47,332
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
דף חדש: '''קבלת החלטות בקונצנזוס''' הוא תהליך קבלת החלטות שמנסה לא רק להגיע להסכמה של רוב המשתתפים, אלא גם לפתור ...
'''קבלת החלטות בקונצנזוס''' הוא תהליך קבלת החלטות שמנסה לא רק להגיע להסכמה של רוב המשתתפים, אלא גם לפתור או להפחית את ההתנגדות של המיעוט כדי להשיג את ההחלטה המוסכמת ביותר. [[קונצנזוס]] מוגדר בדרך כלל הן כהסכמה כללית, והן כתהליך של הגעה לאותה הסכמה. קבלת החלטות בקונצנזוס, עוסקת איפה בתהליך זה.
בעוד שתהליך זה אינו נפוץ כמו פרוצדורות אחרות של קבלת החלטות, כמו הצבעות רוב, מגוון גדול של קבוצות משתמשות בתהליך של קבלת החלטות בקונצנזוס. כתות דתיות כמו [[אגודת הידידים]], גופי מדיניות כלכלית כמו [[מודל פולדר]] ההולנדית ו[[ברית ערי הנזה]], קבוצות [[אנרכיזם|אנרכיסטיות]] כמו [[אוכל במקום פצצות]], ו[[אינפושופ|אינפושופס]], [[ארגון לא ממשלתי|ארגונים לא ממשלתיים]] רבים, ואפילו אומות שלמות כמו האודינוסואוני השתמשו בקבלת החלטות בקונצנזוס. במערכות הפוליטיות של כמה דמוקרטיות קבלת החלטה ברוב נחשבת כמפלט אחרון, כאשר קבלת החלטה בקונצנזוס הוא התהליך המועדף.
==מהו תהליך קבלת החלטות בקונצנזוס?==
המילה "קונצנזוס" נובעת מהמילה הלטינית "cun " שפרושה "יחד" או "יחד עם" ומהמילה "sentire" שפרושה "חשיבה" או "הרגשה". כך שמבחינה לשונית, "קונצנזוס" פרושו "לחשוב/לפעול יחד".
כתהליך של קבלת החלטות, קונצנזוס חותר להיות:
*'''כוללני''': רצוי שבעלי עניין רבים ככל הניתן יהיו מעורבים בתהליך.
*'''השתתפותי''': רצוי שתהליך הקונצנזוס יעודד השתתפות פעילה ותרומות מצד כל מקבלי ההחלטות. <ref name = "Sandelin">[http://www.ic.org/nica/Process/Consensusbasics.htm#Ingredients Consensus Basics, Ingredients of successful consensus process] Rob Sandelin, Northwest Intentional Communities Association guide to consensus, Northwest Intentional Communities Association</ref>
*'''שיתופי''': משתתפים בתהליך קונצנזוס אפקטיבי צריכים לחתור כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר שיש עבור הקבוצה ועבור כל חבריה, במקום לבכר להגיע לדעת רוב, שיש לה פוטנציאל של פגיעה במיעוט.<ref name = "Sandelin" />
*'''תמיכה בשיוויון זכויות''': כל החברים בגוף המקבל החלטות בקונצנזוס צריכים להיות, עד כמה שניתן, בעלי יכולת לתרומה זהה לתהליך. לכל החברים בתהליך יש הזדמנות להציע, לתקן, להטיל ווטו או "לחסום" הצעות.
*'''מכוון פתרונות''': גוף קבלת החלטות בקונצנזוס אפקטיבי חותר להדגיש את ההסכמה המשותפת על פני אי-הסכמות ולהגיע להחלטה אפקטיבית תוך שימוש בפשרה ובטכניקות אחרות כדי למנוע או לפתור עמדות בקבוצה שדוחות זו את זו.
==התהליך של קבלת החלטות בקונצנזוס==
[[תמונה:HebConsensus-flowchart.png|שמאל|ממוזער|250px|[[תרשים זרימה]] של תהליך בסיסי של קבלת החלטות בקונצנזוס]]
היות ותהליך קבלת ההחלטות בקונצנזוס אינו פורמלי כמו תהליכים אחרים, כמו לדוגמה [[חוקי הסדר של רוברטס]], משתנים הפרטים המעשיים של יישומו בין קבוצה לקבוצה. עם זאת, קיים אוסף של פרוצדורות שהינן משותפות לרוב היישומים של קבלת החלטות בקונצנזוס.<ref name = "FNB">[http://www.consensus.net/ocac2.htm On Conflict and Consensus] C.T. Lawrence Butler, Amy Rothstein, Food Not Bombs Publishing</ref>
<ref>[http://www.thecommonplace.org.uk/information.php?page=articles&iID=4 What is Consensus?] The Common Place, 2005 </ref>
<ref>[http://seedsforchange.org.uk/free/consens#proc The Process] Consensus Decision Making, Seeds for Change, 1-12-2005</ref>
לאחר שהמשתתפים הסכימו על נושאים לדיון ועל סדר יום (אג'נדה), ואפשר גם, על חוקים מוסכמים לפגישה, כל פריט בסדר היום, נדון בתורו. באופן טיפוסי כל החלטה שמתקבלת מפריט באג'נדה עוברת דרך מסלול פשוט:
*'''דיון על הפריט''': מדברים על הפריט מתוך מטרה לזהות את הדעות ואת המידע על הנושא שעל הפרק. הכיוון הכללי של הקבוצה וההצעות האפשריות לפעולה מזוהים בדרך כלל בזמן הדיון.
*'''יצירה של הצעה''':בהתבסס על הדיון, מוצעת הצעת החלטה פורמלית בנושא שהוצג בפני הקבוצה.
*'''קריאה לקונצנזוס''':המפשר של הגוף מקבל ההחלטות קורא לקונצנזוס על ההצעה. כדי למנוע מצב בו התנועה תפרש שתיקה או אי פעולה כהסכמה, כל חבר בקבוצה בדרך כלל חייב להצהיר על תמיכתו בהצעה, בדרך כלל על ידי תנועת יד, או על ידי שימוש בכרטיס צבעוני.
*'''זיהוי של ומענה להסתייגויות''': אם לא משיגים קונצנזוס, כל מתנגד מציג את ההסתייגויות שלו או שלה מההצעה, ובאופן פוטנציאלי נפתח עוד סיבוס של דיון כדי להבהיר או לענות על היסתייגויות.
*'''שינוי של ההצעה''': ההצעה עוברת תיקון, או ניסוח מחדש בנסיון לענות על ההיסתייגויות של מקבלי ההחלטות. התהליך חוזר לאחר מכן לקריאה לקונצנזוס והמעגל נמשך עד לקבלת החלטה מספקת.
==תפקידים בתהליך הקונצנזוס==
פעמים רבות יש כמה תפקידים בתהליך קבלת ההחלטות בקונצנזוס שנועדו לכך שהתהליך יתצבע באופן אפקטיבי יותר. למרות שהשם והטבע של תפקידים אלה משתנה מקבוצה לקבוצה, התפקידים הנפוצים ביותר הם מפשר (facilitator), שומר זמן, אמפת ומזכיר או רושם הערות. לא כל הגופים מקבלי ההחלטות משתמשים בכל התפקידים האלה, למרות שתפקיד המפשר כמעט תמיד קיים, וחלק מהקבוצות משתמשות בתפקידים נוספים כמו [[פרקליט השטן]], או מקבל-פנים. כמה גופים מבכרים לבצע רוטציה של התפקידים בין חברי הקבוצה כדי לבנות את הנסיון ואת הכישורים של המשתתפים, ולמנוע כל תחושה של ריכוז של כוח. <ref name = "FNB" />
התפקידים הנפוצים בחתירה לקונצזוס הם:
*'''מפשר''': כפי שהשם מסמל, תפקיד המפשר הוא לסייע להגיע להחלטה שתזכה בקונצנזוס. מפשרים מקבלים אחריות לעבור על סדר היום בזמן; להבטיח כי הקבוצה מקיימת את הפרוצדורות והחוקים של תהליך הקונצנזוס; ואם הכרחי הדבר, להציע שינוי בדיון, דיון נוסף או שיטה אחרת של קבלת החלטות, כמו עקיפה, קבוצות שבירה, או גילום תפקידים. <ref name = "Kerrigan">[http://www.communityarts.net/readingroom/archivefiles/2004/09/how_to_use_a_co.php How To Use a Consensus Process To Make Decisions] Sheila Kerrigan, Community Arts Network, 2004</ref><ref name = "Guides">[http://www.otesha.ca/bike+tours/guides/meeting+facilitation.en.html#toc_putting_on_your_facilitator_hat Guides: Meeting Facilitation] Lori Waller, The Otesha Project</ref>חלק מקבוצות הקונצנזוס משתמשות בשני מפשרים-שותפים. משתמשים בשיטה זו כדי לנטרל את הכוח שיש למפשר וכדי ליצור מערכת שבה המפשר יכול לצאת מתפקידו בדיון אם הוא או היא הופכים למעורבים אישית יתר על המידה בדיון. <ref>[http://www.reclaiming.org/resources/consensus/blakey.html Meeting Facilitation --The No-Magic Method] Berit Lakey, Network Service Collaboration, 1975</ref>
* '''שומר זמן''': המטרה של שומר הזמן היא להבטיח שגוף קבלת ההחלטות שומר על לוח הזמנים שבאג'נדה. שומרי זמן אפקטיביים משתמשים במגוון של שיטות כדי להבטיח שהישיבה עומדת בזמנים, כולל: הספקה של עדכוני זמן תכופים, אזהרה ברורה של זמן קצר, ושמירה על כך שדוברים לא יחרגו מכמות הזמן שעומדת לרשותם. <ref name = "FNB" />
*'''[[אמפתיה|אמפת]]''': האמפת ממונה על ניטור של ה"אקלים הרגשי" של הפגישה, ושם לב לסגנון דיבור, שפת הגוף, ולסימנים לא ורבלים של המשתתפים. האחריות העיקרית של האמפת היא נטרול של דינמיקה רגשית אפשרית, כמו סקסיזם, או גזענות בתוך גוף קבלת ההחלטות.<ref name = "Kerrigan"/><ref>[http://www.actupny.org/documents/CDdocuments/Consensus.html Consensus Decision Making] Civil Disobedience Training, Act Up</ref>
*'''רושם ההערות''': התפקיד של רושם ההערות או של המזכיר הוא לתעד את הדיון ואת ההחלטות של גוף קבלת ההחלטות. פרוטוקולים של קונצנזוס לרוב מכילים תיעוד של עמדות המיעוט.
