נוני מוזס

ארנון (נוני) מוזס (נולד 1953) הוא המוציא לאור של העיתון "ידיעות אחרונות" ושל אתר ynet, שהם רשת העיתונות הגדולה במדינה.

ביוגרפיה

מוזס נולד ברמת גן כבנו השני מתוך ארבעה של נח מוזס, הבעלים והעורך של ידיעות אחרונות.

כשהגיע לשנות העשרים שלו החל להיות מעורב בעריכת "ידיעות אחרונות". בשנת 1986 נדרס אביו למוות שעה שיצא מבניין המערכת. במלחמת הירושה שהתפתחה בעיתון לאחר מות אביו הוא חבר לאחותו, ג'ודי ניר מוזס שלום, ודחק את רגליהם של בני דודו, אחותו השנייה תמי מוזס-בורוביץ' והעורך דב יודקובסקי.

בתחילה היה מוזס כתב ספורט ועורך העיתון בפועל והיה מעורב רבות בתכנים מערכתיים. הוא שנים כיהן גם כמנכ"ל ל"ידיעות אחרונות", ופיזר את סמכויות הניהול בין כמה וכמה סמנכ"לים. רק בשנת 2015 הפסיק לכהן מוזס במקביל כמנכ"ל ומינה לתפקיד את ינון אנגל.[1]

גם בחלק התוכני של העיתון מוזס לא היסס לבצע שינויים דרמטיים. בשנת 1996 פיטר מתפקידו את העורך משה ורדי, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בפרשת האזנות הסתר. במקומו מונה אילון שלו. בשנת 1999 פיטר את שלו והחזיר את ורדי. בנובמבר 2004 הודיע לורדי כי עליו לעזוב את העיתון. בצעד מפתיע, הוא מינה לתפקיד את רפי גינת, שהיה אז בעל ניסיון מועט בעיתונות הכתובה.

באוקטובר 2005 נישא בשנית. הוא הכניס לעבודה בעיתון את בתו הדס מוזס-ליכטנשטיין, מתוך מטרה שתחליף אותו ביום מן הימים.

החזקות

• קבוצת ידיעות אחרונות:
  • המוציאה לאור של עיתון ידיעות אחרונות - העיתון הנפוץ בישראל שמודפס בימי שישי בכחצי מיליון עותקים
  • 17% ממניות חברת הכבלים והתקשורת הטלפונית HOT,
  • העיתון "וסטי" בשפה הרוסית
  • אתר האינטרנט ynet
  • מגזינים שונים.

קשרים עם משפחות הון אחרות ועם פירמות עסקיות

• משפחת פישמן
• משפחת בורוביץ' - תמי מוזס, אחותו של נוני מוזס, נשואה לדדי בורוביץ' - בעל השליטה בחברת אל על.
• נוחי דנקנר - עיתון הארץ דיווח ביולי 2008 כי קיימת התקרבות בין נוני מוזס לבין נוחי דנקנר בעל השליטה של אי.די.בי ואחד האנשים המשפיעים ביותר על המשק והפוליטיקה בישראל דאז. לפי העיתון, מוזס, שממעט לצאת לפגישות עם לקוחות, נפגש מספר פעמים עם דנקנר, ונפגש איתו בלשכתו של דנקנר במגדלי עזריאלי שבתל אביב. דלית בר, אשתו של מוזס, החלה לעבוד בחברת אי.די.בי בתחום התרומה לקהילה.[2]
• חברות הטבק בישראל במכתב פנימי של חברת פיליפ מוריס משנת 1995, מגדיר מנהל בחברה, סטיג קרלסון, את נוני מוזס, כ"בעל ברית" של החברה. המכתב פורסם בעקבות הסכם הטבק של ממשלת ארצות הברית שחייב את החברות לפרסם תכתובות פנימיות. במכתב מתאר קרלסון כיצד נפגש עם מוזס בכנסת ב-7 ביוני 1995 על רקע יוזמת חקיקה להגבלת פרסום מוצרי עישון, שכללה בין היתר איסור על פרסום סמוי מטעם חברות הסיגריות. קרלסון טען כי מוזס נתן לו עצות בנוגע לטיעונים שיש להציג לשם סיכול החקיקה. בעקבות השיחה הוחלט שפיליפ-מוריס תפיץ "עובדות בסיסיות" על השפעות האיסור על פרסום סיגריות באמצעות הלוביסט בוריס קרסני, חברת הלובי הגדולה בישראל שעדיין מייצגת את פיליפ מוריס. בנוסף לכך עיתונאים לשעבר שעבדו בידיעות אחרונות עברו לשרת את פיליפ מוריס כלוביסטים.

