שינויים

==פרקי הסדרה==

==פרקי הסדרה==

#  '''חופי האוקיינוס הקוסמי''' ("The Shores of the Cosmic Ocean")  מסע במערכת השמש וביקום הענק, בגלסקיה של שביל החלב ו"צביר הגדול" של 100 מיליארד גלקסיות שמקיפות אותנו.  

# '''קול אחד בפוגה הקוסמית''' ("One Voice in the Cosmic Fugue") - סגן עוסק בסיפור של Heike crab שדומים ללוחמים סמואראים כדיון רחב יור על [[אבולוציה]] באמצעות ברירה טבעית, והבעיות ברעיון של תכנון תבוני. כמו כן הוא עוסק במוצא החיים ובייצור מולקלות ביוטיות בניסוי Miller–Urey. כמו כן הפרק עוסק בספקולציות על חי-זרים - חיים מחוץ לכדור הארץ.  

'''חופי האוקיינוס הקוסמי''' ("The Shores of the Cosmic Ocean")  מסע במערכת השמש וביקום הענק, בגלסקיה של שביל החלב ו"צביר הגדול" של 100 מיליארד גלקסיות שמקיפות אותנו.  

# '''הרמוניה של העולמות''' ("Harmony of the Worlds") הפרק עוקב אחר ההיסטוריה של האסטרונמיה והבדל בין השיטה המדעית לבין דעות קדומות. הפרק מתחיל בהבחנה בין פסאבדו-מדע ומיסטיקה המאפיינים את האסטרולוגיה לבין התצפיות של האסטרונמיה. הפרק עוסק בויכוח בין מודלים שהציבו את כדור הארץ במרכז הייקום לבין מודלים שטענו כי הארץ סובבת את השמש. מוצגות התאוריה של קופרניקוס, איסוף הנתונים על ידי האסטרונום הדני טיכו ברהה, וההישגים של יוהאנס קפלר - חוקי קפלר - שלושה חוקים אסטרונומיים המתארים את תנועתם של כוכבי לכת סביב שמשות.  

# '''גן-עדן וגיהנום''' ("Heaven and Hell") סייגן מתאר את ההשפעות של שביטים ואסטורידאים על פלנטות, עם דוגמאות כמו אירוע טונגוסקה (התפוצצות של אסטרואיד  מעל סיביר ב-1908) וכן מכתשים על הירח שתוארו על ידי נזירים מקנטרברי בשנת 1178. לאחר מכן הוא מתאר את הסביבה הטבעית של כוכב הלכת נוגה (ונוס), החל מתאוריות פטנטסיות שהיו בעבר כמו אלו של עמנואל וליקובסקי, ועד למידע שנאסף על ידי תוכנית ונרה - תכנית סובייטית לחקר הכוכב, כן נידונות ההשלכות של דבר זה על ההבנה שלנו את [[אפקט החממה]] של כדור הארץ. עדכון הסדרה מדגיש את הקשר לנושא של [[התחממות עולמית]].  

'''קול אחד בפוגה הקוסמית''' ("One Voice in the Cosmic Fugue") - סגן עוסק בסיפור של Heike crab שדומים ללוחמים סמואראים כדיון רחב יור על [[אבולוציה]] באמצעות ברירה טבעית, והבעיות ברעיון של תכנון תבוני. כמו כן הוא עוסק במוצא החיים ובייצור מולקלות ביוטיות בניסוי Miller–Urey. כמו כן הפרק עוסק בספקולציות על חי-זרים - חיים מחוץ לכדור הארץ.  

# '''בלוז לכוכב אדום''' ("Blues for a Red Planet"). פרק זה מוקדש לכוכב הלכת מאדים, ומתחיל בספקולציות מדעיות ודמיוניות על הכוכב האדום, במהלך סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 (בין היתר 'מלחמת העולמות' של ה. ג'. וולס, ספרי המדע-בדיוני של אדגר רייס בורוז והטענה המוטעה של פרסיוול לוול בדבר קיום תעלות על מאדים). הפרק עוסק לאחר מכן בנסיונות המוקדמים של רוברט גודרד בבניית טילים (בשנות ה-20 של המאה ה-20), לאחר שקיבל השראה לכך מקריאה בספרי מדע-בדיוני. כמו כן מתוארות החלליות ששוגרו למאדים, כולל 'ויקינג' שחיפשה חיים על הכוכב. הפרק מסתיים באפשרות של הארצה וקיום [[התיישבות בחלל|מושבה]] במאדים.

#'''סיפורי נוודים''' ("Travellers' Tales") - המסעות של חלליות ווי'גר שנשלחו לחלל, מוצגים בהקשר של מסעות ההולנדים במאה ה-17, מאות שנים של מסעות בספינות- מפרש, וההוגים בני זמננו הממשיכים מסורת זו, כמו Constantijn Huygens. מוצגת השוואה בין התגליות שלהם לבין התגליות של ווי'גר בין הירחים של צדק ושבתאי.  

'''הרמוניה של העולמות''' ("Harmony of the Worlds") הפרק עוקב אחר ההיסטוריה של האסטרונמיה והבדל בין השיטה המדעית לבין דעות קדומות. הפרק מתחיל בהבחנה בין [[פסאבדו-מדע]] ו[[מיסטיקה]] המאפיינים את האסטרולוגיה לבין התצפיות של האסטרונמיה. הפרק עוסק בויכוח בין מודלים שהציבו את כדור הארץ במרכז הייקום לבין מודלים שטענו כי הארץ סובבת את השמש. מוצגות התאוריה של קופרניקוס, איסוף הנתונים על ידי האסטרונום הדני טיכו ברהה, וההישגים של יוהאנס קפלר - חוקי קפלר - שלושה חוקים אסטרונומיים המתארים את תנועתם של כוכבי לכת סביב שמשות.  

