מאגר קטן של זיהום, יכול לזהם אגם גדול. בעוד שקל יחסית למנוע את המגע בין המאגר המזוהם (סך מי השפכים) לבין המאגר הלא מזוהם (האגם), הרי שהפרדה ביניהם לאחר שהתערבבו היא קשה הרבה יותר. הדבר מהווה דוגמה לקיומו של החוק השני של התרמודינמיקה, שכן הפרדה בין שני מאגרים שהתערבבו פירושה עליה באנטרופיה, והפרדה ביניהם פירושה השקעת אנרגיה, ללא תלות בטכנולוגיה שתופעל לקיום ההפרדה הזו.
עוד בעיה היא אי וודאות. המודל הנאו-קלאסי מניח שמתי שהוא (כלומר בזמן שיהיה שוק משוכלל עם הפנמת עלויות) נתייצב על לרמת זיהום, שממנה כבר לא משתלם יותר לזהם. אבל יש 4 סוגים של אי וודאות בתחום.
- ראשית, גם אם היינו יודעים לתמחר את המשאב הסביבתי, איננו יודעים את הנקודה שבה זיהום נוסף יגרום לו נזק בלתי הפיך (אי וודאות בערך הקריטי של המאגר).
- שנית, לא תמיד אנו יודעים את רמות הזיהום הנוכחיות, כלומר, גם אם היינו יודעים את הערך הקריטי, איננו יודעים כמה אנו קרובים אליו (אי וודאות בגודל המאגר המזהם).
- שלישית, כיוון שיש הרבה מזהמים, קשה לדעת את כמות ואיכות הזיהום של כל אחד מהם. אם אכן נחצה הערך הקריטי של הזיהום, לא נוכל לדעת מי מהם גרם לזיהום (אי וודאות בזהות המזהם, דילמת האסיר).
- רביעית, יש לנו אי וודאות לגבי איכות הזיהום ומיקומו, אותה כמות של שפכים יכולה להיות בעל השפעה קטנה במקום אחד, ולהיות בעל השפעה קריטית במקום אחר. סוגים שונים של שפכים יהיו בעלי רעילות שונה, ועשויים גם להגיב ביניהם (אי וודאות באיכות הזיהום).
- מודל דינמי רב תקופתי. כיוון שהבעיות נוגעות לא רק לזרמים אלא גם למאגרים, הנבנים על פני זמן, יש צורך במודל רב תקופתי. בחינה שתקיף גם את תיקון הבעיה, והערכה נכונה יותר של הנזק הכלכלי, דורשת הסתכלות דינמית. לדוגמה, אם תיקון המאגר הטבעי יקח 6 שנים, הרי במשך 6 השנים האלו, יש צורך בפתרון חלופי (בהנחה האופטימית שיש כזה בנמצא). הערכת עלות הספקת הפתרון החלופי, צריכה להיכנס למידול הבעיה, כבר מראשיתה, ולא להיחשב כבעיה נפרדת ומנותקת.
הצטרפות כל ההנחות האלה יחד, מהווה בסיס למסגרת חשיבה בלתי מתאימה לתיאור נזק למערכת הסביבתית. אפשר להמחיש את זה בדוגמה מוכרת יותר של חולה שמתגלה אצלו גידול סרטני. הגוף האנושי, כמו המערכת הסביבתית מתנהג לפי אותם חוקים שמופיעים בסעיפים הקודמים - יש חשיבות לקצב של תהליכים, יש תפקוד אוטונומי של הגוף והוא אינו פסיבי, יש בו תהליכים בלתי הפיכים, יש תלויות בין מערכות ויש אי וודאויות. מסיבות אלה, ההמלצה הרפואית לטיפול בגידול סרטני או כל סיכון רפואי אחר שיש לו סיכון להסתבך הוא טיפול מונע וגם אבחון וטיפול מוקדם ככל האפשר. רופא "נאו-קלאסי" היה ממליץ להתערב באופן שבו "התועלת השולית תשווה לסבל השולי" - לדוגמה לחכות עד שהכאב מהגידול יהיה זהה לכאב שעלול להיגרם מטיפול כימותרפי, ורק אז לבצע טיפול. אבל מה שנראה מגוחך בהקשר הרפואי, הוא הנורמה בהקשר הכלכלי- סביבתי.
