שינויים

==טיעוני האנטי גלובליזם==

==טיעוני האנטי גלובליזם==

מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 הופיעו תאוריות שונות העוסקות ב[[גלובליזציה]], יחד עם  ספרות ביקורתית ענפה המצביעה על הסכנות הטמונות בה.  

מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 הופיעו תאוריות שונות העוסקות ב[[גלובליזציה]], יחד עם  ספרות ביקורתית ענפה המצביעה על הסכנות הטמונות בה. הטיעונים מתחלקים לטיעונים נגד הגלובליזציה כתופעה בפני עצמה - כלומר בעד חיזוק זרמים מקומיים, וכן טיעונים בזכות גלובליזציה טובה יותר - כלומר דמוקרטית, שוויונית, או מקיימת יותר.  

התאוריות האנטי-גלובליסטיות המרכזיות מצביעות על הסכנה הטמונה בחדירתה של [[תרבות צריכה|תרבות הצריכה]] המערבית אל מדינות בעולם כולו, - חדירה הנתפשת ומוצגת בתאוריות אלו כקולוניאליזם תרבותי. החדירה המערבית אל שאר העולם, המיוצגת ומובלת על ידי חברות רב-לאומיות בולטות כמו קוקה קולה, מקדונלד'ס ואחרות, פוגעת בערכים התרבותיים הייחודיים לכל מדינה, ומרדדת את התרבות המקומית לצריכת [[מותגים]] בולטים, המייצגים בעיני המקומיים [[חופש]], [[קדמה]] ומערביות, אך בפועל הם תוצר של שימוש מתוחכם ב[[פרסום]] וב[[שיווק]] מצד [[החברות הרב-לאומיות]].  

התאוריות האנטי-גלובליסטיות המרכזיות מצביעות על הסכנות לדמוקרטיה, לשווין ל[[קיימות]] בגלל התחזקות כוחם של [[תאגיד|תאגידים]] ובמיוחד של [[תאגידים רב לאומיים]] ביחס לאינטרסים אחרים של אזרחים וצרכנים הן במדינות מערביות והן במדינות עניות יותר. התאוריות באות מרקעים אידאולוגיים שונים כמו סוציאליזם, [[אנרכיזם]], סוציאל-דמוקרטיה, סוגים שונים של [[ליברליזם]] (כגון זכויות אדם, זכויות נשים) וכן [[סביבתנות]] ו[[קיימות]].  

האנטי-גלובליסטים טוענים עוד כי חברות רב-לאומיות, שאינן גופים נבחרים החייבים דין וחשבון ל[[בחירות|בוחר]] במדינתן או ב[[מדינה]] אחרת, חותרות תחת סמכות השליטים המקומיים וה[[מוסד חברתי|מוסדות]] המסורתיים המקומיים. חברות אלו פוגעות בו־זמנית בבני מדינתן, כאשר הן בוחרות להעתיק את מפעלי הייצור שלהן ממדינות המערב למדינות ה[[עולם שלישי|עולם השלישי]]; ובבני מדינות העולם השלישי, המועסקים במפעלים שפתחו החברות הרב-לאומיות במדינתם בשכר עבודה הנמוך מזה שהיו מקבלים אותם עובדים במדינה מערבית.  

טענה אחת היא נגד הנזקים עקב התחזקות [[תרבות צריכה|תרבות הצריכה]] ה"מערבית" במדינות בעולם כולו - חיזוק של תרבות זו במדינות מערביות וכן חדירה שלה למדינות ולקהילות במדינות אחרות שהיו בעלות תרבות משלהן. חדירה זו נתפשת לפעמים כ"כקולוניאליזם תרבותי". החדירה של ערכים ותפיסות המובלות על ידי תאגידים אל שאר העולם, המיוצגת ומובלת על ידי חברות רב-לאומיות בולטות כמו [[קוקה קולה]], [[מקדונלד'ס]] ואחרות, פוגעת בערכים התרבותיים הייחודיים לכל מדינה או לקהילות בתוכה (כמו החרדים בישראל), ומרדדת את התרבות המקומית לצריכת [[מותגים]] בולטים, המייצגים בעיני אזרחים רבים [[חופש]], [[קדמה]] ומערביות, אך בפועל הם תוצר של שימוש מתוחכם ב[[פרסום]] וב[[שיווק]] מצד [[החברות הרב-לאומיות]]. חדירה של תרבות הצריכה מתרחשת לא רק במדינות עניות אלא גם במדינות עשירות - על ידי כניסה שלה לתחומי חיים שבהם נעדרה מהם בעבר ועל ידי הגברת החשיפה לפרסום ושיווק בכל שעות היממה - לדוגמה על ידי פרסום בטלפונים חכמים.  

פגיעה נוספת שמחוללות החברות הרב-לאומיות במדינות העולם השלישי היא [[איכות הסביבה|סביבתית]] ו[[חקלאות|חקלאית]], כאשר הן משתפות פעולה עם שליטי מדינות בעולם השלישי בפרויקטים רחבי היקף, המותירים אחריהם פגיעה מתמשכת בסביבה, הרס של סביבות מחיה וחורבן של מערכות אקולוגיות.

 

פגיעה נוספת שמחוללות החברות הרב-לאומיות במדינות מערביות ובמדינות העולם השלישי היא [[איכות הסביבה|סביבתית]] ו[[חקלאות|חקלאית]], כאשר הן משתפות פעולה עם ממשלות בפרויקטים רחבי היקף, המותירים אחריהם פגיעה מתמשכת בסביבה, הרס של סביבות מחיה וחורבן של מערכות אקולוגיות.

 

[[קטגוריה:אי שוויון]]

[[קטגוריה:אי שוויון]]