==מי מחליט כאשר לא מגיעים להסכמה פה אחד==
תהליך בריא של קבלת החלטות בקונצנזוס מעודד בדרך כלל גילוי מוקדם של חילוקי דעות, בנסיון להגדיל למקסימום את הסיכוי להכלה של נקודות המבט של כל בעלי דעות המיעוט. לדוגמה על ידי מינוי של חבר בקבוצה לתפקיד [[פרקליט השטן]].
היות ויש קושי להגיע להסכמה פה-אחד, או אחדות דעים, במיוחד בקבוצות גדולות, או שהסכמה כזו עלולה להיות תוצאה של כפייה, פחד, חוסר יכולת להבין חלופות או פשוט חוסר סבלנות מתהליך הדיון, משתמשים גופים המקבלים החלטות בקונצנזוס בתנאי סף חלופיים לקונצנזוס. אשר כוללים:
* '''אחדות דעים פחות אחד''', דורשת שכל מקבל ההחלטות למעט אחד יתמכו בהחלטה. הפרט הבדלן לא יכול לחסום את הההצעה למרות שהוא או היא יכולים להאריך את הדיון (לדוגמה על ידי [[פיליבסטר]]). הבדלן יכול להיות המנטר לאורך זמן של ההחלטה, דבר שאולי ישנה את השקפתם בעתיד.
* '''אחדות דעים פחות שתיים''', לא מאפשרת לשני חברי קבוצה לחסום את ההצעה, ונוטה לקצר את הדיון כאשר יש מתנגד יחיד בלבד. זוג בדלנים יכול לשנות את הדרך בה חבריו מציגים את התנגדותם להצעה. זוג בדלנים יכול לקבל הזדמנות לנסות להגיע להסכמה שתאפשר להם לשכנע אדם שלישי, שיאפשר להם לחסום את ההצעה. אם הם לא מצליחים לעשות זאת בתוך פרק זמן נתון, נקבע שהטיעונים שלהם לא משכנעים.
* '''אחדות דעים פחות שלוש.''' ושיטות דומות הקובעות ש-4 או יותר נציגים יכולים לחסום יחד הצעה. שיטה זו ורמות נמוכות יותר של אחידות דעים נכללות בדרך כלל יחד עם מדידות סטטיסטיות של הסכמה, כמו מידות הסכמה של למעלה מ-80%, שני שליש או רוב. מדידות כאלה לא נחשבות בדרך כלל כמתאימות להגדרה של קונצנזוס.
* '''קונצנזוס גס.''' הוא התהליך בו משתמשים בקבוצות העבודה של IETF בהן אין חוק ספציפי של "כמה זה מספיק". תחת זאת, השאלה של קונצנזוס מושארת לשיקול דעתו של יו"ר קבוצת העבודה. בעוד שדבר זה מקשה על מספר קטן של מתנגדים לחסום הצעה, הדבר מטיל אחריות גדולה יותר על היו"ר, ולעיתים קרובות הוביל לדיונים לוהטים על השאלה האם קונצנזוס גס זוהה נכונה.
==כאשר לא מצליחים להגיע לקונצנזוס==
תהליך קבלת ההחלטות בקונצנזוס אמור, באופן אידאלי, לזהות ולתת מענה לדאגות ולהסתייגויות בשלב מוקדם, אבל לא תמיד הצעות זוכות לקונצנזוס מלא מהגוף מקבל ההחלטות. כאשר יש קריאה לקונצנזוס על נושא, מקבל החלטות מסתייג יכול לבחור בין שלוש אפשרויות:
* '''להצהיר על הסתייגויות''': חברי קבוצה שרוצים לתת להצעה לעבור אבל מעוניינים גם לשמור על דאגותיהם מהחלטת הקבוצה יכולים ל"הצהיר על הסתייגויות". אם יש הסתייגויות רציניות בהחלטה הגוף מקבל ההחלטות יכול לבחור לשנות או לנסח מחדש את ההצעה.<ref>[http://www.augustana.ca/rdx/bruneau/documents/PDM%20in%20an%20Intercultural%20context.doc If Agreement Cannot Be Reached] Richard Bruneau, Participatory Decision-Making in a Cross-Cultural Context, Canada World Youth, 2003</ref>
* '''לסור הצידה''': חברי קבוצה יכולים לבחור ב"עמידה בצד" אם יש להם "אי הסכמה אישית רצינית" עם ההצעה, אבל הם מוכנים לתת להצעה לעבור. למרות שעמידה בצד לא עוצרת את ההצעה, לרוב מתייחסים אליה כאל "הצבעת לאו" חזקה ובדרך כלל יש התייחסות לדאגות של חברי קבוצה שהולכים הצידה על ידי שינוי של ההצעה. חברי קבוצה יכולים לבחור לעמוד בצד אם הם מרגישים שאין להם יכולת להבין היטב את ההצעה או להשתתף בה.<ref name = ""NWCoop">[http://www.nwcdc.coop/Resources/CSS/CSSIntro2Consensus.pdf Introduction to Consensus Decision Making]Rachel Williams, Andrew McLeod, Cooperative Starter Series, Northwest Cooperative Development Center, 2006</ref>
* '''חסימה''': כל חבר בקבוצה יכול "לחסום" הצעה. ברוב המודלים, חסם יחיד הינו מספיק כדי לעצור הצעה, למרות שכמה אמצעים של קונצנזוס יכולים לדרוש יותר מחוסם אחד. חסמים נחשבים בדרך כלל כאמצעי קיצוני, ומשתמשים בהם רק כאשר משתמש חש שהצעה "מסכנת את הארגון או את משתתפיו, או מפרה את המטרה של הארגון". בחלק מהמודלים של קונצנזוס, חבר קבוצה אשר מתנגד להצעה חייב לעבוד עם התומכים בה כדי למצוא פתרון שיעבוד עבור כולם.<ref name = ""NWCoop" />
==קונצנזוס כחלופה להצבעה==
אלו התומכים בשיטה של קבלת החלטות בקונצנזוס רואים מספר חסרונות בתהליך של הצבעת רוב.
הצבעה נחשבת תהליך [[תחרות|תחרותי]] בניגוד ל[[שיתוף פעולה|שיתופי]], דבר שמעצב את תהליך קבלת ההחלטות בדיכטומיה של [[נצחון]]\[[מפלה]] שמתעלמת מהאפשרות של [[פשרה]] או של אפשרויות פוטנצאיליות אחרות.<ref>[http://www.oikoumene.org/en/news/news-management/all-news-english/display-single-english-news/browse/4/article/1634/consensus-a-colourful-fa-1.html Consensus: a colourful farewell to majority rule] Friedrich Degenhardt, World Council of Churches, 2006</ref>
בנוסף, שלטון הרוב נתפס לרוב כמנחשל (ההפך מ[[העצמה]]) או כ[[הדרה|מדיר]], שכן המיעוט כפוף לרצונו של הרוב. <ref>[http://seedsforchange.org.uk/free/consens#wrong What's wrong with majority voting?] Seeds for Change, 2005</ref>
תומכי הקונצנזוס טוענים ש"רודנות הרוב" מקשה על קיומה של שותפות בקבוצה ויכולה להקטין את הלכידות והיעילות שלה.
לבסוף, תומכי קונצנזוס מצהירים לעיתים קרובות כי קבלת החלטות ברוב מקטינה את המחויבות של כל משתתף יחיד לקיום ההחלטה. חברי עמדת המיעוט עלולים להרגיש פחות מחויבים להחלטת הרוב, וכך גם מצביעים מבין מחנה עמדת הרוב שקיבלו החלטה על פי העדפה של מחנה או גוש. התוצאה של מחוייבות נמוכה זו, על פי תומכי קונצנזוס היא מוכנות נמוכה יותר להגן על ההחלטה או לפעול על פיה.
==דוגמאות היסטוריות לקבלת החלטות בקונצנזוס==
הדוגמה העתיקה ביותר כנראה לקבלת החלטות בקונצנזוס היא "המועצה הגדולה" של קונפדרצית האירוקויס (Iroquois), או האודינוסואוני (Haudenosaunee) שבאופן מסורתי השתמשה בקבלת החלטות בקונצנזוס,<ref>[http://www.firekeepers.com/grandcouncil.shtml Grand Council] Firekeepers Association</ref><ref>[http://www.paulkeeslerbooks.com/Chap5Iroquois.html League of the Iroquois] M. Paul Keesler, Mohawk - Discovering the Valley of the Crystals, 2004</ref> אולי משנת 1142.<ref>[http://www.ratical.org/many_worlds/6Nations/DatingIC.html Dating the Iroquois Confederacy] Bruce E. Johansen, Akwesasne Notes, 1995</ref> אפשר למצוא דוגמאות נוספות של קבלת החלטות בקונצנזוס בקרב עמים ילידים. <ref>[http://www.un.org/News/Press/docs/2002/sgsm8332.doc.htm Consensus Tradition can Contribute to Conflict Resolution, Secretary-General Says in Indigenous People's Day Message] Consensus Tradition can Contribute to Conflict Resolution, Secretary-General Says in Indigenous People's Day Message] United Nations, 2002 </ref> קבלת החלטות בקונצנזוס בחברה המערבית קיבלה פופלריות בזמן התנועה לשחרור האישה, והתנועה האנטי-גרעינית בשנות ה-1970, אך ניתן לאתר את שורשיה בעבר רחוק יותר.
