שינויים

יומרות נשגבות כאלה לא היו כמובן נחלתם של כל הכלכלנים. [[ג'ון סטיוארט מיל]] (1873-1806) ראה בכלכלה המדינית "לא דבר-מה העומד בפני עצמו, אלא קטע ממסכת שלמה, ענף של הפילוסופיה החברתית, המשולב ביתר ענפיה עד כדי-כך, שמסקנותיו, אפילו אלה שייכים לתחומו הוא, אמיתיות רק באופן מותנה, וכפופות להשפעות ולפעולות-נגד של סיבות שמחוץ לשדה מחקרו." ואפילו [[קיינס]], בסתירה לעצתו ש"הקמצנות, נשיכת-הנשך והזהירות צריכות להיות לנו לאלים עוד זמן-מה", הזהירנו שלא "להעריך יתר על המידה את חשיבותה של הבעיה הכלכלית, ושלא להקריב למען צרכיה המשוערים עניינים שמשמעותם גדולה ומתמידה יותר."  

יומרות נשגבות כאלה לא היו כמובן נחלתם של כל הכלכלנים. [[ג'ון סטיוארט מיל]] (1873-1806) ראה בכלכלה המדינית "לא דבר-מה העומד בפני עצמו, אלא קטע ממסכת שלמה, ענף של הפילוסופיה החברתית, המשולב ביתר ענפיה עד כדי-כך, שמסקנותיו, אפילו אלה שייכים לתחומו הוא, אמיתיות רק באופן מותנה, וכפופות להשפעות ולפעולות-נגד של סיבות שמחוץ לשדה מחקרו." ואפילו [[קיינס]], בסתירה לעצתו ש"הקמצנות, נשיכת-הנשך והזהירות צריכות להיות לנו לאלים עוד זמן-מה", הזהירנו שלא "להעריך יתר על המידה את חשיבותה של הבעיה הכלכלית, ושלא להקריב למען צרכיה המשוערים עניינים שמשמעותם גדולה ומתמידה יותר."  

אך קולות כאלה נשמעים כיום רק לעתים רחוקות. לא תהא זו גוזמה לטעון כי עם התרבותו של השפע נע מדע הכלכלה אל עבר מרכז ההתעניינות הציבורית, והביצוע הכלכלי, הצמיחה הכלכלית, וההתפשטות הכלכלית וכיוצא באלה הפכו למטרה מתמדת - כמעט כפייתית - של החברה המודרנית. באוצר הקיים של מילות הגנאי יש רק מעט מילים מעטות שמשתמע מהן פסק-דין סופי ופסקני כפי שמשתמע הדבר מ"לא-משתלם מבחינה כלכלית", אם פעילות כשלהי מסווגת כ"בלתי משתלמת מבחינה כלכלית", זכות קיומה אינה מועמדת סתם בספק, כי אם נשללת בתוקף. כל דבר המתגלה כמכשול לצמיחה כלכלית הוא דבר מגונה, והאנשים הדבקים בו נחשבים כמחבלים או כשוטים. אם אתה מכנה דבר-מה בכינוי "בלתי מוסרי" או "מכוער", "מזיק לנפש" או "פוגע בכבוד האדם", "סכנה לשלום העולם" או "סיכון לרווחתם של הדורות הבאים", אך אינך מוכיח שדבר זה "בלתי משתלם מבחינה כלכלית", אות הוא שאינך באמת מבין מפקפק בזכותו להתקיים, לצמוח ולפרוח.

אך קולות כאלה נשמעים כיום רק לעתים רחוקות. לא תהא זו גוזמה לטעון כי עם התרבותו של השפע נע מדע הכלכלה אל עבר מרכז ההתעניינות הציבורית, והביצוע הכלכלי, הצמיחה הכלכלית, וההתפשטות הכלכלית וכיוצא באלה הפכו למטרה מתמדת - כמעט כפייתית - של החברה המודרנית. באוצר הקיים של מילות הגנאי יש רק מעט מילים מעטות שמשתמע מהן פסק-דין סופי ופסקני כפי שמשתמע הדבר מ"לא-משתלם מבחינה כלכלית", אם פעילות כלשהי מסווגת כ"בלתי משתלמת מבחינה כלכלית", זכות קיומה אינה מועמדת סתם בספק, כי אם נשללת בתוקף. כל דבר המתגלה כמכשול לצמיחה כלכלית הוא דבר מגונה, והאנשים הדבקים בו נחשבים כמחבלים או כשוטים. אם אתה מכנה דבר-מה בכינוי "בלתי מוסרי" או "מכוער", "מזיק לנפש" או "פוגע בכבוד האדם", "סכנה לשלום העולם" או "סיכון לרווחתם של הדורות הבאים", אך אינך מוכיח שדבר זה "בלתי משתלם מבחינה כלכלית", אות הוא שאינך באמת מבין מפקפק בזכותו להתקיים, לצמוח ולפרוח.

