שינויים

;פרק 11 - עוגנים:

;פרק 11 - עוגנים:

פרק 11 עוסק ב[[אפקט העיגון]] - כאשר מציגים לאנשים שאלה מספרית כלשהי וחושפים אותם קודם לכן למספר כלשהו, מספר זה משפיע באופן מובהק על התשובה שלהם. לדוגמה אם שואלים אנשים מה הגובה של עץ סקוויה, אזי אנשים שנחשפו קודם לכן למספר 365 יתנו תשובה גבוה יותר מאשר אנשים שנחשפו למספר 55. ההבדל בין שתי הקבוצות הוא משמעותי. ניתן למדוד את ההפרש בתשובות על ידי גודל ההפרש שנתנו שתי הקבוצות השונות, לבין גודל ההפרש בין שתי התשובות המטרימות. כאשר השפעת אפקט העיגון היא אפס המספר הזה הוא אפס. וכאשר יש השפעה מלאה הגודל הוא 100. בשאלת עץ הסקוויה גודל אפקט העיגון היא 55. דבר זה נמצא בדוגמאות רבות אחרות - לדוגמה כאשר נתנו למתווכחים להעריך את מחירה של דירה באמצעות נתונים שונים עליה, קבוצה אחת נחשפה למחיר קניה גבוה בהרבה מהערך האמיתי וקבוצה שניה נחשפה למחיר נמוך בהרבה. גודל אפקט העיגון - ההפרש בין שתי הקבוצות - היה 48%, אף כי המומחים חשבו כי הם לא הושפעו כלל מהמחיר המבוקש. תוצאה דומה התקבלה בקרב סטודנטים חסרי ידע בתחום, של 48%, אם כי אלה לפחות הודו שאכן הושפעו מאפקט העיגון.  

פרק 11 עוסק ב'''[[אפקט העיגון]]''' - כאשר מציגים לאנשים שאלה מספרית כלשהי וחושפים אותם קודם לכן למספר כלשהו, מספר זה משפיע באופן מובהק על התשובה שלהם. לדוגמה אם שואלים אנשים מה הגובה של עץ סקוויה, אזי אנשים שנחשפו קודם לכן למספר 365 יתנו תשובה גבוה יותר מאשר אנשים שנחשפו למספר 55. ההבדל בין שתי הקבוצות הוא משמעותי. ניתן למדוד את ההפרש בתשובות על ידי גודל ההפרש שנתנו שתי הקבוצות השונות, לבין גודל ההפרש בין שתי התשובות המטרימות. כאשר השפעת אפקט העיגון היא אפס המספר הזה הוא אפס. וכאשר יש השפעה מלאה הגודל הוא 100. בשאלת עץ הסקוויה גודל אפקט העיגון היא 55. דבר זה נמצא בדוגמאות רבות אחרות - לדוגמה כאשר נתנו למתווכחים להעריך את מחירה של דירה באמצעות נתונים שונים עליה, קבוצה אחת נחשפה למחיר קניה גבוה בהרבה מהערך האמיתי וקבוצה שניה נחשפה למחיר נמוך בהרבה. גודל אפקט העיגון - ההפרש בין שתי הקבוצות - היה 48%, אף כי המומחים חשבו כי הם לא הושפעו כלל מהמחיר המבוקש. תוצאה דומה התקבלה בקרב סטודנטים חסרי ידע בתחום, של 48%, אם כי אלה לפחות הודו שאכן הושפעו מאפקט העיגון.  