[[ברית ערי הנזה]] פעלה במודל קונצזוס לא מחייב - המשתתפים שהיו מעוניינים בפעולה בנושא מסויים התייעצו בינם לבין עצמם בנסיון להגיע לקונצנזוס, ואם צלח הדבר בידם, המשיכו בקידום ההחלטה. אלו, שחלקו על ההחלטה ניתקו את עצמם ממנה.<ref>[http://explorersfoundation.org/glyphery/186.html The Hanseatic League complex order from flexible agreements] taken (with permission) from James C. Bennett's, The Anglosphere Challenge.</ref>
המשתתפים הבולטים יותר בתהליך קונצנזוס בקרב החברה המערבית הם בני התנועה הדתית [[אגודת הידידים]], או ה"קווייקרים", שאימצו את הטכניקה עוד במאה ה-17. גם ל[[אנבפטיזם|אנבפסטיסטים]] או ל[[מנוניטים]], יש היסטוריה של שימוש בקבלת החלטות בקונצנזוס ויש כמה המאמינים כי האנבפסטיסטים תרגלו קונצנזוס עוד בזמן פגישת Martyrs' Synod בשנת 1527. כמה נוצרים משייכים קבלת החלטות בקונצנזוס ל[[הברית החדשה|ברית החדשה]]. האנציקלופדיה האנבפטיסטית מנוניטית העולמית מתייחסת, בעיקר, לספר 15 כדוגמה לקבלת החלטות בקונצנזוס בברית החדשה.
ב[[אסלאם]] קיים מונח ה[[איג'מאע]] המתייחס לקונסנזוס בקרב ה[[אומה (אסלאם)|אומה]], קהילת כל המוסלמים. במציאות התייחס האיג'מאע באופן מסורתי רק להסכמתם של כל חכמי הדת ([[עולמא]]), בעניינים מסוימים הנוגעים ל[[שריעה|חוק האסלאמי]].
[[מודל פולדר]] הינו גרסה [[הולנד|הולנדית]] של מדיניות קונצנזוס בכלכלה. משתמשים במונח זה גם כדי לתאר מקרים אחרים של קבלת החלטות בקונצנזוס. מודל ה[[פולדר]] מאופיין על ידי שיתוף פעולה בין שלושה שחקנים: ארגוני מעסיקים, [[ארגון עובדים|ארגוני עובדים]] וה[[ממשלה]]. שיחות אלה מעוגנות ב"מועצה חברתית-כלכלית", SER. ה-SER משמשת כפורום העיקרי לדיון בנושאי עבודה ויש לה מסורת ארוכה של קונצנזוס, כשבפעמים רבות היא ניטרלה עימותי עבודה ומנעה שביתות. מודלים דומים משמשים ב[[פינלנד]].
בעסקים ב[[יפן]] מקובל תהליך ה"רינגי" (ringi) בו נלקחות החלטות עסקיות בקונצזנוס. בתהליך הרינגי המשתתפים מגיעים לקונזצוס תוך הקפדה על ההיררכיה הפנים-ארגונית הנוקשה. אין בהכרח הגעה להסכמה או אפילו תרומה אמיתית להחלטה הסופית, אך יש נסיון ליצור הרגשת השתתפות, כדי לאכוף שיתוף פעולה קבוצתי. אין מייחסים הצלחה או כישלון לאדם בודד אלא לקבוצה כולה.<ref>[http://www.allbusiness.com/human-resources/employee-development-problem-solving/393248-1.html Can We Learn Management Techniques From the Japanese Ringi Process?] Cordeiro, William P, 1999</ref>
ב[[שוויץ]] המורכבת ממספר קבוצות בעלות רקע לאומי שונה, יש דגש רב על חתירה לקונצזוס בשיח הציבורי ובפוליטיקה. לדוגמה, חברי הממשלה דנים בהצעות בדלתיים סגורות ומנסים להגיע לקונצזוס. לאחר מכן ההחלטה מיוצגת על ידי כל חברי הממשלה ונדיר שאחד מחבריה יצהיר על התנגדות לה. יש נסיון להוועץ עם מיעוטים שעלולים להפגע מהחלטות ולפצות אותם. סיבה נוספת לנסיון להגיע לבסיס תמיכה רחב כלל האפשר הוא השילוב של [[דמוקרטיה ישירה]] במערכת הפוליטית בשוויץ, שמאפשרת לכל אזרח לנסות לשנות החלטות ממשלה על ידי משאל עם.
<ref>[http://switzerland.isyours.com/e/swiss-business-guide/consensus.html The Art of Consensus in Switzerland] Switzerland is yours</ref><ref>[http://www.swissworld.org/en/politics/government_and_parliament/compromise/ A system based on compromise] swissworld.org</ref>
[[מפלגה ירוקה|מפלגות ירוקות]] במובן הצר, הן מפלגות שאינן מחוייבות רק לערך של [[סביבתנות]] אלא גם לערכים של [[צדק חברתי]], [[אי אלימות]] ו[[דמוקרטיה שורשית]], מסיבה זו מקובל במפלגות אלה לקבל החלטות בקונצנזוס.<ref>לדוגמה ראו הסבר באתר [http://www.vagreenparty.org/consensus.html המפלגה הירוקה של וירג'יניה]</ref>
התארגנויות אנרכיסטיות וקרובות לאנרכיזם כמו [[אוכל במקום פצצות]], [[אינפו שופס]] ו[[קבוצת אחווה|קבוצות אחווה]] משתמשות לרוב בדמוקרטיה ישירה ובקבלת החלטות בקונצנזוס.
בשנים האחרונות הוקמו מספר יוזמות אזרחיות במדינות מערביות (מדינות באירופה, האיחוד האירופי, ארצות הברית, ניו זילנד ואוסטרליה) הנקראות [[כנס קונצזנוס|כנסי קונצזנוס]] (consensus conference). בגופים אלה משתתפים כמה אזרחים בדיון אודות [[מדיניות ציבורית]] מורכבת וטעונה כמו [[הנדסה גנטית]] או [[ניסויים בבני אדם]]. האזרחים הינם הדיוטות אשר בדומה ל[[מושבעים]] במשפט, מנסים להגיע להחלטה מושכלת בהתאם לערכיהם. יש לחברים בגופים אלה יכולת לנסח שאלות ולזמן מומחים בתחום שיעידו על נושאים הקשורים בשאלות אלה (אולם אין להם מנדט לנסח עובדות). לבסוף מנסים חברי הגוף לגבש קונצזנוס סביב נייר עמדה. בכמה מדינות ניירות עמדה אלה השפיעו על החקיקה. <ref>[http://www.amonline.net.au/consensus/02.htm What is a Consensus Conference?] Australia's first consensus conference on Gene Technology in the Food Chain. 1999</ref><ref>[http://www.ethicaltools.info/content/ET4%20Manual%20CC%20(Binnenwerk%2040p).pdf Consensus Conference Manual] Annika P. Nielsen et al, The Hague, 2006</ref> בשוויץ גופים אלה נקראים פורוםציבורי (PubliForum).<ref>[http://www.publiforum.ch/framesetiex_e.htm PubliForum]</ref><ref>[http://pages.unibas.ch/ifgem/jagee%20Ingensiep%20Skorupinski.pdf Consensus Conferences -A Case study: PubliForum in Switzerland] Barbara Skorupinski, Hans Werner Ingensiep, Marc Meinhardt, Heike Baranzke, Unit of Ethics in Biosciences, The University of Basel</ref>
==מודלים לקבלת החלטות בקונצנזוס==
===מודל אגודת הידידים===
המודל בו משתמשים הקווייקרים הינו אפקטיבי בגלל שהוא משתמש במבנה פשוט שנבדק לאורך שנים שמניע קבוצה לקראת קונצנזוס. המודל הקווייקרי שימש בהצלחה גם כשהוא יושם בסביבה חילונית בגלל שהוא מעניק לכל אחד הזמדנות לדבר בעודו מגביל את מפריעים פוטנציאלים (כלומר, אנשים שרוצים זמן ציבורי בלתי מוגבל או שמנסים לקדם מטרה שעומדת בניגוד עניינים לנושא). ניתן ליישם את ההיבטים הבאים של המודל הקווייקרים בכל תהליך קבלת החלטות בקונצנזוס:
* מתבצע שיתוף במידע ובחששות מרובים עד שהתחושה של הקבוצה מתבהרת.
* הדיון כולל הקשבה פעילה ושיתוף של מידע.
* נורמות מגבילות את מספר הפעמים בהם דובר מבקש לדבר כדי להבטיח שכל דובר נשמע במלואו.
* רעיונות ופתרונות שייכים לקבוצה; לא מתועדים שמות.
* הבדלי נפתרים על ידי דיון. המפשר ("פקיד" או "מכנס" במודל הקוויקרי) מזהה תחומים של הסכמה ונותן שמות לאי-הסכמות כדי לדחוף את הדיון למקום עמוק יותר.
* המפשר מנסח את התחושה של הדיון, שואל אם יש דאגות או הסתייגויות אחרות, ומציע "תרשומת" של ההחלטה.
* הקבוצה כגוף אחד אחראית להחלטה וההחלטה שייכת לקבוצה.
* המפשר יכול להבחין אם מישהו שאינו מסכים עם ההחלטה פועל ללא דאגה לקבוצה או מתוך אינטרס אנוכי.