אך מה פירוש הקביעה שדבר-מה "בלתי משתלם מבחינה כלכלית"? איני מתכוון למה שרוב הבריות מתכוונים אליו בביטוי זה, שהרי זה ברור דיו: הם פשוט מתכוונים לומר בכך, שדבר זה כמוהו כמחלה; מוטב להיפטר ממנו. הכלכלן לעומתם, אמור, קודם כל להיות מסוגל לאבחן את המחלה, ולאחר מכן -בעזרת המזל והידע - לסלק אותה. מובן שלעיתים קרובות הכלכלנים חלוקים בדעותיהם בעניין האבחנה, ולעיתים קרובות עוד יותר הם חלוקים בעניין התרופה; אך אין בכך אלא כדי ללמד כי הנושא שהכלכלנים עוסקים בו הוא קשה במיוחד, ושהכלכלנים עצמם, כיתר בני-תמותה, אינם חפים מטעויות.

אך מה פירוש הקביעה שדבר-מה "בלתי משתלם מבחינה כלכלית"? איני מתכוון למה שרוב הבריות מתכוונים אליו בביטוי זה, שהרי זה ברור דיו: הם פשוט מתכוונים לומר בכך, שדבר זה כמוהו כמחלה; מוטב להיפטר ממנו. הכלכלן לעומתם, אמור, קודם כל להיות מסוגל לאבחן את המחלה, ולאחר מכן -בעזרת המזל והידע - לסלק אותה. מובן שלעיתים קרובות הכלכלנים חלוקים בדעותיהם בעניין האבחנה, ולעיתים קרובות עוד יותר הם חלוקים בעניין התרופה; אך אין בכך אלא כדי ללמד כי הנושא שהכלכלנים עוסקים בו הוא קשה במיוחד, ושהכלכלנים עצמם, כיתר בני-תמותה, אינם חפים מטעויות.

לאמיתו של דבר, הדיבור על "דלות התרומה" אינו אלא שימוש בלשון נקייה, שהרי אין הוא תורם דבר וחצי דבר; להיפך, לא יהיה זה בלתי הוגן לטעון שמדע הכלכלה, כפי שהוא כיום הן להלכה והן למעשה, הריהו משועבד לניתוח הכמותי הטהור, עומד בסירובו הממאיר להתבונן בטבעם של הדברים ופועל כמחסום החוסם כליל את הבנתן של הבעיות הללו.

לאמיתו של דבר, הדיבור על "דלות התרומה" אינו אלא שימוש בלשון נקייה, שהרי אין הוא תורם דבר וחצי דבר; להיפך, לא יהיה זה בלתי הוגן לטעון שמדע הכלכלה, כפי שהוא כיום הן להלכה והן למעשה, הריהו משועבד לניתוח הכמותי הטהור, עומד בסירובו הממאיר להתבונן בטבעם של הדברים ופועל כמחסום החוסם כליל את הבנתן של הבעיות הללו.

מדע הכלכלה דן למעשה במיגוון אינסופי של סחורות ושירותים, המיוצרים ונצרכים על-ידי מיגוון דומה של אנשים. מובן מאליו שלא ניתן לפתח תאוריה כלכלית כלשהי ללא הנכונות להתעלם ממאגר עצום של אבחנות איכותיות. אך צריך שיהיה זה מובן מאליו, באותה מידה, כי סילוק מוחלט של כל ההבחנות האיכותיות, המקל, אומנם, על הדיון התאורטי, הופך אותו לעקר לחלוטין. רוב "ההתפתחויות הבולטות במדע הכלכלה בחצי היובל האחרון" (שאליהן התייחס הפרופסור פלפס בראון בנאומו) היו התפתחויות בכיוון הכמותי, על חשבון הבנתם של הבדלים איכותיים. אפשר, בעצם, לומר שמדע הכלכלה הולך ונעשה פחות סובלני כלפי ההבדלים האלה, מפני שהם אינם מתיישבים עם שיטתו ודורשים מהבנתם המעשית ומכושר תבונתם של הכלכלנים דרישות שהללו אינם מוכנים, או אינם מסוגלים, לעמוד בהן. כך, למשל, כשקבע באמצעות הכמותית הטהורה ש[[תוצר לאומי גולמי|התוצר הלאומי הגולמי]] של ארץ כשלהי עלה, נניח בחמישה אחוזים, אין הכלכלן-שהפך-לאקונומטריק מוכן, ובדרך כלל אינו מסוגל להתמודד עם השאלה אם טוב הדבר או רע.

