שינויים

==התביעה הייצוגית בגין זיהום מים==

==התביעה הייצוגית בגין זיהום מים==

כתב התביעה טען כי בעיירה הינקלי Hinkley בדרום קליפורניה התקיים [[זיהום מים]] ב[[כרום שש ערכי]]. עיקר התיק התמקד במתקן תחנת מדחס בהינקי, Hinkley compressor station, שנבנה בשנת 1952 כחלק מצינור שהוביל [[גז טבעי]] לאיזור מפרץ סן פרנסיסקו. היות והגז מאבד לחץ בגלל חיכוך לאורך הדרך , יש צורך בתחנות דחיסה לאורך הדרך. בין 1952 ל-1966 חברת PG&E השתמשה בכרום שש ערכי לשם מניעת קורוזיה של מערכת מגדל קירור במקום. המים המזוהמים נשפכו לבריכות באיזור וחלקם חלחלו למי התהום, כשהם משפיעים על איזור בגודל של כ 3 על 1.5 ק"מ. התוכנית המקומית לניטור מים (The Regional Water Quality Control Board - LRWQB) הכניסה את המתקן של PG&E תחת [[רגולציה]] בשנת 1968. התושבים של העיירה, שבה כ-3500 תושבים, החלו להתלונן על זיהום בכרום שש ערכי של המים בשנות ה-1980. בשנת 1987 בעת סקר סביבתי של האיזור גילתה חברת האנרגיה כי כרום שש ערכי נדד והגיע לבארות פרטיות באזור בריכוזים שעולים על המותר בחוק. חלק מתושבי הינקלי טוענים כי החברה ידעה על הזיהום כבר בשנת 1965 אבל הסתירו את הדבר. בדצמבר 1987 הודיעה החברה ל-LRWQB על קיומו של הזיהום. באותו חודש הודיעה LRWQB לחברת האנרגיה כי עליה לנקות את הזיהום. החרה החלה לנקות שטח מזוהם בגודל 290 אקר. בתחילת שנות ה-90 החברה השקיעה 12 מיליון דולר בנקיונות, ופנתה לבעלים של 3 חוות ו-10 בתים פרטיים בבקשה לקנות את הנכסים. מאחר והנכסים נקנו במחיר גבוה פי 10 משווי השוק שלהם, התושבים חשדו והחלו להערך להגשת תביעה ייצוגית.<ref name="banks">[http://environs.law.ucdavis.edu/volumes/26/2/banks.pdf THE "ERIN BROCKOViCH EFFECT": How MEDIA SHAPES Toxics POLICY] Sedina Banks, Environs vol 26:2</ref> כ-650 תושבים תבעו את החברה בטענה שזו לא הזהירה אותם על הנזקים הבריאותיים שעלולים להגרם להם, כמו כן עורכי דין של התובעים טענו כי שני עובדים של החברה קיבלו הוראות להשמיד את כל הרישומים של תחנת המדחס.  

כתב התביעה טען כי בעיירה הינקלי Hinkley בדרום קליפורניה התקיים [[זיהום מים]] ב[[כרום שש ערכי]]. עיקר התיק התמקד במתקן תחנת מדחס בהינקי, Hinkley compressor station, שנבנה בשנת 1952 כחלק מצינור שהוביל [[גז טבעי]] לאיזור מפרץ סן פרנסיסקו. היות והגז מאבד לחץ בגלל חיכוך לאורך הדרך , יש צורך בתחנות דחיסה לאורך הדרך. בין 1952 ל-1966 חברת PG&E השתמשה בכרום שש ערכי לשם מניעת קורוזיה של מערכת מגדל קירור במקום. המים המזוהמים נשפכו לבריכות באיזור וחלקם חלחלו למי התהום, כשהם משפיעים על איזור בגודל של כ 3 על 1.5 ק"מ. התוכנית המקומית לניטור מים (The Regional Water Quality Control Board - LRWQB) הכניסה את המתקן של PG&E תחת [[רגולציה]] בשנת 1968. התושבים של העיירה, שבה כ-3500 תושבים, החלו להתלונן על זיהום בכרום שש ערכי של המים בשנות ה-1980. בשנת 1987 בעת סקר סביבתי של האיזור גילתה חברת האנרגיה כי כרום שש ערכי נדד והגיע לבארות פרטיות באזור בריכוזים שעולים על המותר בחוק. חלק מתושבי הינקלי טוענים כי החברה ידעה על הזיהום כבר בשנת 1965 אבל הסתירו את הדבר. בדצמבר 1987 הודיעה החברה ל-LRWQB על קיומו של הזיהום. באותו חודש הודיעה LRWQB לחברת האנרגיה כי עליה לנקות את הזיהום. החרה החלה לנקות שטח מזוהם בגודל 290 אקר. בתחילת שנות ה-90 החברה השקיעה 12 מיליון דולר בנקיונות, ופנתה לבעלים של 3 חוות ו-10 בתים פרטיים בבקשה לקנות את הנכסים. מאחר והנכסים נקנו במחיר גבוה פי 10 משווי השוק שלהם, התושבים חשדו והחלו להערך להגשת תביעה ייצוגית.<ref name="banks">[http://environs.law.ucdavis.edu/volumes/26/2/banks.pdf THE "ERIN BROCKOViCH EFFECT": How MEDIA SHAPES Toxics POLICY] Sedina Banks, Environs vol 26:2</ref>  

