שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 12: שורה 12:  
למעשה בלבדיות לא קשורה למוצר אלא להסכמים ולגופים חברתיים. במציאות אף מוצר אינו בלבדי אלא אם יש למחזיק המוצר מספיק כוח פיזי למנוע מאחרים להשתמש בו, או לחלופין יש מוסדות חברתיים (משטרה) העושים זאת. קל להפוך מוצרים ממשיים כמו בית או בגדים לבלבדיים. קשה יותר מוצרים לא ממשיים כמו ידע. פטנטים וזכויות יוצרים מנסים להפוך ידע למוצר בלבדי אך מתעוררות בעיות.
 
למעשה בלבדיות לא קשורה למוצר אלא להסכמים ולגופים חברתיים. במציאות אף מוצר אינו בלבדי אלא אם יש למחזיק המוצר מספיק כוח פיזי למנוע מאחרים להשתמש בו, או לחלופין יש מוסדות חברתיים (משטרה) העושים זאת. קל להפוך מוצרים ממשיים כמו בית או בגדים לבלבדיים. קשה יותר מוצרים לא ממשיים כמו ידע. פטנטים וזכויות יוצרים מנסים להפוך ידע למוצר בלבדי אך מתעוררות בעיות.
   −
רוב מוצרי ושירותי הטבע הם כאלו שקשה לדמיין איך אפשר להפוך אותם לבלבדיים:אוזון, הפריה טבעית, אקלים וכ"ו. לעיתים קרובות אפשר להפוך קרן טבעית לבלבדית, למשל יער. אפשר להפוך את המאגר שלה (העץ) לבלבדי, אך לא את שירותי הקרן שלה (השפעה על האקלים, אצירת מים, מניעת סחף).  
+
רוב מוצרי ושירותי הטבע הם כאלו שקשה לדמיין איך אפשר להפוך אותם לבלבדיים:אוזון, האבקה, אקלים וכ"ו. לעיתים קרובות אפשר להפוך קרן טבעית לבלבדית, למשל יער. אפשר להפוך את המאגר שלה (העץ) לבלבדי, אך לא את שירותי הקרן שלה (השפעה על האקלים, אצירת מים, מניעת סחף).  
    
===2.יריבות (Rivalness)===
 
===2.יריבות (Rivalness)===
שורה 33: שורה 33:     
===1.משאבים עם גישה חופשית- לא בלבדיים אך יריביים===
 
===1.משאבים עם גישה חופשית- לא בלבדיים אך יריביים===
שימוש ציבורי במשאבים אליהם הגישה חופשית מוביל למה שהארדין (Garret Hardin) כינה הטרגדיה של נחלת הכלל. נניח שטח מרעה ציבורי היכול לתמוך ב-100 פרות. בכפר שלו שייך השטח יש 100 משפחות ולכ"א פרה אחת והכול טוב. אדם אחד מוסיף עוד פרה שגורמת לרעיית יתר, דילול משאבים ולכך שכל הפרות קצת יותר רזות. למרות שזו התנהגות רציונאלית של הפרט, אם כולם ינהגו כך, לכולם יהיה רע יותר. מקסום תועלות אישיות ע"י פרטים רציונאליים, לא מוביל ליד נעלמה, שמביאה הכי הרבה טוב להכי הרבה אנשים, אלא לרגל נעלמה שבועטת בנחלת הכלל לעזאזל [שימו לב לחוש ההומור של דיילי].  
+
שימוש ציבורי במשאבים אליהם הגישה חופשית מוביל למה שהארדין (Garret Hardin) כינה הטרגדיה של נחלת הכלל. נניח שטח מרעה ציבורי היכול לתמוך ב-100 פרות. בכפר שלו שייך השטח יש 100 משפחות ולכ"א פרה אחת והכול טוב. אדם אחד מוסיף עוד פרה שגורמת לרעיית יתר, דילול משאבים ולכך שכל הפרות קצת יותר רזות. למרות שזו התנהגות רציונאלית של הפרט, אם כולם ינהגו כך, לכולם יהיה רע יותר. מקסום תועלות אישיות ע"י פרטים רציונאליים, לא מוביל ליד נעלמה, שמביאה הכי הרבה טוב להכי הרבה אנשים, אלא לרגל נעלמה שבועטת בנחלת הכלל לעזאזל.  
    
לא מדויק לכנות את הבעיה "הטרגדיה של הרכוש הציבורי (the tragedy of the commons)". רכוש ציבורי מנוהל ע"י הציבור לו הוא שייך, והציבור יכול להקים מוסדות שינהלו את השימוש וימנעו ניצול יתר. מדויק יותר להגדיר את הבעיה כ"בעיית הגישה החופשית".
 