* נקודת המבט של בדלנים זוכה ליחס חם.<ref>Adapted from Quaker Foundations of Leadership, 1999. [http://www.earlham.edu/%7Econsense/rrocomp.shtml ''A Comparison of Quaker-based Consensus and Robert's Rules of Order'']</ref>
מרכיבים מרכזיים של קונצנזוס המבוסס על המודל הקווייקרי כוללים אמונה באנושיות משותפת וביכולת להחליט יחד. המטרה היא "אחדות, לא אחדות דעים". שמירה על כך שחברי הקבוצה מדברים רק פעם אחת, עד שחברי קבוצה אחרים מדברים מבטיחה מגוון של דעות. המפשר נתפס כמשרת של הקבוצה ולא כמנהל או ראש. על ידי ניסוח של הקונזצוס המתגלה, ההחלטה יכולה להיות בהירה לחברים, והיות ודעותיהם נלקחו בחשבון, סביר יותר שיתמכו בה.
===מודל הקונצנזוס הגס של IETF ===
ב"כוח המשימה ההנדסי של האינטרנט",([[IETF]]), ההחלטות מבוצעות על ידי "[[קונצנזוס גס]]".<ref>RFC 2418. "IETF Working Group Guidelines and Procedures." </ref> ה-IETF נמנע מלהגדיר מתודה מכניסטית שתבטיח קונצנזוס כזה, כנראה מתוך אמונה שכל ניסוח פורמלי כזה יוביל לנסיונות "לתחמן" את המערכת. תחת זאת, ראש של קבוצת עבודה (WG) או של קבוצת דיון (BoF) אמור לנסח את "התחושה של הקבוצה".
מסורת אחת שתומכת בקונצנזוס גס היא המסורת של [[הימהום]] במקום הרמת ידיים (ספירה מדוייקת); דבר זה מאפשר לקבוצה לזהות במהירות את ההבדל בין "מתנגד אחד או שניים" לבין "קהילה מפולגת באופן חד", בלי להקל על גלישה לתחום של "שלטון הרוב".<ref>[http://www.ietf.org/tao.html The Tao of IETF: A Novice's Guide to the Internet Engineering Task Force] The Internet Society, 2006</ref>
רוב הפעילות של ה-IETF מבוצעת על ידי [[רשימת תפוצה|רשימות תפוצה]], בהן כל הצדדים יכולים להביע עת דעתם בכל זמן שהוא.
==כלים לקונצנזוס==
===כרטיסים צבעוניים===
כמה גופים לקבלת החלטות בקונצנזוס משתמשים בכרטיסים צבועיניים כדי להאיץ ולהקל על תהליך הקונצנזוס. לרוב, כל חבר מקבל 3 כרטיסים: אדום, צהוב וירוק. ניתן להרים את הכרטיסים במהלך התהליך כדי לתת אות על דעתו של המשתתף. ניתן להשתמש בכרטיסים הן במהלך הדיון, והן במהלך הקריאה לקונצזנוס, ולתת להם משמעות שונה במהלך התלויה בשלב התהליך בו משתשים בהם.<ref name = ""NWCoop" /><ref>[http://www.cohousing.ca/consensus.htm The Consensus Decision Process in Cohousing] Canadian Cohousing Network</ref>
משמעות הכרטיסים הצבעוניים היא:
* '''אדום''': במהלך דיון, משתמשים בכרטיס אדום כדי לסמל הפרת נקודה בתהליך בפרוצזדורה כמו זיהוי של דיון שאינו בנושא הדיון, דוברים שעוברים על מסגרת הזמן המותר, או הפרות אחרות. בזמן קריאה לקונצנזוס הכרטיס האדום מסמן התנגדות של חבר הקבוצה (לרוב "התנגדות עקרונית") להצעה הנידונה. כאשר חבר או חברים משתמשים בכרטיס אדום, יש עליהם אחריות לעבוד עם התומכים כדי למצוא פתרון שישביע את רצון כל החברים.
* '''צהוב''': בשלב הדיון, הכרטיס הצהוב משמש כדי לסמן שהחבר נושא הכרטיס יכול להבהיר נקודה או לענות על שאלה שהוצגה. בזמן קריאה לקונצנזוס, כרטיס צהוב מסמל "הליכה הצידה" מההצעה או כדי לציין הסתייגות מההצעה באופן רשמי.
* '''ירוק''': חבר קבוצה יכול להתשמש בכרטיס ירוק בזמן דיון כדי לצרף את עצמו לרשימת הדוברים. בזמן קריאה לקונצזנוס, הכרטיס הירוק מסמל הסכמה.
כמה גופים לקבלת החלטות משתמשים בשיטת הכרטיסים באופן שונה ומוסיפים לה צבעים, כמו כתום כדי לסמן הסתייגות שאינה חוסמת, חזקה יותר מהליכה הצידה.<ref>[http://www.mosaic-commons.org/node/44 Color Cards] Mosaic Commons</ref>
===סימני ידיים===
כמה גופים לקבלת החלטות בקונצנזוס משתמשים בסימני ידיים כדי לתקשר באופן לא מילולי עם חברי הקבוצה באשר לדעתם או עמדתם. למרות שטיב הסימנים ומשמעותם משתנה מקבוצה לקבוצה יש קבוצת בסיסית של סימנים שאומצו באופן רחב. אלו כוללים: נפנוף של אצבעות שתי הידיים כלפי מעלה, באופן המכונה לפעמים "נצנוץ", כדי לסמן הסכמה; הרמה של אגרוף או שילוב של שני [[אמה (איבר)|אמות]] מאוגרפות כדי לסמל חסימה או אי הסכמה חזקה; וסימון של האות "T" עם שתי כפות הידיים, כתנועת פסק זמן בספורט, להסב את תשומת הלב לנקודה בתהליך או כקריאה לסדר.<ref name = "Guides" />
==ביקורת==
מבקרים של קבלת החלטות בקונצנזוס טוענים כי למרות שהתהליך אפקטיבי בפוטנציה בקבוצות קטנות של אנשים בעלי מוטיבציה או אימון עם דרגה גבוהה מספיק של אחווה, יש לו מספר מגרעות, בעיקר:
* '''שימור ה[[סטטוס קוו]]''': בגופי קבלת החלטות שמשתמשים בקונצנזוס פורמלי, יש ליחידים או למיעוטים קטנים יכולת לחסום הסכמה. דבר זה נותן יתרון לכל התומכים בהשארת מצב העניינים הקיים. דבר זה יכול להוביל לכך שמצב מסויים ממשיך להתקיים בארגון זמן רב לאחר שרוב החברים בו מעוניינים בשינוי של מצב זה.
* '''רגישות להפרעות''': מתן זכות לחסימת הצעות לכל חברי הקבוצה עלולה לגרור מצב בו הקבוצה הופכת "בת ערובה" של מיעוט או יחיד שלא מוכן להתגמש. זאת ועוד, "התנגדות להתנהגות חוסמת כזו [יכולה] להתפרש כהתקפה על חופש הדיבור ובתמורה [להקשיח] את הנחישות מצידו של הפרט להגן על עמדתו".<ref>[http://www.connected.org/govern/consensus.html Consensus building and verbal desperados] Alan McCluskey, 1999 </ref> כתוצאה מכך, קבלת החלטות בקונצנזוס היא בעלת פוטנציאל לתגמל את חברי הקבוצה הפחות סתגלניים ולהעניש את חברי הקבוצה היותר סתגלניים.
*'''[[פרדוקס אבלין]]''': קבלת החלטות בקונצנזוס חשופה לכל הצורות של [[חשיבת יחד]], מבינהן הדרמטית ביותר היא פרדוקס אבלין. בפרדוקס אבלין, הקבוצה יכולה להסכים פה אחד על פעולה שאף פרט יחיד בקבוצה לא מעוניין בה, היות ואף פרט אינו מוכן לצאת נגד רצון הקבוצה המדומה שנתפש בקרב חברי הקבוצה.
* '''התמשכות על פני זמן''': היות וקבלת החלטות בקונצנזוס מתמקדת בדיון ומבקשת לקבל תרומות מצד כל המשתתפים, זה יכול להיות תהליך ממושך. זה יכול להוות בעיה במצבים בהן יש צורך לקבל החלטות במהירות או כאשר לא ניתן לבדוק את הדעות של כל המשתתפים במשך זמן סביר. בנוסף, התחייבות בזמן שנדרשת כדי לעסוק בתהליך קבלת החלטות בקונצנזוס יכולה לפעול לפעמים כמחסום השתתפות בפני פרטים שאינם מסוגלים או אינם רוצים לקחת על עצמם התחייבות כזו.
==ראו גם==
*[[קבלת החלטות]]
*[[בחירות]]
*[[בחירות בשיטה הרובנית]]
*[[דמוקרטיה ישירה]]
==קישורים חיצוניים==
*[http://seedsforchange.org.uk/free/consens קבלת החלטות בקונצנזוס] Seeds for Change
* [http://www.ic.org/pnp/ocac/ על קונפליקט וקונצנזוס] C. T. Lawrence Butler ו-Amy Rothstein, הוצאת [[אוכל במקום פצצות]], 1987. ניתן להוריד גם בפורמט [http://www.wandreilagh.org/consensus.pdf pdf]
*[http://www.consensus.net/ "אתר הקונצנזוס הפורמלי"] - מבוסס על עבודתם של C. T. Lawrence Butler וAmy Rothstein
*[http://nat.uca.org.au/regulations/2001/pdf/manual_for_meetings.pdf "מדריך לפגישות, מהדורה מתוקנת"] -- The Uniting Church in Australia
*[http://www.vernalproject.org/RPapers.shtml#CoopDecMaking "מאמרים על קבלת החלטות בשיתוף"] -- Randy Schutt
*[http://www.diemer.ca/Docs/Diemer-OneVoteforDemocracy.htm "קול אחד לדמוקרטיה"] -- Ulli Diemer
*[http://www.earlham.edu/~consense/mats.htm "כמה חומרים על קונצנזוס"] Quaker Foundations of Leadership, 1999. Richmond, Indiana: Earlham College.