# '''עמוד השידרה של הלילה''' ("The Backbone of Night") -עוסק בגילוי טבעם של כוכבי השבת בשמים, וכן במאבק הראשון בין מדע ניסויי לבין דת ומיסטיקה. הפרק מתחיל בכך שסייגן מלמד בכיתה בשכונת ילדותו, בברוקלין, ניו-יורק. סייגן מעיד כי כילד הופתע לגלות כי הכוכבים שרואים בלילה הם שמשות מרוחקות מאד, וכי השמש שלנו היא פשוט כוכב שרואים מקרוב יותר. הפרק מתחיל בהיסטוריה של מיתולגיות שונות על כוכבים, כמו ילידים באפריקה שהאמינו כי שביל החלב הוא עמוד שדרה ענק שתומך את השמיים ומונע מהם ליפול, או המיתולוגיה היוונית שסיפרה שהכוכבים שרואים בשביל החלב הוא חלב משדיה של הרה, אלת הלילה והכוכבים. סייגן מנחש כי עבור שבטים רבים של [[ציידים לקטים]] וודאי חשבו כי הכוכבים הם מדורות רחוקות בשמיים וכי עצם זה שמדורות אלה אינן נופלות לכדור הארץ מסמלות שהן שייכות ליצורים חזקים ובעלי כוח. מאוחר יותר הוא מציין כי המסורות של הדתות הפולתיאסתיות העניקו לכל כוכב אל או מלאך או סמי-אל משלו, כל אחד מהם בעל אחריות משלו. היות ולא היה קל להבין מה האלים רוצים החיים היו מלאי הפתעות לרעה בדמות שטפונות, בצורות, רעידות אדמה, מלחמות, מגפות ועוד. <br />הפרק ממשיך בהגילוי ההדרגתי של טבעם האמיתי של הכוכבים והייקום על ידי הפילוספים הפרה-אפלטונים מהמסורת האיונית בתקופה שבין המאה ה-6 למאה ה-4 לפני הספירה. הם הראשונים שטענו כי הטבע לא רק מתנהג באופן גחמתי, אלא שיש לו חוקים שניתן להבין אותם באמצעות לוגיקה והתבוננות. במקום ובתקופה זו התקיים המאבק הראשון בין רעיונות מהפכניים ותצפיות מדוקדקות על הטבע לבין רעיונות מיסטיים ושמרנות חברתית. סייגן תוהה מדוע התפתחו הרעיונות הנועזים והחדשים האלה דווקא במקום זה ולא במרכזים של ציבלזיציות עתיקות וחשובות של אותה תקופה. התשובה שלו היא שבמרכזי האימפריות רדפו אחר מי שלא התיישר עם הדוגמה של השלטונות. לעומת זאת איי יוון התפרנסו מדייג וממסחר והיו מרוקחים מספיק מהמרכזים השטלטוניים והדתיים כך שמסורות דתיות שונות נפגשו בהן והחליפו דעות. אם פגשת מישהו שטען שזאוס או מורדוך האל הבבלי שניהם אחראים על השמיים, ייתכן והסקת כי אחד מהם הוא האל האמיתי והשני לא, אבל ייתכן והגעת למסקנה כי שניהם הומצאו על ידי הכהנים. חלק מהפילוסופים שגרו באיי יוון העתיקה ( תָאלֵס איש מילֵטוֹס, אנכסימנדרוס, תאודורוס מסמאמוס, אמפדוקלס, דמוקריטוס, אריסטרכוס מסאמוס), רדפו באופן חופשי אחר ידע מדעי, לטענת סייגן הם רצו להנחיל אותו להמונים. תאלס היה הראשון שהציע רעיון מהפכני - לפיו היבשה היא תוצר של סחף של חול על שהגיע מהים. הוא שאב את הרעיון אולי ממסורת בבלית שהכיר אבל הוא הותיר את האלים מחוץ למשוואה. פחות חשוב ההסבר המדוייק שלו ויותר העובדה שהוא הסביר את התנהגות העולם באמצעות חוקים פנימיים משל עצמו ולא באמצעות התערבות של אלים כל יכולים מבחוץ. הוא הביא מבבל שני תחומי מדע חשובים - הגאומטריה והאסטרונמיה וההוגים באיי יוון הרחיבו מסורת זו. אמפדוקלס גילה באמצעות התבוננות בכד בעל פיה צרה מלמעלה וחורים מלמטה שאם סותמים את פיית הכד לא ניתן למלא את הכד במים. הוא הסיק מכך שאוויר הוא חומר ולא סתם ריק. סייגן מציין את ההישגים ההנדסיים של אותה תקופה ואת המצאת הסרגל וכן את הקשרים בין אנשי המדע וההגות של אותה תקופה לבין אנשים מעשיים שפיתחו המצאות. הפרק מתקדם הלאה ומציין במיוחד את תרומתו של [[דמוקריטוס]] למסורת האיונית, דמוקרטיס הגיע ממקום לא חשוב אבל הוא הצליח למזג ולהבין את העולם בצורה מעולה בהתבסס על לוגיקה ותצפיות. דמוקרטיוס הניח כי העולם בנוי מאטומים שבינהם יש רווחים או ריק. באמצעות דבר זה ניתן לחתוך תפוח באמצעות סכין. הוא הסיק כי הכוכבים הם שמשות