שינויים

==הפוליטיקה של המלצות הדיאטה==

==הפוליטיקה של המלצות הדיאטה==

   

   

ממשלת ארה"ב פרסמה המלצות דיאטה במשך למעלה ממאה שנה, ואלו לא היו שנויות במחלוקת לפני שנות ה 70. ההיסטוריה משקפת שינויים בחקלאות, התפתחות ייצור המזון, מסחר בינלאומי וכן מדע ורפואה. ב-1900 הגורם המוביל למוות היה [[מחלות מדבקות]] כמו טוברקולוזיס ודיפטריה. תנאים אלו הושפעו מחוסרים תזונתיים ובאופן כללי [[תת תזונה]] ששררה אז בפרט בקרב [[עוני|העניים]]. [[תוחלת החיים בלידה]] באותה תקופה לגברים ולנשים בקושי עבר את ה 47 שנים ( אם כי נתון זה מושפע מתמותת ילדים גבוהה, לא כל המבוגרים מתו בגיל 47, בכל מקרה, ב-2007 תוחלת החיים בלידה בארה"ב היא כבר 78 שנים). תזונאי הממסד יעצו לאכול יותר וממגוון גדול יותר של מוצרים לשיפור בריאות הציבור. המטרה של גורמי הבריאות ויועצי התזונה  ושל תעשית המזון היתה זהה – לעודד לאכול יותר מכלל מגוון מוצרי החקלאות האמריקאית. לאורך המאה העשרים, [[צמיחה כלכלית|כלכלה מתרחבת]] הובילה לשיפור בדיור, בסניטציה וב[[תזונה]], כך שהמחלות דנן הלכו והתמעטו. בסביבות 1970 פקידי הממשל היו ערים לשינוי שהתחולל. כעת הכל התהפך. [[אכילת יתר]] של מוצרים מסוימים. הדבר גרם לבעיות רפואיות אחרות: שינוי בתהליכי העיכול, [[עודף משקל]], סיכון ל[[מחלות לב וכלי דם]], סוגים מסוימים של [[סרטן]], [[סוכרת]], [[לחץ דם]], שבץ ואחרים – הגורמים המובילים למחלה ולמוות בקרב אוכלוסיה עם אכילת יתר. עם שינוי זה בדפוסי הדיאטה והנטיה לחולי, המלצות הדיאטה גם הן היו צריכות להשתנות. במקום העידוד "אכול יותר" העצה של התזונאים השתנתה להגשה על הפחתת האכילה של בכווני דיאטה מסויימים. אלא שהפחתת האכילה נוגדת את האינטרס של יצרני המזון. קרי: ''פוליטיקה''.

ממשלת ארה"ב פרסמה המלצות דיאטה במשך למעלה ממאה שנה, ואלו לא היו שנויות במחלוקת לפני שנות ה 70. ההיסטוריה משקפת שינויים בחקלאות, התפתחות ייצור המזון, מסחר בינלאומי וכן מדע ורפואה. ב-1900 הגורם המוביל למוות היה [[מחלות מדבקות]] כמו טוברקולוזיס ודיפטריה. תנאים אלו הושפעו מחוסרים תזונתיים ובאופן כללי [[תת תזונה]] ששררה אז בפרט בקרב [[עוני|העניים]]. [[תוחלת החיים בלידה]] באותה תקופה לגברים ולנשים בקושי עבר את ה 47 שנים ( אם כי נתון זה מושפע מתמותת ילדים גבוהה, לא כל המבוגרים מתו בגיל 47, בכל מקרה, ב-2007 תוחלת החיים בלידה בארה"ב היא כבר 78 שנים). תזונאי הממסד יעצו לאכול יותר וממגוון גדול יותר של מוצרים לשיפור בריאות הציבור. המטרה של גורמי הבריאות ויועצי התזונה  ושל תעשית המזון היתה זהה – לעודד לאכול יותר מכלל מגוון מוצרי החקלאות האמריקאית. לאורך המאה העשרים, [[צמיחה כלכלית|כלכלה מתרחבת]] הובילה לשיפור בדיור, בסניטציה וב[[תזונה]], כך שהמחלות דנן הלכו והתמעטו. בסביבות 1970 פקידי הממשל היו ערים לשינוי שהתחולל. כעת הכל התהפך. [[אכילת יתר]] של מוצרים מסוימים. הדבר גרם לבעיות רפואיות אחרות: שינוי בתהליכי העיכול, [[עודף משקל]], סיכון ל[[מחלות לב וכלי דם]], סוגים מסוימים של [[סרטן]], [[סוכרת]], [[לחץ דם]], שבץ ואחרים – הגורמים המובילים למחלה ולמוות בקרב אוכלוסייה עם אכילת יתר. עם שינוי זה בדפוסי הדיאטה והנטיה לחולי, המלצות הדיאטה גם הן היו צריכות להשתנות. במקום העידוד "אכול יותר" העצה של התזונאים השתנתה להגשה על הפחתת האכילה של בכווני דיאטה מסויימים. אלא שהפחתת האכילה נוגדת את האינטרס של יצרני המזון. קרי: ''פוליטיקה''.

העצה "אכול פחות" יוצרת גם מחלוקת בתוך משרד החקלאות האמריקאי (USDA). למרות שהמשרד הוציא הנחיות דיאטה לציבור מאז 1900, תקופת "אכול יותר" לא עוררה מחלוקת. רק בשנות ה-70 המאוחרות, כאשר הקונגרס הציב את USDA כסוכנות הפדרלית המובילה להוצאת הנחיות דיאטה לציבור, הדואליות של משימות USDA יצרה את הקונפליקט. ענף אחד המשיך לעודד אכילת יתר ואחר עודד את הפחתת האכילה של מוצרים מסוימים.