==הערות שוליים==
<references/>
בעוד שתהליך זה אינו נפוץ כמו פרוצדורות אחרות של קבלת החלטות, כמו הצבעות רוב, מגוון גדול של קבוצות משתמשות בתהליך של קבלת החלטות בקונצנזוס. כתות דתיות כמו [[אגודת הידידים]], גופי מדיניות כלכלית כמו [[מודל פולדר]] ההולנדית ו[[ברית ערי הנזה]], קבוצות [[אנרכיזם|אנרכיסטיות]] כמו [[אוכל במקום פצצות]], ו[[אינפושופ|אינפושופס]], [[ארגון לא ממשלתי|ארגונים לא ממשלתיים]] רבים, ואפילו אומות שלמות כמו האודינוסואוני השתמשו בקבלת החלטות בקונצנזוס. במערכות הפוליטיות של כמה דמוקרטיות קבלת החלטה ברוב נחשבת כמפלט אחרון, כאשר קבלת החלטה בקונצנזוס הוא התהליך המועדף.
==מהו תהליך קבלת החלטות בקונצנזוס?==
המילה "קונצנזוס" נובעת מהמילה הלטינית "cun " שפרושה "יחד" או "יחד עם" ומהמילה "sentire" שפרושה "חשיבה" או "הרגשה". כך שמבחינה לשונית, "קונצנזוס" פרושו "לחשוב/לפעול יחד".
כתהליך של קבלת החלטות, קונצנזוס חותר להיות:
*'''כוללני''': רצוי שבעלי עניין רבים ככל הניתן יהיו מעורבים בתהליך.
*'''השתתפותי''': רצוי שתהליך הקונצנזוס יעודד השתתפות פעילה ותרומות מצד כל מקבלי ההחלטות. <ref name = "Sandelin">[http://www.ic.org/nica/Process/Consensusbasics.htm#Ingredients Consensus Basics, Ingredients of successful consensus process] Rob Sandelin, Northwest Intentional Communities Association guide to consensus, Northwest Intentional Communities Association</ref>
*'''שיתופי''': משתתפים בתהליך קונצנזוס אפקטיבי צריכים לחתור כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר שיש עבור הקבוצה ועבור כל חבריה, במקום לבכר להגיע לדעת רוב, שיש לה פוטנציאל של פגיעה במיעוט.<ref name = "Sandelin" />
*'''תמיכה בשיוויון זכויות''': כל החברים בגוף המקבל החלטות בקונצנזוס צריכים להיות, עד כמה שניתן, בעלי יכולת לתרומה זהה לתהליך. לכל החברים בתהליך יש הזדמנות להציע, לתקן, להטיל ווטו או "לחסום" הצעות.
*'''מכוון פתרונות''': גוף קבלת החלטות בקונצנזוס אפקטיבי חותר להדגיש את ההסכמה המשותפת על פני אי-הסכמות ולהגיע להחלטה אפקטיבית תוך שימוש בפשרה ובטכניקות אחרות כדי למנוע או לפתור עמדות בקבוצה שדוחות זו את זו.
==התהליך של קבלת החלטות בקונצנזוס==
[[תמונה:HebConsensus-flowchart.png|שמאל|ממוזער|250px|[[תרשים זרימה]] של תהליך בסיסי של קבלת החלטות בקונצנזוס]]
היות ותהליך קבלת ההחלטות בקונצנזוס אינו פורמלי כמו תהליכים אחרים, כמו לדוגמה [[חוקי הסדר של רוברטס]], משתנים הפרטים המעשיים של יישומו בין קבוצה לקבוצה. עם זאת, קיים אוסף של פרוצדורות שהינן משותפות לרוב היישומים של קבלת החלטות בקונצנזוס.<ref name = "FNB">[http://www.consensus.net/ocac2.htm On Conflict and Consensus] C.T. Lawrence Butler, Amy Rothstein, Food Not Bombs Publishing</ref>
<ref>[http://www.thecommonplace.org.uk/information.php?page=articles&iID=4 What is Consensus?] The Common Place, 2005 </ref>
<ref>[http://seedsforchange.org.uk/free/consens#proc The Process] Consensus Decision Making, Seeds for Change, 1-12-2005</ref>
לאחר שהמשתתפים הסכימו על נושאים לדיון ועל סדר יום (אג'נדה), ואפשר גם, על חוקים מוסכמים לפגישה, כל פריט בסדר היום, נדון בתורו. באופן טיפוסי כל החלטה שמתקבלת מפריט באג'נדה עוברת דרך מסלול פשוט:
*'''דיון על הפריט''': מדברים על הפריט מתוך מטרה לזהות את הדעות ואת המידע על הנושא שעל הפרק. הכיוון הכללי של הקבוצה וההצעות האפשריות לפעולה מזוהים בדרך כלל בזמן הדיון.
*'''יצירה של הצעה''':בהתבסס על הדיון, מוצעת הצעת החלטה פורמלית בנושא שהוצג בפני הקבוצה.
*'''קריאה לקונצנזוס''':המפשר של הגוף מקבל ההחלטות קורא לקונצנזוס על ההצעה. כדי למנוע מצב בו התנועה תפרש שתיקה או אי פעולה כהסכמה, כל חבר בקבוצה בדרך כלל חייב להצהיר על תמיכתו בהצעה, בדרך כלל על ידי תנועת יד, או על ידי שימוש בכרטיס צבעוני.
*'''זיהוי של ומענה להסתייגויות''': אם לא משיגים קונצנזוס, כל מתנגד מציג את ההסתייגויות שלו או שלה מההצעה, ובאופן פוטנציאלי נפתח עוד סיבוס של דיון כדי להבהיר או לענות על היסתייגויות.
*'''שינוי של ההצעה''': ההצעה עוברת תיקון, או ניסוח מחדש בנסיון לענות על ההיסתייגויות של מקבלי ההחלטות. התהליך חוזר לאחר מכן לקריאה לקונצנזוס והמעגל נמשך עד לקבלת החלטה מספקת.
==תפקידים בתהליך הקונצנזוס==
פעמים רבות יש כמה תפקידים בתהליך קבלת ההחלטות בקונצנזוס שנועדו לכך שהתהליך יתצבע באופן אפקטיבי יותר. למרות שהשם והטבע של תפקידים אלה משתנה מקבוצה לקבוצה, התפקידים הנפוצים ביותר הם מפשר (facilitator), שומר זמן, אמפת ומזכיר או רושם הערות. לא כל הגופים מקבלי ההחלטות משתמשים בכל התפקידים האלה, למרות שתפקיד המפשר כמעט תמיד קיים, וחלק מהקבוצות משתמשות בתפקידים נוספים כמו [[פרקליט השטן]], או מקבל-פנים. כמה גופים מבכרים לבצע רוטציה של התפקידים בין חברי הקבוצה כדי לבנות את הנסיון ואת הכישורים של המשתתפים, ולמנוע כל תחושה של ריכוז של כוח. <ref name = "FNB" />
התפקידים הנפוצים בחתירה לקונצזוס הם:
*'''מפשר''': כפי שהשם מסמל, תפקיד המפשר הוא לסייע להגיע להחלטה שתזכה בקונצנזוס. מפשרים מקבלים אחריות לעבור על סדר היום בזמן; להבטיח כי הקבוצה מקיימת את הפרוצדורות והחוקים של תהליך הקונצנזוס; ואם הכרחי הדבר, להציע שינוי בדיון, דיון נוסף או שיטה אחרת של קבלת החלטות, כמו עקיפה, קבוצות שבירה, או גילום תפקידים. <ref name = "Kerrigan">[http://www.communityarts.net/readingroom/archivefiles/2004/09/how_to_use_a_co.php How To Use a Consensus Process To Make Decisions] Sheila Kerrigan, Community Arts Network, 2004</ref><ref name = "Guides">[http://www.otesha.ca/bike+tours/guides/meeting+facilitation.en.html#toc_putting_on_your_facilitator_hat Guides: Meeting Facilitation] Lori Waller, The Otesha Project</ref>חלק מקבוצות הקונצנזוס משתמשות בשני מפשרים-שותפים. משתמשים בשיטה זו כדי לנטרל את הכוח שיש למפשר וכדי ליצור מערכת שבה המפשר יכול לצאת מתפקידו בדיון אם הוא או היא הופכים למעורבים אישית יתר על המידה בדיון. <ref>[http://www.reclaiming.org/resources/consensus/blakey.html Meeting Facilitation --The No-Magic Method] Berit Lakey, Network Service Collaboration, 1975</ref>
* '''שומר זמן''': המטרה של שומר הזמן היא להבטיח שגוף קבלת ההחלטות שומר על לוח הזמנים שבאג'נדה. שומרי זמן אפקטיביים משתמשים במגוון של שיטות כדי להבטיח שהישיבה עומדת בזמנים, כולל: הספקה של עדכוני זמן תכופים, אזהרה ברורה של זמן קצר, ושמירה על כך שדוברים לא יחרגו מכמות הזמן שעומדת לרשותם. <ref name = "FNB" />
*'''[[אמפתיה|אמפת]]''': האמפת ממונה על ניטור של ה"אקלים הרגשי" של הפגישה, ושם לב לסגנון דיבור, שפת הגוף, ולסימנים לא ורבלים של המשתתפים. האחריות העיקרית של האמפת היא נטרול של דינמיקה רגשית אפשרית, כמו סקסיזם, או גזענות בתוך גוף קבלת ההחלטות.<ref name = "Kerrigan"/><ref>[http://www.actupny.org/documents/CDdocuments/Consensus.html Consensus Decision Making] Civil Disobedience Training, Act Up</ref>
*'''רושם ההערות''': התפקיד של רושם ההערות או של המזכיר הוא לתעד את הדיון ואת ההחלטות של גוף קבלת ההחלטות. פרוטוקולים של קונצנזוס לרוב מכילים תיעוד של עמדות המיעוט.
