שורה 1: |
שורה 1: |
− | '''באר אוויר''' (air well) הוא מבנה או רכיב שנועד לקלוט ולאסוף מים על ידי עידוד של פעולת התעבות של אדי מים מתוך האוויר. ישנם מגוון עיצובים לבארות אוויר, אבל העיצובים הפשוטים ביותר הם פאסיביים , אינם דורשים מקור [[אנרגיה]] חיצוני ויש להם מעט אם בכלל חלקים נעים. | + | '''באר אוויר''' (air well) הוא מבנה או רכיב שנועד לקלוט ולאסוף מים על ידי עידוד של פעולת התעבות של אדי מים מתוך האוויר. ישנם מגוון עיצובים לבארות אוויר, אבל העיצובים הפשוטים ביותר הם פאסיביים , אינם דורשים מקור [[אנרגיה]] חיצוני ויש להם מעט, אם בכלל, חלקים נעים. |
| + | [[קובץ:Radiative condenser (section).jpg|ממוזער|350px|שרטוט של באר אוויר פאסיבית מסוג מעבה קורן. האוויר מתעבה על המשטח העליון (a) שפולט קרינה בשעות הלילה וכך מתקרר, הטל שנאסף על המשטח זורם אל המרזב (b) ומשם למיכל קיבול או לצמח. הבידוד (c) והעמודים (d) מסייעים לשמור את המשטח קריר יחסית.]] |
| + | בארות אוויר קיימות החל מהתקופה הבינזנטית והן התפתחו במהלך המאה ה-20 כדי לאפשר הספקה של [[מים]]. |
| | | |
− | בארות אוויר קיימות החל מהתקופה הבינזנטית והן התפתחו במהלך המאה ה-20 כדי לאפשר הספקה של [[מים]]. | + | ישנם שלושה עיצובים בסיסייים לבאר אוויר. מסה גבוהה (high mass), פליטת קרינה פאסיבית (radiative) ושיטות פעילות (active). בארות אוויר בשיטה של מסה גבוה שימשו בתחילת המאה ה-20 אבל הגישה נכשלה. מסוף המאה ה-20 והלאה, התברר כי אוספים בעלי מסה קטנה, המבוססים על פליטת קרינה הם מוצלחים בהרבה. אוספנים פעילים אוספים מים בשיטה דומה לזו של מסיר לחות (dehumidifier). למרות שעיצובים אלה עובדים היטב, הם דורשים אנרגיה, דבר שהופך אותם לבלתי כלכליים, למעט במקרים מיוחדים. יש נסיון למצוא עיצובים חדשים ומקוריים שיורידו את צריכת האנרגיה של מעבים פעילים או שיוכלו לרתום לשם כך [[אנרגיה מתחדשת]]. |
| + | |
| + | ==רקע - נקודת הטל== |
| + | כל העיצובים של בארות אוויר כוללים מצע שבו יש טמפרטורה נמוכה מספיק כך שטל יוכל להיווצר עליה. '''טל''' הוא סוג של משקע המתרחש באופן טבעי כאשר אדי מים באטמוספרה מתעבים על גבי מצע. יש להבחין בין טל לבין ערפל, שכן ערפל בנוי מטיפול מים שמתעבות סביב חלקיקים שמרחפים באוויר. עיבוי המים משחרר חום כמוס אשר חייב להתפוגג כדי שתהליך איסוף המים ימשך. |
| | | |
− | ישנם שלושה עיצובים בסיסייים לבאר אוויר. מסה גבוהה (high mass), פליטת קרינה (radiative) ופעילה (active). בארות אוויר בשיטה של מסה גבוה שימשו בתחילת המאה ה-20 אבל הגישה נכשלה. מסוף המאה ה-20 והלאה, התברר כי אוספים בעלי מסה קטנה, המבוססים על פליטת קרינה הם מוצלחים בהרבה. אוספנים פעילים אוספים מים בשיטה דומה לזו של מסיר לחות (dehumidifier); למרות שעיצובים אלה עובדים היטב, הם דורשים אנרגיה, דבר שהופך אותם לבלתי כלכליים, למעט במקרים מיוחדים. יש נסיון למצוא עיצובים חדשים ומקוריים שיורידו את צריכת האנרגיה של מעבים פעילים או שיוכלו לרתום לשם כך [[אנרגיה מתחדשת]].
