שינויים

ראשית, המחברים מאזכרים את  רעיונותיהם של כותבים מתחילת המאה כמו הובסון, [[לנין]], והילפרדינג בדבר חסכון יתר כבסיס לאימפריאליזם, ועודף כושר ייצור כגורם להתפשטות צבאית. לאחר מכן מתייחסים המחברים לזרם  'ההון המונופולי' מהאסכולה ה[[נאו-מרקסיסטית]].  

ראשית, המחברים מאזכרים את  רעיונותיהם של כותבים מתחילת המאה כמו הובסון, [[לנין]], והילפרדינג בדבר חסכון יתר כבסיס לאימפריאליזם, ועודף כושר ייצור כגורם להתפשטות צבאית. לאחר מכן מתייחסים המחברים לזרם  'ההון המונופולי' מהאסכולה ה[[נאו-מרקסיסטית]].  

כותבי זרם זה טענו כי לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] פני הקפיטליזם השתנו, לנוכח מדיניות של תעסוקה כמעט מלאה באירופה המערבית, עליה בשכר הריאלי וברמת החיים ונסיגה מתמדת מהקולוניות שנכבשו במאה ה 19. הכותבים סוקרים עבודות של אסכולת 'ההון המונופולי' שמנסה להסביר את השפע והצמיחה חסרת המשברים כמעט שאיפיינו את משקי המערב בשנות החמישים והשישים.  

כותבי זרם זה טענו כי לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] פני הקפיטליזם השתנו, לנוכח מדיניות של תעסוקה כמעט מלאה באירופה המערבית, עליה בשכר הריאלי וברמת החיים ונסיגה מתמדת מהקולוניות שנכבשו במאה ה-19. הכותבים סוקרים עבודות של אסכולת 'ההון המונופולי' שמנסה להסביר את השפע והצמיחה חסרת המשברים כמעט שאיפיינו את משקי המערב בשנות החמישים והשישים.  

התזה המרכזית של זרם זה שנוסחה על ידי [[פול סוייזי]] ו[[פול באראן]] היא שהקפיטליזם המונופוליסטי אינו סובל מבעיה של נפילת שעור הרווח (בניגוד לתחזיתו של מרקס לגבי הקפיטליזם התחרותי), אלא דווקא מבעיה של 'נטיית העודף לעלות'.

התזה המרכזית של זרם זה שנוסחה על ידי [[פול סוייזי]] ו[[פול באראן]] היא שהקפיטליזם המונופוליסטי אינו סובל מבעיה של נפילת שעור הרווח (בניגוד לתחזיתו של מרקס לגבי הקפיטליזם התחרותי), אלא דווקא מבעיה של 'נטיית העודף לעלות'.