אפקט העיגון עובד על שתי המערכות - על מערכת שתיים העיגון עובד בצורה שהוא נותן נקודת התחלה. גם אם שוללים נקודה זו, אנשים מתחילים להתרחק ממנה עד שכבר לא בטוחים שהמרחק שהתרחקנו מנקודה זו אינו מוגזם ולכן נקודת העיגון משפיעה על השיפוט שלנו. ניסויים הראו לדוגמה שאנשים שמערכת שתיים שלהם מוחלשת, בגלל עומס כמו עייפות או שיכרון, התרחקו פחות מהעוגן הראשוני. אפקט העיגון עובד גם על מערכת 1 דרך מנגנון אחר של [[תיחול]] - לדוגמה עיגון של טמפרטורה נמוכה (האם לדעתך הטמפרטורה הממוצעת בגרמניה היא 5 מעלות?) מעלה בראשנו אסוציאיות של שלג , מעילים וכו', ודימוי זה גורם לנו לתת הערכה נמוכה יותר לטמפרטורה הממוצעת שיש בגרמניה. אם ישאלו אותנו אם גנדי חי עד גיל 144 ואחר ישאלו אותנו מה גילו של גנדי, התיחול מעלה בנו תמונה של אדם זקן, שכן מערכת מספר אחת שוקלת דברים על ידי הדמייה שלהם כאילו היו מציאותיים. לאחר מכן כאשר אנו נשאלים לגילו עדיין יש לנו תמונה של אדם זקן בראש, וזה משפיע על התשובה שניתן. עוגנים הם דוגמה של משזמ"י - מה שרואים זה מה שיש - רק הראיות שבהישג יד נלקחות בחשבון.  

אפקט העיגון עובד על שתי המערכות - על מערכת שתיים העיגון עובד בצורה שהוא נותן נקודת התחלה. גם אם שוללים נקודה זו, אנשים מתחילים להתרחק ממנה עד שכבר לא בטוחים שהמרחק שהתרחקנו מנקודה זו אינו מוגזם ולכן נקודת העיגון משפיעה על השיפוט שלנו. ניסויים הראו לדוגמה שאנשים שמערכת שתיים שלהם מוחלשת, בגלל עומס כמו עייפות או שיכרון, התרחקו פחות מהעוגן הראשוני. אפקט העיגון עובד גם על מערכת 1 דרך מנגנון אחר של [[תיחול]] - לדוגמה עיגון של טמפרטורה נמוכה (האם לדעתך הטמפרטורה הממוצעת בגרמניה היא 5 מעלות?) מעלה בראשנו אסוציאיות של שלג , מעילים וכו', ודימוי זה גורם לנו לתת הערכה נמוכה יותר לטמפרטורה הממוצעת שיש בגרמניה. אם ישאלו אותנו אם גנדי חי עד גיל 144 ואחר ישאלו אותנו מה גילו של גנדי, התיחול מעלה בנו תמונה של אדם זקן, שכן מערכת מספר אחת שוקלת דברים על ידי הדמייה שלהם כאילו היו מציאותיים. לאחר מכן כאשר אנו נשאלים לגילו עדיין יש לנו תמונה של אדם זקן בראש, וזה משפיע על התשובה שניתן. עוגנים הם דוגמה של משזמ"י - מה שרואים זה מה שיש - רק הראיות שבהישג יד נלקחות בחשבון.  

;פרק 12 מדע הזמינות:

;פרק 12 מדע הזמינות:

פרק זה מתאר את [[יורסיטיקת הזמינות]] - כאשר אנו נדרשים להעריך שכיחות של קטגוריה כלשהי, לדוגמה "צמחים מסוכנים" או "אנשים שמתגרשים אחרי גיל 60", אנו מבצעים הערכה זו על סמך הקלות שבה אנחנו חושבים על דוגמה כלשהי מאותה קטגוריה. ככל שקל לנו לחשוב על דוגמה כזו, או אפילו ככל שנדמה לנו שקל לחשוב על דוגמה כזו, כן יהיה לנו נדמה שקטגוריה זו גדולה יותר. לכן אנחנו אפילו לא צריכים לחשוב על דוגמה קונקרטית, לשאלה איזה מדינה מופיעה יותר בחדשות (ניקרגואה, סין או איראן) או מאיזה צירוף אותיות נוכל להרכיב יותר מילים.  