הדגמת הנושא – זיהום מי התהום של ישראל
בחינת זיהום מי התהום בישראל תאפשר לנו לדון ב-3 היבטים:
- מורכבות הבעיה הסביבתית
- הבעייתיות של הניתוח הנאו-קלאסי
- הבעייתיות של פתרון הבעיה על ידי מיסוי פיגוביאני
בעיית מי התהום בישראל עשויה להראות כבעיה קשה, אולם למעשה מדובר בבעיה בעלת סדר גודל בינוני ביחס לבעיות סביבה אחרות.
- ראשית. המודעות בקרב הציבור, התקשורת ומקבלי ההחלטות היא גבוהה יחסית (בהשוואה לדוגמה להלבנת אלמוגים, פרגמנטציה, פרבור או הכחדת דו חיים).
- שנית, הבעיה היא לוקלית ברובה הגדול, כלומר חלק גדול מהצעדים למניעת הזיהום אינו דורש קיומן של אמנות בינלאומיות (בניגוד לבעיות כמו הידלדלות האוזון או שינויי האקלים עקב אפקט החממה).
- שלישית, יש לנו הבנה טובה יחסית של מהות הבעיה - לעומת בעיות מורכבות יותר שמנגנון הפעולה שלהם אינו ברור (לדוגמה הלבנת אלמוגים או הכחדה של בעלי חיים).
- רביעית יש לנו חלופות זמניות או חלקיות לחלק מהתפקוד שמספקת המערכת הטבעית – כמו התפלת מי ים ויבוא מים ממדינות אחרות.
- חמישית, מדובר במערכת שהיא בעיקרה פיזית וכימית ולא מערכת ביולוגית שהיא עדינה, מורכבת ובעלת היזון חוזר והשפעה הדדית מורכבת בהרבה.
כשני שלישים ממי השתייה והרחצה של תושבי ישראל מקורם במי התהום. מי התהום מרוכזים בשני מאגרים עיקריים (אקוויפרים): מאגר ההר, ומאגר החוף. שליש נוסף מקורו באגם הכנרת. ברמות הנוכחיות של צריכה ואוכלוסייה, יכולים המאגרים במצבם המלא ביותר, להספיק לשימוש של כשנה וחצי. כלומר, אם תיעצר כניסת המים למאגרים (עקב איטום הקרקע באספלט או עקב בצורת מוחלטת), ורמות הצריכה הנוכחיות ימשכו, המאגרים יתרוקנו תוך שנה וחצי. מאגרי מי התהום אגורים בקרקע בצורת המזכירה ספוג. מאגרים אלו נמצאים בצורה של פיזור אקראי, של "ספוגים" הנמצאים בתוך שכבות קרקע אחרות שאינן אוגרות מים. הן מקושרות בינם לבין עצמן או הקרקע על ידי סדקים ותעלות קטנות. מתחת לשכבת מי התהום, יש שכבה של מים מלוחים.
הפגיעה במי התהום נעשית בכמה אופנים. ראשית, שאיבת יתר של מי התהום, יכולה לגרום להמלחת מי התהום על ידי השכבה המלוחה. שנית, יש שורה של מזהמים הפוגעים במי התהום: דשנים וחומרי הדברה של החקלאים, שפכים ביתיים ועירוניים, זיהום תעשייתי, דלקים ושמנים מתחנות דלק, ושמנים הנשטפים מרכבות ומכבישים, חומרים שונים הנשטפים מערמות פסולת. בנוסף למזהמים אלה ישנם מזהמים וצרכנים אחרים – הרשות הפלסטינית יושבת על ההר, והזיהום שלה מחלחל למי התהום שמהם שותה כלל האוכלוסייה החיה בין נהר הירדן לים התיכון. בנוסף לכך, חלק מהזיהום הנגרם כיום נובע מפעילות כלכלית מהעבר – כמו מפעלי התע"ש ברמת השרון ומפעל התע"ש ברמת גן (שנסגר כבר, אבל הזיהום החמור שלו מאיים על חלק ניכר ממי התהום של גוש דן). כמות קטנה של מזהם יכולה לגרום לזיהום כמות גדולה מאוד של מי שתייה (לדוגמה ליטר אחד של בנזין מזהם 1000 ליטר של מים).
