שיטות פעולה של גזענות

שיטות פעולה של גזענות כוללות פעולות שננקטות על ידי אנשים גזענים כמו גם תנועות, מפלגות וממשלות בעד גזנות.

שיטות אלה משמשוות כדי להצדיק ולבסס את הגזענות כתופעה חברתית ולצבור עוד כוח תרבותי ופוליטי.

שיטות פעולה אלה כוללות:

• התנגגדות לחופש הביטוי - הטיעון לפיו מיעוט נגדו נלחמים הוא "אויב" ולכן אנשים מתוך מיעוט זה, או שטוענים טענות בעדו לא זכאים להביע עמדה פומבית. בשל כך יש צורך להטיל חוקי צזנורה על עיתונים וספרים, וכן להתנגד לסופרים, אינטלקטואלים או עיתונים ליברלים שהם בגדר "בוגדים".
• צנזורה והתעלמות - המיעוט נגדו מופעלת הגזענות מורחק מעיתונים וכלי תקשורת וכן יש טאבו נגד קריאת ספרים או מחזות שלו. דוגמאות לכך הם עיתונים שבהם כתבי לבנים בלבד, שרפת ספרים בגרמניה הנאצית, אי לימוד ספרים שנכתבו על ידי סופרים בני מיעוטים, גם חוקים או נורמות נגד העסקת עיתונאים, התנגדות להשמעת נאומים פומביים של בני מיעוטים ועוד. הצנזורה נגד קבוצת מיעוטים לא חייבת להיות רשמית - לדוגמה שפה שונה של קבוצת הרוב וקבוצת המיעוט, וחוסר לימוד של השפות האחרות בבתי ספר יכולה למנוע באופן אפקטיבי קריאת עיתונים או תקשרות בין אישית בין חברי שתי הקבוצות.
• הכללה גורפת של תכונות שליליות. שיטת פעולה זו משלבת כשלים של קטיף דובדבנים, הכללה והטיות סטיסטיות כדי לייחס תכונות גופניות ובעיקר תכונות אופי שליליות לבני המיעוט הנרדף. לדגומה מציינים כמה מקרים שבהם שחורים אנסו נשים לבנות כדי ליצור רושם ששחורים הם בגדר סיכון כנגד נשים לבנות. לעומת זאת מתעלמים מאנסים לבנים. כן מתעלמים ממקרים הפוכים - לדומה שרופא שחור או רופא שחור הציל בחורה לבנה.
• תעמולה והדהוד מסרים. הוגים וכלי תקשורת מחזקים דעות קדומות, חוזרים על שקרים שוב ושוב, מציגים דעות כעובדות, מציגים דברים בצורה מגמתית ועוד שיטות של תעמולה. שיטה זו יעילה במיוחד כאשר היא מגיעה ממספר מקורות שונים שמחזקים אחד את השני. עבור הקורא נוצר רושם אמין. דבר זה מתחזק על ידי "תיבת הדהוד" שבה המסר הגזעני מגיע לא רק מצד פוליטיקאים ואנשי תקשורת אלה גם מחברים ומכרים שחוזרים על המסר הגזעני. שיטה זו כה אפקטיבית כאשר היא נעשית בקנה מידה משמעותי עד שלפעמים גם בני קבוצת המיעוט מאמינים לדעות הקדומות המופצות נגדם.
• שימוש בתאוריית קשר רעיונות גזעניים רבים מוצגים במסגרת תאוריות קונספירציה. דוגמאות ידועות לשימוש בתאוריות קשר כדי לקדם גזענות כוללות עלילות דם, אגדת תקיעת הסכין בגב נגד יהודי גרמניה, והפרוטוקולים של זקני ציון. דבר זה מאפשר לעודד תחושה של עוול מוסרי שנעשה על ידי קבוצת המיעט, תחושת נרדפות לקבוצת הרוב, והוא מעודד חוסר התייחסות למתנגדים לגזענות, ומצדיק מעשי אלימות, צנזורה ותעמולה נגד "האויב". אם יש עיתונאי שמזים טענות שהושמעו על ידי גזען, ניתן להתעלם ממנו בגלל שהוא חלק מקבוצה שזוממת לפגוע בקבוצת הרוב. במקביל הדבר מחזק את האמון כלפי עיתונאים ופוליטיקאים שכביכול מגינים מפני קושרי הקשר. כמו כן הדבר מחזק את הלכידות החברתית של תנועות גזעניות וגורם לשייכים להם לחוש גאווה ורגש עליונות על כך שהם "רואים את האמת" וכל השער "עיוורים".