העצה "אכול פחות" יוצרת גם מחלוקת בתוך משרד החקלאות האמריקאי (USDA). למרות שהמשרד הוציא הנחיות דיאטה לציבור מאז 1900, תקופת "אכול יותר" לא עוררה מחלוקת. רק בשנות ה-70 המאוחרות, כאשר הקונגרס הציב את USDA כסוכנות הפדרלית המובילה להוצאת הנחיות דיאטה לציבור, הדואליות של משימות USDA יצרה את הקונפליקט. ענף אחד המשיך לעודד אכילת יתר ואחר עודד את הפחתת האכילה של מוצרים מסוימים.

==הפוליטיקה של העדפות מזון==

==הפוליטיקה של העדפות מזון==

כמו עסקים אחרים, חברות המזון משתמשים בלוביסטים, תביעות, תרומות כספיות, יחסי ציבור, פרסום, חברויות והתאגדויות, פילנטרופיה, איומים ומידע מוטה כדי לשכנע את הקונגרס, הסוכנויות הפדרליות, מומחי תזונה ובריאות ואת הציבור שכל אחד מהתפישות הבאות הנה נכונה: (א) המפתח לתזונה בריאותית הוא האיזון, השונות, והמתינות. (ב) כל מזון יכול להיות חלק מדיאטה בריאה. (ג) אין כזה דבר כמו אוכל טוב או רע. (ד) עודף משקל הנו תוצאה של אי פעילות אקטיבית, לא של אכילת יתר. (ה) המחקר בנושאי בריאות ודיאטה הוא כה לא מבוסס עד שאין טעם לנסות ולאכול בצורה בריאה. (ו) רק שעור זעיר מהאוכלוסיה יכול לקבל תועלת מהנחיות תזונתיות לכלל הציבור. (ז) דיאטה היא עניין של אחריות אישית וחופש הבחירה. (ח) העידוד לבחירה של אוכל בריא יותר אינו מדעי, ו (ט) התערבות הממשל בבחירת הדיאטה מיותר, לא רצוי ולא תואם את עקרונות הדמוקרטיה – למעט כאשר ההתערבות הנה לטובה הגברת המכירות של מוצריהן.

כמו עסקים אחרים, חברות המזון משתמשים בלוביסטים, תביעות, תרומות כספיות, יחסי ציבור, פרסום, חברויות והתאגדויות, פילנטרופיה, איומים ומידע מוטה כדי לשכנע את הקונגרס, הסוכנויות הפדרליות, מומחי תזונה ובריאות ואת הציבור שכל אחד מהתפישות הבאות הנה נכונה: (א) המפתח לתזונה בריאותית הוא האיזון, השונות, והמתינות. (ב) כל מזון יכול להיות חלק מדיאטה בריאה. (ג) אין כזה דבר כמו אוכל טוב או רע. (ד) עודף משקל הנו תוצאה של אי פעילות אקטיבית, לא של אכילת יתר. (ה) המחקר בנושאי בריאות ודיאטה הוא כה לא מבוסס עד שאין טעם לנסות ולאכול בצורה בריאה. (ו) רק שעור זעיר מהאוכלוסייה יכול לקבל תועלת מהנחיות תזונתיות לכלל הציבור. (ז) דיאטה היא עניין של אחריות אישית וחופש הבחירה. (ח) העידוד לבחירה של אוכל בריא יותר אינו מדעי, ו (ט) התערבות הממשל בבחירת הדיאטה מיותר, לא רצוי ולא תואם את עקרונות הדמוקרטיה – למעט כאשר ההתערבות הנה לטובה הגברת המכירות של מוצריהן.

עם הצהרות שכאלו, נציגי תעשית המזון פונים להפחדות מפני טוטליטריות ורגשות דומים כדי לטעון נגד משהו ששום תזונאי, בין אם ממשלתי או פרטי, יעודד. מזונות מסוימים טובים יותר לבריאות מאשר אחרים. אך תעשית המזון מתנגדת בחריפות לרעיון זה, ומקדישה אמצעים משמעותיים, מיומנות פוליטית רבה ופניה לרגש כדי להניא נסיונות של קידום "אכול פחות" לשיח הציבורי על תזונה. טקטיקות אלו הנן הדרך המקובלת לעשיית עסקים. הן אינן שונות מאלו של חברות מסחריות גדולות אחרות כגון תעשית התרופות ותעשית הסיגריות. אלא שהמוכרים של מוצרי מזון בדרך כלל אינם זוכים לתשומת לב כה רבה. אבל הן כן צריכות.  

עם הצהרות שכאלו, נציגי תעשית המזון פונים להפחדות מפני טוטליטריות ורגשות דומים כדי לטעון נגד משהו ששום תזונאי, בין אם ממשלתי או פרטי, יעודד. מזונות מסוימים טובים יותר לבריאות מאשר אחרים. אך תעשית המזון מתנגדת בחריפות לרעיון זה, ומקדישה אמצעים משמעותיים, מיומנות פוליטית רבה ופניה לרגש כדי להניא נסיונות של קידום "אכול פחות" לשיח הציבורי על תזונה. טקטיקות אלו הנן הדרך המקובלת לעשיית עסקים. הן אינן שונות מאלו של חברות מסחריות גדולות אחרות כגון תעשית התרופות ותעשית הסיגריות. אלא שהמוכרים של מוצרי מזון בדרך כלל אינם זוכים לתשומת לב כה רבה. אבל הן כן צריכות.