בשנת 1993, ברוקוביץ', שהיתה אז מזכירה משפטית ב- Edward L. Masry חקרה את מה שנראה כמקבץ של עליה במקרי תחלואה בסרטן בקהילה, שיש להם קשר לחשיפה לכרום שש-ערכי. לאחר ויכוחים רבים התיק הועבר למפשר עם נזק מקסימלי של 400 מיליון דולר. המקרה הוכרע בשנת 1996, בפיצוי של 333 מיליון דולר, שהוא הסכם הפיצויים הגדול ביותר בתביעה ישירה בהיסטוריה של ארצות הברית. היות והתביעה נתקבלה  

 

במסגרת הסכם בוררות, לא ברור איזה ראיות הוצגו לגבי [[הכחשת זיהום|הסתרת מידע]] מצד החברה ולגבי הראיות לנזקים בריאותיים לתושבים. שכן נתונים אלה הוסתרו כחלק מהסכם הבוררות. <ref name="banks"/> חברת עריכת הדין Masry & Vititoe שבהם עבדה ארין כפקידה משפטית קיבלה 133 מיליון דולר מאותו הסכם, וארין עצמה קיבלה בונוס של כ -2 מיליון דולר.  

כ-650 תושבים תבעו את החברה בטענה שזו לא הזהירה אותם על הנזקים הבריאותיים שעלולים להגרם להם, כמו כן עורכי דין של התובעים טענו כי שני עובדים של החברה קיבלו הוראות להשמיד את כל הרישומים של תחנת המדחס.  

 

בשנת 1993, ברוקוביץ', שהיתה אז מזכירה משפטית ב- Edward L. Masry חקרה את מה שנראה כמקבץ של עליה במקרי תחלואה בסרטן בקהילה, שיש להם קשר לחשיפה לכרום שש-ערכי. לאחר ויכוחים רבים התיק הועבר למפשר עם נזק מקסימלי של 400 מיליון דולר. המקרה הוכרע בשנת 1996, בפיצוי של 333 מיליון דולר, שהוא הסכם הפיצויים הגדול ביותר בתביעה ישירה בהיסטוריה של ארצות הברית. היות והתביעה נתקבלה כחלק מהסכם בוררות סגור לציבור, לא ברור איזה ראיות הוצגו לגבי [[הכחשת זיהום|הסתרת מידע]] מצד החברה ולגבי הראיות לנזקים בריאותיים לתושבים. שכן נתונים אלה הוסתרו כחלק מהסכם הבוררות. <ref name="banks"/> חברת עריכת הדין Masry & Vititoe שבהם עבדה ארין כפקידה משפטית קיבלה 133 מיליון דולר מאותו הסכם, וארין עצמה קיבלה בונוס של כ -2 מיליון דולר.  

בשנת 2006 הגיעה חברת PG&E להסדרי תשלום בסך 295 מיליון דולר למקרים נוספים ברחבי המדינה שבהם היו מוערבים 1,100 אנשים שנפגעו מזיהום כרום שש ערכי. ככל  <ref>"PG&E settles last chromium(VI) case". Los Angeles Times. April 8, 2008. pp. B2.</ref> לטענת ארגוני סביבה, זיהום מים בכרום שש ערכי היא בעיה לא נדירה בארצות הברית והיא לא מוגבלת להינקלי. <ref>[http://static.ewg.org/reports/2010/chrome6/html/home.html Chromium-6 Is Widespread in US Tap Water], Environmental Working Group, 2010</ref>

בשנת 2006 הגיעה חברת PG&E להסדרי תשלום בסך 295 מיליון דולר למקרים נוספים ברחבי המדינה שבהם היו מוערבים 1,100 אנשים שנפגעו מזיהום כרום שש ערכי. ככל  <ref>"PG&E settles last chromium(VI) case". Los Angeles Times. April 8, 2008. pp. B2.</ref> לטענת ארגוני סביבה, זיהום מים בכרום שש ערכי היא בעיה לא נדירה בארצות הברית והיא לא מוגבלת להינקלי. <ref>[http://static.ewg.org/reports/2010/chrome6/html/home.html Chromium-6 Is Widespread in US Tap Water], Environmental Working Group, 2010</ref>