47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יצירת דף עם התוכן "'''לאומיות''' (Nationalism) היא אידאולוגיה ותנועה חברתית, המאופיינת בקידןם האינטרסים של עם מסויי..."
'''לאומיות''' (Nationalism) היא אידאולוגיה ותנועה חברתית, המאופיינת בקידןם האינטרסים של עם מסויים, ובמיוחד ברעיון לפיו לכל עם זכות לקיים ממשל עצמי. גישה זו קשורה קשר הדוק למדינת הלאום ושאיפתה העליונה היא, בדרך-כלל, קיומה של מדינה כהגשמתו של עיקרון זה שהיא זכות להגדרה עצמית. לאומיות שונה מ[[לאומנות]] בכך שמקורה ברעיונות הומניסטים ואוניברסלים בדבר מימוש זכויות משותף של עם שלם, תוך סולידריות פנימית, ובכך היא יכולה להתיישב עם זרמים אחרים כמו סוציאליזם או ליברליזם, בעוד הלאומנות נוטה לסכסך בין לאומים שונים וכן לגזענות, שנאה ופשיזם.
==לאומיות מול לאומנות==
בעיקר מסוף המאה ה-19 וגם בימינו, ניתנו גם פרשנויות קיצוניות לרעיון זה, אשר היטו את רעיון הלאומיות מן הפנים אל החוץ - ממרקם חיים וזהות משותפים המלכדים אנשים והופכים אותם לעם, לגורם המסכסך ביניהם לבין בני עמים אחרים, הנתפסים כנחותים או כעוינים באופן מהותי. פרשנות זו שייכת בדרך כלל לזרמים לאומנים, או פשיסטיים ונאו-פשיסטיים, המעוניינים להמיר את הסולידריות הפנים-לאומית בתוקפנות כלפי בני עם אחר. לפי התפיסה הפשיסטית שראשיתה באיטליה שאחרי מלחמת העולם הראשונה, האדם אינו אלא כלי שרת בדרך למטרה העיקרית, שהיא שירות הלאום ועליונותו. גישה זו מתעלמת מערך החרות שבבסיס הרעיון הלאומי ושוללת את הדמוקרטיה, אשר היא חיונית לרעיון ריבונות העם, העומד בבסיס התפישה הלאומית ההומניסטית. הוגים מודרניים כמו פרופ' יולי תמיר מבחינים בין לאומנות זו של ראשית המאה ה-20 לבין לאומנות מודרנית שמשמת בטיעונים דמוקרטיים כדי לקדם לאומנות - כמו רעיון של שלטון רוב - אבל ללא ריסון כלשהו של זכויות המיעוט כדי לקבל הגנה על זכויות אזרח או זכוות אדם - במסגרת [[דמוקרטיה ליברלית]].
==קישורים חיצוניים==
* שלמה אבינרי [https://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-REVIEW-1.7575363 יולי תמיר מזכירה: לאומיות זו לא מלה גסה], על ספרה של יולי תמיר, Why Nationalism, הארץ, 26.07.2019
==לאומיות מול לאומנות==
בעיקר מסוף המאה ה-19 וגם בימינו, ניתנו גם פרשנויות קיצוניות לרעיון זה, אשר היטו את רעיון הלאומיות מן הפנים אל החוץ - ממרקם חיים וזהות משותפים המלכדים אנשים והופכים אותם לעם, לגורם המסכסך ביניהם לבין בני עמים אחרים, הנתפסים כנחותים או כעוינים באופן מהותי. פרשנות זו שייכת בדרך כלל לזרמים לאומנים, או פשיסטיים ונאו-פשיסטיים, המעוניינים להמיר את הסולידריות הפנים-לאומית בתוקפנות כלפי בני עם אחר. לפי התפיסה הפשיסטית שראשיתה באיטליה שאחרי מלחמת העולם הראשונה, האדם אינו אלא כלי שרת בדרך למטרה העיקרית, שהיא שירות הלאום ועליונותו. גישה זו מתעלמת מערך החרות שבבסיס הרעיון הלאומי ושוללת את הדמוקרטיה, אשר היא חיונית לרעיון ריבונות העם, העומד בבסיס התפישה הלאומית ההומניסטית. הוגים מודרניים כמו פרופ' יולי תמיר מבחינים בין לאומנות זו של ראשית המאה ה-20 לבין לאומנות מודרנית שמשמת בטיעונים דמוקרטיים כדי לקדם לאומנות - כמו רעיון של שלטון רוב - אבל ללא ריסון כלשהו של זכויות המיעוט כדי לקבל הגנה על זכויות אזרח או זכוות אדם - במסגרת [[דמוקרטיה ליברלית]].
==קישורים חיצוניים==
* שלמה אבינרי [https://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-REVIEW-1.7575363 יולי תמיר מזכירה: לאומיות זו לא מלה גסה], על ספרה של יולי תמיר, Why Nationalism, הארץ, 26.07.2019