מרוחקות וכי הם מוקפים בכוכבי לכת כמו שלנו. על דברים אלא לא ידוע לנו כי הוא נרדף על ידי השלטונות. עם זאת תקופה זו הלכה והתקרבה אל קיצה והוגים מאוחרים יותר שהניחו כי הכוכבים הם דבר טבעי הואשמו בכפירה. <br />עם הזמן עלתה אסכולה חדשה של פילוספים באזור יוןן- זו של פיתגוראס, אפלטון, ואריסטו. פיתגורס פיתח את המתמטיקה והגיע להישגים רבים אחרים אבל הוא וממשיכי דרכו רצו במחקר המדעי כחלק מדת מיסטית. הם בזו לניסויים ותצפיות וסגדו למספרי. הם הניחו כי העולם בנוי מ-5 מצולעים ופרסמו ברבים רק 4 יסודו משום שהניחו שהעיסוק הפומבי במוצלע החמישי ה"שימימי" מסוכן לאדם הפשוט. כאשר התברר כי יש בעולם מספרים אי-רציונלים כמו שורש שתיים, הם הדחיקו והסתירו את הנושא משום שהדבר פגע באמונה מיסטית שלהם. אריסטו יעץ לצופים בכוכבים לחדול מכך ורק לחשוב עליהם. מסורת זו של לוגיקה טהורה כפרה באמונות רבות של הפילוסופיה האיומית. היא הניחה כי יש הבדל בין גוף לנפש , כי הארץ היא "טמעה" והשמש והכוכבים טהורים, וכי הארץ לא קשורה לכוכבים האחרים. לטענת סייגן הפופלאריות של פילסופים אלו על פני קודמיהם היתה שהם העניקו צידוק אינטקטואלי לסדר חברת מושחת. כלכלה אתונה התבססה על  עבדים שאפיינה ורק חלק קטן מאנשיה באמת נהנו מדמוקטריה. אם היו לך יותר עבדים היית עשיר יותר. הפילוסופים האלה לטענתו הצדיקו ותמכו בעבדות - דבר שהתיישב עם האמונות שלהם על מבנה הייקום. פילוסופים אלה והכנסייה הקתולית שהושפעה מהם בזו לפילוספים של הטבע והשכיחו את הגותם כך שנשאר ממנה רק שאריות, ושלטו על המחשבה המערבית במשך כ-2000 שנה. לבסוף בזמן הרנסאנס מסורת זו חודשה - של חקירה חופשית ופתוחה אחר האמת וביצוע ניסויים. לטענת סייגן לאונרדו דה וינצ'י, קופרניקוס וקולמובוס הושפעו כולם מהמסורת האיונית. אריסטרכוס מסאמוס חי 300 שנה לאחר פיתגוראס. הוא היה הראשון שטען כי כדור הארץ ושאר כוכבי הלכת סובססים סביב השמש. באמצעות מדידות של זמנים וזוויות הוא חישב את גודלו של הירח ביחס לכדור הארץ. באמצעות מדידת גודלו של הצל של כדור הארץ על הירח בזמן ליקוי ירח הוא הסיק כי השמש מרוחקת מאד וגדולה בהרבה מכדור הארץ . הוא טען כי מגוכח להניח כי עצם גדול כזה מקיף את כדור הארץ ולכן המודל שלו הניח כי השמש במרכז והארץ ויתר כוכבי הלכת סובבים סביבה. הוא חישב גם את המרחק היחסי בין כדור הארץ לשמש יחסית למרחק של הירח לכדור הארץ. הוא גם הניח כי כדור הארץ סובב סביב צירו. רעיונות אלה נהגו מחדש על ידי קופרניקוס 1700 שנה לאחר אריסטרכוס, לטענת סייגן קופרינקוס הושפע מרעיונתיו של אריסטרכוס, ואפילו כלל הערות שוליים לדברים בגרסאות מוקדמות של ספרו, אבל הוא העלים הערות אלה בגרסה הסופית של ספרו. סיגן מציין כי מדידה אמיתית של המרחק לשמש הצריכה טלסקופ וכי זה הומצא רק במאה ה-17. הוא גם מציין ניסוי של מדען הולנדי מהמאה ה-17 שבאמצעות חורים בדיסקית והתבוננות דרכם בשמש העריך את המרחק לכוכב הלכת סיריוס. הפרק ממשיך בהסבר של סייגן לתלמידים בכיתה היכן ממוקמם כדור הארץ ביחס לגלקסיית שביל החלב וכיצד גילו סמוך למלחמת העולם הראשונה כי מערכת השמש רחוקה ממרכז הגלקסיה.בהמשך הוא מתאר שתי שיטות עתידיות (בתקופת הסדרה) לצפייה בפלנטות מרוחקות שמקיפות כוכבים - האחת היא באמצעות הסתרת הכוכב על ידי חללית בין הטלסקופ לכוכב, והשניה היא באמצעות תצפית על סטיות של הכוכב בגלל השפעות כבידה של פלנטות סמוכות אליו. בסוף הפרק סייגן מציין כי מאז ומתמיד האדם תהה על מיקומו בייקום והתברר כי אנחנו נמצאים בכוכב לכת לא מרכזי ולא חשוב מוקפים במיליארדי גלקסיות. לפיכך החשיבות שיש לחיים שלנו היא ביכולת שלנו לשאול שאלות ולחפש אחריהן תשובות אמיתיות.  