לא מדויק לכנות את הבעיה "הטרגדיה של הרכוש הציבורי (the tragedy of the commons)". רכוש ציבורי מנוהל ע"י הציבור לו הוא שייך, והציבור יכול להקים מוסדות שינהלו את השימוש וימנעו ניצול יתר. מדויק יותר להגדיר את הבעיה כ"בעיית הגישה החופשית".
שורה 43: שורה 43:  
הדגה באוקיינוסים היא דוגמה למשאב שהגישה אליו חופשית, אך קשה להכיל עליו זכויות קניין. כמעט כל האוקיינוסים הם מים בינ"ל. למרות שיש הסכמים בינ"ל לגבי שיטות דייג, זני הדגים שמותר לדוג, כמות, גודל וכ"ו, החתימה על ההסכמים היא וולונטרית, ובודאי שהאכיפה קשה מאוד.  
 
הדגה באוקיינוסים היא דוגמה למשאב שהגישה אליו חופשית, אך קשה להכיל עליו זכויות קניין. כמעט כל האוקיינוסים הם מים בינ"ל. למרות שיש הסכמים בינ"ל לגבי שיטות דייג, זני הדגים שמותר לדוג, כמות, גודל וכ"ו, החתימה על ההסכמים היא וולונטרית, ובודאי שהאכיפה קשה מאוד.  
   −
נסתכל לדוגמא על דג הבקלה באוקיינוס האטלנטי. דיילי מזכיר מספר מאמרים שחקרו את הנושא. המסקנה היא,  שעקב דיג יתר, האוכלוסייה הידלדלה עד מאוד, וכיום בגלל נדירות הדגים, הדיג יותר יקר. הדבר גם גרם לירידה בגודל של הדגים ובגילם-נקבות צעירות מטילות פחות ביצים וביצים קטנות יותר, דבר המסכן את יכולת ההתאוששות של האוכלוסייה. יתכן שאוכלוסיית הבקלה ירדה מתחת לרמה הקריטית, ובהדרגה תיכחד גם ללא דיג נוסף. השקעה במדגה היא להימנע מדייג בהווה בכדי להגדיל את היבול בעתיד. אך במוצר לא בלבדי, אין לאף אחד אינטרס להשקיע כי לא המשקיע  ייהנה מפירות ההשקעה. אם דייג א' ידוג פחות בתקווה שבעתיד המדגה יגדל, אז דייג ב' פשוט יכול לדוג את הדגים שא' לא דג. בעתיד אם המדגה יגדל, כל הדייגים ייהנו מכך למרות שרק א' שילם את מחיר השקעה.   
+
נסתכל לדוגמא על דגי הקוד (Cod) באוקיינוס האטלנטי. דיילי מזכיר מספר מאמרים שחקרו את הנושא. המסקנה היא,  שעקב דיג יתר, האוכלוסייה הידלדלה עד מאוד, וכיום בגלל נדירות הדגים, הדיג יותר יקר. הדבר גם גרם לירידה בגודל של הדגים ובגילם-נקבות צעירות מטילות פחות ביצים וביצים קטנות יותר, דבר המסכן את יכולת ההתאוששות של האוכלוסייה. יתכן שאוכלוסיית ההקוד ירדה מתחת לרמה הקריטית, ובהדרגה תיכחד גם ללא דיג נוסף. השקעה במדגה היא להימנע מדייג בהווה בכדי להגדיל את היבול בעתיד. אך במוצר לא בלבדי, אין לאף אחד אינטרס להשקיע כי לא המשקיע  ייהנה מפירות ההשקעה. אם דייג א' ידוג פחות בתקווה שבעתיד המדגה יגדל, אז דייג ב' פשוט יכול לדוג את הדגים שא' לא דג. בעתיד אם המדגה יגדל, כל הדייגים ייהנו מכך למרות שרק א' שילם את מחיר השקעה.   
    
כלכלנים טוענים שאפשר להחליף את סוגי הדגים, אם זן אחד נגמר יעברו לאחר. זה באמת מה שקורה- כל הזמן עוברים לצוד דגים מזנים נמוכים יותר בשרשרת המזון, ועדיין כמות הדייג מצטמצמת. האו"ם מעריך ש-11 מתוך 15 אזורי המדגה העיקריים בעולם, ו- 69% מזני הדגים המסחריים, נמצאים במגמת הידלדלות. הסיבה היחידה שכמות הדייג לא קטנה באופן משמעותי עדיין, היא שזנים מסורתיים מוחלפים בדגים מזנים נמוכים יותר בשרשרת המזון.
 
