שינויים

==היכולת של מוצרים לשמש כסמני סטטוס==

==היכולת של מוצרים לשמש כסמני סטטוס==

היכולת של מוצרים ושירותים לסמן באופן אמין על [[עושר]] יכולה להשתנות עם השנים, בהתאם ליוקרה היחסית שלהם.  כך לדוגמה תכשיטי [[זהב]] היו בעבר סממנים של עושר שכן רק המעמדות העשירים יכלו להחזיק בהם. דבר זה השתנה עם השנים בגלל העליה היחסית בערך השכר ביחס לזהב. דוגמה לסממנים דומים הם מוצרים שבעבר היו מוצרי יוקרה כמו שעונים בכלל ושעוני-זהב בפרט. דוגמה לשימוש בזהב כסמל יוקרה שעבד עליו הכלח הם גברים ממעמד נמוך שהולכים עם כמות גדולה של שרשראות זהב (גורמטים). היות ותכשיטי זהב כלעצמם כבר אינם יכולים לסמן כסמל סטטוס אמין, יש צורך לעבור לצורות אמינות יותר של סיגנל חברתי כגון שעוני-יוקרה של מעצבים, תכשיטי מעצבים, תיקי-מעצבים ו/או תכשיטים שיש בהן אבני חן ויהלומים.  

היכולת של מוצרים ושירותים לסמן באופן אמין על [[עושר]] יכולה להשתנות עם השנים, בהתאם ליוקרה היחסית שלהם.  כך לדוגמה תכשיטי [[זהב]] היו בעבר סממנים של עושר שכן רק המעמדות העשירים יכלו להחזיק בהם. דבר זה השתנה עם השנים בגלל העליה היחסית בערך השכר ביחס לזהב. דוגמה לסממנים דומים הם מוצרים שבעבר היו מוצרי יוקרה כמו שעונים בכלל ושעוני-זהב בפרט. דוגמה לשימוש בזהב כסמל יוקרה שעבד עליו הכלח הם גברים ממעמד נמוך שהולכים עם כמות גדולה של שרשראות זהב (גורמטים). היות ותכשיטי זהב כלעצמם כבר אינם יכולים לסמן כסמל סטטוס אמין, יש צורך לעבור לצורות אמינות יותר של סיגנל חברתי כגון שעוני-יוקרה של מעצבים, תכשיטי מעצבים, תיקי-מעצבים ואו תכשיטים שיש בהן אבני חן ויהלומים.  

דוגמה נוספת לשינוי ביכולת של מוצרים לסמן עצמם כמוצרייוקרה הם בגדים ושטיחים. בעבר בדים, בגדים ושטיחים היו תוצאה של מלאכת יד, שדרשה שעות עבודה רבות, ולכן מחירם היה גבוה מאד. משום כך רק העשירים יכלו להרשות לעצמם שטיח ארוג או כמות גדולה של בגדים. במסגרת [[המהפכה התעשייתית]] חל מיכון של תהליכי הייצור של מוצרים אלה. כך איבדו רוב הבגדים והשטיחים את היכולת שלהם להיות אמצעי אמין שישדר יוקרה. השימוש בהם כבאותות לשידור יוקרה תלוי בבחירת חומרי גלם יקרים, דוגמאות מסובכות ועוד יותר מכך בזיהום שלהם כ[[מותגים]] ו/או עיצובים יחודיים, שאמורים לספק סינגל חברתי הידוע למבינים בדבר, שאכן מדובר בבגד יוקרתי ולא בבגד פשוט.  

דוגמה נוספת לשינוי ביכולת של מוצרים לסמן עצמם כמוצרייוקרה הם בגדים ושטיחים. בעבר בדים, בגדים ושטיחים היו תוצאה של מלאכת יד, שדרשה שעות עבודה רבות, ולכן מחירם היה גבוה מאד. משום כך רק העשירים יכלו להרשות לעצמם שטיח ארוג או כמות גדולה של בגדים. במסגרת [[המהפכה התעשייתית]] חל מיכון של תהליכי הייצור של מוצרים אלה. כך איבדו רוב הבגדים והשטיחים את היכולת שלהם להיות אמצעי אמין שישדר יוקרה. השימוש בהם כבאותות לשידור יוקרה תלוי בבחירת חומרי גלם יקרים, דוגמאות מסובכות ועוד יותר מכך בזיהום שלהם כ[[מותגים]] ואו עיצובים יחודיים, שאמורים לספק סינגל חברתי הידוע למבינים בדבר, שאכן מדובר בבגד יוקרתי ולא בבגד פשוט.  

