שינויים

[[פיטר סינגר]] ו[[טום רגאן]] הם התומכים המפורסמים ביותר של שחרור בעלי חיים, למרות שהם חלוקים בגישתם הפילוסופית לנושא. למרות שסינגר הוא המייסד ה[[אידאולוגיה|אידיאולוגי]] של תנועת זכויות בעלי החיים של ימינו, גישתו למעמד המוסרי של בעלי חיים אינה מבוססת על הרעיון של זכויות, אלא על העקרון התועלתני של "התחשבות שוויונית באינטרסים". בספרו משנת [[1975]], "שחרור בעלי החיים", טוען סינגר שבני אדם מעניקים התחשבות מוסרית לבני אדם אחרים לא על בסיס של [[אינטליגנציה]] (במקרה של ילדים, או אנשים בעלי [[פיגור שכלי]]), ולא על בסיס היכולת לבחור בחירה מוסרית (במקרה של פושעים, או [[מחלת נפש|חולי נפש]]), או על בסיס כל תכונה אחרת שהיא אנושית מטבעה, אלא על בסיס היכולת שלהם לחוות ''סבל''. מכיוון שגם בעלי החיים חווים סבל, הוא טוען שהוצאתם של בעלי החיים מהתחשבות מוסרית שכזו היא סוג של אפלייה הידועה בשם [[ספישיזם]] (speciesism) – מונח שהוטבע לראשונה על ידי הפסיכולוג הבריטי, ריצ'רד ד. ריידר, שהגדרתו היא אפלייה על רק [[מין (טקסונומיה)|מיני טקסנומי]].

[[פיטר סינגר]] ו[[טום רגאן]] הם התומכים המפורסמים ביותר של שחרור בעלי חיים, למרות שהם חלוקים בגישתם הפילוסופית לנושא. למרות שסינגר הוא המייסד ה[[אידאולוגיה|אידיאולוגי]] של תנועת זכויות בעלי החיים של ימינו, גישתו למעמד המוסרי של בעלי חיים אינה מבוססת על הרעיון של זכויות, אלא על העקרון התועלתני של "התחשבות שוויונית באינטרסים". בספרו משנת [[1975]], "שחרור בעלי החיים", טוען סינגר שבני אדם מעניקים התחשבות מוסרית לבני אדם אחרים לא על בסיס של [[אינטליגנציה]] (במקרה של ילדים, או אנשים בעלי [[פיגור שכלי]]), ולא על בסיס היכולת לבחור בחירה מוסרית (במקרה של פושעים, או [[מחלת נפש|חולי נפש]]), או על בסיס כל תכונה אחרת שהיא אנושית מטבעה, אלא על בסיס היכולת שלהם לחוות ''סבל''. מכיוון שגם בעלי החיים חווים סבל, הוא טוען שהוצאתם של בעלי החיים מהתחשבות מוסרית שכזו היא סוג של אפלייה הידועה בשם [[ספישיזם]] (speciesism) – מונח שהוטבע לראשונה על ידי הפסיכולוג הבריטי, ריצ'רד ד. ריידר, שהגדרתו היא אפלייה על רק [[מין (טקסונומיה)|מיני טקסנומי]].

טום רגאן, מצד שני, טוען שבעלי חיים, כ"נושאים של חיים" הם בעלי זכויות כמו בני האדם, למרות שלא בהכרח באותה רמה. הווה אומר שבעלי חיים במעמד זה הם בעלי "ערך פנימי" כיחידים, ואינם יכולים להחשב כאמצעים להשגת מטעה. גישה זו נקראת גם "מחויבות ישירה". לפי רגאן, עלינו להכיר בזכויות יסודיות של כל אינדיבידואל, אשר לא ניתן לבטלן. חידושו של רגאן הוא בערעור על ההנחה, שרק בני-אדם ראויים לזכויות יסודיות. ומה קורה כאשר זכויות מתנגשות? כאשר מימוש זכויותיו של פרט אחד מתקיים בהכרח על חשבון זכויותיו של משנהו - מישהו חייב להיפגע. רגאן מכיר בכך, ומדגיש - כנגד התפיסה התועלתנית - שאין לפתור את הקונפליקט על-ידי מזעור הנזק הכללי, אלא לשמור לכל אורך הדרך על הענקת משקל מכריע לזכויות הבסיסיות ביותר; כמו כן, אם הבחירה היא בין פגיעה מסוימת ברבים, לעומת פגיעה חמורה יותר במעטים, יש לבחור לפגוע ברבים. רק במקרים שהבחירה היא בין פגיעה מסוימת ברבים, לעומת פגיעה זהה לחלוטין במעטים, יש לבחור בפגיעה במעטים.

טום רגאן, מצד שני, טוען שבעלי חיים, כ"נושאים של חיים" הם בעלי זכויות כמו בני האדם, למרות שלא בהכרח באותה רמה. הווה אומר שבעלי חיים במעמד זה הם בעלי "ערך פנימי" כיחידים, ואינם יכולים להיחשב כאמצעים להשגת מטעה. גישה זו נקראת גם "מחויבות ישירה". לפי רגאן, עלינו להכיר בזכויות יסודיות של כל אינדיבידואל, אשר לא ניתן לבטלן. חידושו של רגאן הוא בערעור על ההנחה, שרק בני-אדם ראויים לזכויות יסודיות. ומה קורה כאשר זכויות מתנגשות? כאשר מימוש זכויותיו של פרט אחד מתקיים בהכרח על חשבון זכויותיו של משנהו - מישהו חייב להיפגע. רגאן מכיר בכך, ומדגיש - כנגד התפיסה התועלתנית - שאין לפתור את הקונפליקט על-ידי מזעור הנזק הכללי, אלא לשמור לכל אורך הדרך על הענקת משקל מכריע לזכויות הבסיסיות ביותר; כמו כן, אם הבחירה היא בין פגיעה מסוימת ברבים, לעומת פגיעה חמורה יותר במעטים, יש לבחור לפגוע ברבים. רק במקרים שהבחירה היא בין פגיעה מסוימת ברבים, לעומת פגיעה זהה לחלוטין במעטים, יש לבחור בפגיעה במעטים.

בעוד סינגר מדבר בעיקר על שיפור היחס לבעלי חיים ומסכים שלפחות בכמה מצבים היפותטיים, יהיה לגיטימי להשתמש בבעלי חיים למטרות מסויימות, רגאן מאמין שעלינו להתייחס לבעלי חיים כמו שאנו מתייחסים לבני אדם, ואל לנו להתייחס אליהם כאמצעי למען מטרה, אלא כמטרה בעצמם.  

בעוד סינגר מדבר בעיקר על שיפור היחס לבעלי חיים ומסכים שלפחות בכמה מצבים היפותטיים, יהיה לגיטימי להשתמש בבעלי חיים למטרות מסויימות, רגאן מאמין שעלינו להתייחס לבעלי חיים כמו שאנו מתייחסים לבני אדם, ואל לנו להתייחס אליהם כאמצעי למען מטרה, אלא כמטרה בעצמם.