כלכלנים טוענים שאפשר להחליף את סוגי הדגים, אם זן אחד נגמר יעברו לאחר. זה באמת מה שקורה- כל הזמן עוברים לצוד דגים מזנים נמוכים יותר בשרשרת המזון, ועדיין כמות הדייג מצטמצמת. האו"ם מעריך ש-11 מתוך 15 אזורי המדגה העיקריים בעולם, ו- 69% מזני הדגים המסחריים, נמצאים במגמת הידלדלות. הסיבה היחידה שכמות הדייג לא קטנה באופן משמעותי עדיין, היא שזנים מסורתיים מוחלפים בדגים מזנים נמוכים יותר בשרשרת המזון.
[כדאי לשים לב בגרף איך ירידת גודל הדגים קדמה ואולי ניבאה את ירידת הכמות הניצודה בכמעט 10 שנים! ירידת גודל היא סימן לבעיה באיזון האקולוגי.]
+
 
    
בתוך המים הטריטוריאליים מדינה יכולה לאכוף את חוקי הדיג, אך הדגים נודדים. אפילו בין קנדה לארה"ב יש מתיחות למי שייכים דגי הסלומון, ואם הטיפול בדגה נכשל, איך נצליח לטפל בגידול אוכלוסיה?  
 
בתוך המים הטריטוריאליים מדינה יכולה לאכוף את חוקי הדיג, אך הדגים נודדים. אפילו בין קנדה לארה"ב יש מתיחות למי שייכים דגי הסלומון, ואם הטיפול בדגה נכשל, איך נצליח לטפל בגידול אוכלוסיה?  
שורה 56: שורה 56:  
במציאות, שימוש של פלוני במידע, לא רק שלא פוגע בשימוש של אלמוני באותו מידע, אלא אפילו עוזר להתפתחות עוד מידע. באקדמיה למשל, שיתפו אנשים אחד את השני במידע, ובנו זה ע"ג הרעיון של זה עוד ועוד רעיונות. האינטרנט היא תוצאה של מידע משותף עם גישה חופשית. מבחינות רבות, זרם חופשי של מידע ורעיונות יוצר יעילות של נחלת הכלל ולא טרגדיה.
 
במציאות, שימוש של פלוני במידע, לא רק שלא פוגע בשימוש של אלמוני באותו מידע, אלא אפילו עוזר להתפתחות עוד מידע. באקדמיה למשל, שיתפו אנשים אחד את השני במידע, ובנו זה ע"ג הרעיון של זה עוד ועוד רעיונות. האינטרנט היא תוצאה של מידע משותף עם גישה חופשית. מבחינות רבות, זרם חופשי של מידע ורעיונות יוצר יעילות של נחלת הכלל ולא טרגדיה.
   −
פטנטים לעומת זאת יכולים להאט את קצב התפתחות המידע והשימוש בו. מידע קיים הוא הבסיס לעוד מידע. תאגידים לעיתים מוציאים פטנטים על אלגוריתמים ומתודות מדעיות, ובכך מעכבים שימוש בהם, שיביא להתפתחות עוד מידע [למישהו יש דוגמאות טובות?]. דיילי מביא דוגמא של זן אורז עמיד לוירוסים, שאי אפשר להפיצו, כי יש 34 בעלי פטנט שהשקיעו בפיתוחו.  
+
פטנטים לעומת זאת יכולים להאט את קצב התפתחות המידע והשימוש בו. מידע קיים הוא הבסיס לעוד מידע. תאגידים לעיתים מוציאים פטנטים על אלגוריתמים ומתודות מדעיות, ובכך מעכבים שימוש בהם, שיביא להתפתחות עוד מידע. דיילי מביא דוגמא של זן אורז עמיד לוירוסים, שאי אפשר להפיצו, כי יש 34 בעלי פטנט שהשקיעו בפיתוחו.  
    
: הערה של שחר: צריך לזכור שפטנטים לא חוסמים לחלוטין את המידע, להפך - כשכותבים פטנט חייבים לפתוח את כל המידע הקשור בו והוא הופך לנחלת הכלל. מה שאסור זה השימוש במידע ללא רשות (או תשלום) לבעלי הפטנט. בנוסף, אין מגבלה על שימוש בידע לצרכי מחקר, כך שבאקדמיה ניתן להשתמש בידע באופן חופשי (כמו פיתוח האורז שהוזכר לעיל), אבל אי אפשר להשתמש בתוצאה מבלי לפתור את נושא הזכויות בכל הפטנטים שבמוצר (תהליך מסורבל, איטי, קשה ועולה במשאבים רבים, אם מדברים על חוסר יעילות...).
 