יש לפעמים סממנים חברתיים שעם השנים משנים את האות שהם משדרים לשאר החברה. בעבר מבנה גוף שמן שידר על עושר בגלל שהעניים סבלו מ[[תת תזונה]]. לאחר מכן, עם [[מיכון החקלאות]] והוזלת המזון, דבר זה הפסיק להיות סינגל חברתי אמין. כיום יש מגמה הפוכה, שבה [[השמנת יתר]] קשורה יותר לקהלים שמסתמכים יותר על [[מזון מהיר]] ו[[מזון מעובד]], כך שדווקא מבנה גוף אתלטי מעיד על זמן לקיים [[פעילות גופנית|פעילות ספורט]] ולהיות בעל ידע מספיק ומשאבים מספיקים לדאוג לבריאות הגוף.  

יש לפעמים סממנים חברתיים שעם השנים משנים את האות שהם משדרים לשאר החברה. בעבר מבנה גוף שמן שידר על עושר בגלל שהעניים סבלו מ[[תת תזונה]]. לאחר מכן, עם [[מיכון החקלאות]] והוזלת המזון, דבר זה הפסיק להיות סינגל חברתי אמין. כיום יש מגמה הפוכה, שבה [[השמנת יתר]] קשורה יותר לקהלים שמסתמכים יותר על [[מזון מהיר]] ו[[מזון מעובד]], כך שדווקא מבנה גוף אתלטי מעיד על זמן לקיים [[פעילות גופנית|פעילות ספורט]] ולהיות בעל ידע מספיק ומשאבים מספיקים לדאוג לבריאות הגוף.  

דוגמה נוספת לסממן חברתי ששינה את מעמדו הוא שיזוף. לפני המהפכה התעשייתית ועד היום במדינות שמסתמכות על [[חקלאות]], כגון תאילנד, שיזוף נחשב לסממן של [[עוני]] שכן העניים הם איכרים שעובדים בשדה. כך גם בסיפורים עממיים רבים (שלגייה), צבע עור לבן מאד נחשב כדבר יפה. לאחר המהפכה התעשייתית מגמה זו התהפכה, שכן העניים באירופה היו עובדים שעבדו במפעלים סגורים, ונשארו לבנים, בני המעמד הגבוה יכלו להנות משעות פנאי בשמש. גם היום באירופה, שיזוף יכול להעיד על פנאי רב יותר ו/או על כסף ופנאי לטוס לחופשה במדינות חמות יותר.  

דוגמה נוספת לסממן חברתי ששינה את מעמדו הוא שיזוף. לפני המהפכה התעשייתית ועד היום במדינות שמסתמכות על [[חקלאות]], כגון תאילנד, שיזוף נחשב לסממן של [[עוני]] שכן העניים הם איכרים שעובדים בשדה. כך גם בסיפורים עממיים רבים (שלגייה), צבע עור לבן מאד נחשב כדבר יפה. לאחר המהפכה התעשייתית מגמה זו התהפכה, שכן העניים באירופה היו עובדים שעבדו במפעלים סגורים, ונשארו לבנים, בני המעמד הגבוה יכלו להנות משעות פנאי בשמש. גם היום באירופה, שיזוף יכול להעיד על פנאי רב יותר ואו על כסף ופנאי לטוס לחופשה במדינות חמות יותר.  

דוגמה למוצרים ששמרו על היכולת שלהם לשמש כסמל סטטוס אפקטיבי הם שטחי אדמה גדולים, אחוזות, דירות במגדלי יוקרה, מכוניות פאר, מטוסים פרטיים, ויאכטות. עוד דוגמה ששומרת על כוחה הן מועדונים יוקרתיים הפתוחים רק למתי- מעט. חברות במועדון כזה היא מטבעה סמל סטטוס, ויש בה יתרון נוסף שהיא מהווה קבוצה קטנה שבמסגרתה אפשר לפגוש פנים אל פנים אנשים במרכזי קבלת החלטות בפוליטיקה, בתרבות ובעסקים. מעבר למועדונים פרטיים כאלה, יש גם פנימיות ומכללות יוקרתיות (לדוגמה באנגליה) ו/אוניברסיטאות יוקרתיות (ליגת הקיסוס) שגם קבלה אליהן נחשבת סממן סטטוס ממדרגה ראשונה. יתרון נוסף שלה הוא שהיא מאפשרת הכרות עם אנשים מהאליטה החברתית ושיפור הסיכויים לזכות בכרטיס כניסה לדרג הניהולי הזוטר של תאגידים גדולים.