מכתב משנת 1993, כולל הצעות לקמפיינים משותפים של פיליפ-מוריס ועיתונים ישראליים. תכנים אחת היתה לגייס את שגריר ארצות-הברית בישראל לקידום מותג הסיגריות מרלבורו. בחברת פרסום שעבדה עם "ידיעות אחרונות" ועם חברת הסיגריות הציעו לחלק ל-300 אלף קוראי העיתון פוסטר ובו "סצינות מהמערב הפרוע" מתנת מרלבורו ו"ידיעות אחרונות" – ולקדם את היוזמה באמצעות הענקת העותק הראשון של הפוסטר לשגריר ארצות-הברית, בליווי ראיון.

קשרים והשפעה בתקשורת

ביולי 2008 פרסם מגזין דה מארקר, תחת הכותרת מפת השליטים: כך שולטת קואליציית ההון בפוליטיקאים ברגולטורים ובעיתונאים את פרטיהם של 14 האנשים שלפי העיתון הם בעלי ההשפעה על הפקידים, הפוליטיקאים, והעיתונות בישראל, ומפרט את דרכי ההשפעה האלה. [3]

נוני מוזס מופיע במקום השני ברשימה. לפי הטענה הוא נחשב לאחד האנשים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר בישראל, מתוקף השליטה שלו על קבוצת ידיעות אחרונות. [4]

תמי מוזס היא חברה ותיקה של רפי גינת, שמונה בשנת-2005 לתפקיד עורך "ידיעות אחרונות" ופרש לאחר שנתיים.

כמה עיתונאים ועורכים בכירים לשעבר ב"ידיעות אחרונות" ביקרו בחריפות את מעורבותו של מוזס בתוכני העיתון.

בנובמבר 2007 התקיים כנס "אילת לעיתונות". במסגרת הכנס, בדיון תחת הכותרת "הון, שלטון ותקשורת", אמר מיקי רוזנטל, שהיה ראש מערכת החדשות ב"ידיעות אחרונות" בשנות ה-90:

	עבדתי הרבה שנים ב'ידיעות אחרונות' בתפקידים בכירים ומעולם לא התערבו לי בתכנים. אבל מצד שני, הכרתי היטב את הרשימה של אנשים שאסור להתעסק אתם; למשל, שר התקשורת, כי נוני מוזס הוא גם מבעלי חברת הכבלים. בכלל, שמתם לב שתמיד שר התקשורת זה האדם היחיד שלא מתעסקים אתו ותמיד הוא אדם מאוד נחמד? ידעתי שיש אנשים שאסור לגעת בהם, והם כולם קשורים באינטרס הכלכלי של נוני מוזס.

בינואר 2008 בכנס המדיה והשיווק של איגוד המפרסמים, אמר עורך "מעריב", דורון גלעזר:

	למו"ל 'ידיעות אחרונות' יש קו מערכתי ברור ומודע - בעד שחיתות שלטונית

גלעזר שימש במשך שש שנים בתפקידים בכירים ב"ידיעות אחרונות". בין היתר הוא היה עורך מוסף סוף השבוע "7 ימים". בקבוצת ידיעות הכחישו את הדברים.

קשרים והשפעה בפוליטיקה

• ג'ודי ניר מוזס שלום, אחותו של נוני מוזס, נשואה לסילבן שלום חבר כנסת ומי שהיה שר האוצר ולאחר מכן שר האנרגיה והתשתיות. סילבן שלום היה שר האנרגיה בזמן וועדת צמח ותמך בייצוא גז מישראל.
• יאיר לפיד, יו"ר מפלגת יש עתיד היה פובליציסט פופולרי במוסף ידיעות אחרונות במשך שנים רבות. לאחר הכרזתו על כניסתו לחיים הפוליטיים ערך לו מוזס מסיבת פרידה. לאחר מכן הפך לפיד לדמות מרכזית בפוליטיקה והתמנה לשר אוצר. לפיד הודיע לפני הבחירות כי מפלגתו תתנגד לייצוא גז, אבל לאחר הבחירות חזר בו ותמך ביצוא כמות גדולה של גז.

