שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 3,223 בתים ,  10:50, 29 באוקטובר 2015
שורה 46: שורה 46:  
במהלך [[בשר מעובד|עיבוד בשר]] נוספים לבשר תוספים כימיים רבים כמו חומרי שימור, [[פוספט|פוספטים]] וניטראטים. תוספים אלה לא מוגדרים כזיהום על פי החוק אם כי השפעתם הבריאותית אינה ברורה. המטרה העיקרית של תוספים אלה היא למנוע זיהום ביולוגי במזון והערכת חיי המדף שלו. בשנים האחרונות יש חשד כי חלק מהתוספים האלה פוגעים בבריאות הציבור. בשנת 2015 הכריז ארגון הבריאות העולמי כי בשר מעובד הוא [[מסרטן וודאי בבני אדם]] וכי [[בשר אדום]] הוא מסרטן אפשרי בבני אדם, הסיבה לקשר בין אכילת בשר מעובד לבין [[סרטן המעי הגס]] אינה ברורה.
 
במהלך [[בשר מעובד|עיבוד בשר]] נוספים לבשר תוספים כימיים רבים כמו חומרי שימור, [[פוספט|פוספטים]] וניטראטים. תוספים אלה לא מוגדרים כזיהום על פי החוק אם כי השפעתם הבריאותית אינה ברורה. המטרה העיקרית של תוספים אלה היא למנוע זיהום ביולוגי במזון והערכת חיי המדף שלו. בשנים האחרונות יש חשד כי חלק מהתוספים האלה פוגעים בבריאות הציבור. בשנת 2015 הכריז ארגון הבריאות העולמי כי בשר מעובד הוא [[מסרטן וודאי בבני אדם]] וכי [[בשר אדום]] הוא מסרטן אפשרי בבני אדם, הסיבה לקשר בין אכילת בשר מעובד לבין [[סרטן המעי הגס]] אינה ברורה.
   −
==מקרי זיהום במזון כיום==
+
==מקרי זיהום במזון ==
 +
===זיהום מזון בכספית===
 +
אחת הדרכים העיקריות לחשיפה של בני אדם למתיל כספית היא דרך המזון, במיוחד צריכה של מזון מהחי מהים, כגון דגים. כספית שנפלטת מתעשייה לאוויר, במיוחד עשן מתחנות כוח, נופלת לקרקע והופכת ל[[זיהום קרקע]] ומשם נשטפת לאט למקורות מים, מקור אחר הוא פליטה של כספית לביוב, לנחלים או לים. שם הכספית הופכת למתיל כספית באמצעות פלנקטון וחודרת ל[[שרשרת המזון]] דרך דגים שניזונים ממנו.<ref name="ehf"/> בהיותה מסיסת שומן הכספית מצטברת בהדרגה בגוף ועוברת [[הגדלה ביולוגית]] - הריכוז שלה עולה במעלה שרשרת המזון. כך עופות שניזונים מדגים יכולים להכיל ריכוזי כספית גבוהים פי מיליון יחסית לריכוז הכספית באגם שבו שחו הדגים. דגים בראש שרשרת המזון עלולים לגרור זיהום במזון ולסכן את בריאותם של בני אדם שאוכלים אותם.
 +
 
 +
אחד מציוני הדרך הבולטים בעולם בהתייחסות ל[[זיהום תעשייתי|שפכי תעשייה]] בכלל ול[[כספית]] בפרט הוא [[הרעלת הכספית במינמטה|הרעלת כספית שהתרחשה במפרץ מינמטה]] או "מחלת מינמטה" שנחשפה ביפן בשנת 1959. מפעל תעשייתי בשם Chisso שפך לים באזור מפרץ מינמטה שפכי-תעשייה לא מטופלים המכילים כמויות גדולות של כספית במשך עשרות שנים. הכספית [[הצטברות ביולוגית|הצטברה בגופם של רכיכות ודגים]] במפרץ ומשם הגיע לדייגים שאכלו אותם. באירוע זה נפגעו כ 10,000 בני אדם מהרעלת כספית וקיבלו פיצויים מהחברה. נכון לשנת 2001 הוכרו באופן רשמי 2,265 קורבנות של ההרעלה ומתוכם מתו 1,784 בני אדם. תינוקות רבים באיזור נולדו עם מומים.
 +
 
 +
גופים מארצות הברית, דוגמת מנהל המזון והתרופות (FDA), והסוכנות להגנת הסביבה (EPA), ממליצים לכל האוכלוסייה להמשיך ולאכול דגים ומאכלי ים בשל הערך התזונתי הרב הטמון בהם (חלבון, אומגה 3) ולאור העובדה שעבור רוב האוכלוסייה, הכספית אינה מהווה סיכון בריאות. עם זאת, גופים אלו ממליצים להגביל את הצריכה של דגים מסוימים בקרב נשים בגיל הפוריות (כולל נשים בהריון ונשים מיניקות) ובקרב ילדים, וכן להימנע מדגים שבהם רמות הכספית גבוהה (כגון דג-חרב, כריש וקינג-מקרל).<ref name="ehf">[http://www.ehf.org.il/material/%D7%9B%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%AA כספית] הקרן לבריאות ולסביבה</ref>
 +
 
 
===זיהום מזון בדיוקסינים===
 
===זיהום מזון בדיוקסינים===
 
דיוקסין מגיע לאוכלוסייה האנושית הכללית בעיקר דרך צריכה של בשר ועוף, דגים, רכיכות, מוצרי חלב ומוצרים אחרים מהחי (כמו ביצים), ופחות דרך [[זיהום אוויר]]. דבר זה מתרחש היות ודיוקסינים הם מסיסים בשומן, מצטברים ברקמות הגוף ו[[הצטברות ביולוגית|ומתרכזים במהירות במעלה מארג המזון]].<ref name="pmid11346131">[Intake of dioxins and related compounds from food in the U.S. population], Schecter A, Cramer P, Boggess K, ''et al', J. Toxicol. Environ. Health Part A, vol 63, issue1, p1-18, 2001</ref>
 
דיוקסין מגיע לאוכלוסייה האנושית הכללית בעיקר דרך צריכה של בשר ועוף, דגים, רכיכות, מוצרי חלב ומוצרים אחרים מהחי (כמו ביצים), ופחות דרך [[זיהום אוויר]]. דבר זה מתרחש היות ודיוקסינים הם מסיסים בשומן, מצטברים ברקמות הגוף ו[[הצטברות ביולוגית|ומתרכזים במהירות במעלה מארג המזון]].<ref name="pmid11346131">[Intake of dioxins and related compounds from food in the U.S. population], Schecter A, Cramer P, Boggess K, ''et al', J. Toxicol. Environ. Health Part A, vol 63, issue1, p1-18, 2001</ref>

תפריט ניווט