פרק זה מתאר את '''[[יורסיטיקת הזמינות]]''' - כאשר אנו נדרשים להעריך שכיחות של קטגוריה כלשהי, לדוגמה "צמחים מסוכנים" או "אנשים שמתגרשים אחרי גיל 60", אנו מבצעים הערכה זו על סמך הקלות שבה אנחנו חושבים על דוגמה כלשהי מאותה קטגוריה. ככל שקל לנו לחשוב על דוגמה כזו, או אפילו ככל שנדמה לנו שקל לחשוב על דוגמה כזו, כן יהיה לנו נדמה שקטגוריה זו גדולה יותר. לכן אנחנו אפילו לא צריכים לחשוב על דוגמה קונקרטית, לשאלה איזה מדינה מופיעה יותר בחדשות (ניקרגואה, סין או איראן) או מאיזה צירוף אותיות נוכל להרכיב יותר מילים.  

יורסטיקה זו, כמו יורסטיקות שיפוט אחרות, ממירה שאלה אחת בשאלה אחרת - במקום לאמוד גודל של קטגוריה או שכיחות של אירוע, אנחנו מדווחים כמה קל לנו לחשוב על מקרים שעולים בדעתנו. יש כמה גורמים מלבד השכיחות שמשפיעים על כמה קל לנו לבצע זאת ולכן יורסטיקה זו עלולה לגרום להטיות. לדוגמה אירוע בולט שמשך את תשומת הלב - לכן לדוגמה קל לנו יותר להזכר בגרושים של ידוענים מהוליווד מאשר גרושים של מנהלי חשבונות. היבט אחר הוא אירוע דרמטי שמושך את תשומת הלב - כמו התרסקות של מטוס או רעידת אדמה - שיוצרים רושם זמני של סכנה מוגברת. דוגמה אחרת היא התנסות אישית, דוגמאות חיות או תמונות - כולם דברים שמשפיעים על קלות הזכרון יותר מאשר נתונים סטטיסטיים - אם אנו נתקלים בטעות שיפוטית שקרתה לנו אנחנו מאמינים פחות למערכת המשפט - והשפעה זו זכירה יותר מאשר סיפור שקראנו על מישהו אחר.  

יורסטיקה זו, כמו יורסטיקות שיפוט אחרות, ממירה שאלה אחת בשאלה אחרת - במקום לאמוד גודל של קטגוריה או שכיחות של אירוע, אנחנו מדווחים כמה קל לנו לחשוב על מקרים שעולים בדעתנו. יש כמה גורמים מלבד השכיחות שמשפיעים על כמה קל לנו לבצע זאת ולכן יורסטיקה זו עלולה לגרום להטיות. לדוגמה אירוע בולט שמשך את תשומת הלב - לכן לדוגמה קל לנו יותר להזכר בגרושים של ידוענים מהוליווד מאשר גרושים של מנהלי חשבונות. היבט אחר הוא אירוע דרמטי שמושך את תשומת הלב - כמו התרסקות של מטוס או רעידת אדמה - שיוצרים רושם זמני של סכנה מוגברת. דוגמה אחרת היא התנסות אישית, דוגמאות חיות או תמונות - כולם דברים שמשפיעים על קלות הזכרון יותר מאשר נתונים סטטיסטיים - אם אנו נתקלים בטעות שיפוטית שקרתה לנו אנחנו מאמינים פחות למערכת המשפט - והשפעה זו זכירה יותר מאשר סיפור שקראנו על מישהו אחר.  

פרק זה עוסק בהשלכות של יורסטיקת הזמינות על שאלות כמו של מדיניות ופוליטיקה- כאשר יש אסון כמו רעידת אדמה אנשים מודאגים יותר לזמן מה ולכן קונים יותר ביטוחים ונוקטים צעדי זהירות נוספים. כהנמן מזכיר מחקר פורץ דרך שמראה שהערכות של סיכונים של גורמי מוות מושפעים מהסיקור התקשורתי בנושא.  

