שינויים

* '''השהיית תגובה''' - מולקולות  CFC גוררת פירוק של מספר רב של מולוקלות אוזון במשך מספר שנים. כך שגם בזמן הפסקת ייצור CFC  ופליטתו, מולקלות CFC קיימות ממשיכות לפרק את האוזון. במקביל יש תהליך נוסף של בניית שכבת האוזון על ידי תהליכים טבעיים. כאשר קצב הפירוק קטן מספיק - בקצב נמוך מקצב ייצור האוזון - תתחיל בניית שכבת האוזון מחדש ועד לשיקום מלא של השכבה (והפסקת כניסה של קרינת UV מזיקה) יקחו עוד מספר שנים.  מאז האימוץ והחיזוק של פרוטוקול מונטריאול, יש ירידה בפליטה של CFC וחומרים דומים ויש ירידה בריכוזי האטמוספריים של החומרים המזיקים ביותר לאוזון. שיא הריכוז חומרי הגורמים לדלדול, הנמדד ב שווה ערך לכלור (Effective Equivalent Chlorine-  EECl) התרחש בשנת 1994, ומאז ועד 2008 היתה ירידה של 10% בריכוז האטמוספרי שלהם. על פי הערכות עד שנת 2015 החור באוזון מעל איזור אנטרקטיקה יקטן בכ-מיליון קמ"ר. החלמה מלאה של שכבת האוזון באנרטקטיקה צפויה לא לפני 2050. על פי מחקרים, רמות האוזון ישובו לרמות של 1980 רק באיזור שנת 2068.

* '''השהיית תגובה''' - מולקולות  CFC גוררת פירוק של מספר רב של מולוקלות אוזון במשך מספר שנים. כך שגם בזמן הפסקת ייצור CFC  ופליטתו, מולקלות CFC קיימות ממשיכות לפרק את האוזון. במקביל יש תהליך נוסף של בניית שכבת האוזון על ידי תהליכים טבעיים. כאשר קצב הפירוק קטן מספיק - בקצב נמוך מקצב ייצור האוזון - תתחיל בניית שכבת האוזון מחדש ועד לשיקום מלא של השכבה (והפסקת כניסה של קרינת UV מזיקה) יקחו עוד מספר שנים.  מאז האימוץ והחיזוק של פרוטוקול מונטריאול, יש ירידה בפליטה של CFC וחומרים דומים ויש ירידה בריכוזי האטמוספריים של החומרים המזיקים ביותר לאוזון. שיא הריכוז חומרי הגורמים לדלדול, הנמדד ב שווה ערך לכלור (Effective Equivalent Chlorine-  EECl) התרחש בשנת 1994, ומאז ועד 2008 היתה ירידה של 10% בריכוז האטמוספרי שלהם. על פי הערכות עד שנת 2015 החור באוזון מעל איזור אנטרקטיקה יקטן בכ-מיליון קמ"ר. החלמה מלאה של שכבת האוזון באנרטקטיקה צפויה לא לפני 2050. על פי מחקרים, רמות האוזון ישובו לרמות של 1980 רק באיזור שנת 2068.

במקרה של האוזון, ההשהיה בין התחלת קיום הבעיה לבין זיהוי שלה וקבלת החלטה לקח כ-40-50 שנה, הפעולה לגביה לוקחת גם זמן, -כ-50-70 שנים, כך שסך כל ההשהיה בנושא התדלדות האוזון צפויה להיות 120-140. במקרים של נושאים אחרים כמו [[התחממות עולמית]] תיתכן השהייה של מעל ל-100 שנים, כאשר יש עדיין השהיות בהקשר של זיהוי הבעיה והחלטה לגבי הפעולה שיש לנקוט לגביה. במקרים של [[השפעות סביבתיות]] אחרות רובן נמצאות בשלב שהן זוהו כבר כבעיות על ידי הקהילה המדעית אבל לגבי חלקן הגדול אין בהכרח קונצנוס, וגם אם יש כזה בקרהילה המדעי הוא אינו זוכה להתייחסות פוליטית וכלכלית מהותית - ראו [[גבולות פלנטריים]] לדוגמה.

במקרה של האוזון, ההשהיה בין התחלת קיום הבעיה לבין זיהוי שלה וקבלת החלטה לגביה (השהייה במינוח של דונאלה מדווז ואחרים - ראו בהמשך) לקח כ-40-50 שנה, השהיות נוספות - (ממונטום) - מרגע לקיחת הפעולה ועד גמר התגובה עלה יקחו עוד כ-50-70 שנים, כך שסך כל ההשהיה בנושא התדלדות האוזון צפויה להיות 120-140 שנים.  

== תגובת יתר שהופכת להתמוטטות==

== תגובת יתר שהופכת להתמוטטות==