שינויים

* '''הסקטור הסיטונאי''' מורכב ממרכזי מכירות כגון סופרמרקטים, חנויות או מכונות ממכר אוטומטי.  

* '''הסקטור הסיטונאי''' מורכב ממרכזי מכירות כגון סופרמרקטים, חנויות או מכונות ממכר אוטומטי.  

המגוון העצום והשופע הזה של מוצרים אשר זול יחסית ודי בלתי תלוי בגאוגרפיה או עונתיות שכל תושב אמריקאי מצפה לו למעט העניים ביותר, יכול לרכוש מספיק אוכל כדי לענות על צרכיו הביולוגיים. ובאמת השפע כה רב שיכול לספק כמעט כפול מהתצרוכת המקומית גם אם מתחשבים ביצוא. עודף זה, בצירוף לחברה אמידה בה מרבית התושבים יכולים לרכוש כמה מזון שיצטרכו, יוצרת שוק תחרותי מאד. כדי להשביע את רצון בעלי המניות, חברת מזון צריכה לעבוד קשה לשכנע רכישת מוצריה, או לשכנע לאכול יותר, ללא ההשלכות על תזונה ובריאות.

המגוון העצום והשופע הזה של מוצרים אשר זול יחסית ודי בלתי תלוי בגאוגרפיה או עונתיות שכל תושב אמריקאי מצפה לו למעט העניים ביותר, יכול לרכוש מספיק אוכל כדי לענות על צרכיו הביולוגיים. ובאמת השפע כה רב שיכול לספק כמעט כפול מהתצרוכת המקומית גם אם מתחשבים ביצוא. עודף זה, בצירוף לחברה אמידה בה מרבית התושבים יכולים לרכוש כמה מזון שיצטרכו, יוצרת שוק תחרותי מאוד. כדי להשביע את רצון בעלי המניות, חברת מזון צריכה לעבוד קשה לשכנע רכישת מוצריה, או לשכנע לאכול יותר, ללא ההשלכות על תזונה ובריאות.

חברות מקדמות מכירות באמצעות פרסום ו[[יחסי ציבור]]. אך הן גם משתמשות ב[[לובי פוליטי|מערכת הפוליטית כדי לשכנע את הקונגרס]], פקידי ממשל, מומחי מזון ותזונה, התקשורת והציבור שמוצריהן מקדמים בריאות (או שלפחות לא מזיקים לבריאות), ושהמוצרים אינם צריכים להיות תחת מגבלות חוקתיות. כדי להגן על המכירות הם תורמים לקמפיינים מפלגתיים, לוביסטים בקונגרס ובסוכנויות הפדרליות, והיה ונכשלו לאורך כל המסלול, עוברים לתביעות משפטיות. כמעט כל חברת מזון שייכת לאגודה מסחרית או שמעסיקה חברת יחסי ציבור שאחראית לשידור תדמית חיובית של מוצריה בקרב הלקוחות, בעלי המקצוע, והתקשורת. חברות יוצרות שותפויות וחברויות עם אגודות תזונה מקצועיות, מממנות מחקרים, רופאים, אחיות, מורים ואת התקשורת – כדי למנוע בקורת על מוצריהן או עידוד הפחתת האכילה שלהם. כדי להסיח את הדעת מההשלכות הבריאותיות, הבטיחותיות והסביבתיות, הן טוענות שהתקנות הקיימות מוגזמות ומערבות את המדינה בהחלטות של העדפות אישיות ומאיימות בשימוש בהגנה על [[חופש הפרט]] המעוגן בחוקה. מרבית פעילות זו כל כך סמויה בתרבותנו עד שהיא עולה לכותרות לעתים רחוקות בלבד.

חברות מקדמות מכירות באמצעות פרסום ו[[יחסי ציבור]]. אך הן גם משתמשות ב[[לובי פוליטי|מערכת הפוליטית כדי לשכנע את הקונגרס]], פקידי ממשל, מומחי מזון ותזונה, התקשורת והציבור שמוצריהן מקדמים בריאות (או שלפחות לא מזיקים לבריאות), ושהמוצרים אינם צריכים להיות תחת מגבלות חוקתיות. כדי להגן על המכירות הם תורמים לקמפיינים מפלגתיים, לוביסטים בקונגרס ובסוכנויות הפדרליות, והיה ונכשלו לאורך כל המסלול, עוברים לתביעות משפטיות. כמעט כל חברת מזון שייכת לאגודה מסחרית או שמעסיקה חברת יחסי ציבור שאחראית לשידור תדמית חיובית של מוצריה בקרב הלקוחות, בעלי המקצוע, והתקשורת. חברות יוצרות שותפויות וחברויות עם אגודות תזונה מקצועיות, מממנות מחקרים, רופאים, אחיות, מורים ואת התקשורת – כדי למנוע בקורת על מוצריהן או עידוד הפחתת האכילה שלהם. כדי להסיח את הדעת מההשלכות הבריאותיות, הבטיחותיות והסביבתיות, הן טוענות שהתקנות הקיימות מוגזמות ומערבות את המדינה בהחלטות של העדפות אישיות ומאיימות בשימוש בהגנה על [[חופש הפרט]] המעוגן בחוקה. מרבית פעילות זו כל כך סמויה בתרבותנו עד שהיא עולה לכותרות לעתים רחוקות בלבד.