 

#'''מסעות בחלל ובזמן''' ("Journeys in Space and Time" ) הפרק עוסק ברעיונות על זמן ומרחב בין היתר בשינויים שמתרחקים בצבירי-כוכבים במהלך הזמן, וכן הסטה לאדום והסטה לכחול שנמדדת כאשר מסתכלים על אור של כוכבים שנעים בחלל (היסט לאדום לכוכבים או מקורות אור שמתרחקים מהצופה והיסט לכחול לכוכבים שמתקרבים אליו). מתוארים גם השינויים המתרחשים בזרימת הזמן לפי תאוריית היחסות של [[אלברט איינשטיין]], העיצובים של לאונרדו דה-וינצ'י וכן של חללית שיכולה לשוט במהירות קרובה למהירות האור. מסע בזמן והההשפעה ההיפוטית שלו על ההיסטוריה האנושית. הפרק עוסק גם במקורות של מערכת השמש, ההיסטוריה של החיים וגודלו העצום של החלל. בעדכון לסדרה נידונה גם האפשרות התאורטית של נסיעה בחלל במהירות גבוהה ממהירות האור באמצעות שימוש ב"חורי תולעת" בייקום.  

בתחילת הפרק סייגן אומר שאנו יכולים לראות את הכוכבים כמו שהם או כפי שאנשים ניסו לדמיין אותם - כפלנטות או שמשמות או כמין אלים שקובעים את מהלך חיינו. הוא מציין כי אסטרולוגיה הופרכה כבר לפני 300 שנה אבל עדיין היא פופלארית מאד בעיתונות (הרבה יותר מאסטרונמיה) וכי אנשים מאמינים לה ומקבלים החלטות לפיה. יש בה מימד של פטירת האדם מאחריות לגורלו שכן אם הכל נקבע בידי צבא כוכבים מלמעלה, למה שאנחנו ננסה לשנות משהו?

#'''חייהם של כוכבים''' ("The Lives of the Stars") המשימה הפשוטה של הכנת פאי-תפוחים, הופכת לתחילתו של מסע אל האטום ואל חלקיקים תת-אטומים (אלקטורנים, פרוטונים וניוטורים). רבים מהמרכיבים ההכרחיים נוצרים מיסודות כימיים שנוצרים במהלך חייהם ומותם של כוכבים (כמו השמש שלנו), שמסיימים את חייהם כ"ענקים אדומים" או כסופר-נובה או קורסים ל"ננס לבן", "כוכב-ניוטרונים", פולסארים ואפילו חורים שחורים. דברים אלה מייצרים תופעות שונות כמו רדיו-אקטיביות, קרינה-קוסמית, ואפילו עיוותים של הזמן-מרחב באמצעות כבידה. עדכון הסדרה מזכיר את הסופרנובה של 1987 ואסרטונמיה בתחום הנוטרינו.  

 

# '''הקצה של אינסוף''' ("The Edge of Forever") סייגן מתחיל במקורות של ייקום במפץ הגדול, ומסביר את היווצרותן של גלקסיות שונות וכן אנומליות שונות כמו התנגשויות בין גקלסיות וקוויזרים. הפרק ממשיך וסוקר רעיונות בדבר מבנה היקום כמו מספר מימדים, מספר סופי מול אינסופי של ייקומים, וכן רעיון של ייקום מתנדנד (דומה לרעיון שקיים בקוסמולוגיה הינדית). מוצג החיפוש אחר רעיונות נוספים כמו חומר אפל, עולם מרובה יקומים ועוד באמצעות כלים כמו "המערך הגדול מאד" בניו-מקסיקו. עדכון הסדרה מציג מידע חדש על משטחי גלקסיות.  

סייגן תוקף א האסטרולוגיה. הוא טוען כי אסרטלוגים לא מסכימים זה עם זה על משמעות של הורוסקופים, הם אומרים לך בצורה מעורפלת איך עליך להתנהג ולא מה שעתיד להתרחש, והם נכשלים במבחנים מדעיים לתת תחזיות כלשהן על בני אדם שהם לא מכירים מלבד תאריך לידתם. אם יש שני תאומים שנולדו בהפרש של דקות זה מזה, מדוע אין להם אותו עתיד? מדוע אחד מהם יכול למות ממכת ברק והשני להמשיך לחיות? ובכלל איך זה אמור לעבוד? אנו נולדים בחדר סגור והאור ממאדים לא מגיע לחדר. ההשפעה היחידה שיש למאדים עלינו היא באמצעות כוח המשיכה שלו - אבל היות ומאדים כל כך רחוק כוח המשיכה של המיילדת עלינו הוא הרבה יותר גבוה מאשר כוח המשיכה של מאדים. הצורך באסטרולוגיה נבע מהצורך להבין את המציאות, אם נגה היתה במיקום מסויים בשמיים, והתרחש מאורע חשוב, האם ייתכן שכאשר היא תהיה שוב פעם באותו מיקום? השאלה הזאת היא שאלה עדינה בעבר אסטרולוגים הועסקו רק על ידי המדינה, והעונש על פרסום משהו שונה מהאסטרולוג המלכותי היה יכול להיות עונש מוות. הסיבה היא שאחת הדרכים הטובות להפיל מלך היא להכריז כי הוא עתיד למות על סמך תחזית אסטרולוגית. הצורך הנפשי להקשיב לאסטרולוגים קיים עד היום - לדעת סייגן זה בגלל שיש לאנשים צורך נפשי להרגיש שהם מחוברים למשהו גדול ונשגב מהם. סייגן טוען כי אנחנו באמת מחוברים לייקום אבל לא בצורה השרלטנית שאותה מתארים האסטורולגים.