זיהום מי התהום, מדגים את הבעיות שהוזכרו קודם. ראשית, גם אם ייפסק זרם הזיהום בצורה מיידית, עדיין יש חשש מפני חלחול של מזהמים שכבר נמצאים בתוך הקרקע. חלק מהזיהום נמצא בסדקים מעל מי התהום, ועשוי להגיע אליהם תוך שנים או עשורים. שנית, ניתן לראות את הקושי הגדול של אי הוודאות, גם בנושא שבו אפשר לבצע מדידות. איננו יודעים לדוגמה, מי מהגורמים שהוזכרו הוא המזהם הגדול ביותר, קשה להעריך כמה זיהום יש כבר בקרקע ובאילו מקומות הבעיה דחופה ובאילו היא זניחה. האם הבעיה היא רברסיבילית? האם ניתן לתקן את הזיהום שנעשה. לפעמים ניתן – אך במחיר יקר. כך לדוגמה, כדי למנוע את המשך חלחול הממיסים האורגניים של התעשייה הצבאית בנחלת יצחק, יש לקיים הזרמה מתמדת של מי תהום מבארות אחרות באזור אל האזור המזוהם כדי ליצור לחץ מים בניגוד לאזור המזוהם. פתרון סופי יותר של הבעיה דורש חפירה ופינוי של אלפי טונות של אדמה אל אתר הפסולת המסוכנת ברמת חובב. וכאן מדובר במקרה מקומי. לא ברור כיצד ניתן לטפל בזיהום של מאגר כמו הכינרת או אחד המאגרים הגדולים.
הצורך במודל רב תקופתי גם הוא ברור מההקשר של דיון זה. זיהומים רבים נוצרו לפני 20 או 50 שנה, הנזק שלהם מתגלה כיום וימשיך להתגלות בעתיד. כבר היום מסתמן הצורך בהתפלה של מים או יבוא שלהם, לנוכח הגידול המתמיד באוכלוסייה ובעליה בצריכת המים האישית. גם אם נניח שתיתכן חלופה לכל מי השתייה שמספק המאגר הטבעי (במקרה שהוא יפגע בצורה קריטית), או שעל ידי טכנולוגיה כלשהי נוכל לתקן את מה שקולקל, הרי שמתן מענה כזה של חלופה או תיקון ידרוש זמן. בזמן הביניים סביר שאזרחי ישראל יצטרכו לייבא מים בצורה יקרה יותר.
מיסוי פיגוביאני
האם ניתן לטפל בבעיית זיהום מי התהום על ידי מיסוי פיגוביאני? הדבר מוטל בספק. ראשית, עלינו לבצע הערכה כלכלית של שווי מאגרי מי התהום. הערכה של מחיר היא תכונה לוקלית. המחיר לתפוז שייתן אדם שכבר יש לו 20 תפוזים, שונה מהמחיר שיתן אדם שאין לו תפוזים. האם עלינו להעריך את מחיר כלל המים במדינה, בהתחשב במצב ההיפותטי של העדר מוחלט של מי תהום שמישים? או לבצע הערכת מחיר על פי המחיר הנהוג כיום? לשם המשך הדיון, נניח לרגע שאין כלל בעיה לבצע הערכת מחיר כזאת.
הבעיה השנייה היא להעריך את התרומה השונה של כל מזהם בנפרד. ראשית על פי סוג הזיהום (דלק, שמן, שפכים ביתיים, דשנים, מתכות כבדות, חומרי הדברה, ציוד רפואי וכו'). שנית על פי כמות החומר המזהם, ושלישית על פי מיקום הזיהום (לדוגמה זיהום באזור המעיינות של ראש העין הינו קריטי יותר מאשר זיהום מעל אזור עם מים מליחים הזורמים לים). לא מודבר בבעיה קלה.
הבעיה השלישית היא הכנסה בפועל של מערכת המיסוי הפיגוביאנית. מי שיעבור את שני השלבים הקודמים יצטרך למסות את הגורמים הבאים:
- רשויות מקומיות או צרכנים ביתיים – על שפכים ביתיים.
- רשויות מקומיות או צרכנים ביתיים – על פסולת ביתית ושפכים מאתרי פסולת ביתית.
- תחנות דלק – על זיהום שמנים ודלקים מהתחנה.
- בעלי רכבים ומשאיות, חברות אוטובוסים ורכבות – על זיהום שמנים ודלקים בכבישים ודרכים.
- מע"ץ – על זיהום תוך כדי סלילה.
- בתי חולים – על זיהום כתוצאה מפסולת רפואית (אם אתם חושבים על כך שבתי חולים זורקים את הפסולת הרפואית לרמת חובב חישבו שנית. הפסולת מוטמנת עקב חוק, ולא עקב מיסוי פיגוביאני. במערכת עם מיסוי פיגוביאני אנו צריכים להניח שאין איסור על הטלת פסולת רפואית).