==מי מחליט כאשר לא מגיעים להסכמה פה אחד==
תהליך בריא של קבלת החלטות בקונצנזוס מעודד בדרך כלל גילוי מוקדם של חילוקי דעות, בנסיון להגדיל למקסימום את הסיכוי להכלה של נקודות המבט של כל בעלי דעות המיעוט. לדוגמה על ידי מינוי של חבר בקבוצה לתפקיד [[פרקליט השטן]].
היות ויש קושי להגיע להסכמה פה-אחד, או אחדות דעים, במיוחד בקבוצות גדולות, או שהסכמה כזו עלולה להיות תוצאה של כפייה, פחד, חוסר יכולת להבין חלופות או פשוט חוסר סבלנות מתהליך הדיון, משתמשים גופים המקבלים החלטות בקונצנזוס בתנאי סף חלופיים לקונצנזוס. אשר כוללים:
* '''אחדות דעים פחות אחד''', דורשת שכל מקבל ההחלטות למעט אחד יתמכו בהחלטה. הפרט הבדלן לא יכול לחסום את הההצעה למרות שהוא או היא יכולים להאריך את הדיון (לדוגמה על ידי [[פיליבסטר]]). הבדלן יכול להיות המנטר לאורך זמן של ההחלטה, דבר שאולי ישנה את השקפתם בעתיד.
* '''אחדות דעים פחות שתיים''', לא מאפשרת לשני חברי קבוצה לחסום את ההצעה, ונוטה לקצר את הדיון כאשר יש מתנגד יחיד בלבד. זוג בדלנים יכול לשנות את הדרך בה חבריו מציגים את התנגדותם להצעה. זוג בדלנים יכול לקבל הזדמנות לנסות להגיע להסכמה שתאפשר להם לשכנע אדם שלישי, שיאפשר להם לחסום את ההצעה. אם הם לא מצליחים לעשות זאת בתוך פרק זמן נתון, נקבע שהטיעונים שלהם לא משכנעים.
* '''אחדות דעים פחות שלוש.''' ושיטות דומות הקובעות ש-4 או יותר נציגים יכולים לחסום יחד הצעה. שיטה זו ורמות נמוכות יותר של אחידות דעים נכללות בדרך כלל יחד עם מדידות סטטיסטיות של הסכמה, כמו מידות הסכמה של למעלה מ-80%, שני שליש או רוב. מדידות כאלה לא נחשבות בדרך כלל כמתאימות להגדרה של קונצנזוס.
* '''קונצנזוס גס.''' הוא התהליך בו משתמשים בקבוצות העבודה של IETF בהן אין חוק ספציפי של "כמה זה מספיק". תחת זאת, השאלה של קונצנזוס מושארת לשיקול דעתו של יו"ר קבוצת העבודה. בעוד שדבר זה מקשה על מספר קטן של מתנגדים לחסום הצעה, הדבר מטיל אחריות גדולה יותר על היו"ר, ולעיתים קרובות הוביל לדיונים לוהטים על השאלה האם קונצנזוס גס זוהה נכונה.
==כאשר לא מצליחים להגיע לקונצנזוס==
תהליך קבלת ההחלטות בקונצנזוס אמור, באופן אידאלי, לזהות ולתת מענה לדאגות ולהסתייגויות בשלב מוקדם, אבל לא תמיד הצעות זוכות לקונצנזוס מלא מהגוף מקבל ההחלטות. כאשר יש קריאה לקונצנזוס על נושא, מקבל החלטות מסתייג יכול לבחור בין שלוש אפשרויות:
* '''להצהיר על הסתייגויות''': חברי קבוצה שרוצים לתת להצעה לעבור אבל מעוניינים גם לשמור על דאגותיהם מהחלטת הקבוצה יכולים ל"הצהיר על הסתייגויות". אם יש הסתייגויות רציניות בהחלטה הגוף מקבל ההחלטות יכול לבחור לשנות או לנסח מחדש את ההצעה.<ref>[http://www.augustana.ca/rdx/bruneau/documents/PDM%20in%20an%20Intercultural%20context.doc If Agreement Cannot Be Reached] Richard Bruneau, Participatory Decision-Making in a Cross-Cultural Context, Canada World Youth, 2003</ref>
* '''לסור הצידה''': חברי קבוצה יכולים לבחור ב"עמידה בצד" אם יש להם "אי הסכמה אישית רצינית" עם ההצעה, אבל הם מוכנים לתת להצעה לעבור. למרות שעמידה בצד לא עוצרת את ההצעה, לרוב מתייחסים אליה כאל "הצבעת לאו" חזקה ובדרך כלל יש התייחסות לדאגות של חברי קבוצה שהולכים הצידה על ידי שינוי של ההצעה. חברי קבוצה יכולים לבחור לעמוד בצד אם הם מרגישים שאין להם יכולת להבין היטב את ההצעה או להשתתף בה.<ref name = ""NWCoop">[http://www.nwcdc.coop/Resources/CSS/CSSIntro2Consensus.pdf Introduction to Consensus Decision Making]Rachel Williams, Andrew McLeod, Cooperative Starter Series, Northwest Cooperative Development Center, 2006</ref>
* '''חסימה''': כל חבר בקבוצה יכול "לחסום" הצעה. ברוב המודלים, חסם יחיד הינו מספיק כדי לעצור הצעה, למרות שכמה אמצעים של קונצנזוס יכולים לדרוש יותר מחוסם אחד. חסמים נחשבים בדרך כלל כאמצעי קיצוני, ומשתמשים בהם רק כאשר משתמש חש שהצעה "מסכנת את הארגון או את משתתפיו, או מפרה את המטרה של הארגון". בחלק מהמודלים של קונצנזוס, חבר קבוצה אשר מתנגד להצעה חייב לעבוד עם התומכים בה כדי למצוא פתרון שיעבוד עבור כולם.<ref name = ""NWCoop" />
==קונצנזוס כחלופה להצבעה==
אלו התומכים בשיטה של קבלת החלטות בקונצנזוס רואים מספר חסרונות בתהליך של הצבעת רוב.
הצבעה נחשבת תהליך [[תחרות|תחרותי]] בניגוד ל[[שיתוף פעולה|שיתופי]], דבר שמעצב את תהליך קבלת ההחלטות בדיכטומיה של [[נצחון]]\[[מפלה]] שמתעלמת מהאפשרות של [[פשרה]] או של אפשרויות פוטנצאיליות אחרות.<ref>[http://www.oikoumene.org/en/news/news-management/all-news-english/display-single-english-news/browse/4/article/1634/consensus-a-colourful-fa-1.html Consensus: a colourful farewell to majority rule] Friedrich Degenhardt, World Council of Churches, 2006</ref>
בנוסף, שלטון הרוב נתפס לרוב כמנחשל (ההפך מ[[העצמה]]) או כ[[הדרה|מדיר]], שכן המיעוט כפוף לרצונו של הרוב. <ref>[http://seedsforchange.org.uk/free/consens#wrong What's wrong with majority voting?] Seeds for Change, 2005</ref>
תומכי הקונצנזוס טוענים ש"רודנות הרוב" מקשה על קיומה של שותפות בקבוצה ויכולה להקטין את הלכידות והיעילות שלה.
לבסוף, תומכי קונצנזוס מצהירים לעיתים קרובות כי קבלת החלטות ברוב מקטינה את המחויבות של כל משתתף יחיד לקיום ההחלטה. חברי עמדת המיעוט עלולים להרגיש פחות מחויבים להחלטת הרוב, וכך גם מצביעים מבין מחנה עמדת הרוב שקיבלו החלטה על פי העדפה של מחנה או גוש. התוצאה של מחוייבות נמוכה זו, על פי תומכי קונצנזוס היא מוכנות נמוכה יותר להגן על ההחלטה או לפעול על פיה.
==דוגמאות היסטוריות לקבלת החלטות בקונצנזוס==
הדוגמה העתיקה ביותר כנראה לקבלת החלטות בקונצנזוס היא "המועצה הגדולה" של קונפדרצית האירוקויס (Iroquois), או האודינוסואוני (Haudenosaunee) שבאופן מסורתי השתמשה בקבלת החלטות בקונצנזוס,<ref>[http://www.firekeepers.com/grandcouncil.shtml Grand Council] Firekeepers Association</ref><ref>[http://www.paulkeeslerbooks.com/Chap5Iroquois.html League of the Iroquois] M. Paul Keesler, Mohawk - Discovering the Valley of the Crystals, 2004</ref> אולי משנת 1142.<ref>[http://www.ratical.org/many_worlds/6Nations/DatingIC.html Dating the Iroquois Confederacy] Bruce E. Johansen, Akwesasne Notes, 1995</ref> אפשר למצוא דוגמאות נוספות של קבלת החלטות בקונצנזוס בקרב עמים ילידים. <ref>[http://www.un.org/News/Press/docs/2002/sgsm8332.doc.htm Consensus Tradition can Contribute to Conflict Resolution, Secretary-General Says in Indigenous People's Day Message] Consensus Tradition can Contribute to Conflict Resolution, Secretary-General Says in Indigenous People's Day Message] United Nations, 2002 </ref> קבלת החלטות בקונצנזוס בחברה המערבית קיבלה פופלריות בזמן התנועה לשחרור האישה, והתנועה האנטי-גרעינית בשנות ה-1970, אך ניתן לאתר את שורשיה בעבר רחוק יותר.