דוגמה למוצרים ששמרו על היכולת שלהם לשמש כסמל סטטוס אפקטיבי הם שטחי אדמה גדולים, אחוזות, דירות במגדלי יוקרה, מכוניות פאר, מטוסים פרטיים, ויאכטות. עוד דוגמה ששומרת על כוחה הן מועדונים יוקרתיים הפתוחים רק למתי- מעט. חברות במועדון כזה היא מטבעה סמל סטטוס, ויש בה יתרון נוסף שהיא מהווה קבוצה קטנה שבמסגרתה אפשר לפגוש פנים אל פנים אנשים במרכזי קבלת החלטות בפוליטיקה, בתרבות ובעסקים. מעבר למועדונים פרטיים כאלה, יש גם פנימיות ומכללות יוקרתיות (לדוגמה באנגליה) ואוניברסיטאות יוקרתיות (ליגת הקיסוס) שגם קבלה אליהן נחשבת סממן סטטוס ממדרגה ראשונה. יתרון נוסף שלה הוא שהיא מאפשרת הכרות עם אנשים מהאליטה החברתית ושיפור הסיכויים לזכות בכרטיס כניסה לדרג הניהולי הזוטר של תאגידים גדולים.

==צריכת ראווה באופנה==

==צריכת ראווה באופנה==

ביקורת על המודל של ובלן בתחום האופנה, מציינת כי המודל שלו אינו אוניברסלי. במהלך המאה ה-20 היו מקרים שבהם אופנות הוכתבו לאו דווקא מלמעלה למטה, אלא להפך - מלמטה למעלה. כך לדוגמה מכנסי ג'ינס וחולצות טי, שהם פריטי לבוש זולים לייצור, קלים וזולים לתחזוקה ובעלי עמידות גבוהה, נכנסו כאופנה פופולרית. דבר דומה התרחש עם לבוש בגדים במאה ה-18 - לבוש פשוט שהגיע מאנגליה הכפרית שכלל  חולצה, וסט, מקטורן קצר (ג'אקט), ומכנסיים דחופים לתוך מגפיים לא גבוהים והתפשט ברחבי אירופה [http://bezalel.secured.co.il/zope/home/he/1126095346/1126096534-merzel]

ביקורת על המודל של ובלן בתחום האופנה, מציינת כי המודל שלו אינו אוניברסלי. במהלך המאה ה-20 היו מקרים שבהם אופנות הוכתבו לאו דווקא מלמעלה למטה, אלא להפך - מלמטה למעלה. כך לדוגמה מכנסי ג'ינס וחולצות טי, שהם פריטי לבוש זולים לייצור, קלים וזולים לתחזוקה ובעלי עמידות גבוהה, נכנסו כאופנה פופולרית. דבר דומה התרחש עם לבוש בגדים במאה ה-18 - לבוש פשוט שהגיע מאנגליה הכפרית שכלל  חולצה, וסט, מקטורן קצר (ג'אקט), ומכנסיים דחופים לתוך מגפיים לא גבוהים והתפשט ברחבי אירופה [http://bezalel.secured.co.il/zope/home/he/1126095346/1126096534-merzel]

דבר זה נבע הן מכך שפריטי לבוש כלליים מהווים מאז הוזלת הביגוד סינגל פחות טוב לעושר כלכלי. ו/אולי גם מסיבות אחרות - בגלל שינויים ב[[מיתוס|מתוסים]] חברתיים שהשתנו בחברה במהלך אמצע המאה ה-20  -מחברה מעמדית עם אי שוויון גבוה שבה כולם מנסים להגיע לראש הפירמידה ולהיות מוכבדים, לחברה שמגדישה את השוויון, לפחות מן השפה לחוץ - ושבה גם אנשים מפורסמים מנסים למתג את עצמם כ"חלק מהחברה" - לדוגמה על ידי פרסומם בשמם הפרטי או על ידי לבוש פשוט. כדי להדגיש את זה שהם בעצם "חלק מהעם" ולא מעמד עליון נפרד. היבטים אלה מרזמים שהאינטרס של המעמד העליון לבדל את עצמו משאר החברה, אינו קבוע בהכרח. יש נסיבות שבהן בידול כזה נתפס כיותר לגיטמי, ונסיבות שבהן הוא נתפס כמזיק.  