- חקלאים – על זיהום עקב שימוש בדשנים.
- חקלאים – על זיהום עקב שימוש בחומרי הדברה.
- בעלי רפתות ולולים- זיהום ממי חלב ומהפרשות של בעלי החיים.
- מפעלי תעשיה – על זיהום של צבעים, מתכות כבדות, דלקים ועוד אלפי או עשרות אלפי חומרים אחרים.
- צה"ל ומערכת הביטחון – על זיהום הנגרם מפעילות צבאית (שמנים של טנקים, דלקים וכו')
- מזהמים מהעבר – על טיפול בזיהומים שנגרמו בעבר ומטופלים כיום.
- הרשות הפלסטינית – על זיהום הנגרם משטחה.
ברור שמערכת מיסוי כזאת, תתקל בהנגדות, ויהי קושי לאכוף אותה. די אולי להזכיר שגביית מחיר אחיד על מים לצרכן הפרטי ולחקלאי, וביטול הסובסידיה למים בחקלאות, הינה המלצה המושמעת במשך שנים רבות, אבל צעד זה נתקל בהתנגדות אפקטיבית של החקלאים.
הפתרון המיושם כיום לגבי חלק מהזיהום שונה ממיסוי פיגוביאני. המדינה מכריחה חלק מהמזהמים, לטפל בפסולת שלהם או לפנות אותה לאתרים מיוחדים – כלומר יש כפיה עליהם לקיים רמת זיהום אפס, שעל פי הניתוח הנאוקלאסי ייתכן ואינה יעילה. מזהמים אחרים אינם מטפלים כלל בפסולת שלהם.
גישה חלופית לניתוח הנושא – תפקוד מערכות
הבעיה בניתוח הנאו-קלאסי שהוא מקיים ניתוח סטטי של חליפין חופשי, העוסק בהשפעה שולית נטולת השפעות מערכתיות, הנערך באופן חד פעמי ובתנאי וודאות. הניתוח הזה מיושם ועל תחום מערכתי דינמי, בעל אי וודאות (ולמעשה ללא הכרה בכלל של פונקציית ההתפלגות). גישת ניתוח טובה יותר יכולה להיות ניתוח יציבות של מערכות.
מערכות מאופיינות בריבוי אלמנטים בעלי תלות הדדית ביניהם. תפקודו התקין של כל חלק, תלוי במידה כזו או אחרת בתפקודם התקין של שאר החלקים. יש חלקים פחות חשובים, ויש יותר. יש עמידות שונה ללחצים שונים לחלקים מסויימים. יש חשיבות לזמנים ולטיפול בתקלות בזמן. יש חשיבות להיסטוריה, יש מערכות בעלות יכולת ניטור או תיקון עצמי ורוב המערכות יכולות להימצא בשיווי משקל שונים.
אפשר להסתכל על מכונית (או כל מכונה) כעל דוגמה למערכת.
- במכונית יש חלקים שונים הקשורים ביניהם (הגלגלים קשורים למערכת הגיר שקשורה למנוע).
- תפקוד תקין של תת מערכת אחת משפיע על תפקוד של תת מערכות אחרת, לדוגמה אם הרדיאטור נסתם, אזי המנוע יתחמם ועשוי לצאת מכלל שימוש. אם הגומיות אינן מהודקות הרי שיש סיכוי שמערכת הקרור של המנוע לא תפעל וכו'.
- בעיה קלה במערכת, שאין מטפלים בה, יכולה להישאר בעיה מקומית ועשויה להתפתח ולגרום לבעיה רצינית בהרבה (תגובות שרשרת או לולאת משוב מחזקת). יש חשיבות לזמנים ולטיפול בתקלות בזמן: אם אין מים ברדיאטור, יתחיל האוטו להתחמם. אם בשלב זה עוצרים, מחכים עד שהאוטו יתקרר ואז שמים מים, אין בעיה. אבל אם המנוע מתחמם, אזי השמן במנוע נשרף. בהעדר שמן, מקדם החיכוך בתוך בוכנות המנוע עולה מאוד, הבוכנות מתרחבות עקב החום הכבד, והמנוע נתקע. כדי לפתור את הבעיה הזאת יש צורך במנוע חדש. מובן שלא כל בעיה במערכת היא בעיה רצינית, ושיש חלקים חשובים פחות – לדוגמה אם הריפוד באוטו מתקלקל קצת או שנשבר הפלסטיק של מערכת החימום אין זה משפיע על ביצועי המכונית כמו קלקול במנוע או דליפה במיכל הדלק.
