שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 987 בתים ,  14:41, 18 ביולי 2017
שורה 19: שורה 19:  
[[אדם סמית]], [[דיוויד ריקארדו]] ו[[תומס מלתוס]] תארו בכשרון רב את הסביבה הכלכלית שהם ראו סביבם, סביבה שהם מצב הענינים הנורמלי של העובד הממוצע היה לחיות על סף רעב. מתלוס טען כי כל גידול בעושר יוביל ל[[גידול אוכלוסין|גידול עצמי של האוכלוסייה]] בצורה שתוביל לחזרה לאותה רמת עושר או אותה רמת מחסור שהיתה קודם לכן. ריקרדו טען כי היתרונות של צמיחה כלכלית יעברו בסופו של דבר אל בעל האדמות וליזמים דבר שישאיר את העובדים בשכר רעב. בעוד סמית דיבר במונחים של אגרגציה, הוא החזיק בגרסה פסימיסטית למדי בשאלה מי יהיה הנהנה העיקרי של העושר החדש, בגלל כוח המיקוח היחסי של מעסיקים לעומת עובדים: לא קשה לטענתו לחזות מי מהם נהנה מיתרון במקרה של מחלוקת. "אין חוקים בפרלמנט נגד חבירה לשם הוזלה של שכר העבודה, אבל יש חוקים רבים שנועדו למנוע חבירה כדי להעלות אותו. " לא הוצאו פתרונות או תקוות לשינוי המצב.  
 
[[אדם סמית]], [[דיוויד ריקארדו]] ו[[תומס מלתוס]] תארו בכשרון רב את הסביבה הכלכלית שהם ראו סביבם, סביבה שהם מצב הענינים הנורמלי של העובד הממוצע היה לחיות על סף רעב. מתלוס טען כי כל גידול בעושר יוביל ל[[גידול אוכלוסין|גידול עצמי של האוכלוסייה]] בצורה שתוביל לחזרה לאותה רמת עושר או אותה רמת מחסור שהיתה קודם לכן. ריקרדו טען כי היתרונות של צמיחה כלכלית יעברו בסופו של דבר אל בעל האדמות וליזמים דבר שישאיר את העובדים בשכר רעב. בעוד סמית דיבר במונחים של אגרגציה, הוא החזיק בגרסה פסימיסטית למדי בשאלה מי יהיה הנהנה העיקרי של העושר החדש, בגלל כוח המיקוח היחסי של מעסיקים לעומת עובדים: לא קשה לטענתו לחזות מי מהם נהנה מיתרון במקרה של מחלוקת. "אין חוקים בפרלמנט נגד חבירה לשם הוזלה של שכר העבודה, אבל יש חוקים רבים שנועדו למנוע חבירה כדי להעלות אותו. " לא הוצאו פתרונות או תקוות לשינוי המצב.  
   −
עמדות אלה לא היו בלתי-הגיוניים, נראה היה כי עוני מחפיר נמצא בכל מקום. עוני מחפיר באמצע של צמיחה כלכלית לא נראה גרוע יותר מאשר עוני מחפיר על רקע קפאון כלכלי, ועד אז לה פותחו חלופות.  
+
עמדות אלה לא היו בלתי-הגיוניות, נראה היה כי עוני מחפיר נמצא בכל מקום. עוני מחפיר באמצע של צמיחה כלכלית לא נראה גרוע יותר מאשר עוני מחפיר על רקע קפאון כלכלי, ועד אז לה פותחו חלופות.
 +
 
 +
המחצית השניה של המאה ה-18 הפריכה את "[[חוק הברזל של ריקרדו]]" לפיו משכורות ישארו לנצח ברמות של קיום בסיסי. החוק הוחלף, במסגרת הפיתוח של התאוריה התחרותית (במסגרת [[המהפכה השולית]], על ידי התחזית כי המשכורות יתאימו ל[[תפוקה שולית]] של העבודה. דבר זה איפשר מצב שבו מחסור בעובדים יוביל לעליה בשכר, וכן אפשר הבדלים בשכר בהתבסס על מיומנות והשכלה. הרעיון לפיו הגורל הנצחי של רוב האנושות יהיה לחיות על סף רעב מת לאיטו, אבל המוסכמה לפיה החיים הכלכליים ישארו לא מאד טובים נשארה. לקראת סוף המאה ה-18 גדל מאד [[אי שוויון כלכלי|אי השוויון הכלכלי]]. מבשר יום הדין של מארקס.
    
==השפעות הספר==
 
==השפעות הספר==

תפריט ניווט