שינויים

'''דן אריאלי''' (Dan Ariely) הוא פרופסור ישראלי-אמריקאי ל[[כלכלה התנהגותית]] ול[[פסיכולוגיה]]. הוא מלמד באוניברסיטת דיוק והוא המייסד של "התחרות לראייה לאחור מתקדמת" Advanced Hindsight Contents. אריאלי כתב מספר ספרים פופולריים בנושא כלכלה התנהגותית, במיוחד סביב הנושא של [[ראציונליזם]] ו[[ראציונליות חסומה]].  

'''דן אריאלי''' (Dan Ariely) הוא פרופסור ישראלי-אמריקאי ל[[כלכלה התנהגותית]] ול[[פסיכולוגיה]]. הוא מלמד באוניברסיטת דיוק והוא המייסד של "התחרות לראייה לאחור מתקדמת" Advanced Hindsight Contents. אריאלי כתב מספר ספרים פופולריים בנושא כלכלה התנהגותית, במיוחד סביב הנושא של [[רציונליזם]] ו[[רציונליות חסומה]].  

[[קובץ:Dan Ariely - PopTech 2010 - Camden, Maine.jpg|פרופסור דן אריאלי, 2010.|ממוזער|200px]]

[[קובץ:Dan Ariely - PopTech 2010 - Camden, Maine.jpg|פרופסור דן אריאלי, 2010.|ממוזער|200px]]

בשנת 2008 זכה בפרס איג נובל לרפואה‏, על מחקרו שהוכיח כי תרופות פלצבו יקרות הן יעילות יותר ממקבילותיהן הזולות.

בשנת 2008 זכה בפרס איג נובל לרפואה‏, על מחקרו שהוכיח כי תרופות פלצבו יקרות הן יעילות יותר ממקבילותיהן הזולות.

ספרו "[[לא רציונלי ולא במקרה|לא רציונלי ולא במקרה – הכוחות הסמויים שמעצבים את ההחלטות שלנו]]"  נכנס לרשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס וכן לרשימת ספרי השנה של אמזון לשנת 2008. הספר עוסק ב[[ראציונליות חסומה]] ובדרכים בהן אי-ראצליות משפיעה על חיינו במגוון תחומים, כולל בתחומים הנוגעים לכלכלה.  ב-2011 ראה אור בהוצאת דביר ספרו "[[לא רציונלי אבל לא נורא]]" שבו הוא ממשיך לפתח את הנושא . בשנת 2013 יצא ספרו [[האמת אל באמת]] שדן בשאלה איך ומדוע אנשים מרמים, ומה הגורמים המשפיעים על הנטייה לרמות. התזה המרכזית של הספר היא שרוב האנשים מרמים כשהדבר אפשרי, אבל בהיקף רמייה מצומצם. הגורם המשפיע ביותר על הנטייה לרמות אינו גורמים רצאיונלים כמו גודל הפרס שאפשר להרוויח כתוצא מהרמייה, הסיכוי להתפס וחומרת העונש אלא מנגנון אחר שבו אנשים "מעגלים פינות" ומבצעים רמייה בהיקף צנוע, אבל מצליחים לספר לעצמם סיפור שיתן הצדקה מוסרית לרמייה וישמור על תדמית ישרה בעיני עצמם.  

ספרו "[[לא רציונלי ולא במקרה|לא רציונלי ולא במקרה – הכוחות הסמויים שמעצבים את ההחלטות שלנו]]"  נכנס לרשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס וכן לרשימת ספרי השנה של אמזון לשנת 2008. הספר עוסק ב[[רציונליות חסומה]] ובדרכים בהן אי-ראצליות משפיעה על חיינו במגוון תחומים, כולל בתחומים הנוגעים לכלכלה.  ב-2011 ראה אור בהוצאת דביר ספרו "[[לא רציונלי אבל לא נורא]]" שבו הוא ממשיך לפתח את הנושא . בשנת 2013 יצא ספרו [[האמת אל באמת]] שדן בשאלה איך ומדוע אנשים מרמים, ומה הגורמים המשפיעים על הנטייה לרמות. התזה המרכזית של הספר היא שרוב האנשים מרמים כשהדבר אפשרי, אבל בהיקף רמייה מצומצם. הגורם המשפיע ביותר על הנטייה לרמות אינו גורמים רצאיונלים כמו גודל הפרס שאפשר להרוויח כתוצא מהרמייה, הסיכוי להתפס וחומרת העונש אלא מנגנון אחר שבו אנשים "מעגלים פינות" ומבצעים רמייה בהיקף צנוע, אבל מצליחים לספר לעצמם סיפור שיתן הצדקה מוסרית לרמייה וישמור על תדמית ישרה בעיני עצמם.  