# '''ההתמדה של זיכרון''' ("The Persistence of Memory" ) הפרק בודק את הרעיון של אינטליגנציה בהקשר של מחשבים (תוך שימוש בביטים ויחידות בסיסיות של [[מידע]]), לוויתנים (שירי הלוויתנים וההפרעה של האדם לשירים אלה), די.אנ.אי, המוח האנושי (התפתחות גזע המוח, האונות הקדמיות של המוח, נויירונים, ההמיספרה הצרבלית, קורפוס צלבלום) ומבנים מעשה-ידי-אדם לאינטליגנציה משותפת (ערים, ספריות, ספרים, מחשבים ולווינים). הפרק מסתיים בספקולציה על אינטליגנציה בחיזרים מחוץ לכדור הארץ ועל המידע שנמצא על תקליטי זהב על גבי חלליות וויג'ר.  

 

# '''אנציקלופידה גלקטיקה''' ("Encyclopaedia Galactica") הפרק מעלה שאלות הנוגעות לחיפוש אחר חיים אינטליגנטים מחוץ לכדור הארץ, ומנסה להפריך טענות של תצפיות על עב"מים (עצם בלתי מזוהה כמו צלחות מעופפות) ומפגשים קרובים אחרים על-ידי תקשורת באמצעות פרוייקט SETI ורדיו-טלקסופים כמו מצפה Arecibo . הסבירות לקיומה של ציוויזלציה מתקדמת מבחינה טכנולוגיות שנמצאת אי-שם בגלקסיית שביל-החלב מפרושת באמצעות "משוואת דרייק" וכן נידונה האפשרות ההיפוטטית העתידית של "אנציקלופדיה גלקטיקה" (דומה לאבן -הרוזטה) כמעין מאגר מידע על עולמות אחרים בגלקסיה.

סייגן מציין כי ה[[מדע]] אפשרי תודות לכך שאנחו חיים בעולם לא מסודר מדי ולא אקראי מדי. אם היינו חיים בעולם שבו שום דבר לא משתנה, לא היה לנו שום דבר לחקור. אם היינו נמצאים בעולם אקראי לחלוטין, אם הכל רנדומי או מסובך מדי מכדי להבין מה ההשלכות שלו, לא היינו מצליחים להבין שום דבר ולכן שוב - לא היה מדע. אבל אנחנו חיים בייקום שנמצא "באמצע" - הדברים משתנים כל הזמן אבל יש לפי דפוסים, או חוקים, מה שאנחנו מכנים "חוקי הטבע". אם אנחנו מטילים מקל הוא תמיד חוזר לאדמה, אם השמש שוקעת במערב היא תמיד זורחת בבוקר המחרת במזרח. ולכן אפשר להסיק מסקנות, לעשות מדע. ועם המדע לשפר את חיינו.

#'''מי ידבר עבור כדור הארץ?''' ("Who Speaks for Earth?") סייגן מהרהר בעתידה של [[האנושות]] ובשאלה "מי ידבר עבור כדור הארץ?" כאשר האנושות תפגוש חיים מחוץ לכדור הארץ. הוא דן בפגישות שונות מאד - כמו פגישת אנשי Tlingit עם מגלה הארצות הצרפתי ז'אן-פרנסואה לה פרוז, ושל הרס ממלכת האזטק בידי הכובשים הספרדים, האיום העומד של מלחמה-גרעינית, ואיומים אחרים שמוצגים על ידי אירועים כמו שריפת ספריית אלכסנדריה, ורצח  המתמטיקאית, והפילוסופית היפאטיה. הפרק מסתיים בהתבוננות על תחילת הייקום, התפתחות החיים, והישגי האדם, ומעלה בקשה למין האנושי להוקיר את החיים ולהמשיך את המסע שלו אל היקום. עדכון הסדרה מזכיר גם את חידוש חקר החלל באמצעות חלליות, נפילת חומת ברלין, סופו של האפרטהייד בדרום-אפריקה וצעדים להקטנת ההחזקה של נשק גרעיני.

 

'''גן-עדן וגיהנום''' ("Heaven and Hell") סייגן מתאר את ההשפעות של שביטים ואסטורידאים על פלנטות, עם דוגמאות כמו אירוע טונגוסקה (התפוצצות של אסטרואיד  מעל סיביר ב-1908) וכן מכתשים על הירח שתוארו על ידי נזירים מקנטרברי בשנת 1178. לאחר מכן הוא מתאר את הסביבה הטבעית של כוכב הלכת נוגה (ונוס), החל מתאוריות פטנטסיות שהיו בעבר כמו אלו של עמנואל וליקובסקי, ועד למידע שנאסף על ידי תוכנית ונרה - תכנית סובייטית לחקר הכוכב, כן נידונות ההשלכות של דבר זה על ההבנה שלנו את [[אפקט החממה]] של כדור הארץ. עדכון הסדרה מדגיש את הקשר לנושא של [[התחממות עולמית]].

