שינויים

'''להציל את המדיה: קפיטליזם מימון-המון ודמוקרטיה''' (Saving the media) הוא ספר עיון מאת פרופסור [[ג'וליה קז'ה]] שיצא לאור בשנת 2016. הספר עוסק בבעיה של העיתונות והתקשורת במאה ה-21 שמתקשות לשרוד [[כלכלה|מבחינה כלכלית]] ואת ההשלכות של דבר זה על ה[[דמוקרטיה]]. קז'ה טוענת כי עיתונות וחדשות חשובות הן סוג של [[מוצר ציבורי]], וכי יש לשנות את מודל המימון המרכזי שנהוג בעיתונות - במקום חברות למטרות רווח, על גופי התקשורת להפוך לארגונים-ללא-מטרת-רווח (בדומה לאוניברסיטאות, עמותות וכו') ולקבל מימון במגוון צורות על ידי תרומות מהציבור, מנויים ותמיכה ממשלתית.  

'''להציל את המדיה: קפיטליזם מימון-המון ודמוקרטיה''' (באנגלית: Saving the media) הוא ספר עיון מאת פרופסור [[ג'וליה קז'ה]] שיצא לאור בשנת 2016. הספר עוסק בבעיה של העיתונות והתקשורת במאה ה-21 שמתקשות לשרוד [[כלכלה|מבחינה כלכלית]] ואת ההשלכות של דבר זה על ה[[דמוקרטיה]]. קז'ה טוענת כי עיתונות וחדשות חשובות הן סוג של [[מוצר ציבורי]], וכי יש לשנות את מודל המימון המרכזי שנהוג בעיתונות - במקום חברות למטרות רווח, על גופי התקשורת להפוך לארגונים-ללא-מטרת-רווח (בדומה לאוניברסיטאות, עמותות וכו') ולקבל מימון במגוון צורות על ידי תרומות מהציבור, מנויים ותמיכה ממשלתית.  

==חדשות כמוצר ציבורי==

==חדשות כמוצר ציבורי==

חדשות נחשבות סוג של [[מוצר ציבורי]] בגלל שהן עונות להגדרה של מהו מוצר ציבורי -  מצד אחד קל להנות מקיומן גם אם לא משלמים עליהן - לדוגמה על ידי זה שאנשים שלא קנו עיתון שומעים חדשות מצד אנשים שכן קנו עיתון. ומצד שני אם אדם אחד שומע חדשות זה לא פוגע באפשרות של אדם אחר לשמוע את אותן חדשות. דבר זה נכון במיוחד בתקשורת אלקטרונית. שתי תכונות אלה יחד הן בעצם ההגדרה של מוצר או שירות כ[[מוצר ציבורי]]. עיתוני נייר שצריך לקנות הם פחות מוצר ציבורי שכן צריכה של עיתון על ידי אדם אחד מקשה על אדם אחר לצרוך את העיתון, וכן קל יותר למנוע ממי שלא שילם על העיתון להנות ממנו (אם כי בעבר , כאשר עיתון היה יקר יותר אנשים היו קונים עיתון ומעבירים אותו לשכנים וחברים).  

חדשות נחשבות סוג של [[מוצר ציבורי]] בגלל שהן עונות להגדרה של מהו מוצר ציבורי -  מצד אחד קל להנות מקיומן גם אם לא משלמים עליהן - לדוגמה על ידי זה שאנשים שלא קנו עיתון שומעים חדשות מצד אנשים שכן קנו עיתון. ומצד שני אם אדם אחד שומע חדשות זה לא פוגע באפשרות של אדם אחר לשמוע את אותן חדשות. דבר זה נכון במיוחד בתקשורת אלקטרונית. שתי תכונות אלה יחד הן בעצם ההגדרה של מוצר או שירות כ[[מוצר ציבורי]]. עיתוני נייר שצריך לקנות הם פחות מוצר ציבורי שכן צריכה של עיתון על ידי אדם אחד מקשה על אדם אחר לצרוך את העיתון, וכן קל יותר למנוע ממי שלא שילם על העיתון להנות ממנו (אם כי בעבר , כאשר עיתון היה יקר יותר אנשים היו קונים עיתון ומעבירים אותו לשכנים וחברים).  

קז'ה טוענת כי בידור הוא פחות סוג של מוצר ציבורי שכן הנאה ממנו היא בעיקר בצורה ישירה - קשה יותר להנות מבידור מיד שניה. אם אני שומע על מופע באלט או על סרט קשה להנות מעצם קיומו. עם זאת גם בידור יכול להחשב לפעמים מוצר ציבורי - בעיקר צורות אלקטרוניות שלו, שבהם קשה למנוע ממי שלא שילם לראות סרט, וצפייה בסרט כזה לא מפחיתה מהזמינות שלו עבור משתמשים אחרים.  