• הפליה על ידי נורמות וחוקים - הפליה ביחס למיעוט הנרדף בצורות שונות - יחס מבזה על ידי ממונים, הפליה בקבלה לעבודה, הפליה בקידום בעבודה, הגבלות על חופש התנועה כמו איסור כניסה למסעדות, כבישים, חופי רחצה, אוטובוסים, מועדונים. הגבלות על קבלה למוסדות לימוד, הפליה או יחס מבזה בתוך מוסדות לימוד לתלמידים מתוך המיעוט. הגבלות על השתתפות בבחירות. הגבלות על חופש הביטוי. הגבלות על יכולת לבצע הפגנות, הגבלות על חופש ההתארגנות כמו ארגוני עובדים או וועדים שונים. הפליה בקבלת טיפול רפואי. הפליה בענישה - לדוגמה קביעת חוקים באופן שיחולו בעיקר מול בני המיעוט ולא על כלל האוכלוסיה, אכיפת יתר מול בני מיעוטים, אי גיוס של שוטרים ושופטים מתוך בני המיעוט. הפליה בתחום הדיור - כמו הגבלות על מכירה או השכרה לבני המיעוט. איסור קשרים רומנטיים ונישואים עם בני המיעוט. הפליות אלה יכולות להיות על ידי נורמות חברתיות לא רשמיות, חוקים דתיים (לדוגמה איסור נישואין, איסור נגיעה בבני המיעוט), חוקים ונהגים של ארגונים (כמו מועדנים או פירמות) וחוקים רשמיים מטעם המדינה. ההפליה משרתת מספר מטרות - הפחתת קשרים בין קבוצת הרוב לבין קבוצת המיעוט ועל ידי כך הזרה של קבוצת המיעוט, השפלה של קבוצת המיעוט ושמירה על מוקדי כוח פוליטיים כלכלים ותרבותיים בידי קבוצת הרוב.
• הפרדה פיזית - הפרדה פיזית על ידי איסור עירוב אנשים בבתי ספר, במקומות עבודה ובמקומות מגורים, איסור נישואין על ידי נורמות או חוקים היא אפליה חשובה במיוחד כדי למנוע קשרים חברתיים וקשרים רומנטיים בין חברי קבוצת הרוב למיעוט -וכך קל יותר לעודד דעות קדומות, רגשות של פחד ושנאה ולהפחית אפשרות של סולידריות, הבנה או שיתופי פעולה.
• האשמת הקורבן. צורות אפליה שונות גורמים לעיתים למלכודת עוני ולכך שקבוצת המיעוט נדחקת לשולי החברה, במיוחד כאשר ההפליה נמשכת שנים רבות. בני המיעוט גרים בישובים פחות טובים, בתנאים פחות טובים, עוסקים במקצועות פחות נחשבים וזוכים להשכלה פחות טובה. היצוג שלהם במוסדות בעלי השפעה נמוך יותר. חלקים מתוך קבוצת המיעוט עוסקים לעיתים יותר בפשיעה או שהם נוטים יותר לצרוך חומרים ממכרים כמו אלכוהול או סמים. בשל היבטים אלה קל יותר לגורמים גזענים להציג את בני המיעוט כבעלי תכונות אופי שליליות. לדוגמה יהודים שלא יכלו להחזיק בקרקעות והודרו מגילדות מקצועיות הושאמו בכך שהם עוסקים בספסרות ומקצועות "לא יצרניות". יהודים עניים שחיו בגטאות במזרח אירופה הוצגו כדוגמה לכך שהם קבוצה של אנשים נכשלים ומלוכלכים שלא תורמים לחברה. שחורים שהוחזקו בתנאי עבדות בארצות הברית ודרום אמריקה ולא זכו להשכלה, הוצגו על ידי לבנים כבורים וטיפשים, ואף כמעין "ילדים" שלא יכולים לחיות כאנשים חופשיים.
• ענישה גזענית צורה מיוחרת של האשמת הקורבן היא משפט לא הוגן או מעשי לינץ' ונקמה כנגד בני קבוצת המיעוט. דבר זה משרת את הצגת קבוצה זו כפושעים הפוגעים בחברה. לקורבן אין אפשרות להציג את נקודת המבט שלו שכן הוא נמצא בכלא, גורש או נרצח.
• הבטחה לעושר כלכלי על ידי הגבלות על מיעוט עני לעיתים קרובות גזענות היא חזקה יותר בקרב בני קבוצת הרוב בשכבות הנמוכות יותר בסולם הכלכלי חברתי - עובדים בעבודות צווארון כחול, מובטלים, חיילים בדרגות נמוכות או חיילים משוחררים, דיירים של שכונות עוני. לעיתים קרובות קבוצות אלה נמצאות בחיכוך גבוה יותר עם קבוצת המיעוט - לדוגמא לבנים עניים בארצות הברית שעובדים בעבודות צווארון כחול, מאוימיים יותר על ידי תחרות מצד מהגרים ממקסיקו ומצד עובדים שחורים עניים לא משכילים. טיעונים גזעניים מבטיחים לעיתים קרובות סילוק של תחרות זו על ידי הגבלות על הגירה, הגבלות בקבלה לעבודה, גרוש ועוד צעדי הפליה נגד קבוצת המיעוט.