'''בלוז לכוכב אדום''' ("Blues for a Red Planet"). פרק זה מוקדש לכוכב הלכת מאדים, ומתחיל בספקולציות מדעיות ודמיוניות על הכוכב האדום, במהלך סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 (בין היתר 'מלחמת העולמות' של ה. ג'. וולס, ספרי המדע-בדיוני של אדגר רייס בורוז והטענה המוטעה של פרסיוול לוול בדבר קיום תעלות על מאדים). הפרק עוסק לאחר מכן בנסיונות המוקדמים של רוברט גודרד בבניית טילים (בשנות ה-20 של המאה ה-20), לאחר שקיבל השראה לכך מקריאה בספרי מדע-בדיוני. כמו כן מתוארות החלליות ששוגרו למאדים, כולל 'ויקינג' שחיפשה חיים על הכוכב. הפרק מסתיים באפשרות של הארצה וקיום [[התיישבות בחלל|מושבה]] במאדים.

'''סיפורי נוודים'''  ("Travellers' Tales") - המסעות של חלליות ווי'גר שנשלחו לחלל, מוצגים בהקשר של מסעות ההולנדים במאה ה-17, מאות שנים של מסעות בספינות- מפרש, וההוגים בני זמננו הממשיכים מסורת זו, כמו Constantijn Huygens. מוצגת השוואה בין התגליות שלהם לבין התגליות של ווי'גר בין הירחים של צדק ושבתאי.  

'''עמוד השידרה של הלילה''' ("The Backbone of Night") -עוסק בגילוי טבעם של כוכבי השבת בשמים, וכן במאבק הראשון בין מדע ניסויי לבין דת ומיסטיקה. הפרק מתחיל בכך שסייגן מלמד בכיתה בשכונת ילדותו, בברוקלין, ניו-יורק. סייגן מעיד כי כילד הופתע לגלות כי הכוכבים שרואים בלילה הם שמשות מרוחקות מאד, וכי השמש שלנו היא פשוט כוכב שרואים מקרוב יותר. הפרק  מתחיל בהיסטוריה של מיתולגיות שונות על כוכבים, כמו ילידים באפריקה שהאמינו כי שביל החלב הוא עמוד שדרה ענק שתומך את השמיים ומונע מהם ליפול, או המיתולוגיה היוונית שסיפרה שהכוכבים שרואים בשביל החלב הוא חלב משדיה של הרה, אלת הלילה והכוכבים. סייגן מנחש כי עבור שבטים רבים של [[ציידים לקטים]] וודאי חשבו כי הכוכבים הם מדורות רחוקות בשמיים וכי עצם זה שמדורות אלה אינן נופלות לכדור הארץ מסמלות שהן שייכות ליצורים חזקים ובעלי כוח. מאוחר יותר הוא מציין כי המסורות של הדתות הפולתיאסתיות העניקו לכל כוכב אל או מלאך או סמי-אל משלו, כל אחד מהם בעל אחריות משלו. היות ולא היה קל להבין מה האלים רוצים החיים היו מלאי הפתעות לרעה בדמות שטפונות, בצורות, רעידות אדמה, מלחמות, מגפות ועוד.

 

הפרק ממשיך בהגילוי ההדרגתי של טבעם האמיתי של הכוכבים והייקום על ידי הפילוספים הפרה-אפלטונים מהמסורת האיונית בתקופה שבין המאה ה-6 למאה ה-4 לפני הספירה. הם הראשונים שטענו כי הטבע לא רק מתנהג באופן גחמתי, אלא שיש לו חוקים שניתן להבין אותם באמצעות לוגיקה והתבוננות. במקום ובתקופה זו התקיים המאבק הראשון בין רעיונות מהפכניים ותצפיות מדוקדקות על הטבע לבין רעיונות מיסטיים ושמרנות חברתית. סייגן תוהה מדוע התפתחו הרעיונות הנועזים והחדשים האלה דווקא במקום זה ולא במרכזים של ציבלזיציות עתיקות וחשובות של אותה תקופה. התשובה שלו היא שבמרכזי האימפריות רדפו אחר מי שלא התיישר עם הדוגמה של השלטונות. לעומת זאת איי יוון התפרנסו מדייג וממסחר והיו מרוקחים מספיק מהמרכזים השטלטוניים והדתיים כך שמסורות דתיות שונות נפגשו בהן והחליפו דעות. אם פגשת מישהו שטען שזאוס או מורדוך האל הבבלי שניהם אחראים על השמיים, ייתכן והסקת כי אחד מהם הוא האל האמיתי והשני לא, אבל ייתכן והגעת למסקנה כי שניהם הומצאו על ידי הכהנים.  

 