קז'ה טוענת כי בידור הוא פחות סוג של מוצר ציבורי שכן הנאה ממנו היא בעיקר בצורה ישירה - קשה יותר להנות מבידור מיד שנייה. אם אני שומע על מופע באלט או על סרט קשה להנות מעצם קיומו. עם זאת גם בידור יכול להיחשב לפעמים מוצר ציבורי - בעיקר צורות אלקטרוניות שלו, שבהם קשה למנוע ממי שלא שילם לראות סרט, וצפייה בסרט כזה לא מפחיתה מהזמינות שלו עבור משתמשים אחרים.  

==ענף החדשות במשבר==

==ענף החדשות במשבר==

בעיה נוספת לפי קז'ה היא ההצטמקות של מערכות העיתונים, והמעבר ממערכות גדולות למערכות קטנות. פרוש הדבר הוא אובדן [[יתרון לגודל|היתרונות לגודל]]. כשיש הרבה מערכות תקשורת קטנות, הציבור מקבל שכפול רב יותר של אותם חומרים בסיסיים, ומצד אחר לא מקבלים חומרים חדשים. כשבמערכת חדשות עובדים 100־50 איש, הם מטפלים באותם נושאים ומשכפלים אותם דברים, רק בדרך מעט שונה. לעומת זאת, מערכת גדולה יותר, עם כמה מאות אנשים, יכולה לטפל ביותר נושאים ולעשות זאת יותר לעומק.  

בעיה נוספת לפי קז'ה היא ההצטמקות של מערכות העיתונים, והמעבר ממערכות גדולות למערכות קטנות. פרוש הדבר הוא אובדן [[יתרון לגודל|היתרונות לגודל]]. כשיש הרבה מערכות תקשורת קטנות, הציבור מקבל שכפול רב יותר של אותם חומרים בסיסיים, ומצד אחר לא מקבלים חומרים חדשים. כשבמערכת חדשות עובדים 100־50 איש, הם מטפלים באותם נושאים ומשכפלים אותם דברים, רק בדרך מעט שונה. לעומת זאת, מערכת גדולה יותר, עם כמה מאות אנשים, יכולה לטפל ביותר נושאים ולעשות זאת יותר לעומק.  

לטענתה הדבר האידאלי הוא [[שוק תחרותי]] אבל עם מספר שחקנים לא גדול מידי. לטענתה אם אתה בוחן את העיתונים החשובים, המשפיעים, אלה שמביאים סיפורים חדשים – אתה מגלה שאלה ארגונים של 500 עיתונאים. כלי תקשורת עם עשרה עיתונאים, גם אם יהיו רבים כאלה, בדרך כלל לא עושים דברים שהציבור תופס כ'נחשבים'. טענה זו דומה לטענה כללית יותר של [[ג'וזף שומפטר]] ביחס ל[[תחרות בין מעטים]] ו[[שינוי טכנולוגי]] או חדשנות- שומפטר הציג מודל של [[תחרות שופמטריאנית]] שבה תחרות משמעותית בין כמה ארגונים גדולים שלא מגיעים להסכם ביניהם מותירה מספיק משאבים בידי כל ארגון כך שהוא משקיע ב[[מחקר ופיתוח]] דבר שמוביל ל[[חדשנות]].

לטענתה הדבר האידאלי הוא [[שוק תחרותי]] אבל עם מספר שחקנים לא גדול מידי. לטענתה אם אתה בוחן את העיתונים החשובים, המשפיעים, אלה שמביאים סיפורים חדשים – אתה מגלה שאלה ארגונים של 500 עיתונאים. כלי תקשורת עם עשרה עיתונאים, גם אם יהיו רבים כאלה, בדרך כלל לא עושים דברים שהציבור תופס כ'נחשבים'. טענה זו דומה לטענה כללית יותר של [[ג'וזף שומפטר]] ביחס ל[[תחרות בין מעטים]] ו[[שינוי טכנולוגי]] או חדשנות- שומפטר הציג מודל של [[תחרות שומפטריאנית]] שבה תחרות משמעותית בין כמה ארגונים גדולים שלא מגיעים להסכם ביניהם מותירה מספיק משאבים בידי כל ארגון כך שהוא משקיע ב[[מחקר ופיתוח]] דבר שמוביל ל[[חדשנות]].