[[ברית ערי הנזה]] פעלה במודל קונצזוס לא מחייב - המשתתפים שהיו מעוניינים בפעולה בנושא מסויים התייעצו בינם לבין עצמם בנסיון להגיע לקונצנזוס, ואם צלח הדבר בידם, המשיכו בקידום ההחלטה. אלו, שחלקו על ההחלטה ניתקו את עצמם ממנה.<ref>[http://explorersfoundation.org/glyphery/186.html The Hanseatic League complex order from flexible agreements] taken (with permission) from James C. Bennett's, The Anglosphere Challenge.</ref>
המשתתפים הבולטים יותר בתהליך קונצנזוס בקרב החברה המערבית הם בני התנועה הדתית [[אגודת הידידים]], או ה"קווייקרים", שאימצו את הטכניקה עוד במאה ה-17. גם ל[[אנבפטיזם|אנבפסטיסטים]] או ל[[מנוניטים]], יש היסטוריה של שימוש בקבלת החלטות בקונצנזוס ויש כמה המאמינים כי האנבפסטיסטים תרגלו קונצנזוס עוד בזמן פגישת Martyrs' Synod בשנת 1527. כמה נוצרים משייכים קבלת החלטות בקונצנזוס ל[[הברית החדשה|ברית החדשה]]. האנציקלופדיה האנבפטיסטית מנוניטית העולמית מתייחסת, בעיקר, לספר 15 כדוגמה לקבלת החלטות בקונצנזוס בברית החדשה.
ב[[אסלאם]] קיים מונח ה[[איג'מאע]] המתייחס לקונסנזוס בקרב ה[[אומה (אסלאם)|אומה]], קהילת כל המוסלמים. במציאות התייחס האיג'מאע באופן מסורתי רק להסכמתם של כל חכמי הדת ([[עולמא]]), בעניינים מסוימים הנוגעים ל[[שריעה|חוק האסלאמי]].
[[מודל פולדר]] הינו גרסה [[הולנד|הולנדית]] של מדיניות קונצנזוס בכלכלה. משתמשים במונח זה גם כדי לתאר מקרים אחרים של קבלת החלטות בקונצנזוס. מודל ה[[פולדר]] מאופיין על ידי שיתוף פעולה בין שלושה שחקנים: ארגוני מעסיקים, [[ארגון עובדים|ארגוני עובדים]] וה[[ממשלה]]. שיחות אלה מעוגנות ב"מועצה חברתית-כלכלית", SER. ה-SER משמשת כפורום העיקרי לדיון בנושאי עבודה ויש לה מסורת ארוכה של קונצנזוס, כשבפעמים רבות היא ניטרלה עימותי עבודה ומנעה שביתות. מודלים דומים משמשים ב[[פינלנד]].
בעסקים ב[[יפן]] מקובל תהליך ה"רינגי" (ringi) בו נלקחות החלטות עסקיות בקונצזנוס. בתהליך הרינגי המשתתפים מגיעים לקונזצוס תוך הקפדה על ההיררכיה הפנים-ארגונית הנוקשה. אין בהכרח הגעה להסכמה או אפילו תרומה אמיתית להחלטה הסופית, אך יש נסיון ליצור הרגשת השתתפות, כדי לאכוף שיתוף פעולה קבוצתי. אין מייחסים הצלחה או כישלון לאדם בודד אלא לקבוצה כולה.<ref>[http://www.allbusiness.com/human-resources/employee-development-problem-solving/393248-1.html Can We Learn Management Techniques From the Japanese Ringi Process?] Cordeiro, William P, 1999</ref>
ב[[שוויץ]] המורכבת ממספר קבוצות בעלות רקע לאומי שונה, יש דגש רב על חתירה לקונצזוס בשיח הציבורי ובפוליטיקה. לדוגמה, חברי הממשלה דנים בהצעות בדלתיים סגורות ומנסים להגיע לקונצזוס. לאחר מכן ההחלטה מיוצגת על ידי כל חברי הממשלה ונדיר שאחד מחבריה יצהיר על התנגדות לה. יש נסיון להוועץ עם מיעוטים שעלולים להפגע מהחלטות ולפצות אותם. סיבה נוספת לנסיון להגיע לבסיס תמיכה רחב כלל האפשר הוא השילוב של [[דמוקרטיה ישירה]] במערכת הפוליטית בשוויץ, שמאפשרת לכל אזרח לנסות לשנות החלטות ממשלה על ידי משאל עם.
<ref>[http://switzerland.isyours.com/e/swiss-business-guide/consensus.html The Art of Consensus in Switzerland] Switzerland is yours</ref><ref>[http://www.swissworld.org/en/politics/government_and_parliament/compromise/ A system based on compromise] swissworld.org</ref>
[[מפלגה ירוקה|מפלגות ירוקות]] במובן הצר, הן מפלגות שאינן מחוייבות רק לערך של [[סביבתנות]] אלא גם לערכים של [[צדק חברתי]], [[אי אלימות]] ו[[דמוקרטיה שורשית]], מסיבה זו מקובל במפלגות אלה לקבל החלטות בקונצנזוס.<ref>לדוגמה ראו הסבר באתר [http://www.vagreenparty.org/consensus.html המפלגה הירוקה של וירג'יניה]</ref>
התארגנויות אנרכיסטיות וקרובות לאנרכיזם כמו [[אוכל במקום פצצות]], [[אינפו שופס]] ו[[קבוצת אחווה|קבוצות אחווה]] משתמשות לרוב בדמוקרטיה ישירה ובקבלת החלטות בקונצנזוס.
בשנים האחרונות הוקמו מספר יוזמות אזרחיות במדינות מערביות (מדינות באירופה, האיחוד האירופי, ארצות הברית, ניו זילנד ואוסטרליה) הנקראות [[כנס קונצזנוס|כנסי קונצזנוס]] (consensus conference). בגופים אלה משתתפים כמה אזרחים בדיון אודות [[מדיניות ציבורית]] מורכבת וטעונה כמו [[הנדסה גנטית]] או [[ניסויים בבני אדם]]. האזרחים הינם הדיוטות אשר בדומה ל[[מושבעים]] במשפט, מנסים להגיע להחלטה מושכלת בהתאם לערכיהם. יש לחברים בגופים אלה יכולת לנסח שאלות ולזמן מומחים בתחום שיעידו על נושאים הקשורים בשאלות אלה (אולם אין להם מנדט לנסח עובדות). לבסוף מנסים חברי הגוף לגבש קונצזנוס סביב נייר עמדה. בכמה מדינות ניירות עמדה אלה השפיעו על החקיקה. <ref>[http://www.amonline.net.au/consensus/02.htm What is a Consensus Conference?] Australia's first consensus conference on Gene Technology in the Food Chain. 1999</ref><ref>[http://www.ethicaltools.info/content/ET4%20Manual%20CC%20(Binnenwerk%2040p).pdf Consensus Conference Manual] Annika P. Nielsen et al, The Hague, 2006</ref> בשוויץ גופים אלה נקראים פורוםציבורי (PubliForum).<ref>[http://www.publiforum.ch/framesetiex_e.htm PubliForum]</ref><ref>[http://pages.unibas.ch/ifgem/jagee%20Ingensiep%20Skorupinski.pdf Consensus Conferences -A Case study: PubliForum in Switzerland] Barbara Skorupinski, Hans Werner Ingensiep, Marc Meinhardt, Heike Baranzke, Unit of Ethics in Biosciences, The University of Basel</ref>
==מודלים לקבלת החלטות בקונצנזוס==
===מודל אגודת הידידים===
המודל בו משתמשים הקווייקרים הינו אפקטיבי בגלל שהוא משתמש במבנה פשוט שנבדק לאורך שנים שמניע קבוצה לקראת קונצנזוס. המודל הקווייקרי שימש בהצלחה גם כשהוא יושם בסביבה חילונית בגלל שהוא מעניק לכל אחד הזמדנות לדבר בעודו מגביל את מפריעים פוטנציאלים (כלומר, אנשים שרוצים זמן ציבורי בלתי מוגבל או שמנסים לקדם מטרה שעומדת בניגוד עניינים לנושא). ניתן ליישם את ההיבטים הבאים של המודל הקווייקרים בכל תהליך קבלת החלטות בקונצנזוס:
* מתבצע שיתוף במידע ובחששות מרובים עד שהתחושה של הקבוצה מתבהרת.
* הדיון כולל הקשבה פעילה ושיתוף של מידע.
* נורמות מגבילות את מספר הפעמים בהם דובר מבקש לדבר כדי להבטיח שכל דובר נשמע במלואו.
* רעיונות ופתרונות שייכים לקבוצה; לא מתועדים שמות.
* הבדלי נפתרים על ידי דיון. המפשר ("פקיד" או "מכנס" במודל הקוויקרי) מזהה תחומים של הסכמה ונותן שמות לאי-הסכמות כדי לדחוף את הדיון למקום עמוק יותר.
* המפשר מנסח את התחושה של הדיון, שואל אם יש דאגות או הסתייגויות אחרות, ומציע "תרשומת" של ההחלטה.
* הקבוצה כגוף אחד אחראית להחלטה וההחלטה שייכת לקבוצה.
* המפשר יכול להבחין אם מישהו שאינו מסכים עם ההחלטה פועל ללא דאגה לקבוצה או מתוך אינטרס אנוכי.