חלק מהפילוסופים שגרו באיי יוון העתיקה ( תָאלֵס איש מילֵטוֹס, אנכסימנדרוס, תאודורוס מסמאמוס, אמפדוקלס, דמוקריטוס, אריסטרכוס מסאמוס), רדפו באופן חופשי אחר ידע מדעי, לטענת סייגן הם רצו להנחיל אותו להמונים. תאלס היה הראשון שהציע רעיון מהפכני - לפיו היבשה היא תוצר של סחף של חול על שהגיע מהים. הוא שאב את הרעיון אולי ממסורת בבלית שהכיר אבל הוא הותיר את האלים מחוץ למשוואה. פחות חשוב ההסבר המדוייק שלו ויותר העובדה שהוא הסביר את התנהגות העולם באמצעות חוקים פנימיים משל עצמו ולא באמצעות התערבות של אלים כל יכולים מבחוץ. הוא הביא מבבל שני תחומי מדע חשובים - הגאומטריה והאסטרונמיה וההוגים באיי יוון הרחיבו מסורת זו. אמפדוקלס גילה באמצעות התבוננות בכד בעל פיה צרה מלמעלה וחורים מלמטה שאם סותמים את פיית הכד לא ניתן למלא את הכד במים. הוא הסיק מכך שאוויר הוא חומר ולא סתם ריק. סייגן מציין את ההישגים ההנדסיים של אותה תקופה ואת המצאת הסרגל וכן את הקשרים בין אנשי המדע וההגות של אותה תקופה לבין אנשים מעשיים שפיתחו המצאות. הפרק מתקדם הלאה ומציין במיוחד את תרומתו של [[דמוקריטוס]] למסורת האיונית, דמוקרטיס הגיע ממקום לא חשוב אבל הוא הצליח למזג ולהבין את העולם בצורה מעולה בהתבסס על לוגיקה ותצפיות. דמוקרטיוס הניח כי העולם בנוי מאטומים שבינהם יש רווחים או ריק. באמצעות דבר זה ניתן לחתוך תפוח באמצעות סכין. הוא הסיק כי הכוכבים הם שמשות מרוחקות וכי הם מוקפים בכוכבי לכת כמו שלנו. על דברים אלא לא ידוע לנו כי הוא נרדף על ידי השלטונות. עם זאת תקופה זו הלכה והתקרבה אל קיצה והוגים מאוחרים יותר שהניחו כי הכוכבים הם דבר טבעי הואשמו בכפירה.

 

עם הזמן עלתה אסכולה חדשה של פילוספים באזור יוןן- זו של פיתגוראס, אפלטון, ואריסטו. פיתגורס פיתח את המתמטיקה והגיע להישגים רבים אחרים אבל הוא וממשיכי דרכו רצו במחקר המדעי כחלק מדת מיסטית. הם בזו לניסויים ותצפיות וסגדו למספרי. הם הניחו כי העולם בנוי מ-5 מצולעים ופרסמו ברבים רק 4 יסודו משום שהניחו שהעיסוק הפומבי במוצלע החמישי ה"שימימי" מסוכן לאדם הפשוט. כאשר התברר כי יש בעולם מספרים אי-רציונלים כמו שורש שתיים, הם הדחיקו והסתירו את הנושא משום שהדבר פגע באמונה מיסטית שלהם. אריסטו יעץ לצופים בכוכבים לחדול מכך ורק לחשוב עליהם. מסורת זו של לוגיקה טהורה כפרה באמונות רבות של הפילוסופיה האיומית. היא הניחה כי יש הבדל בין גוף לנפש , כי הארץ היא "טמעה" והשמש והכוכבים טהורים, וכי הארץ לא קשורה לכוכבים האחרים.

 

לטענת סייגן הפופלאריות של פילסופים אלו על פני קודמיהם נבעה מכך שהם העניקו צידוק אינטקטואלי לסדר חברתי מושחת. כלכלה אתונה ומקומות אחרים ביוון התבססו על עבדיה. רק חלק קטן מאנשי אתונה באמת נהנו מדמוקטריה. אם היו לך יותר עבדים היית עשיר יותר. הפילוסופים האלה (לדוגמה אפלטון בחיבור המדינה)  הצדיקו ותמכו בעבדות - דבר שהתיישב עם האמונות שלהם על מבנה הייקום והנפש האנושית. פילוסופים אלה והכנסייה הקתולית שהושפעה מהם בזו לפילוספים של הטבע והשכיחו את הגותם כך שנשאר ממנה רק שאריות, ושלטו על המחשבה המערבית במשך כ-2000 שנה. לבסוף בזמן הרנסאנס מסורת זו חודשה - של חקירה חופשית ופתוחה אחר האמת וביצוע ניסויים.  

 

לטענת סייגן לאונרדו דה וינצ'י, קופרניקוס וקולמובוס הושפעו כולם מהמסורת האיונית. אריסטרכוס מסאמוס חי 300 שנה לאחר פיתגוראס. הוא היה הראשון שטען כי כדור הארץ ושאר כוכבי הלכת סובססים סביב השמש. באמצעות מדידות של זמנים וזוויות הוא חישב את גודלו של הירח ביחס לכדור הארץ. באמצעות מדידת גודלו של הצל של כדור הארץ על הירח בזמן ליקוי ירח הוא הסיק כי השמש מרוחקת מאד וגדולה בהרבה מכדור הארץ . הוא טען כי  מגוכח להניח כי עצם גדול כזה מקיף את כדור הארץ ולכן המודל שלו הניח כי השמש במרכז והארץ ויתר כוכבי הלכת סובבים סביבה. הוא חישב גם את המרחק היחסי בין כדור הארץ לשמש יחסית למרחק של הירח לכדור הארץ. הוא גם הניח כי כדור הארץ סובב סביב צירו.  