פרק זה עוסק בהשלכות של יורסטיקת הזמינות על שאלות כמו של מדיניות ופוליטיקה- כאשר יש אסון כמו רעידת אדמה אנשים מודאגים יותר לזמן מה ולכן קונים יותר ביטוחים ונוקטים צעדי זהירות נוספים. כהנמן מזכיר מחקר פורץ דרך שמראה שהערכות של סיכונים של גורמי מוות מושפעים מהסיקור התקשורתי בנושא.  

הפרק עוסק ב"מפל זמינות" - זמינות משמשמת יוריסטיקה לשיפוטים מלבד שכיחות. ובפרט החשיבות של רעיון נשפטת לא פעם לפי השטף (והמטען הרגשי) שבו רעיון עולה בדעתנו. [[מפל זמינות]] היא שרשרת אירועים שמזינה את עצמה ([[לולאת משוב מחזקת]]) שבה דיווח בתקשורת עלול להסלים לפניקה ציבורית ולהתערבות ממשלתית בקנה מידה רחב. הסיפור התקשורתי מעודד תשומת לב של חלק מהציבור, שהופך מודאג, הדבר מוביל לעוד סיקור תקשורתי, מה שיוצר עוד מודעות או עוד דאגה וכו'. הדבר זה מוזן לפעמים על ידי ארגונים או חברות שמעוניינות בכך. מדענים או מי שטוען שהבעיה היא קטנה נתפסים כמי שמנסים לטייח את הנושא. דוגמאות לכך הן פרשת "לאב קאנל" (על [[זיהום מים]] בארצות הברית) ובהלת אלאר (על ריסוס תפוחים) - אם כי יש מחלוקת האם מדובר בהיסטריה מוגזמת או לא. הטענה היא שנושאים פחות "סקסיים" מסכנים אנשים לא פחות. חלק מהנושא הוא "התעלמות מהסתברות" - הדבר הזה יחד עם המנגנונים החברתיים של מפלי זמינות מובילים להגזמה פרועה ביחס לסכנות זניחות.  {{הערה|כהנמן לא מתייחס בפרק זה ל"מפלי זמינות" אחרים כמו השפעת [[פרסומות]] על דימוי הגוף שלנו באמצעות שימוש ב[[פרסום]], [[פרסום סמוי]] ו[[יחסי ציבור]] כדי לגרור חשיפה חוזרת למסרים, באופן שיכול לנצל פחדים, תשוקות ודעות קדומות למטרות פרסום, הסרת חסמי שיווק או התמודדות עם משברים - ראו [[תרבות הצריכה]], [[המאה של העצמי]], ו[[נו-לוגו]]}}

הפרק עוסק ב'''[[מפל זמינות]]''' - זמינות משמשמת יוריסטיקה לשיפוטים מלבד שכיחות. ובפרט החשיבות של רעיון נשפטת לא פעם לפי השטף (והמטען הרגשי) שבו רעיון עולה בדעתנו. [[מפל זמינות]] היא שרשרת אירועים שמזינה את עצמה ([[לולאת משוב מחזקת]]) שבה דיווח בתקשורת עלול להסלים לפניקה ציבורית ולהתערבות ממשלתית בקנה מידה רחב. הסיפור התקשורתי מעודד תשומת לב של חלק מהציבור, שהופך מודאג, הדבר מוביל לעוד סיקור תקשורתי, מה שיוצר עוד מודעות או עוד דאגה וכו'. הדבר זה מוזן לפעמים על ידי ארגונים או חברות שמעוניינות בכך. מדענים או מי שטוען שהבעיה היא קטנה נתפסים כמי שמנסים לטייח את הנושא. דוגמאות לכך הן פרשת "לאב קאנל" (על [[זיהום מים]] בארצות הברית) ובהלת אלאר (על ריסוס תפוחים) - אם כי יש מחלוקת האם מדובר בהיסטריה מוגזמת או לא. הטענה היא שנושאים פחות "סקסיים" מסכנים אנשים לא פחות. חלק מהנושא הוא "התעלמות מהסתברות" - הדבר הזה יחד עם המנגנונים החברתיים של מפלי זמינות מובילים להגזמה פרועה ביחס לסכנות זניחות.  {{הערה|כהנמן לא מתייחס בפרק זה ל"מפלי זמינות" אחרים כמו השפעת [[פרסומות]] על דימוי הגוף שלנו באמצעות שימוש ב[[פרסום]], [[פרסום סמוי]] ו[[יחסי ציבור]] כדי לגרור חשיפה חוזרת למסרים, באופן שיכול לנצל פחדים, תשוקות ודעות קדומות למטרות פרסום, הסרת חסמי שיווק או התמודדות עם משברים - ראו [[תרבות הצריכה]], [[המאה של העצמי]], ו[[נו-לוגו]]}}