• הבטחה לעושר כלכלי על ידי הגבלות על מיעוט עשיר לעיתים נדירות קבוצת המיעוט מהווה דווקא קבוצה מצליחה ועשירה יחסית. הטיעון הגזעני מול מיעוט כזה הוא שמדובר בקבוצה שמונעת על ידי חמדנות ותאוות בצע, חסרת עקבות מוסריים, וזוממים מזימות שונות כדי להעדיף את קבוצת המיעוט ולהרחיק את קבוצת הרוב מעמדות כוח, רכוש והשפעה שמגיעות לו "בדין". גזענים מבטחים כי הפליה בעבודה או החרמת רכוש יכולה לשרת את בני קבוצת הרוב. טיעונים כאלה יכולים לגייס גם אנשים במעמדות כלכליים גבוהים יותר לדוגמה בעלי עסקים או אקדמאים. טענות אלה הופנו לעיתים קרובות כלפי יהודים והיוו עילה להחרמות רכוש, גרוש, והגבלות על קבלה לעבודה או מקצועות לימוד. טיעונים דומים הושמעו על ידיאידי אמין כלפי קבוצת המיעוט ההודי באוגנדה כאשר פעל לנישולם מרכושם ולגרוש שלהם.
• שובניזם - גאווה עקב שייכות לקבוצת הרוב אנשים מחפשים לעיתים קרובות שייכות לקבוצה גדולה מהם כדי לחוש בטחון כלכלי וגאווה. דבר זה חזק במיוחד בקרב אנשים בשולי החברה - גברים ללא בנות זוג, אנשים עניים, חסרי השכלה ועוד. גזענות פונה לאנשים אלה במיוחד ומבטיחה להם שהם חלק מקבוצה נעלה ומיוחדת. עליהם לחוש גאווה בשל היותם חלק מגזע נבחר ועליון.
• פניה להצדקות דתיות - לעיתים קרובות יש שימוש בטיעונים דתיים מדוע רצוי להפלות את בני קבוצת המיעוט. בחלק מהדתות הפליה נגד קבוצות מיעוט היא חלק מהדת. בחלק מהמקרים יש שימוש בקטיף דובדבנים כדי להצדיק טענות גזענויות - משתמשים בציטוטים חלקיים מתוך טקסטים דתיים או הוגים דתיים שונים כדי לטעון כי הדת מחייבת יחס גזעני כלפי מיעוט כלשהו.
• פניה להצדקות מדעיות - לעיתים משתמשים בטיעונים פסבדו-מדעיים כדי להצדיק גזענות - במיוחד נטיה להשתמש בדרוויניזם חברתי או בהצגה שגויה של הסבר הישרדות הכשירים ביותר כדי להצדיק גזענות. הצדקה זו שרואה בנחיתות גזעית דבר "טבעי" וחלק מ"חוקי הטבע" שנועדו לחיי עבדות או הכחדה היתה עוד לפני התאוריה של צ'ארלס דרווין. לדוגמה הרופא סמיואל א. קארטרייט (Samuel A. Cartwright). שפעל בנושא משנת 1849. קארטרייט טען כי ביחס לאדם הלבן, יש לאדם השחור מוח וריאות קטנים מבחינה פיזיולוגית, המביא לשוני פסיכולוגי כך שהאדם השחור "אוהב" את עצם היותו עבד ומגלה אהדה למעמד העבדות. לטענת קארטרייט, מוחו של האדם השחור הוא כמוחו של ילד. הוא קידם מחקרים אודות "מחלות מיוחדות אצל שחורים" וטען כי אצל שחורים קיימת מחלה נפשיות בשם דראפטומניה –שבאה לידי ביטוי בקרב עבדים שחורים שרוצים לברוח מעבדות.
• הצגת המיעוט כבעלי חיים נחותים. לעיתים קרובות יש הצגה של בני המיעוט המושפל כבעלי חיים, ולא כבני אדם. הדבר כולל הצגת יהודים כחזירים, כלבים, עכברושים על ידי אנטישמים והתנועה הנאצית. הצגת שחורים כקרובים לקופים לשם הצדקת עבדות שלהם . הצגת בני הוטו כמקקים שצריך להשמיד אותם. לדבר זה מצורפת גם הנחה מובנית לפיה זה אפשרי מבחינה מוסרית ולפעמים רצוי מבחינה מוסרית להרוג בעלי חיים מסויימים. לדוגמה זה בסדר להרוג חזירים או כלבים ורצוי להרוג עכברושים או מקקים. לעיתים קרובות הדבר מלווה בדעות קדומות גם מול בעלי החיים עצמם - לדוגמה הצגת החזיר כחיה מלוכלכת או מייצגת תאוות בצע. הנחות אלה נשענות לרוב על תאוריות מוסר היררככיות המציגות את בני האדם כיצורים מוסריים ועליונים ואת בעלי החיים כדבר נחות, כפוף לגחמות האדם ונתונות לשליטתם על ידי רצון האל.

ראו גם

• תעמולה
• צידוקים לעבדות
• הצדקת אלימות