 

רעיונות אלה נהגו מחדש על ידי קופרניקוס 1700 שנה לאחר אריסטרכוס. לטענת סייגן קופרינקוס הושפע מרעיונתיו של אריסטרכוס, ואפילו כלל הערות שוליים לדברים בגרסאות מוקדמות של ספרו, אבל הוא העלים הערות אלה בגרסה הסופית של ספרו. סיגן מציין כי מדידה אמיתית של המרחק לשמש הצריכה טלסקופ וכי זה הומצא רק במאה ה-17. הוא גם מציין ניסוי של מדען הולנדי מהמאה ה-17 שבאמצעות חורים בדיסקית והתבוננות דרכם בשמש העריך את המרחק לכוכב הלכת סיריוס. הפרק ממשיך בהסבר של סייגן לתלמידים בכיתה היכן ממוקמם כדור הארץ ביחס לגלקסיית שביל החלב וכיצד גילו סמוך למלחמת העולם הראשונה כי מערכת השמש רחוקה ממרכז הגלקסיה.בהמשך הוא מתאר שתי שיטות עתידיות (בתקופת הסדרה) לצפייה בפלנטות מרוחקות שמקיפות כוכבים - האחת היא באמצעות הסתרת הכוכב על ידי חללית בין הטלסקופ לכוכב, והשניה היא באמצעות תצפית על סטיות של הכוכב בגלל השפעות כבידה של פלנטות סמוכות אליו. בסוף הפרק סייגן מציין כי מאז ומתמיד האדם תהה על מיקומו בייקום והתברר כי אנחנו נמצאים בכוכב לכת לא מרכזי ולא חשוב מוקפים במיליארדי גלקסיות. לפיכך החשיבות שיש לחיים שלנו היא ביכולת שלנו לשאול שאלות ולחפש אחריהן תשובות אמיתיות.  

'''מסעות בחלל ובזמן''' ("Journeys in Space and Time" ) הפרק עוסק ברעיונות על זמן ומרחב בין היתר בשינויים שמתרחקים בצבירי-כוכבים במהלך הזמן, וכן הסטה לאדום והסטה לכחול שנמדדת כאשר מסתכלים על אור של כוכבים שנעים בחלל (היסט לאדום לכוכבים או מקורות אור שמתרחקים מהצופה והיסט לכחול לכוכבים שמתקרבים אליו). מתוארים גם השינויים המתרחשים בזרימת הזמן לפי תאוריית היחסות של [[אלברט איינשטיין]], העיצובים של לאונרדו דה-וינצ'י וכן של חללית שיכולה לשוט במהירות קרובה למהירות האור. מסע בזמן והההשפעה ההיפוטית שלו על ההיסטוריה האנושית. הפרק עוסק גם במקורות של מערכת השמש, ההיסטוריה של החיים וגודלו העצום של החלל. בעדכון לסדרה נידונה גם האפשרות התאורטית של נסיעה בחלל במהירות גבוהה ממהירות האור באמצעות שימוש ב"חורי תולעת" בייקום.  

'''חייהם של כוכבים''' ("The Lives of the Stars") המשימה הפשוטה של הכנת פאי-תפוחים, הופכת לתחילתו של מסע אל האטום ואל חלקיקים תת-אטומים (אלקטורנים, פרוטונים וניוטורים). רבים מהמרכיבים ההכרחיים נוצרים מיסודות כימיים שנוצרים במהלך חייהם ומותם של כוכבים (כמו השמש שלנו), שמסיימים את חייהם כ"ענקים אדומים" או כסופר-נובה או קורסים ל"ננס לבן", "כוכב-ניוטרונים", פולסארים ואפילו חורים שחורים. דברים אלה מייצרים תופעות שונות כמו רדיו-אקטיביות, קרינה-קוסמית, ואפילו עיוותים של הזמן-מרחב באמצעות כבידה. עדכון הסדרה מזכיר את הסופרנובה של 1987 ואסרטונמיה בתחום הנוטרינו.

'''הקצה של אינסוף''' ("The Edge of Forever") סייגן מתחיל במקורות של ייקום במפץ הגדול, ומסביר את היווצרותן של גלקסיות שונות וכן אנומליות שונות כמו התנגשויות בין גקלסיות וקוויזרים. הפרק ממשיך וסוקר רעיונות בדבר מבנה היקום כמו מספר מימדים, מספר סופי מול אינסופי של ייקומים, וכן רעיון של ייקום מתנדנד (דומה לרעיון שקיים בקוסמולוגיה הינדית). מוצג החיפוש אחר רעיונות נוספים כמו חומר אפל, עולם מרובה יקומים ועוד באמצעות כלים כמו "המערך הגדול מאד" בניו-מקסיקו. עדכון הסדרה מציג מידע חדש על משטחי גלקסיות.

===פרק אחד-עשר===

 

===פרק שלוש-עשר===

'''מי ידבר עבור כדור הארץ?''' ("Who Speaks for Earth?") סייגן מהרהר בעתידה של [[האנושות]] ובשאלה "מי ידבר עבור כדור הארץ?" כאשר האנושות תפגוש חיים מחוץ לכדור הארץ. הוא דן בפגישות שונות מאד - כמו פגישת אנשי Tlingit עם מגלה הארצות הצרפתי ז'אן-פרנסואה לה פרוז, ושל הרס ממלכת האזטק בידי הכובשים הספרדים, האיום העומד של מלחמה-גרעינית, ואיומים אחרים שמוצגים על ידי אירועים כמו שריפת ספריית אלכסנדריה, ורצח  המתמטיקאית, והפילוסופית היפאטיה. הפרק מסתיים בהתבוננות על תחילת הייקום, התפתחות החיים, והישגי האדם, ומעלה בקשה למין האנושי להוקיר את החיים ולהמשיך את המסע שלו אל היקום. עדכון הסדרה מזכיר גם את חידוש חקר החלל באמצעות חלליות, נפילת חומת ברלין, סופו של האפרטהייד בדרום-אפריקה וצעדים להקטנת ההחזקה של נשק גרעיני.

==הפקת הסדרה וסדרות המשך==

==הפקת הסדרה וסדרות המשך==