דבר זה נבע הן מכך שפריטי לבוש כלליים מהווים מאז הוזלת הביגוד סינגל פחות טוב לעושר כלכלי. ואולי גם מסיבות אחרות - בגלל שינויים ב[[מיתוס|מתוסים]] חברתיים שהשתנו בחברה במהלך אמצע המאה ה-20  -מחברה מעמדית עם אי שוויון גבוה שבה כולם מנסים להגיע לראש הפירמידה ולהיות מוכבדים, לחברה שמגדישה את השוויון, לפחות מן השפה לחוץ - ושבה גם אנשים מפורסמים מנסים למתג את עצמם כ"חלק מהחברה" - לדוגמה על ידי פרסומם בשמם הפרטי או על ידי לבוש פשוט. כדי להדגיש את זה שהם בעצם "חלק מהעם" ולא מעמד עליון נפרד. היבטים אלה מרזמים שהאינטרס של המעמד העליון לבדל את עצמו משאר החברה, אינו קבוע בהכרח. יש נסיבות שבהן בידול כזה נתפס כיותר לגיטמי, ונסיבות שבהן הוא נתפס כמזיק.  

בניגוד לתפיסה של ובלן, תהליך אבולוציוני לא מונע תמיד רק על ידי החזקים ביותר, אלא גם על ידי כוחות אחרים, ו/אופנה לאו תמיד נועדה כדי להצהיר על מכובדות. גם האופנה לא תמיד מקודמת על ידי העשירים ביותר, אלא על ידי "מובילי אופנה" שיש להם אינטרס לבחור בפריטי אופנה שיבדלו אותם מאנשים אחרים. דוגמה לקבוצה כזו הן נשים צעירות ויפות. לאו יש אינטרס לבדל את עצמן מנשים מבוגרות יותר ופחות מושכות מבחינה מינית. כך אופנה שמוכתבת על ידי צעירות מקדמת לעיתים קרובות חשיפה של איברים שונים בגוף (ירכיים, מתניים, כתפיים, שדיים וכו') שנשים פחות מושכות מתקשות יותר לחשוף, ובכך הן מבדלות את עצמן משאר הנשים, עד שרוב הנשים מחכות לבוש זה, ומובילות האופנה פונות ללבוש אחר.  

בניגוד לתפיסה של ובלן, תהליך אבולוציוני לא מונע תמיד רק על ידי החזקים ביותר, אלא גם על ידי כוחות אחרים, ואופנה לאו תמיד נועדה כדי להצהיר על מכובדות. גם האופנה לא תמיד מקודמת על ידי העשירים ביותר, אלא על ידי "מובילי אופנה" שיש להם אינטרס לבחור בפריטי אופנה שיבדלו אותם מאנשים אחרים. דוגמה לקבוצה כזו הן נשים צעירות ויפות. לאו יש אינטרס לבדל את עצמן מנשים מבוגרות יותר ופחות מושכות מבחינה מינית. כך אופנה שמוכתבת על ידי צעירות מקדמת לעיתים קרובות חשיפה של איברים שונים בגוף (ירכיים, מתניים, כתפיים, שדיים וכו') שנשים פחות מושכות מתקשות יותר לחשוף, ובכך הן מבדלות את עצמן משאר הנשים, עד שרוב הנשים מחכות לבוש זה, ומובילות האופנה פונות ללבוש אחר.  

שינוי נוסף שהתרחש הוא שינוי בגודלן של חברות הביגוד ביחס לצרכנים. אם במאה ה-19 הצרכנים, הזמינו את הבגדים מחייטים שהיו עסקים קטנים ועניים, כיום יש בעסקי הביגוד עסקי ענק שמנסים בעצמם להשפיע על טעמי הצרכנים ומנסים לכן להכתיב אופנות. דבר זה מתואר לדוגמה בספר [[נו לוגו]] שבו נעמי קליין מנתחת את הדרך שבה חלק מחברות הביגוד בארצות הברית עובדות. הן מזהות שאנשים לבנים מחכים לבוש של שחורים, ולכן מחדירות מותגים שמיועדים לשחורים, ולאחר מכן מוכרות מותגים דומים ללבנים.  

שינוי נוסף שהתרחש הוא שינוי בגודלן של חברות הביגוד ביחס לצרכנים. אם במאה ה-19 הצרכנים, הזמינו את הבגדים מחייטים שהיו עסקים קטנים ועניים, כיום יש בעסקי הביגוד עסקי ענק שמנסים בעצמם להשפיע על טעמי הצרכנים ומנסים לכן להכתיב אופנות. דבר זה מתואר לדוגמה בספר [[נו לוגו]] שבו נעמי קליין מנתחת את הדרך שבה חלק מחברות הביגוד בארצות הברית עובדות. הן מזהות שאנשים לבנים מחכים לבוש של שחורים, ולכן מחדירות מותגים שמיועדים לשחורים, ולאחר מכן מוכרות מותגים דומים ללבנים.