כיום טרוריסטים הם המיישמים העיקריים של מפלי זמינות. יש להם אינטרס לשמור על פחד. בא בעת נושאים כמו [[תאונות דרכים]] שמפילות יותר קורבנות (אפילו [[תאונות דרכים בישראל|בישראל]]) מושכים פחות תשומת לב. {{הערה|ראו גם [[סינדרום העולם האכזר]] להשפעת המדיה על תפיסת הסיכון}} כהנמן חלוק על מומחים אחרים ביחס למשמעות של דבר זה - כי לדעתו חלק מהמשימה של פוליטיקאים הוא לא רק להגן מפני סכנות אמיתיות, אלא גם להרגיע פחדים של הציבור, שכן גם פחדים יוצרים פגיעה באיכות החיים. מעבר לכך לדעתו הדבר גורר הקצאת יותר כסף להתמודדות עם סיכונים בכלל - לכן גם אם נניח לאב קאנאל היתה מוגזמת , לדעתו יש בכך מידה של תועלת בכך שבזכות דבר זה עלתה המודעות [[סביבתנות|לסיכונים בתחום הסביבה]]. {{הערה|מסקנה זו היא בעייתית שכן היא יכולה להטות טיפול בסיכונים זניחים יחסית , בעיקר כאלה קצרי  טווח וברורים כמו טרור או סכנות זיהום מיידי ופחות בבעיות גדולות וארוכות טווח יותר - כמו בעיות קיימות , מגפות וכו')}}

כיום טרוריסטים הם המיישמים העיקריים של מפלי זמינות. יש להם אינטרס לשמור על פחד. בא בעת נושאים כמו [[תאונות דרכים]] שמפילות יותר קורבנות (אפילו [[תאונות דרכים בישראל|בישראל]]) מושכים פחות תשומת לב. {{הערה|ראו גם [[סינדרום העולם האכזר]] להשפעת המדיה על תפיסת הסיכון}} כהנמן חלוק על מומחים אחרים ביחס למשמעות של דבר זה - כי לדעתו חלק מהמשימה של פוליטיקאים הוא לא רק להגן מפני סכנות אמיתיות, אלא גם להרגיע פחדים של הציבור, שכן גם פחדים יוצרים פגיעה באיכות החיים. מעבר לכך לדעתו הדבר גורר הקצאת יותר כסף להתמודדות עם סיכונים בכלל - לכן גם אם נניח לאב קאנאל היתה מוגזמת , לדעתו יש בכך מידה של תועלת בכך שבזכות דבר זה עלתה המודעות [[סביבתנות|לסיכונים בתחום הסביבה]]. {{הערה|מסקנה זו היא בעייתית שכן היא יכולה להטות טיפול בסיכונים זניחים יחסית , בעיקר כאלה קצרי  טווח וברורים כמו טרור או סכנות זיהום מיידי ופחות בבעיות גדולות וארוכות טווח יותר - כמו בעיות קיימות , מגפות וכו')}}