* נקודת המבט של בדלנים זוכה ליחס חם.<ref>Adapted from Quaker Foundations of Leadership, 1999. [http://www.earlham.edu/%7Econsense/rrocomp.shtml ''A Comparison of Quaker-based Consensus and Robert's Rules of Order'']</ref>
מרכיבים מרכזיים של קונצנזוס המבוסס על המודל הקווייקרי כוללים אמונה באנושיות משותפת וביכולת להחליט יחד. המטרה היא "אחדות, לא אחדות דעים". שמירה על כך שחברי הקבוצה מדברים רק פעם אחת, עד שחברי קבוצה אחרים מדברים מבטיחה מגוון של דעות. המפשר נתפס כמשרת של הקבוצה ולא כמנהל או ראש. על ידי ניסוח של הקונזצוס המתגלה, ההחלטה יכולה להיות בהירה לחברים, והיות ודעותיהם נלקחו בחשבון, סביר יותר שיתמכו בה.
===מודל הקונצנזוס הגס של IETF ===
ב"כוח המשימה ההנדסי של האינטרנט",([[IETF]]), ההחלטות מבוצעות על ידי "[[קונצנזוס גס]]".<ref>RFC 2418. "IETF Working Group Guidelines and Procedures." </ref> ה-IETF נמנע מלהגדיר מתודה מכניסטית שתבטיח קונצנזוס כזה, כנראה מתוך אמונה שכל ניסוח פורמלי כזה יוביל לנסיונות "לתחמן" את המערכת. תחת זאת, ראש של קבוצת עבודה (WG) או של קבוצת דיון (BoF) אמור לנסח את "התחושה של הקבוצה".
מסורת אחת שתומכת בקונצנזוס גס היא המסורת של [[הימהום]] במקום הרמת ידיים (ספירה מדוייקת); דבר זה מאפשר לקבוצה לזהות במהירות את ההבדל בין "מתנגד אחד או שניים" לבין "קהילה מפולגת באופן חד", בלי להקל על גלישה לתחום של "שלטון הרוב".<ref>[http://www.ietf.org/tao.html The Tao of IETF: A Novice's Guide to the Internet Engineering Task Force] The Internet Society, 2006</ref>
רוב הפעילות של ה-IETF מבוצעת על ידי [[רשימת תפוצה|רשימות תפוצה]], בהן כל הצדדים יכולים להביע עת דעתם בכל זמן שהוא.
==כלים לקונצנזוס==
===כרטיסים צבעוניים===
כמה גופים לקבלת החלטות בקונצנזוס משתמשים בכרטיסים צבועיניים כדי להאיץ ולהקל על תהליך הקונצנזוס. לרוב, כל חבר מקבל 3 כרטיסים: אדום, צהוב וירוק. ניתן להרים את הכרטיסים במהלך התהליך כדי לתת אות על דעתו של המשתתף. ניתן להשתמש בכרטיסים הן במהלך הדיון, והן במהלך הקריאה לקונצזנוס, ולתת להם משמעות שונה במהלך התלויה בשלב התהליך בו משתשים בהם.<ref name = ""NWCoop" /><ref>[http://www.cohousing.ca/consensus.htm The Consensus Decision Process in Cohousing] Canadian Cohousing Network</ref>
משמעות הכרטיסים הצבעוניים היא:
* '''אדום''': במהלך דיון, משתמשים בכרטיס אדום כדי לסמל הפרת נקודה בתהליך בפרוצזדורה כמו זיהוי של דיון שאינו בנושא הדיון, דוברים שעוברים על מסגרת הזמן המותר, או הפרות אחרות. בזמן קריאה לקונצנזוס הכרטיס האדום מסמן התנגדות של חבר הקבוצה (לרוב "התנגדות עקרונית") להצעה הנידונה. כאשר חבר או חברים משתמשים בכרטיס אדום, יש עליהם אחריות לעבוד עם התומכים כדי למצוא פתרון שישביע את רצון כל החברים.
* '''צהוב''': בשלב הדיון, הכרטיס הצהוב משמש כדי לסמן שהחבר נושא הכרטיס יכול להבהיר נקודה או לענות על שאלה שהוצגה. בזמן קריאה לקונצנזוס, כרטיס צהוב מסמל "הליכה הצידה" מההצעה או כדי לציין הסתייגות מההצעה באופן רשמי.
* '''ירוק''': חבר קבוצה יכול להתשמש בכרטיס ירוק בזמן דיון כדי לצרף את עצמו לרשימת הדוברים. בזמן קריאה לקונצזנוס, הכרטיס הירוק מסמל הסכמה.
כמה גופים לקבלת החלטות משתמשים בשיטת הכרטיסים באופן שונה ומוסיפים לה צבעים, כמו כתום כדי לסמן הסתייגות שאינה חוסמת, חזקה יותר מהליכה הצידה.<ref>[http://www.mosaic-commons.org/node/44 Color Cards] Mosaic Commons</ref>
===סימני ידיים===
כמה גופים לקבלת החלטות בקונצנזוס משתמשים בסימני ידיים כדי לתקשר באופן לא מילולי עם חברי הקבוצה באשר לדעתם או עמדתם. למרות שטיב הסימנים ומשמעותם משתנה מקבוצה לקבוצה יש קבוצת בסיסית של סימנים שאומצו באופן רחב. אלו כוללים: נפנוף של אצבעות שתי הידיים כלפי מעלה, באופן המכונה לפעמים "נצנוץ", כדי לסמן הסכמה; הרמה של אגרוף או שילוב של שני [[אמה (איבר)|אמות]] מאוגרפות כדי לסמל חסימה או אי הסכמה חזקה; וסימון של האות "T" עם שתי כפות הידיים, כתנועת פסק זמן בספורט, להסב את תשומת הלב לנקודה בתהליך או כקריאה לסדר.<ref name = "Guides" />
==ביקורת==
מבקרים של קבלת החלטות בקונצנזוס טוענים כי למרות שהתהליך אפקטיבי בפוטנציה בקבוצות קטנות של אנשים בעלי מוטיבציה או אימון עם דרגה גבוהה מספיק של אחווה, יש לו מספר מגרעות, בעיקר:
* '''שימור ה[[סטטוס קוו]]''': בגופי קבלת החלטות שמשתמשים בקונצנזוס פורמלי, יש ליחידים או למיעוטים קטנים יכולת לחסום הסכמה. דבר זה נותן יתרון לכל התומכים בהשארת מצב העניינים הקיים. דבר זה יכול להוביל לכך שמצב מסויים ממשיך להתקיים בארגון זמן רב לאחר שרוב החברים בו מעוניינים בשינוי של מצב זה.
* '''רגישות להפרעות''': מתן זכות לחסימת הצעות לכל חברי הקבוצה עלולה לגרור מצב בו הקבוצה הופכת "בת ערובה" של מיעוט או יחיד שלא מוכן להתגמש. זאת ועוד, "התנגדות להתנהגות חוסמת כזו [יכולה] להתפרש כהתקפה על חופש הדיבור ובתמורה [להקשיח] את הנחישות מצידו של הפרט להגן על עמדתו".<ref>[http://www.connected.org/govern/consensus.html Consensus building and verbal desperados] Alan McCluskey, 1999 </ref> כתוצאה מכך, קבלת החלטות בקונצנזוס היא בעלת פוטנציאל לתגמל את חברי הקבוצה הפחות סתגלניים ולהעניש את חברי הקבוצה היותר סתגלניים.
*'''[[פרדוקס אבלין]]''': קבלת החלטות בקונצנזוס חשופה לכל הצורות של [[חשיבת יחד]], מבינהן הדרמטית ביותר היא פרדוקס אבלין. בפרדוקס אבלין, הקבוצה יכולה להסכים פה אחד על פעולה שאף פרט יחיד בקבוצה לא מעוניין בה, היות ואף פרט אינו מוכן לצאת נגד רצון הקבוצה המדומה שנתפש בקרב חברי הקבוצה.
* '''התמשכות על פני זמן''': היות וקבלת החלטות בקונצנזוס מתמקדת בדיון ומבקשת לקבל תרומות מצד כל המשתתפים, זה יכול להיות תהליך ממושך. זה יכול להוות בעיה במצבים בהן יש צורך לקבל החלטות במהירות או כאשר לא ניתן לבדוק את הדעות של כל המשתתפים במשך זמן סביר. בנוסף, התחייבות בזמן שנדרשת כדי לעסוק בתהליך קבלת החלטות בקונצנזוס יכולה לפעול לפעמים כמחסום השתתפות בפני פרטים שאינם מסוגלים או אינם רוצים לקחת על עצמם התחייבות כזו.
==ראו גם==
*[[קבלת החלטות]]
*[[בחירות]]
*[[בחירות בשיטה הרובנית]]
*[[דמוקרטיה ישירה]]
==קישורים חיצוניים==
*[http://seedsforchange.org.uk/free/consens קבלת החלטות בקונצנזוס] Seeds for Change
* [http://www.ic.org/pnp/ocac/ על קונפליקט וקונצנזוס] C. T. Lawrence Butler ו-Amy Rothstein, הוצאת [[אוכל במקום פצצות]], 1987. ניתן להוריד גם בפורמט [http://www.wandreilagh.org/consensus.pdf pdf]
*[http://www.consensus.net/ "אתר הקונצנזוס הפורמלי"] - מבוסס על עבודתם של C. T. Lawrence Butler וAmy Rothstein
*[http://nat.uca.org.au/regulations/2001/pdf/manual_for_meetings.pdf "מדריך לפגישות, מהדורה מתוקנת"] -- The Uniting Church in Australia
*[http://www.vernalproject.org/RPapers.shtml#CoopDecMaking "מאמרים על קבלת החלטות בשיתוף"] -- Randy Schutt
*[http://www.diemer.ca/Docs/Diemer-OneVoteforDemocracy.htm "קול אחד לדמוקרטיה"] -- Ulli Diemer
*[http://www.earlham.edu/~consense/mats.htm "כמה חומרים על קונצנזוס"] Quaker Foundations of Leadership, 1999. Richmond, Indiana: Earlham College.
==הערות שוליים==
<references/>