| + | באר אוויר דורשת איסוף לחות מן האוויר. בכל מקום ב[[כדור הארץ]], אפילו ב[[מדבר|מדבריות]], מכילה האטמוספירה כמות מסויימת של מים. לפי Beysens and Milimouk האטמוספירה מכילה 12,900 ק"מ מעוקבים של מים מתוקים, שמתוכם 98% בצורה של אדי מים ועוד 2% הם מים שהתעבו (עננים). זו כמות שדומה לכמות מקורת המים המתחדשים ביבשות מיושבות (12,500 ק"מ מעוקבים). כמות אדי המים שיש באוויר נמדדת בכמות '''הלחות היחסית''' (relative humidity), וזו תלויה בטמפרטורה - אוויר חם יותר יכול להכיל יותר אדי-מים יחסית לאוויר קר יותר. |
| | | |
− | ==רקע==
| + | כאשר האוויר מתקרר ומגיע ל'''נקודת הטל''', הוא הופך לרווי (saturated), ולחות תתעבה על משטח מתאים. לדוגמה נקודת הטל באוויר עם טמפרטורה של 20 מעלות צלזיוס ו-80 אחוזי לחות יחסית, היא 16 מעלות צלזיוס. נקודת הטל יורדת ל 9 מעלות צלזיוס אם הלחות היחסית היא 50 אחוז. |
− | כל העיצובים של בארות אוויר כוללים מצע שבו יש טמפרטורה נמוכה מספיק כך שטל יוכל להיווצר עליה. '''טל''' הוא סוג של משקע המתרחש באופן טבעי כאשר אדי מים באטמוספרה מתעבים על גבי מצע. יש להבחין בין זה לבין ערפל, שכן ערפל בנוי מטיפול מים שמתעבות סביב חלקיקים שמרחפים באוויר. עיבוי המים משחרר חום כמוס אשר חייב להתפוגג כדי שתהליך איסוף המים ימשך.
| |
| | | |
− | באר אוויר דורשת איסוף לחות מן האוויר. בכל מקום ב[[כדור הארץ]], אפילו ב[[מדבר|מדבריות]], מכילה האטמוספירה כמות מסויימת של מים. לפי Beysens and Milimouk האטמוספירה מכילה 12,900 ק"מ מעוקבים של מים מתוקים, שמתוכם 98% בצורה של אדי מים ועוד 2% הם מים שהתעבו (עננים). זו כמות שדומה לכמות מקורת המים המתחדשים ביבשות מיושבות (12,500 ק"מ מעוקבים). כמות אדי המים שיש באוויר נמדדת בכמות '''הלחות היחסית''' (relative humidity), וזו תלויה בטמפרטורה - אוויר חם יותר יכול להכיל יותר אדי-מים יחסית לאוויר קר יותר. כאשר האוויר מתקרר ומגיע ל'''נקודת הטל''', הוא הופך לרווי (saturated), ולחות תתעבה על משטח מתאים. לדוגמה נקודת הטל באוויר עם טמפרטורה של 20 מעלות צלזיוס ו-80 אחוזי לחות יחסית, היא 16 מעלות צלזיוס. נקודת הטל יורדת ל 9 מעלות צלזיוס אם הלחות היחסית היא 50 אחוז.
| + | כמות הטל שניתן לאסוף באופן פאסיבי, תלויה באקלים ובעיצוב. באקלים לח יותר, קל יותר לאסוף טל. רוח מפריעה להיווצרות של טל בגלל הסעה של האדים לפני שהם מספיקים להתעבות. הגנה מפני רוחות והקמת קולטים במפנים שאינם פונים לרוח מסייעת ללכידת כמות גדולה יותר של טל. |
| | | |
| ==טכנולוגיות דומות== | | ==טכנולוגיות דומות== |
שורה 22: |
שורה 26: |
| | | |
| ==עיבוי טל בישראל== | | ==עיבוי טל בישראל== |
− | בישראל הטל מתעבה בלילות בהירים, כאשר פני הקרקע, צמחים ועצמים שהתחממו ביום מתקררים. בלילות מעוננים העננים יכולים ליצור מעין "שמיכה" שמחזירה את קרינת החום אל הקרקע (זהו למעשה [[אפקט החממה|אפקט חממה]]), ושומרים על טמרפטורה חמה יחסית ולכן יש פחות היווצרות של טל. גם רוח מפריעה להיווצרות של טל בגלל הסעה של האדים לפני שהם מספיקים להתעבות. הגנה מפני רוחות ובמפני שאינם פונים לרוח יש יותר טל יחסית לאיזורים שפונים לרוח. | + | בישראל הטל מתעבה בלילות בהירים, כאשר פני הקרקע, צמחים ועצמים שהתחממו ביום מתקררים. בלילות מעוננים העננים יכולים ליצור מעין "שמיכה" שמחזירה את קרינת החום אל הקרקע (זהו למעשה חלק מ[[אפקט החממה|אפקט חממה]]), ושומרים על טמרפטורה חמה יחסית ולכן יש פחות היווצרות של טל. כמו במקומות אחרים, רוח יכולה להקשות על עיבוי הטל. |
| | | |
− | האקלים בישראל מגוון ומשתנה בהתאם למקום, לכן מספר לילות הטל בישראל יהיה שונה בכל אזור, ככל שתקרבים למקווי המים הגדולים (היה התיכון, הכינרת וים המלח) יהיו יותר לילות עם טל בשנה. | + | [[האקלים בישראל]] מגוון ומשתנה בהתאם למקום, לכן מספר לילות הטל בישראל שונה בכל אזור. ככל שתקרבים למקווי המים הגדולים (הים התיכון, הכינרת וים המלח) יש יותר לילות עם טל בשנה. |
| | | |
| * באזור הכינרת ובצפון ים המלח כ- 320-365 לילות טל בשנה. | | * באזור הכינרת ובצפון ים המלח כ- 320-365 לילות טל בשנה. |