- במכונית יש מערכות לניטור עצמי (מנורות החיווי של הנהג – כמו נורית אזהרה על מחסור בשמן), וגם חלפים ומערכות תיקון עצמי (גלגל חלופי, ומגבה, נורות חלופיות וכו').
- יש במכונית אמצעים למעבר בטוח בין שיווי משקל שונים הן למצבים תקינים (האצה, שיוט, בלימה). יש גם נסיון להקטין הסתברות להגעה למצבים פתולוגיים, או להקטין את הנזק למערכת (המכונית והנוסעים) במקרה והגיעה למצב פתולוגי. מצבים פתולוגיים לדוגמה (ובסוגריים בקרות מניעה או בקרות הקטנת נזק): התנגשות (מערכת בלימה, חגורות בטיחות, כריות אויר), החלקה (ABS), כשל בלמים (בלם יד) או התהפכות (קשתות התהפכות, קפיצים).
מחיר של חלק מהמערכת
קל להצביע על מחירה של מכונית, ועל המחיר של כל תת רכיב בה. ואולם קשה בהרבה לתת מחיר שולי על למערכת. אם אנו יודעים ש-100 תפוזים עולים 200 שקל, סביר ש-10 תפוזים, כלומר 10% מהתפוזים שיש לנו יעלו-20 שקל. אולם כמה עולים 10% מהמכונית ? התשובה היא כמובן, שתלוי מאוד איזה 10 אחוזים מהמכונית. בתנאי אי וודאות הבעיה הזאת מסתבכת הרבה יותר.
הבה ננסה ליישם את הגישה השולית ואת המס הפיגוביאני לגבי תפוזים ומכונית ונראה את ההבדל. במקרה הראשון אדם בעל אקדח הולך לארגז תפוזים ויורה אל תוכו כדור. מס פיגוביאני יכול לעבוד במקרה זה, היות וקל לראות אילו תפוזים נפגעו, לחשב את ערכם ולקנוס אותו בערך זה.
הבה נחזור על ניסוי זה עם מכונית. במקרה הנפוץ איננו יודעים את סוג המכונית (אין לנו הערכה טובה לגבי הערך הכללי של מערכת כל עוד היא מתפקדת), ואין לנו יכולת טובה לראות את הנזק שנגרם לה (אין לנו הערכה טובה של השפעת הזיהום על המערכת) – כלומר אין לנו יכולת לראות היכן פגע הכדור. האם במקרה כזה ניתן לקבוע מה גודל הנזק ולתת פיצוי על ידי מס פיגוביאני? ונניח שאנו רואים את סוג המכונית ויודעים את ערכה, ואנו רואים היכן פגע הכדור – גם אז יהיו מקרים רבים בהם המכונית תסע בצורה תקינה במשך שעה, אולם תיעצר לאחר מכן (לדוגמה אם הכדור פגע במיכל המים). מי שלא בקיא בדרך הפעילות של המערכת, ואינו מכיר את קשרי הגומלין בה ואת מידת חשיבותם, לא יוכל להעריך בצורה נכונה את מידת הנזק, ולכן ספק רב אם תמחור שולי או מיסוי פיגוביאני יכול לתת פיצוי הולם במקרה זה.
מובן שניתן להתקרב עוד יותר למציאות על ידי הכנסת עוד אלמנטים של אי וודאות או של אלמנט דינמי. בכל שבוע, מכניסים את המכונית לאולם סגור, שם יורים באקדח כמה אנשים כמות שונה של כדורים כל אחד, הכדורים עשויים לפגוע במכונית או לא. אם המכונית שלך נתקע השבוע, יתכן והדבר נבע מיריה שירו בה לפני חודש. כמובן שקשה מאוד לדעת מי ירה, ואם אינך ממוחה למכוניות בוודאי תתקשה לדעת איזה חלק נפגע גם לאחר שהמכונית נתקעה. בכמה יש לקנוס כל אחד מהיורים כדי להגיע למצב פארטו אופטימלי?
בנוסף - להרחבה
מה שמאפיין מערכות סביבתיות הוא היותן קיימת על פני זמן רב, ולפיכך הן מספקות שרות. כמו כן נדרשים שירותים כדי לתחזק את תפקודן התקין של מערכות.
ניסוי לגבי התייחסות לתפקוד מערכות – מערכת ההפעלה של המחשב.