פרשיות

מענק באישור אולמרט

לפני כמה שנים ביקש "ידיעות אחרונות" ממרכז ההשקעות במשרד התמ"ת לקבל מענק לצורך הקמת בית דפוס בגליל. היקף המענק אמור היה להיות 33.5 מיליון שקל. שר התמ"ת דאז, אהוד אולמרט, פעל לאישור הבקשה. דבר זה נעשה אף שגורמים מקצועיים במשרד הבהירו כי ההשקעה אינה עומדת בתנאי הסף של חוק עידוד השקעות הון. כי העתירה לא תתקבל העיתון עתר לבג"ץ. השופטת דורית ביניש העירה הערה לפיה ניתן היה להסיק כי העתירה לא תתקבל. בשנת 2007 משכה הקבוצה את העתירה. בסופו של דבר המענק לקבוצת ידיעות אחרונות לא התקבל.

הגנה על שרון

בשנת 2003 הממשלה בראשותו של אריאל שרון הייתה אמורה לאשר הזרמת כספים מבזק (שהייתה אז בשליטת הממשלה), ל-yes, שהייתה בתחרות מול חברת HOT של מוזס ואליעזר פישמן. באותה שנה, פוטר מ"ידיעות אחרונות" מירון רפופורט, כתב ועורך בכיר בעיתון. העילה לפיטורין היתה הכותרת "שרון לא דיברת אמת", שרפופורט העניק באוגוסט אותה שנה למאמר שכתב מרדכי גילת.

הדיון בפיטוריו של רפופורט התנהל כמה חודשים בבית הדין לעבודה. בתצהיר תשובה לטענותיו של רפופורט טען עורך ידיעות אחרונות דאז, משה ורדי, כי רפופורט היה חסר משמעת בכך שהפר הוראה להיות "רך" כלפי שרון, ולכן פוטר.

מוטי גילת, שכתב את הידיעה על שרון, לא פוטר. אך הוא עזב את העיתון בשנת 2007 ביוזמתו. אחת הסיבות לכך היא שצעדיו הוצרו בכל הנוגע לפרסומים על אישי ציבור בכירים.

פרשת נתניהו וישראל היום

בינואר 2017 נחקר מוזס במשטרת ישראל תחת אזהרה בחשד לניסיון לקבלת ומתן טובות הנאה לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו . בנובמבר 2019 הוחלט להגיש נגדו כתב אישום באשמת עבירת שוחד לראש הממשלה. בעקבות כך מועצת העיתונות דרשה ממנו להשעות עצמו מכל היבט של עריכה וניהול בעיתון, עד לסיום ההליך המשפטי נגדו. [5]

לקריאה נוספת

• עדי מרקוזה-הס, העיתון - וסיפור המשפחה שמאחוריו, הוצאת כרמל, 2012; סקירה על הספר באתר העין השביעית

קישורים חיצוניים

• אורן פרסיקו, לפי הפרסומים: ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ומו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס נפגשו כדי להציע הצעות הדדיות – ריכוך הסיקור ב"ידיעות אחרונות" תמורת הגבלת תפוצת "ישראל היום", העין השביעית, 8.1.2017
• גידי וייץ, נתניהו אמר למוזס שאם יכתוש אותו לפני הבחירות, הוא יטפל בו, הארץ, 11.1.2017
• גיא מרגלית, מיקור-המונים ב"מאה ימים של שקיפות": החברות המסתוריות של נוני מוזס, באתר 100 ימים של שקיפות, 11.1.2017
• גיא רולניק, גיא רולניק מציג: הטור הכי חשוב שכתבתי בקריירה, דה מרקר, 13.1.2017
• עידו באום, המסמך המפתיע שעלול להחמיר את מצבם של נתניהו ומוזס, דה מרקר, 18.1.2017
• נועה פרייס, המוציא לפועל של נוני מוזס: מי אתה חיים רוזנברג?, וואלה!חדשות, 19.1.2017
• נתי טוקר, רעידת אדמה בנונילנד: האם מתקרב הקץ לשליטתו של מוזס ב"ידיעות אחרונות"?, דה מרקר, 24.9.2017
• דורון נבות, פרנויית מוזס, דה מרקר, 25.9.2017