שינויים

קלארק טוען ( בצורה מפורטת בClark 1973; Clark and Lamberson 1982) ש[[דייג היתר]] של הלוויתנים ברמה העולמי, חלק מהם עד להכחדה, יכול להתפרש בחלק מהמקרים לפחות לא כמקרה של [[הטרגדיה של רכוש ציבורי]], אלא כאסטרטגיה תאגידית מכוונת לחלוטין הנובעת מהיוון. לטענתו הרווחים מציד לוויתנים היו עצומים. מינים גדולים כמו הלוויתן הכחול אינם יכולים לשאת ציד שנתי מעל 2% או 3% מתוך האוכלוסייה בעלת כושר הרביה. כששעור ההחזר הנורמלי להשקעה עומד בסביבות ה-10%, האסטרטגיה ה"אופטימלית" עבור ציידי הלוויתנים היתה כנראה פשוט להשמיד את הלוויתנים ולהשקיע את הרווחים במקום אחר. לטענתו נראה שזה בדיוק מה שקרה כאשר חברים בוועידת ציד הלוויתנים הבינלאומית (IWC) קבעו באופן עקבי מכסות גבוהות בהרבה מהרף בר הקיימא. לבסוף, תחת לחץ מצד ארגוני שימור, הIWC פעלה למנוע התדלדלות נוספת של מלאי הלוויתנים, אבל זה היה הרבה אחרי שהביזה העיקרית כבר הסתיימה.  

קלארק טוען ( בצורה מפורטת בClark 1973; Clark and Lamberson 1982) ש[[דייג היתר]] של הלוויתנים ברמה העולמי, חלק מהם עד להכחדה, יכול להתפרש בחלק מהמקרים לפחות לא כמקרה של [[הטרגדיה של רכוש ציבורי]], אלא כאסטרטגיה תאגידית מכוונת לחלוטין הנובעת מהיוון. לטענתו הרווחים מציד לוויתנים היו עצומים. מינים גדולים כמו הלוויתן הכחול אינם יכולים לשאת ציד שנתי מעל 2% או 3% מתוך האוכלוסייה בעלת כושר הרביה. כששעור ההחזר הנורמלי להשקעה עומד בסביבות ה-10%, האסטרטגיה ה"אופטימלית" עבור ציידי הלוויתנים היתה כנראה פשוט להשמיד את הלוויתנים ולהשקיע את הרווחים במקום אחר. לטענתו נראה שזה בדיוק מה שקרה כאשר חברים בוועידת ציד הלוויתנים הבינלאומית (IWC) קבעו באופן עקבי מכסות גבוהות בהרבה מהרף בר הקיימא. לבסוף, תחת לחץ מצד ארגוני שימור, הIWC פעלה למנוע התדלדלות נוספת של מלאי הלוויתנים, אבל זה היה הרבה אחרי שהביזה העיקרית כבר הסתיימה.  

   

   

לפי קלארק ההיסטוריה של ניצול הלוויתנים הגדולים הינה אופיינית, באופנים רבים, לסוגיות עכשוויות של משאבים וסביבה; היא משלבת היבטים של [[רכוש ציבורי]], אי וודאות והיוון. כל מידה של אי וודאות (שהיתה בברור מרכיב מרכזי בדינמיקה של אוכלוסיות לוויתנים) הובילה להגדלת היוון העתיד, מה שבדרך כלל מכונה "היוון סיכון". בעיות משאבים וסביבה מכילות בדרך כלל מרכיבי אי-וודאות מסוגים רבים. אם משאב ביולוגי כלשהוא זמין כעת, אבל אינו בטוח בעתיד (אם בגלל השפעות ביולוגיות בלתי ידועות, או שמישהו אחר עלול לקחת אותו), האינטרס העצמי של אלו המנצלים אותו יתן עדיפות לקציר מיידי.

לפי קלארק ההיסטוריה של ניצול הלוויתנים הגדולים הינה אופיינית, באופנים רבים, לסוגיות עכשוויות של משאבים וסביבה; היא משלבת היבטים של [[רכוש ציבורי]], אי וודאות והיוון. כל מידה של אי וודאות (שהיתה בברור מרכיב מרכזי בדינמיקה של אוכלוסיות לוויתנים) הובילה להגדלת היוון העתיד, מה שבדרך כלל מכונה "היוון סיכון". בעיות משאבים וסביבה מכילות בדרך כלל מרכיבי אי-וודאות מסוגים רבים. אם משאב ביולוגי כלשהו זמין כעת, אבל אינו בטוח בעתיד (אם בגלל השפעות ביולוגיות בלתי ידועות, או שמישהו אחר עלול לקחת אותו), האינטרס העצמי של אלו המנצלים אותו יתן עדיפות לקציר מיידי.

הדוגמה של קלארק מדגימה גם את הקושי לבחור בערך היוון מסויים בחישוב מאקרו כלכלי. היכולת של חברות ציד לוויתנים לבחור באפיק השקעה אחר תלויה בהנחה שיש אפיקי השקעה אחרים (שתפקודם לא מוגבל על ידי מגבלות אקולוגיות). נניח ניתוח מאקרו-כלכלי שבו יש רק ענף כלכלי אחד (לדוגמה תירס או דיג), אם יש רצון של האזרחים לשמור על קיימות או הם יטילו מגבלת על דיג כך שלא יגלוש ל[[דיג יתר]], דבר זה יגביל את הצמיחה הצפויה בענף הדיג ולכן יקטין את הנכונות לתת הלוואה לדיג כזה. פרוש הדבר ששיעור הריבית ירד ואיתו שער ההיוון. במצב כזה כלכלנים יגידו ששיעור ההיוון הוא נמוך. השאלה מהוא שיעור ההיוון ה"נכון" תלויה לכן בנורמות חברתיות.  

הדוגמה של קלארק מדגימה גם את הקושי לבחור בערך היוון מסויים בחישוב מאקרו כלכלי. היכולת של חברות ציד לוויתנים לבחור באפיק השקעה אחר תלויה בהנחה שיש אפיקי השקעה אחרים (שתפקודם לא מוגבל על ידי מגבלות אקולוגיות). נניח ניתוח מאקרו-כלכלי שבו יש רק ענף כלכלי אחד (לדוגמה תירס או דיג), אם יש רצון של האזרחים לשמור על קיימות או הם יטילו מגבלת על דיג כך שלא יגלוש ל[[דיג יתר]], דבר זה יגביל את הצמיחה הצפויה בענף הדיג ולכן יקטין את הנכונות לתת הלוואה לדיג כזה. פרוש הדבר ששיעור הריבית ירד ואיתו שער ההיוון. במצב כזה כלכלנים יגידו ששיעור ההיוון הוא נמוך. השאלה מהוא שיעור ההיוון ה"נכון" תלויה לכן בנורמות חברתיות.