שעור ישן:עוני

עוני ומחסור

על התופעות: עוני, מחסור, פרנסה, אבטלה - מגמות

עבודה ואבטלה

העבודה כערך: האם באחריות המדינה לספק עבודה לאזרחיה, או שהיא 'מוצר' ככל המוצרים ויש לתת לכוחות השוק לעשות את שלהם?

עובדים עניים

בעשור האחרון נוצר מעמד חדש של עובדים המועסקים בענפי שירותים שאינם דורשים הכשרה מיוחדת (זבנים, מנקים, טלפנים). השכר בענפים אלו כל כך נמוך שיש העובדים בשתי משרות, ועדיין לא מצליחים לטפס אל מעל קו העוני.

מקורות:

• ברברה ארנרייך, כלכלה בגרוש

'אבטלה נורמלית' - ביכלר וניצן

נהוג כיום לראות באבטלה של 5% ואף 8% 'אבטלה נורמלית', זאת אומרת, מצב חברתי טבעי שאין טעם להתאמץ ולרדת מתחתיו.

פערי הכנסה

על התופעות: שינויים בחלוקת הכנסה בעולם ובארץ בראייה היסטורית

'חילחול'

תופעת ה'חילחול' או 'Trickle down' הומצאה בכדי להצדיק את התמיכה הרבה לה זוכים בעלי ההון, בעוד רובד הולך וגדל באוכלוסייה נדחק אל מתחת לקו העוני. הרעיון הבסיסי הוא שבכדי לייצר צמיחה בת קיימא על הממשלה להעניק הטבות לבעלי ההון, אלו בתורם ישקיעו את הכסף במפעלים וחברות חדשות, כך יווצרו מקומות עבודה וכל שכבות האוכלוסייה תהנינה מן העושר.

אי שיוויון ועוני

אי שוויון תורם ליצירה של עוני אבסולוטי. מצבם של 20% העניים בברזיל גרוע יותר מ-20% העניים בווייטנאם אף שההכנסה הממוצעת בברזיל גבוהה פי שלוש מאשר בווייטנאם. כך גם מצבם של 20% העניים בבריטניה בהשוואה לאותם אנשים בצ'כיה.

ראו עוד באי שיוויון ועוני

הצמיחה לא מחלחלת

זה לא עובד.

1. עם מערכת עניפה של העסקת משנה (עובדי כוח אדם וקבלן) השכר לשכבות הנמוכות כל כך קטן עד שגם אם יש תעסוקה אנשים נותרים מתחת לקו העוני.
2. בסביבה של סחר חופשי, לעתים קרובות מעדיפים בעלי ההון להעביר את רווחיהם למדינות אחרות ולכן הכסף לא חוזר ומושקע במדינה.

ההפרטה והשלכותיה

הפרטה

הפרטה היא תהליך בו המדינה מעבירה נכסים שבידיה אל גורמים פרטיים. ההנחה הכלכלית הבסיסית היא שהמדינה "לא יודעת לנהל", ולכן נכסים שברשותה אינם יעילים. אם תעביר המדינה את הנכסים לידיים פרטיות הרווח יהיה כפול: ראשית, המדינה תכניס סכום נאה לקופתה ותוכל לצמצם חובות או להשקיע בתשתיות – גורמים מעודדי צמיחה, מאידך הנכס ינוהל באופן 'יעיל' ולכן הרווחים יגדלו, ועמן גם ההכנסות ממיסים, כשהנכס יצמח ייווצרו מקומות העבודה והאבטלה תקטן. לעיתים הקונה גם מתחייב לשלם תמלוגים למדינה על הנכס, כך שהרווח הכספי למדינה גדול אף יותר.

אולם בתהליך של הפרטה יש בעייתיות מובנית: המדינה מנהלת את נכסיה לטובת הכלל, כשנכס מועבר לידיים פרטיות הוא הופך מכוון ליעד אחד: הגדלת הרווחים של הבעלים, ומהר. כך, נכסים שבמשך שנים כוונו לטובת הכלל, הופכים עורם בן ליל ומפנים את כל המשאבים לטובת השורה התחתונה.

ההפרטה כמגדילת פערים

• בהפרטה בהכרח יש בזבוז הנובע מהרווח הנדרש לבעל ההון.
• בהפרטה יש לבעל ההון אינטרס לצמצם בהשקעות ובשירות ולהעלות את המחיר.
• האפשרות הקלה לבעל ההון להגדיל רווחים היא על ידי פגיעה בזכויות ותנאי העובדים.
• הפרטה חלקית (כגון שר"פ, בתי"ס פרטיים) גורמת לעובדים האיכותיים לעבור למערכת המופרטת, וכך המערכות הציבוריות סובלות מהידרדרות וניוון.

עניים ועוני

חוקרים מצביעים על העובדה שהכלכלה עוסקת בעוני כתופעה, כאשר יש צורך אמיתי להבין את תופעת העוני מנקודת המבט של אנשים החיים בעוני, או "אנשים עניים" - בעוד שעבודה רבה נעשתה בתחום זה בפרוזה ובשולי המחקר הסוציולוגי והאנתרופולוגי, דווקא בכלכלה ומדע המדינה הבחנה זו לוקה בחסר- הדוגמה הקלאסית היא בעיסוק בקבלת החלטות ובמצבי שיווי משקל במודלים פשוטים של קונה ומוכר- בכלכלה רוב המודלים האלה מסבירים אמנם קשת רחבה של התנהגות אולם מגיעים לאבסורדים בערכים קיצוניים (ראו ביקורת על יעילות פארטו)כיצד אדם עני מקבל החלטות כלכליות, האם הוא סוכן רציונלי האדיש להשלכות רגשיות ונפשיות של מצבו? ואם כן, האם המסקנות הרציונליות ניראות אחרת כאשר מחסור פיזי והזנחת בריאותו הם חלק מערכי התוצאה האפשריים? כיצד נראית החוויה היום יומית של אדם עני, ולא רק במובן של החוויה (דיקנס, ברברה ארנרייך) אלא כמרכיב בכלכלה שלנו, האם יש כללי מיקרו של "שוק העוני"? מתוך הרצאה של פרופסור ארנון בראון, במכללה החברתית כלכלית