: הערה של שחר: צריך לזכור שפטנטים לא חוסמים לחלוטין את המידע, להפך - כשכותבים פטנט חייבים לפתוח את כל המידע הקשור בו והוא הופך לנחלת הכלל. מה שאסור זה השימוש במידע ללא רשות (או תשלום) לבעלי הפטנט. בנוסף, אין מגבלה על שימוש בידע לצרכי מחקר, כך שבאקדמיה ניתן להשתמש בידע באופן חופשי (כמו פיתוח האורז שהוזכר לעיל), אבל אי אפשר להשתמש בתוצאה מבלי לפתור את נושא הזכויות בכל הפטנטים שבמוצר (תהליך מסורבל, איטי, קשה ועולה במשאבים רבים, אם מדברים על חוסר יעילות...).
שורה 85: שורה 85:  
בעיה זו נקראת אפקט הטרמפיסט- נניח שהפארק שווה לאדם 1000ש"ח. האדם הרציונאלי עושה חשבון שאם הוא לא ייתן כלום, וכל השאר יתנו את מה שהפארק שווה להם, עדיין יקום פארק אך טיפה קטן יותר. לכן יעדיף לא לשלם כלום ולקבל פארק טיפה קטן יותר, ולכן לא ישלם. האסטרטגיה העדיפה של אותו פרט היא לא לשלם כלום, אך אם כולם ינהגו כך, לא יקום פארק וכולם מפסידים.   
 
בעיה זו נקראת אפקט הטרמפיסט- נניח שהפארק שווה לאדם 1000ש"ח. האדם הרציונאלי עושה חשבון שאם הוא לא ייתן כלום, וכל השאר יתנו את מה שהפארק שווה להם, עדיין יקום פארק אך טיפה קטן יותר. לכן יעדיף לא לשלם כלום ולקבל פארק טיפה קטן יותר, ולכן לא ישלם. האסטרטגיה העדיפה של אותו פרט היא לא לשלם כלום, אך אם כולם ינהגו כך, לא יקום פארק וכולם מפסידים.   
   −
ניקח לדוגמא אריס עובד אדמה בברזיל. הבעלים גרש אותו מאדמתו כדי לגדל סויה ולייצא אותה לאירופה כמזון לבקר, כי זה משתלם יותר מלגדל מזון למקומיים. האריס יכול לתפוס חלקת יער אמזונס ולעבד אותה ואז להרוויח 10$ לדונם באופן חד פעמי עבור העץ, ועוד $3.3 לשנה מ[[חקלאות כרות והבער]]. לעומת זאת האנושות מעריכה את השירותים האקולוגיים של דונם ב-$166 לשנה (דיילי מביא את הנתונים ממאמר של קונסטנזה ואחרים שפורסם ב- Nature ב 1997) [האין זוהי כלכלה סביבתית רחמנא לצלן?, קוט]. ברור שעדיף שהאנושות תשלם לאריס פחות מ- $166, ושהוא יקבל יותר מ $13.3 עבור זה שלא יכרות את היער.
+
ניקח לדוגמא אריס עובד אדמה בברזיל. הבעלים גרש אותו מאדמתו כדי לגדל סויה ולייצא אותה לאירופה כמזון לבקר, כי זה משתלם יותר מלגדל מזון למקומיים. האריס יכול לתפוס חלקת יער אמזונס ולעבד אותה ואז להרוויח 10$ לדונם באופן חד פעמי עבור העץ, ועוד $3.3 לשנה מ[[חקלאות כרות והבער - Burn and Slash]]. לעומת זאת האנושות מעריכה את השירותים האקולוגיים של דונם ב-$166 לשנה (דיילי מביא את הנתונים ממאמר של קונסטנזה ואחרים שפורסם ב- Nature ב 1997) [האין זוהי כלכלה סביבתית רחמנא לצלן?, קוט]. ברור שעדיף שהאנושות תשלם לאריס פחות מ- $166, ושהוא יקבל יותר מ $13.3 עבור זה שלא יכרות את היער.
    
אך עסקה כזו לא תתקיים כי:
 
אך עסקה כזו לא תתקיים כי:
31

עריכות

תפריט ניווט