מדע הכלכלה דן למעשה במיגוון אינסופי של סחורות ושירותים, המיוצרים ונצרכים על-ידי מיגוון דומה של אנשים. מובן מאליו שלא ניתן לפתח תאוריה כלכלית כלשהי ללא הנכונות להתעלם ממאגר עצום של אבחנות איכותיות. אך צריך שיהיה זה מובן מאליו, באותה מידה, כי סילוק מוחלט של כל ההבחנות האיכותיות, המקל, אומנם, על הדיון התאורטי, הופך אותו לעקר לחלוטין. רוב "ההתפתחויות הבולטות במדע הכלכלה בחצי היובל האחרון" (שאליהן התייחס הפרופסור פלפס בראון בנאומו) היו התפתחויות בכיוון הכמותי, על חשבון הבנתם של הבדלים איכותיים. אפשר, בעצם, לומר שמדע הכלכלה הולך ונעשה פחות סובלני כלפי ההבדלים האלה, מפני שהם אינם מתיישבים עם שיטתו ודורשים מהבנתם המעשית ומכושר תבונתם של הכלכלנים דרישות שהללו אינם מוכנים, או אינם מסוגלים, לעמוד בהן. כך, למשל, כשקבע באמצעות הכמותית הטהורה ש[[תוצר לאומי גולמי|התוצר הלאומי הגולמי]] של ארץ כלשהי עלה, נניח בחמישה אחוזים, אין הכלכלן-שהפך-לאקונומטריק מוכן, ובדרך כלל אינו מסוגל להתמודד עם השאלה אם טוב הדבר או רע.

הוא יאבד את כל בטחונו ברגע ששאלה כזאת תעלה בדעתו: גידול התוצר הלאומי הגולמי מוכרח להיות דבר טוב, אחת היא מה גדל בו, ומי מפיק מכך תועלת  - אם הופקה מכך תועלת כלשהי. הדעה שתיתכן צמיחה פתולוגית, גידול בלתי בריא, פלגני והרסני, נחשבת בעיניו כדעה סוטה, שאסור להניח לה לעלות לפני השטח. מיעוט קטן של כלכלנים מתחיל כיום לתהות עד היכן אפשרית "צמיחה": שהרי צמיחה אינסופית בסביבה סופית אינה בגדר האפשר; אך גם הם אינם מצליחים להשתחרר מן המושג הכמותי הטהור של [[צמיחה כלכלית|צמיחה]]. במקום לעמוד על קדימותן של ההבחנות האיכותיות הם פשוט ממירים גידול באי-גידול, כלומר ריקנות אחת באחרת.  

הוא יאבד את כל בטחונו ברגע ששאלה כזאת תעלה בדעתו: גידול התוצר הלאומי הגולמי מוכרח להיות דבר טוב, אחת היא מה גדל בו, ומי מפיק מכך תועלת  - אם הופקה מכך תועלת כלשהי. הדעה שתיתכן צמיחה פתולוגית, גידול בלתי בריא, פלגני והרסני, נחשבת בעיניו כדעה סוטה, שאסור להניח לה לעלות לפני השטח. מיעוט קטן של כלכלנים מתחיל כיום לתהות עד היכן אפשרית "צמיחה": שהרי צמיחה אינסופית בסביבה סופית אינה בגדר האפשר; אך גם הם אינם מצליחים להשתחרר מן המושג הכמותי הטהור של [[צמיחה כלכלית|צמיחה]]. במקום לעמוד על קדימותן של ההבחנות האיכותיות הם פשוט ממירים גידול באי-גידול, כלומר ריקנות אחת באחרת.