אריאלי התעניין בשאלה מדוע מנהלי [[אנרון]] רימו את החברה ומה גורם למנהלים ולברוקרים לרמות את הציבור ולגנוב ממנו כסף. האם מדובר בציבור קטן ומיוחד או בתופעה רחבה יותר, ומה גורם לאנשים לרמות יותר או פחות.

אריאלי התעניין בשאלה מדוע מנהלי [[אנרון]] רימו את החברה ומה גורם למנהלים ולברוקרים לרמות את הציבור ולגנוב ממנו כסף. האם מדובר בציבור קטן ומיוחד או בתופעה רחבה יותר, ומה גורם לאנשים לרמות יותר או פחות.

איראלי ביצע ניסוי שבו מבקשים מאנשים לענות בדף על 20 שאלות פשוטות בחשבון בתוך 5 דקות, ומשלמים להם סכום קטן בתום המבחן על מתן תשובות נכונות. עבור זמן מסויים אנשים הצליחו לענות על בממוצע  על 4 שאלות. כאשר נותנים לאנשים הזדמנות לרמות - על ידי קריעת הדף, ואז להגיד כמה הם עונים נכון, במצב זה אנשים מרמים ואומרים שהם ענו על 7 שאלות בממוצע. זה לא שמעט אנשים רימו הרבה, אלא שהרבה אנשים רימו מעט. על פי התאוריה הכלכלית הנאו קלאסית של התנהגות [[ראציונלית]], הנטיה לרמות תושפע משיקול ראציונלי, ולכן אם יהיה תמריץ גדול יותר (כסף גדול יותר לכל תשובה נכונה) ועל ידי סיכוי להתפס. בניסויים לא נמצא שיש השפעה לגורמים אלה. לפי אריאלי אנשים רבים יכולים לרמות קצת ולהנות מכך, כל עוד הדבר לא מספיק חמור כדי לשנות את הדימוי העצמי שלהם (כאנשים "נורמלים" או ישרים).  

איראלי ביצע ניסוי שבו מבקשים מאנשים לענות בדף על 20 שאלות פשוטות בחשבון בתוך 5 דקות, ומשלמים להם סכום קטן בתום המבחן על מתן תשובות נכונות. עבור זמן מסויים אנשים הצליחו לענות על בממוצע  על 4 שאלות. כאשר נותנים לאנשים הזדמנות לרמות - על ידי קריעת הדף, ואז להגיד כמה הם עונים נכון, במצב זה אנשים מרמים ואומרים שהם ענו על 7 שאלות בממוצע. זה לא שמעט אנשים רימו הרבה, אלא שהרבה אנשים רימו מעט. על פי התאוריה הכלכלית הנאו קלאסית של התנהגות [[רציונלית]], הנטיה לרמות תושפע משיקול רציונלי, ולכן אם יהיה תמריץ גדול יותר (כסף גדול יותר לכל תשובה נכונה) ועל ידי סיכוי להתפס. בניסויים לא נמצא שיש השפעה לגורמים אלה. לפי אריאלי אנשים רבים יכולים לרמות קצת ולהנות מכך, כל עוד הדבר לא מספיק חמור כדי לשנות את הדימוי העצמי שלהם (כאנשים "נורמלים" או ישרים).  

אריאלי בדק מה משפיע על אנשים לרמות יותר או פחות. שבועה על התנ"ך או "קוד התנהגות" או משימה של זכירת 10 הדיברות הורידה מאד את כמות הרמייה. כמו כן, אם אנשים לוקחים מוצרים שווי כסף כמו פחית קולה מהמקרר, או עפרון מהעבודה הם בעלי נטיה לגנוב או לרמות יותר, יחסית לדפוס דומה של לקיחת כסף. באופן דומה, כאשר עשו את הניסוי של רמייה במבחן השאלות, תשלום של אסימונים שהומרו לאחר מכן בכסף, במקום תשלום במקום, הוביל להכפלה של חוזק הרמייה.  

אריאלי בדק מה משפיע על אנשים לרמות יותר או פחות. שבועה על התנ"ך או "קוד התנהגות" או משימה של זכירת 10 הדיברות הורידה מאד את כמות הרמייה. כמו כן, אם אנשים לוקחים מוצרים שווי כסף כמו פחית קולה מהמקרר, או עפרון מהעבודה הם בעלי נטיה לגנוב או לרמות יותר, יחסית לדפוס דומה של לקיחת כסף. באופן דומה, כאשר עשו את הניסוי של רמייה במבחן השאלות, תשלום של אסימונים שהומרו לאחר מכן בכסף, במקום תשלום במקום, הוביל להכפלה של חוזק הרמייה.