הסיבה המרכזית למשבר בעיתונות התחרות מצד האינטרנט וההשפעה שלה על מבנה השוק. מבחינה היסטורית קז'ה טוענת שבכל פעם שנוצרת פלטפורמה חדשה – פעם זה רדיו, אחר־כך טלוויזיה ועכשיו אינטרנט – מגלים שהמחיר שכל צרכן משלם, יורד. זה מסביר חלק גדול מהמשבר. לדוגמה אחת ההכנסות העיקריות של עיתונים היו מודעות לוח (לוחות יד שניה, מודעות אבל) אבל העסק הזה נעלם בגלל אתרים למכירות של מוצרים יד שניה לדוגמה ואתרי מודעות אחרים. בארצות הברית עסקי החדשות התבססו על הכנסות מפרסום, אבל ככל שהפלטפורמות השונות והאינטרנט התקדמו, מחיר הפרסומות ירדו מאד כך שגם אפיק זה ירד. אפיק הכנסה שלישי היה מנויים לעיתון מודפס אבל גם אפיק זה נפגע במציאות של אפשרות לקרוא חדשות באינטרנט.  

הסיבה המרכזית למשבר בעיתונות התחרות מצד האינטרנט וההשפעה שלה על מבנה השוק. מבחינה היסטורית קז'ה טוענת שבכל פעם שנוצרת פלטפורמה חדשה – פעם זה רדיו, אחר-כך טלוויזיה ועכשיו אינטרנט – מגלים שהמחיר שכל צרכן משלם, יורד. זה מסביר חלק גדול מהמשבר. לדוגמה אחת ההכנסות העיקריות של עיתונים היו מודעות לוח (לוחות יד שנייה, מודעות אבל) אבל העסק הזה נעלם בגלל אתרים למכירות של מוצרים יד שנייה לדוגמה ואתרי מודעות אחרים. בארצות הברית עסקי החדשות התבססו על הכנסות מפרסום, אבל ככל שהפלטפורמות השונות והאינטרנט התקדמו, מחיר הפרסומות ירדו מאד כך שגם אפיק זה ירד. אפיק הכנסה שלישי היה מנויים לעיתון מודפס אבל גם אפיק זה נפגע במציאות של אפשרות לקרוא חדשות באינטרנט.  

בארצות הברית גם ראינו שחברות החדשות נהפכו ל[[חברה ציבורית|חברות ציבוריות]] כלומר חברה שהמניות שלהן נסחרות בבורסה. דבר זה מעודד לחץ על החברות האלה לשמור על רווחיות גבוהה. מסיבה זו  אפילו גופים שיכלו לשלם לעיתונאים נאלצו לצמצם את מספרם כדי לשמור על אותה רווחיות. דבר זה יוצר לדעתה מנגנון של [[לולאת משוב מחלישה]]: הרווחיות יורדת בגלל מחירי הפרסום הצונחים, העיתונים מקצצים בעיתונאים כדי לשמור על רווחיות, ציבור הלקוחות מתאכזב מהמוצר ונוטש אותו, הרווחיות ממשיכה לרדת – וחוזר חלילה.  

בארצות הברית גם ראינו שחברות החדשות נהפכו ל[[חברה ציבורית|חברות ציבוריות]] כלומר חברה שהמניות שלהן נסחרות בבורסה. דבר זה מעודד לחץ על החברות האלה לשמור על רווחיות גבוהה. מסיבה זו  אפילו גופים שיכלו לשלם לעיתונאים נאלצו לצמצם את מספרם כדי לשמור על אותה רווחיות. דבר זה יוצר לדעתה מנגנון של [[לולאת משוב מחלישה]]: הרווחיות יורדת בגלל מחירי הפרסום הצונחים, העיתונים מקצצים בעיתונאים כדי לשמור על רווחיות, ציבור הלקוחות מתאכזב מהמוצר ונוטש אותו, הרווחיות ממשיכה לרדת – וחוזר חלילה.  

==ראו גם==

==ראו גם==

* [[מוצר ציבורי]]

* [[מוצר ציבורי]]

* [[תחרות שופמטריאנית]]

* [[תחרות שומפטריאנית]]

* [[השפעות ההון על העיתונות]]

* [[השפעות ההון על העיתונות]]

* [[דיסאינפורמציה]]

* [[דיסאינפורמציה]]

* [[כלכלה דמוקרטית]]

* [[כלכלה דמוקרטית]]

==קישורים חיצוניים==

==קישורים חיצוניים==